משה בדש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.משה בדש (נולד ב-1954) הוא איש עסקים ישראלי, שהתפרסם כשהקים וניהל בשנות ה-90 של המאה ה-20 את חברת פיקנטי, שהפעילה רשת חנויות, בהן נמכרו מוצרי בשר במחירים זולים משמעותית מהשוק עד לקריסתה.

ביוגרפיה

משפחתו של בדש גרה בלוב בתקופת השואה ועלתה לארץ ישראל בה התגוררה ברמת גן. משה נולד ב-1954 וגדל עם שלושת אחיו במעברה "יד המעביר" שלימים תהפוך לשכונת נווה שרת בתל אביב. למד בגימנסיה הרצליה. הוא שירת בצה"ל כקצין אספקה, ובמהלך השירות הוציא לאור ספרי הדרכה בתחומים שונים בהם גרפולוגיה, היפנוזה ופירוש חלומות. לאחר השחרור, סיים תואר שני במנהל עסקים בספרד. בשנת 1975 פתח מרכול קטן ברמת גן ובו שיווק סלטים ביתיים בהם סלט חציל בטעם כבד. הוא הפעיל גם עשרה מזנונים ניידים (גזלן) שהגיעו לאזורי בילוי ושיווקו את המוצרים למשפחות בפיקניקים. בגיל 24, התמודד לראשות העיר מול ראש העירייה המכהן ישראל פלד והשתמש בשיטות הפרסום שבהן השתמש גם בהמשך: הפצת פייק ניוז, מתקפה אישית כנגד המתנגדים לו ושיווק אגרסיבי. הוא הדפיס עיתון דמוי ידיעות אחרונות ובהן פרסם ידיעות שהשמיצו את פלד. בשנת 1984, נשכר כדי להשתתף בקמפיין כנגד מפלגת הליכוד בבחירות לראשות הממשלה. בשנות ה-80 של המאה ה-20 שכר בדש עם גיסו אריה שרגר, מפעל בבני ברק בו החל לייצר בעיקר אריזות קטנות של ממרח חומוס תעשייתי. כשהסתיים חוזה השכירות בינו לשרגר, הציע לו האחרון שותפות והוא החל לייצר מוצרי בשר בהם נקניקים, המבורגרים, סלטים בייתים מוכנים וקו ייצור לפיצה שנמכרה אז בעשרה שקלים בלבד.

בתחילת שנות התשעים הקים את רשת החנויות פיקנטי ששיווקה מוצרי מזון שייצרה במחיר זול שהיה כשליש ממחירם ברשתות השיווק האחרות. בתקופת השיא ניהל 16 סניפים בבעלות ישירה ו-22 בזכיינות ומעל אלף עובדים. הוא הריץ קמפיינים עם ידוענים כזהבה בן וחיים רביבו והתעשר באופן ניכר והחזיק אז במכונית יוקרה ונהג צמוד.

באמצע שנות התשעים פתחה רשת פיקנטי את רשתות ההסעדה "פיקנסין" למאכלים סיניים ו"פיקנסטייק" למאכלי בשר. רשת פיקנסין מכרה אוכל שהוצג כאוכל סיני בהם נתחי עוף מטוגנים מצופי שומשום, ירקות מאודים ואגרול שהוגש לצד רוטב חמוץ-מתוק צבוע בצבע מאכל אדום שהפך מאז לנפוץ במסעדות דמויות סיניות בישראל. בהמשך שיווק גם סושי במחיר מוזל. בדש הפעיל שיטות שיווק אגרסיביות כשחילק קופונים ללקוחותיו בהם המבורגר בשלושה שקלים (שיטת לוס לידר), גייס את המקובל הרב כדורי שהעניק ברכות שהופיעו במודעות הפרסום בעיתונים ואף הטיס אותו במסוק לפתיחת סניף הרשת בצומת סגולה. באמצע שנות התשעים הפסידה החברה בתביעה על מעבר על חוק איסור לשון הרע לטומי לפיד. לפיד תבע את החברה על שקראה לנקניקייה על שמו.[1] נקניקייה זו פורסמה כ"הנקניקייה טומי מסדרת הלפיד, נקניקייה גוצה, שמנה והונגרייה".

בבחירות 1992, כחלק ממערכת הפרסום שלו, הקים בדש מפלגה בשם "פיקנטי" ושילב מודעות פרסום למוצרי הבשר שלו עד שהוגבל בידי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. הוא הפיץ עיתונים בלמעלה מחצי מיליון עותקים ובה תקף באופן חסר תקדים את מתחריו.

בשנת 1985, חויב בתשלום 7 מיליון דולר לאחר שפקידי מס הכנסה ביקרו במפעלו בבני ברק. בתגובה שכר בלש פרטי שיעקוב אחריהם והפיץ שמועות אודותים על קבלת שוחד וניהול קשרים מחוץ לנישואים. במהלך תקשורתי מפורסם, הגיש בדש ערעור על גובה השומה שנקבע לו וטען כי נציגי מס הכנסה טעו בהערכתם שהסתמכה על חישוב סטיטסטי של כמות הביצים במאפים ובתבשילים. הוא הזמין את משתתפי המשפט לביתו של משגיח הכשרות שהתגלה כאדם מבוגר שקצב שבירת הביצים היה נמוך משחשבו.[2] בעקבות כך, הופחת גובה תשלום המס ל-800 אלף דולר בלבד.[3]

סיוע פרסומי נוסף בא לחברה מהספרים שכתב ושיווק בדש, בהם מתח ביקורת קשה כלפי מערכת המשפט ורשויות המס בישראל לאחר שנפתחו כנגדו תביעות בחשד להעלמת מס. הספר "העלוקות" (1989) היה טקסט ביקורתי על מס ההכנסה. בספר "חריש עמוק" (1991) הובעה ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. הספר "השיטה" (1993) הציג את אריה דרעי כאדם ללא רבב ואת רשויות החוק כעברייניות. כל הספרים יצאו בהוצאת "עם אובד". בנובמבר 1992 זכה בדש בתביעה כשבית המשפט הורה למס הכנסה לבטל את חובו. החברה התחרתה באופן ישיר במונופלים בשוק ובעיקר באסם כשהחליט למכור חיקוי למותג המוביל "עוגת הבית". תחילת דעיכת הרשת החלה בשנת 1997 כשהחל להפיץ חטיף בוטנים בשם "סמבה" שדמה למותג במבה של אסם שהיה המותג החשוב והעיקרי של החברה אך מחירו היה פחות ממחצית. בעקבות תביעה שהוגשה, שונה שם החטיף ל"מקרנה". החברה פשטה את הרגל לאחר חרם סחורות שהוקם לטענת בדש על ידי אׂסם וכלל חברות המזון האחרות השולטות בשוק (קוקה קולה, תנובה ועוד). משרדי החברה הוצתו ב-2 בספטמבר ונגרם נזק כלכלי כבד כולל שריפת ספרי החשבונות של החברה.

למרות מאבקו במערכת הפוליטית והחברתית, החזיק בקשרים עם גורמי שלטון בהם פוליטיקאים ממפלגת ש"ס והליכוד כולל אביגדור ליברמן.

בנובמבר 2003, הודיע שר התעשייה המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט כי יטיל פיקוח מחירים על מוצרים המשווקים בידי מונופולים, ודרור שטרום שהיה אז הממונה על ההגבלים פרסם דו"ח כמה חודשים לכן, כנגד יחסי הגומלין בין המונופולים לרשתות השיווק. בכך בדש קיבל אישור רשמי מהשלטון לטענות שהעלה במשך שנים והוא חיבר הצעת חוק שכונתה אז "חוק פיקנטי" שהציע כי עסק שנפגע מפעילות קרטל יקבל מהמדינה סיוע כספי לשיקומו.[4] בדש פעל להקמת רשת חדשה, והגיש תביעות בסך מיליארדי שקלים כנגד מי שכינה "חברות הקרטל" אך אלו נדחו והוא חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 7,000 לכל אחת מ-29 חברות המזון אותן תבע. בקשתו להקלה בתשלום אגרת בית המשפט נדחתה במהלך מתוקשר לאחר שהשופט ציין בפסק הדין שענד שעון יוקרה.[5] בדש ממשיך לפעול כמשקיע וכיזם והיה שותף בחברות שונות בהם חברה אמריקאית שפיתחה פטנט בתחום הרפואה וחברת "MedicAir" שמייצרת מסנני אוויר.

חיים אישיים

בדש מתגורר עם משפחתו בסביון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יצחק דנון, ‏ביהמ"ש אישר את הפשרה בין טומי לפיד לבין פיקנטי, באתר גלובס, 22 במרץ 1998
  2. ^ משה פרל, ואז נשמעה עדותו של שובר הביצים, חדשות, 28 באוקטובר 1988
  3. ^ זהבה דברת, ‏בכלל לא ענין פיקנטי, באתר גלובס, 24 בספטמבר 1997
  4. ^ מאת בן-ציון ציטרין, משה בדש ותשלובת פיקנטי מחדשים הפנייה לממונה על ההגבלים העסקיים נגד אסם, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2001
  5. ^ ענת רואה, השעון ב-7,000 דולר שהרס לבדש את התביעה, באתר TheMarker‏, 10 באוקטובר 2004
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38494264משה בדש

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משה_בדש&oldid=2555705"