הפארק הארכאולוגי סן אגוסטין

הפארק הארכאולוגי סן אגוסטין

**אתר מורשת עולמית**
	פסלים באתר קבורה בפארק
	פסלים באתר קבורה בפארק
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1995, לפי קריטריונים 3
מדינה	קולומביה
	(למפת קולומביה רגילה) בוגוטה מדיין קאלי ברנקייה קרטחנה סנטה מרתה לטיסיה ונצואלה ברזיל פרו אקוודור פנמה קוסטה; ריקה; ניקרגואה הים הקריבי האוקיינוס; השקט; הפארק הארכאולגי; סן אגוסטין;

הפארק הארכאולוגי סן אגוסטין (בספרדית: Parque Arqueológico de San Agustín) הוא פארק ארכאולוגי השוכן סמוך לעיירה סן אגוסטין במחוז וילה בדרומה של קולומביה. לצידו של הפארק, המשתרע על-פני שטח של 780 דונם, שוכנים שני פארקים נוספים, והאזור ההיסטורי כולו משתרע על-פני כ-50 קמ"ר. האזור מתגאה בריכוז הפסלים המגליתים והמונומנטים הדתיים הגדול ביותר ביבשת אמריקה, ובשנת 1995 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

בתקופה הקדם-חקלאית, החל בשנת 3300 לערך לפנה"ס ועד למאה ה-7 לפנה"ס, היה האזור מיושב בציידים-לקטים אשר ניזונו מפירות וייתכן שגם מצייד. לא ידוע דבר על מנהגיהם הדתיים והפוליטיים של תושבים אלה, אשר עיבדו אבנים באמצעות כלי בזלת בסיסיים. החקלאות הופיעה באזור במאה ה-7 לפנה"ס, תקופה המוכרת כ"תקופת הביניים". בתקופה זו גידלו התושבים אורז בשיטות פשוטות ולא נמצאו עקבות למערכת לניקוז השדות שהשתרעו על מורדות הגבעות. נמצאו שרידים של פיסול בעץ, אך לא באבן. הקבורה נעשתה בפירי קבורה אנכיים בהם הושמו חפצים בסיסיים לצד המת. החל במאה ה-1 לפנה"ס החל נוהג עיבוד זהב באזור, וזה הלך והתגבר במאות השנים שלאחר מכן.

במאה ה-1 חל שינוי של ממש באזור והופיעה תרבות סן אגוסטין. צפיפות האוכלוסייה גדלה, יישובים נטושים יושבו מחדש והופיעו יישובים חדשים. האוכלוסייה עדיין גידלה בעיקר אורז, אך השטחים החקלאיים הלכו והתפשטו כדי לענות על הצרכים הגדלים. מערכת חברתית חדשה הופיעה, והכוח בה רוכז בידיהם של אנשי הדת. הארגון וההיררכיה החברתיים שהופיעו איפשרו את חציבתם ושינועם של פיסות אבן גדולות, ואת עיבודם למונומנטים מונוליתים, שחלקם עוטרו בעושר רב. מונומנטים אלה מעידים על תרבות דתית מורכבת. תרבות זו באה לסופה במאה ה-8, וייצור המונומנטים כמו גם הפיסול באבן פסקו. נראה כי בתקופה זו, לקראת שנת 1000, היגרו לאזור שבטים חדשים אשר הגיעו מאזור מישורי האמזונאס, ואלה הביאו עימם שיטות חקלאיות חדשות, סגנונות קדרות שונים וסגנון בנייה אחר. תקופה זו, המכונה "התקופה המאוחרת", נמשכה עד הכיבוש הספרדי, והיא נחשבת לפשוטה יותר מקודמתה מבחינה אמנותית וחברתית. מקומות היישוב והשדות עברו לאזורים תלולים יותר בזכות הופעת הטראסות, אך למרות התפתחות חשובה זו, מערכת הקשרים וההיררכיה החברתית הצטמצמה, הקהילות היו קטנות והתבססו על קשרי משפחה, והקשרים הרחבים יותר נוצרו רק בתקופת מלחמה והיו זמניים.

האתר

לצידו של הפארק, שוכנים שני פארקים ארכאולוגיים נוספים - "אלטו דה לוס אידולוס" (Alto de los Ídolos - "רמת האלים") המשתרע על-פני שטח של 200 דונם ו"אלטו דה לאס פיידרס" (Alto de las Piedras - "רמת האבנים") ששטחו מאה דונם. שלושת הפארקים עשירים בשרידים ארכאולוגיים, שרידי דרכים, תעלות ניקוז, סימוני גבול בין חלקות חקלאיות, אתרי קבורה ורחבות מלאכותיות.

האתרים החשובים בסן אגוסטין הם "לאס מסיטס" (Las Mesitas) שבו תילים מלאכותיים, מבני קבורה ופסלי אבן; "פואנטה דה לוואפאטאס" (Fuente de Lavapatas), מבנה דת מונומנטלי שנחצב באבן באפיקו של נהר; ו"בוסקה דה לאס אסטטואס" (Bosque de las Estatuas - "יער הפסלים") שבו פסלים מכל רחבי האזור. ב"אלטו דה לוס אידולוס" ניצב הפסל הגבוה באזור המתנשא לגובה של שבעה מטרים.