נוף תרבות הקפה בקולומביה
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2011, לפי קריטריונים 5, 6 | |
| מדינה |
 קולומביה |
|---|---|
 | |
ציר מגדלי הקפה הקולומביאני (בספרדית: Eje Cafetero), הידוע גם כמשולש הקפה (ספרדית: Triángulo del Café), הוא חלק מאזור הפאיסה בקולומביה שידוע בשל תעשיית הקפה המקומית. האזור משתרע על פני ארבעה מחוזות: קלדס, קינדיו, ואיה דל קאוקה וריסרלדה. מחוזות אלה משתרעים על פני 13,873 קמ"ר, שהם כ-1.2% משטחה של קולומביה. לפי מפקד אוכלוסין שנערך ב-2005 מונה האוכלוסייה המקומית 2,291,195 תושבים.
בשנת 2011 הכריז אונסק"ו על חלק מהאזור כאתר מורשת עולמית, תחת השם נוף תרבות הקפה בקולומביה. בהחלטה של אונסק"ו נאמר כי מדובר באזור שהוא דוגמה ייחודית לייצור קפה, וכלל בשטח אתר המורשת שישה אזורי חוות שבהם 18 מרכזים אורבניים בקורדילרת הרי האנדים במערב קולומביה. היישובים שבהכרזה ניצבים מעל שדות הקפה, והסגנון האדריכלי שלהם הוא סגנון מקומי עם השפעות ספרדיות. בחלק מהיישובים נעשה שימוש בחומרי בנייה מסורתיים, כגון חמר, להכנת גגות.
היסטוריה
גידול הקפה באזור החל רק במאה ה-19, בעיקר כתוצאה מגלי ההגירה שאירעו בתקופה זו. מקורה של הגירה זו הוא בקבוצות נודדות של כורים שהחלו להתגבש בתגובה למיצוי חומרי הגלם ממכרות שנפתחו על פי רישיונות שניתנו על ידי מלכי ספרד. גורם נוסף היה הפעילות החקלאית הנמוכה באזור. המשבר שנוצר כתוצאה מגורמים אלו השפיע על כל התושבים בשלהי המאה ה-18. פתרונו של המשבר נמצא כאשר השופט מון אי ולארדה העניק גישה חופשית לאדמות בקרבת המכרות עבור מי שהתחייבו להקים יישובים חקלאיים, וזאת תוך התעלמות מזכויות בקרקעות אלה. היישובים שהוקמו, וברבות הימים הפכו למרכזים לייצור קפה, הם אגואדאס, אראנסאסו, טולימה, מאניסאלס, סאלאמינה, פריירה וקינדיו.
במקביל לתהליך ההתיישבות באזור החלה להתפתח תעשיית הקפה המקומית. ב-1819 החל גידול הקפה בסאלאמינה, שנוסדה רק כעבור 6 שנים. במהלך תקופת ההתיישבות התעוררו מאבקים בין מתיישבים שקיבלו זיכיון לפעולתם לבין מתיישבים עצמאים. בתוך 120 שנים הוקמו עוד 86 יישובים, והם משתרעים על פני שטח של כמיליון הקטאר. האינדיאנים ילידי המקום סולקו ממנו, וקיבלו אתרי מגורים חלופיים בשמורות. גידול הקפה היה השקעה משתלמת עבור המתיישבים בשל עלותו הנמוכה בהשוואה לעלות גידולים חקלאיים אחרים, הוא היה עמיד ולא דרש פעילות עיבוד מיוחדת ומורכבת, והוא לא גרם לבעיות עם הפוליקולטורה המקומית. על מנת לפנות מקום למטעי הקפה בוצע באזור בירוא יערות.
ב-1927 נערך לראשונה הקונגרס הלאומי של מגדלי הקפה, ובהמשך השנה הוקמה בתמיכת ממשלת קולומביה פדרציית מגדלי הקפה הקולומביאנית שמטרתה העיקרית היא שיפור רמת החיים של הקהילות המתבססות על גידול קפה. בשנות ה-60 בוצעו שינויים בתהליך העיבוד של הקפה כתוצאה מהרצון להגדיל את יבול הקפה וכתוצאה מפיתוחם של זני קפה עמידים לחלודה. המטעים המסורתיים והוותיקים ביותר באזור התאפיינו בשימוש בעצים גבוהים שנשתלו על מנת לספק צל, מחזורי גידול ארוכים, וכמות יבול וצפיפות עצים נמוכות. מטעים אלה הוחלפו במטעים מודרניים יותר, שמאפייניהם העיקריים היו צפיפות גבוהה יותר, חלקות גידול מסודרות, כמויות יבול גבוהות יותר, ופחות עצי הצללה. ב-1970 היה יבול הקפה במטעים החדשים רק 5% מכלל יבול הקפה באזור, אך בין 1993 ל-1997 הגיע חלקו היחסי לשיעור של 80%[1]. מספר החוות גדל אף הוא, וגודלן היחסית הפך לקטן יותר. שינויים נוספים היו תחילת הגידול של יבולים חדשים, גידול יערות וחורשות, והפחתה במשטחי העשב.
תיאור
באזור נוף תרבות הקפה מעובדים 35% מכלל תוצרת הקפה של קולומביה[2], בעיקר בחוות הקטנות השוכנות בו. האזור שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית מחולק לשישה אזורי משנה שפונו מיערות ונמצאים על מדרונות הגבעות שעליהן גדלים הקפה וגידולים חקלאיים אחרים. רוב היישובים האורבניים שבגבולות אתר המורשת העולמית נמצאים מעל חוות הקפה. באזורים האורבניים מתגוררים למעלה מ-220,000 תושבים. גודלם של האזורים הכפריים הוא בין 826 ל-47,406 הקטאר, ועל פי המידע שסופק לאונסק"ו קיימות באזור 24,000 חוות קפה שבהן מתגוררים כ-80,000 תושבים.
חוות הקפה
השטח הממוצע של כל אחת מן החוות הוא כ-4.6 הקטאר, מתוכם 2.6 שעליהם נשתלו מטעי הקפה. המטעים גדלים על מדרונות תלולים, והעצים שבהם מוחלפים אחת ל-6 שנים בקירוב. המין הטקסונומי של הקפה הוא קפה ערביקה (ולאחרונה גם המין קסטיליו), שמקורו באפריקה וסביבת גידולו הטבעית היא בגובה של 900 עד 2,000 מטרים מעל גובה פני הים. הקפה מעובד בטחינה רטובה, שבה נוצר קפה חלש יותר.
השיטה המסורתית לגידול הקפה באזור זה מאז שנות ה-60 היא שתילת המטעים בשטחי קרקע שבוראו מעצי היער שגדלו עליהם, אך תוך הותרת מספר מספיק של עצים שיספקו את הצל הדרוש לקפה. לקפה שגדל בלי צל ועם דשן יש תפוקה גבוהה יותר, אך יש לו גם השפעות מזיקות יותר מבחינה בריאותית. בחלק מן החוות יש מטעים שבהן יש חשיפה חלקית לשמש. השיטה שנבחרת לגידול הקפה תלויה בגובה החווה, שיפוע המדרון, כמות המשקעים ודפוס פיזורם לאורך השנה, ואיכות הקרקע. השימוש בגידול עם צל רווח יותר במערב ובמרכז אתר המורשת העולמית. לאחר הבשלת פולי הקפה ה"בשר" שלהם מופרד, ובתהליך ההתססה שלאחר ההפרדה מוסרת שכבה דביקה. לאחר מכן שוטפים החוואים את הקפה כדי להסיר את שרידי חומרי ההתססה, ובסיום עיבוד הפולים הם מייבשים אותם. קיימות שיטות אחדות לייבוש הקפה שנהוגות באזור זה. אחת מהן היא שימוש בגוארדיולות, שהם תופים גדולים שדרכם מוזרם אוויר חם, ומבנים גדולים בגובה 4 או 5 קומות שידועים כפטיו.
האזורים האורבניים
היישובים האורבניים נבנו לרוב במישורים שבראש הגבעות וההרים, מעל לחוות הקפה. הסגנון האדריכלי של היישובים הושפעה מהאדריכלות הספרדית ומהטופוגרפיה התלולה של האזור. חומרי הבנייה המסורתיים של הקירות הם לבני חמר, אדמה נגוחה, ועבור הגגות השתמשו ברעפי חמר. חלק ניכר מהקירות עדיין עשויים מחומרי הבנייה שלעיל, אף שהחל משלהי המאה ה-19 החלו להשתמש גם בתוספות מעץ. האזורים האורבניים באתר המורשת העולמית מחולקים ל-3 קבוצות: אלו שהתרחבו במשך השנים ושינו באופן כמעט מלא את האופי המקורי שלהם, אלו שכמעט ולא השתנו ונותרו בעלי מראה הומוגני, ואלו שהשתנו במידה כזו שחלקים מהם משמרים את הסגנון האדריכלי המקורי ההומוגני וחלקים אחרים אינם משמרים אותם.
| אזור | מחוז | יישובים | שטח (הקטאר) | גובה (מטרים) | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| א' | קלדס | סופיה, ריוסוסיו | 1,390 | 1,545 | אוכלוסיית המקום כוללת מתיישבים מאנטיוקיה, וקהילות אינדיאנים של אמברה-וונאן ואפרו-קריביים שפעילות בתעשיית הכרייה המקומית. |
| ב' | ריסרלדה | קינקיה | 826 | 1,825 | הגידולים החקלאיים העיקריים באזור זה הם אספרגוס, בננה, יוקה פטל שחור, קנה סוכר וקפה. |
| ג' | קלדס | אגואדאס, ויה מריה, ניירה, סאלאמינה, פלסטינה, פאקורה, קינקיה | 47,406 | 1,500 - 1,900 | כלכלת האזור מבוססת על תיירות ועל גידול קפה. המרכז ההיסטורי של כל אחד מן היישובים באזור זה בנוי לפי המקובל ביישובים ספרדיים. בפרברי היישובים אין תוכנית אדריכלית מסודרת. |
| ד' | ריסרלדה | ארמניה, חנובה, מונטנגרו, סאלנטו, פיחאו, פילנדיה, פריירה, קאלארקה, קורדובה, קימבאיה, קירקסיה | 42,820 | 1,200 - 1,550 | נפח התיירות באזור זה הוא הגדול ביותר באתר המורשת העולמית. בעבר התגוררו באזור אינדיאנים משבט הקימבאיה, שנודעו ביכולתם לעבד זהב. באזור זה הוקמו המוזיאון והפארק הראשונים באתר המורשת העולמית שהוקדשו לקפה. |
| ואיה דל קאוקה | אלקאלה, אולואה, סבייה, קאיקדוניה | ||||
| ה' | ואיה דל קאוקה | טרוחיו, ריופריו | 4,008 | 1,370 | גובהו של האזור ואיכות הקרקע שבו מספקים את התנאים הטובים ביותר לגידול קפה, מבין ששת האזורים. באזור יש גם מספר שמורות טבע. |
| ו' | ואיה דל קאוקה | אל אגווילה, אל קאירו, אנסרמנואבו | 44,670 | 1,000 - 1,900 | היישוב אנסרמה הוקם ב-1539 תחת השם סנטה אנה דה לוס קבז'רוס, והוא אחד היישובים העתיקים ביותר באזור. כמו כן, ממנו יצאו קבוצות מתיישבים שהקימו יישובים אחרים כגון סנטואריו ואפיה. באזור זה שוכן הפארק הלאומי טאטאמה, הידוע במגוון הביולוגי העשיר שלו. |
| קלדס | סן חוסה | ||||
| ריסרלדה | אנסרמה, אפיה, בלאלקסאר, בלבואה, בלן דה אומבריה, לה קליה, סנטואריו |
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פורטל התיירות של האזור (באנגלית)
- אזור הקפה באתר Colombia Reports
הערות שוליים
23333731נוף תרבות הקפה בקולומביה