נדב איל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף נדב אייל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נדב איל
לידה 6 במרץ 1979 (גיל: 45)
אנגליה, הממלכה המאוחדת
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1997
עיסוק עורך חדשות החוץ
מעסיק חדשות 13 ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
טוויטר https://twitter.com/Nadav_Eyal

נדב אשר איל (נולד ב-6 במרץ 1979) הוא עיתונאי ופרשן ישראלי, ששימש כעורך חדשות החוץ בחדשות 13.

ביוגרפיה

נולד באנגליה וגדל בפרדס חנה. אביו רפי השתתף כקצין צנחנים במבצע "אביב נעורים"[1] ועוטר על פועלו בעיטור המופת[2]. בצעירותו היה נדב אייל מדריך בשבט הצופים "אלון".

בשנת 1997 התגייס לגלי צה"ל ושירת ככתב בשטחים, ולאחר מכן, ככתב לענייני מפלגות ועורך יומני בוקר.

סיים לימודי משפטים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

הצטרף לערוץ 10 עם הקמתו ב-2002, ושימש ככתב מדיני ופוליטי בחדשות 10 אשר סיפקה את החדשות לערוץ החדש. כאשר מונה, ציין העיתון "הארץ" כי איל הוא "הכתב המדיני הצעיר ביותר שהטלוויזיה הישראלית ידעה"[3].

בשנת 2003 הצטרף ל"מעריב" ושימש כתב פוליטי, ובשנת 2005 התמנה לפרשן הפוליטי של העיתון. סיקר את מערכות הבחירות הכלליות ב-1999, 2001, 2003 ו-2006 בשלושת כלי התקשורת בהם עבד. הגיש בגלי צה"ל עם ליעד מודריק את "תוכניות לשבת" כשנתיים (2005–2007). איל שימש כאחד משני המנחים של קורס העיתונות של גל"צ המועבר כל שנה למתגייסים החדשים (במשותף עם עו"ד יוסי עבאדי וחיליק שריר), אותם החליפו מתן חודורוב וישי הולנדר.

בשנת 2007 עבר איל ללונדון לצורך לימודים ולאחר שקיבל מלגה ממשרד החוץ הבריטי[4]. בתקופה זו זכה לתואר שני מבית הספר לכלכלה של לונדון בפוליטיקה גלובלית.

משנת 2008 שימש כשליחו של העיתון "מעריב" באירופה וככתב למשימות מיוחדות. במסגרת זו סיקר בין היתר את מתקפת הטרור במומבאי ב-2008, את הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, ואת משפטו של דמיאניוק בגרמניה. בנוסף, שימש כפובליציסט קבוע במדור הדעות של העיתון.

במרץ 2010 מונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10 במקומו של ניצן הורוביץ[5]. בתפקיד זה עומד איל בראש דסק החוץ של חדשות 10, כשלצידו כתב חדשות החוץ יונתן רגב וכתבי חדשות 10 ברחבי העולם אילן גורן בברלין, אריאל מרגלית בשאנגחאי, יעל ויסנר-לוי בלונדון, גיל תמרי בוושינגטון, ונועה קולפ בניו יורק.

בפברואר 2011, כחצי שנה לפני תחילת מחאת האוהלים, החל לפרסם סדרה של מאמרים רחבי היקף ב"מעריב" שעסקו במעמד הביניים, המערכת הפוליטית בישראל והריכוזיות במשק הישראלי ("מאמרי המובארקים"). המאמרים העריכו כי מעמד הביניים הישראלי לא יוכל לעמוד במעמסה המוטלת עליו וצפויה תגובת-נגד משמעותית. המאמרים זכו לתהודה ופורסמו בעמוד הראשון של העיתון "מעריב". בינואר 2012 בחר בו מגזין "פירמה" של "גלובס" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בתקשורת לשנת 2011, בשל מה שהוגדר כחלקו ב"ליבוי המחאה החברתית".

איל פוטר מ"מעריב" באוגוסט 2012. נטען כי השתלטותו של נוחי דנקנר על העיתון הובילה להצרת צעדיו בכתיבה בתחום החברתי, וכי העורך הראשי ניר חפץ הוביל להפסקת העסקתו על רקע האג'נדה שהציג[6]. פחות משנה לאחר מכן, נרכש "מעריב" על ידי שלמה בן צבי ואיל שב לכתוב בעיתון במוסף השבת ובעמודי החדשות[7].

באוקטובר 2014 שודרה בערוץ 10 סדרת כתבות דוקומנטריות מאת נדב איל בשם "שנאה: מסע ללב האנטישמיות"[8],(הקישור אינו פעיל, 4/1/2021) המתעדת את עליית האנטישמיות באירופה בתקופה האחרונה.

ממאי 2014 כותב איל מדור פרשנות חודשי במגזין "ליברל". מאוגוסט 2016 מפרסם איל מאמרים בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות". באותה שנה שידר את סדרת כתבות ההרחבה "טראמפלנד" שסיקרה קווי שבר בחברה האמריקנית ובחנה את האפשרות לניצחון אפשרי של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית.

ב-2017 זכה בפרס סוקולוב "על הישגים בולטים בתחום כתבות העומק בתקשורת האלקטרונית. על סדרת כתבות בולטות בשנתיים האחרונות בנושאים הקשורים בהשפעות הגלובליזציה, וביניהן סדרת הכתבות אודות גל הפליטים באירופה במסגרתן גם ליווה משפחות סוריות לאורך מסען. במסגרת כתבות אלה חידש איל את אופן סיקור חדשות החוץ בכך שיצא מהאולפן לשטח".

בזמן מגפת הקורונה איל בלט בתשומת הלב שהקדיש למגפה מתחילתה ובהיקף ובשיטתיות של המידע על הפעילות הממשלתית והמחקרית בנושא שפרסם בטוויטר ובמסגרת עבודתו בחדשות ערוץ 13. הוא קידם מדיניות רפואית שבה חולים בקורונה יופרדו ממשפחותיהם ומספר בדיקות המעבדה לקורונה יוגדל, זאת בדומה למודל שהונהג בדרום קוריאה.

משנת 2020 משמש יושב ראש בהתנדבות של "התנועה לחופש המידע".

בנובמבר 2020 הודיע שיעזוב את תפקידו כעורך חדשות החוץ בחדשות 13 ויחל לשמש כפרשן וכתב טור בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות", כשבמקביל ימשיך לשמש כפרשן בחדשות 13[9].

נשוי לעיתונאית והמגישה תמר איש-שלום. לזוג שתי בנות ובן. בן דודו הוא במאי הקולנוע אסף פולונסקי[10].

ספרו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בן כספית, "אביב נעורים", 40 שנה אחרי, במקור, מתוך אתר סופהשבוע, 12 באפריל 2013; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
  2. ^ סגן רפי אייל - עיטור המופת, באתר הגבורה
    עיטור המופת, באתר צה"ל, 2 פברואר 2017
  3. ^ אורי אילון, כתבי גל"צ גויסו לערוצי הטלוויזיה החדשים, באתר הארץ, 2 בינואר 2002
  4. ^ עומר כרמון, בריטניה מממנת לימודי עיתונאים ישראלים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 16 ביולי 2007
  5. ^ לי-אור אברבך, ‏העיתונאי נדב איל ימונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10, באתר גלובס, 22 במרץ 2010
  6. ^ שלמה מן, לשרת ולרצות, באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2012
  7. ^ דוד אברהם‏, חוזר למעריב: נדב איל יכתוב ב"מוסף שבת", באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2012
  8. ^ סרטונים שנאה: מסע ללב האנטישמיות - הסרט המלא, באתר של "רשת 13", 7 באוקטובר 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  9. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏נדב איל מצמצם את עבודתו בחדשות 13 לטובת ידיעות אחרונות, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2020
  10. ^ נדב איל, אסף פולונסקי, בן דודי..., טוויטר, 15 במאי 2016
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31766373נדב איל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נדב_איל&oldid=1995273"