נואורו
 | |
| מראה נואורו | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 סרדיניה |
| נפה | נואורו |
| ראש העיר |
אלסנדרו ביאנקי Alessandro Bianchi |
| שפה רשמית | איטלקית, סרדו |
| שטח | 192.27 קמ"ר |
| גובה | 554 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 36,635[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 190 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 40°19′N 09°20′E / 40.317°N 9.333°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.comune.nuoro.it/ | |
| = | |
נואורו (באיטלקית: Nuoro (מידע • עזרה), בסרדו: Nùgoro) היא בירת נפת נואורו שבמחוז האוטונומי סרדיניה שבאיטליה. העיר ממוקמת על מורדות הר אורטובנה (Ortobene) שבמזרח האי והיא העיר השישית במספר תושביה בסרדיניה.
נואורו היא מקום הולדתם של אומנים, סופרים, משוררים, ציירים ופסלים ושוכנים בה המוזיאונים החשובים ביותר בסרדיניה. העיר נחשבת כמרכז תרבותי חשוב של סרדיניה ונהוג לכנותה בכינוי "אתונה של סרדיניה" (Atene sarda). נואורו היא מקום הולדתה של גרציה דלדה, האישה האיטלקית הראשונה והיחידה עד כה שזכתה בשנת 1926 בפרס נובל לספרות.
היסטוריה
העדויות הראשונות לנוכחות אנושית באזור נואורו הם "בתי הפיות" (בסרדו: Domus de Janas), שהם קברים חצובים בסלע המתוארכים לאלף השלישי לפני הספירה. יחד עם זאת, ממצאים קרמיים מהתרבות האוזיירית (Ozieri) שנתגלו במקום מתוארכים לאמצע האלף הרביעי לפני הספירה.
הקברים הללו היו מרכזה של התרבות הנוראגית שהתפתחה בסרדיניה החל מאמצע האלף השני לפני הספירה ועד לשנת 250 לפנה"ס לערך, כפי שמעידים יותר מ-30 אתרים נוראגים כמו הכפר שהתגלה בקרבת נואורו ובו התגלו כ-800 מבנים.
שטחי הקבורה נחצו על ידי דרך רומית שקישרה את קאראליס (Karalis, כיום קליארי) לאוּלביה (Ulbia, כיום אולביה). המיתוסים על ההתיישבות הרומית משתקפים בשפת הסרדו שעדיין מדוברת בנואורו. הניב המקומי של הסרדו נחשב לשפה ששמרה על צורתה המקורית באופן המובהק ביותר מבין השפות הרומאניות.
לאחר נפילתה של האימפריה הרומית המערבית, שלטו בסרדיניה הונדלים ולאחריהם הביזנטים. על פי מכתבים של האפיפיור גרגוריוס הראשון התקיימה תרבות רומית-נוצרית לצדן של תרבויות פגניות, בעיקר בפנים האי. עם דעיכת השלטון הביזנטי הוקמו בסרדיניה ארבע ממלכות (Giudicati, בסרדו: Judicados). במפה משנת 1147 מופיע שמו של כפר קטן בשם נוּגוֹר (Nugor). במאתיים השנים הבאות גדל הכפר ליישוב בן 1000 תושבים. נואורו נשארה עיירה בעלת חשיבות בינונית כאשר שלטו בסרדיניה מלכי אראגון וספרד, עד אשר הרעב והדבר הכו בה בסוף המאה ה-17.
לאחר שסופחה לממלכת סרדיניה נעשתה נואורו למרכז מנהלי של האזור, תואר אותו קיבלה ב-1836.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- מידע על נואורו באתר התיירות של סרדיניה (באנגלית)