סיפוח חצי האי קרים (2014)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף משבר קרים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיפוח חצי האי קרים (או הפלישה הרוסית לקרים, משבר קרים) היה רצף של אירועים שהתרחשו במהלך פברואר ומרץ 2014 עת פלשה רוסיה[1][2] לחצי האי קרים ולאחר מכן סיפחה אותו מאוקראינה. האירוע התרחש לאחר אירועי יברומאידאן והוא חלק מהסכסוך האוקראיני-רוסי הרחב יותר.

אישור למבצע התקבל ב-21 בפברואר, בעקבות אירועי יברומאידאן באוקראינה שהדיחו את הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' והעלו לשלטון את ראשי ארגוני האופוזיציה הפרו-מערביים. האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים. ב-27 בפברואר פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה והשתלטו על מבני הממשל ואתרים אסטרטגיים ברחבי קרים, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם שנחשב בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית.[3] רוב הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בסיפוח ומחשיבה את קרים כטריטוריה אוקראינית (רק אפגניסטן, קובה, קוריאה הצפונית, קירגיזסטן, ניקרגואה, סודאן, סוריה וזימבבואה הכירו בתוצאת משאל העם). אוקראינה ממשיכה לתבוע את זכותה על קרים. בתגובה לסיפוח, הטיל המערב, בראשות ארצות הברית והאיחוד האירופי, סנקציות כלכליות על רוסיה.[4][5]

רקע היסטורי

במשך מאות שנים התגוררו בחצי האי הטטרים של קרים, עם טוראני מוסלמי. ב-1783 סיפחה האימפריה הרוסית את האזור ופירקה את חאנות קרים. לאחר המהפכה הבולשביקית, באוקטובר 1921, הוקמה הרפובליקה האוטונומית של קרים כחלק מהרפובליקה הרוסית הסובייטית, אשר יחד עם רפובליקות סובייטיות נוספות הקימו את ברית המועצות. במסגרת מעמד זה, נהנו הטטרים מעצמאות תרבותית.

לאחר מלחמת העולם השנייה באמתלה של שיתוף פעולה של העם הטטרי עם משטר הכיבוש הנאצי, הורה יוסיף סטלין על גירוש כל הטטרים מקרים למרכז אסיה, ביטול האוטונומיה של רפובליקת קרים ושנמך אותה אדמיניסטרטיבית לדרגת מחוז ברוסיה הסובייטית, במקביל אימצה ברית המועצות מדיניות של רוסיפיקציה עבור חצי האי. הטטרים טוהרו רק בשנת 1967 אך נאסר עליהם לשוב לקרים, איסור שבוטל לאחר התפרקות ברית המועצות.

בשנת 1954, תחת שלטונו של ניקיטה חרושצ'וב האוקראיני, מחוז קרים הועבר לרפובליקה האוקראינית בצו של הנשיאות של הסובייט העליון לציון 300 שנה לאיחוד אוקראינה עם רוסיה.[6] בהחלטה צוין 'האופי האינטגרלי של הכלכלה, הקרבה הטריטוריאלית והקשרים הכלכליים והתרבותיים ההדוקים בין מחוז קרים לרפובליקה האוקראינית'.

לאחר נפילת ברית המועצות, קרים נשארה בידי אוקראינה העצמאית ומעמדה שודרג לרפובליקה אוטונומית. בשנים הראשונות היו מספר מהמורות פוליטיות בקרים. החל משנת 1989 החלה חזרתם של הטטרים הקרימיים, המיעוט הטטרי המתחזק הציג דרישות על עוונות היסטוריים וטען לאפליה גזעית, סוציו-כלכלית ופוליטית. הרוב הרוסי מצא את עצמו "מחוץ" לרוסיה והיה חרד לגבי האיזון העדין במחוז. במקביל הייתה מתיחות בין רוסיה לאוקראינה, לגבי עתידו של צי הים השחור כמו גם בסיסי הפעלה גדולים בקרים בדגש על סבסטופול בסיס הצי. ב-1992, ולדימיר לוקין, אז יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הרוסי, הציע שכדי ללחוץ על אוקראינה לוותר על תביעתה לצי הים השחור, על רוסיה לאיים על שליטה האוקראינית על קרים.[7] ב-1997,לאחר שנחתם הסכם חלוקת הצי ורוסיה קיבלה בסיסים בחצי האי קרים בהחכרה, רוסיה ואוקראינה חתמו על אמנת בדבר ידידות ושיתוף פעולה שמסיר את תביעותיה של מוסקבה לשטחים באוקראינה.

על פי מרשם אוכלוסין משנת 2001, רוסים אתניים היוו כ-58% מכלל תושבי חצי האי, כאשר 70% מתושבי העיר סבסטופול הם רוסים. בתקופת נשיאותו של ויקטור יושצ'נקו (20052010) יחסי רוסיה–אוקראינה ידעו מורדות רבות, דבר שאפשר לפס"ב ולגר"ו הרוסי להעניק תמיכה לארגונים פרו-רוסיים בחצי האי כדוגמת מפלגת "האיחוד הרוסי" הפרו-רוסית.

ב-2003, היה סכסוך בין רוסיה אוקראינה לגבי האי טוזלה. ב-2008, ברקע מלחמת גאורגיה–רוסיה, עלתה שאלה לגבי המשך חוזה החכירה עבור צי הים השחור, לאחר שרוסיה עשתה שימוש בסבסטופול כבסיס מבצעי במלחמתה מול גאורגיה לה היו יחסים ידידותיים עם אוקראינה. ב-2010 רוסיה קיבלה הארכה לאחר שנפתר סכסוך הגז ביניהם.

לאירועים קדמה מחאות יברומאידאן באוקראינה, שנמשכו למעלה משלושה חודשים והסתיימה בהדחתו של ויקטור ינוקוביץ' בהצבעת אי אמון בראדה העליונה ב-21 בפברואר 2014.

פלישה רוסית

כוח מזוין ללא סימוני זיהוי בכניסה לשדה תעופה סימפרופול

האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים שבחצי האי קרים נגד חילופי השלטון באוקראינה והם לא היו מרוצים מכך שינוקוביץ' הודח בהצבעת אי אמון בראדה העליונה. המפגינים, שהתקבצו מול בניין המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של קרים (הפרלמנט המקומי), דרשו להתנתק מאוקראינה. בתגובה הפגינו בהמוניהם התושבים שתמכו בחילופי השלטון באוקראינה.

ב-22 בפברואר 2014, הנשיא פוטין החליט לספח את קרים.[8] בהתאם להסכמים קיימים לרוסיה הייתה נוכחות משמעותית של כוחות בחצי האי. בסוף פברואר 2014 החלו לנוע כוחות רוסים לתוך קרים[9][10]. במקביל רוסיה פתחה בתרגיל צבאי בשטחה, בחסותו ריכז הצבא הרוסי כוחות לאורך הגבול המזרחי עם אוקראינה, הדבר פעל גם כהסחת דעת מעיבוי כוחות בקרים וגם כאיום על אוקראינה. לפי פרוטוקול פגישת המועצה לביטחון לאומי של אוקראינה, אוקראינה לא הייתה מוכנה להפעיל כוח צבאי מפחד כי הסלמה תגרור פלישה מלאה כפי שהיה במקרה של המלחמה ב-2008 בין רוסיה לגיאורגיה וכי צבאם לא היה מוכן לכך.[11]

ב-27 בפברואר, כוחות מיוחדים של רוסיה ללא סמלים השתלטו על בנייני הממשל והניפו דגל רוסי. הכוחות בודדו את חצי האי על ידי השתלטות על מתקני תקשורת, שדות תעופה, חסימת נתיבי גישה והשמת בסיסי צבא אוקראינים תחת מצור. במקביל לוחמת סייבר סגרה אתרי אינטרנט הקשורים לממשלת אוקראינה, מדיה חדשותית ומדיה חברתית. התקפות סייבר גם שיבשו גישה לטלפונים הניידים של פקידים אוקראינים וחברי פרלמנט. כשבוע לאחר תפיסת הפרלמנט, גורמים אמריקני העריכו כי כוחות רוסיה שולטים מבצעית על כל חצי האי קרים. ב-24 במרץ הורתה אוקראינה לחיילה לסגת ועד 30 במרץ, כל הכוחות האוקראינים עזבו את חצי האי.

משאל עם וסיפוח

ערך מורחב – משאל העם בחצי האי קרים

ב-27 בפברואר, לאחר שחמושים השתלטו על הפרלמנט הוקמה ממשלה חדשה בקרים ברשות סרגיי אקסיונוב, שאישרה לערוך בסוף מאי משאל עם על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". בהמשך, מועד משאל העם הוקדם. ב-17 במרץ 2014, בעקבות משאל עם שתוצאותיו הראו שכ-95% מתושבי חצי האי קרים רוצים להסתפח לשלטון הפדרציה הרוסית,[12] הכריז הפרלמנט של חצי האי על עצמאותו ומייד ביקש להסתפח אל השלטון הרוסי. בהצבעה, בה תמכו 85 מתוך 99 חברי פרלמנט, הכריזו על חצי האי כעל מדינה עצמאית מאוקראינה.[13] הוחלט על שני שטחים בחצי-האי שהם כעת שייכים דה-פאקטו לשלטון רוסיה – והם הרפובליקה המקומית והעיר סבסטופול.[14] בהשתלטות רוסיה על חצי האי קרים היא השיגה שליטה גם במים הכלכליים של חצי האי בים השחור ובים אזוב, שבהם יש רזרבות גדולות של נפט ושל גז טבעי.[15]

הקהילה הבינלאומית, רובה ככולה, לא הכירה בהיותן של הרפובליקה של קרים וסבסטופול חלק מרוסיה, ודחתה את תוצאות משאל העם.[16] בהצבעה על החלטה 68/262 של העצרת הכללית של האו"ם, שתמכה בעמדה שחצי האי קרים וסבסטופול יישארו חלק מאוקראינה, 100 מדינות תמכו, 11 התנגדו, 58 נמנעו ו-24 נעדרו ממנה.[17]

אוקרינה לא מכירה בסיפוח הרוסי וממשיכה לתבוע את קרים כחלק אינטגרלי משטחה אשר נמצא תחת כיבוש זמני. בעקבות הסיפוח קראה אוקראינה את שגרירה ברוסיה וולודימיר ילצ'נקו חזרה לארצו להתייעצויות. מאז הונמך דרג הייצוג של אוקראינה ברוסיה לדרגת ממונה על היחסים. אוקראינה בנתה סכר על תעלת צפון קרים, סכר שמונע את זרימת מי הדנייפר לתוך התעלה וגורם למחסור עצום במים בחצי האי קרים.[18] בשנת 2021 השיקה אוקראינה את פלטפורמת קרים, יוזמה דיפלומטית שמטרתה להגן על זכויות תושבי קרים ובסופו של דבר להפוך את סיפוח קרים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Everything you need to know about the 2014 Ukraine crisis, מתוך אתר החדשות Vox (אנ') האמריקאי, 3 בספטמבר 2014 (באנגלית)
  2. ^ מלחמת רוסיה אוקראינה: התשובות לכל השאלות, 28 בפברואר 2022
  3. ^ עמית ולדמן, ‏פוטין הכריז: חצי האי קרים - חלק מהפדרציה הרוסית, באתר ‏מאקו‏‏, ‏18 במרץ 2014‏
  4. ^ יצחק בן-חורין, ארה"ב והאיחוד האירופי: סנקציות על רוסיה, באתר ynet, 17 במרץ 2014
  5. ^ אתר למנויים בלבד האיחוד האירופי וארה"ב מהדקים את הסנקציות הכלכליות על רוסיה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2014
  6. ^ חצי האי קרים סופח לאוקראינה, על המשמר, 28 בפברואר 1954
  7. ^ Crimea and the Black Sea Fleet in Russian- Ukrainian Relations, Belfer Center for Science and International Affairs, Victor Zaborsky, September 1995
  8. ^ פוטין מודה: הוריתי על סיפוח קרים חודש לפני משאל העם, walla, 09/03/2015
  9. ^ The russian invasion of the Crimean peninsula 2014–2015, Johns Hopkins University, p10-15 (באנגלית)
  10. ^ רוסיה בעימות — בין הזירה הפנימית לזירה הבינלאומית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2016
  11. ^ О чем говорилось в стенограмме заседания СНБО Украины по Крыму (ברוסית) ( מה נאמר בתמליל ישיבת המועצה לביטחון לאומי ולהגנה של אוקראינה על קרים ) February 23, 2016
  12. ^ איי.פי ורויטרס, תוצאות ראשונות: 95.5% מתושבי קרים בעד הסתפחות לרוסיה, באתר הארץ, 17 במרץ 2014
  13. ^ רויטרס, קרים הכריזה עצמאות, קייב גייסה רבבות, באתר ynet, 17 במרץ 2014
    קרים הכריזה על עצמאות, רוסיה הצהירה על הכרה בה, באתר הארץ, 17 במרץ 2014
  14. ^ פוטין וראש ממשלת קרים חתמו על סיפוח קרים לרוסיה, באתר הארץ, 18 במרץ 2014
  15. ^ אתר למנויים בלבד ויליאם ג' ברוד, הניו יורק טיימס, הכסף הגדול מאחורי סיפוח קרים נמצא בכלל בים השחור, באתר הארץ, 19 במאי 2014
  16. ^ המערב מגיב לסיפוח קרים: איום על שלום העולם, סנקציות נוספות בדרך, באתר הארץ, 18 במרץ 2014
  17. ^ אתר למנויים בלבד אנשיל פפר, סיפוח קרים: פוטין סימן למערב קו אדום, באתר הארץ, 19 במרץ 2014
  18. ^ אתר למנויים בלבד הניו יורק טיימס, הגיעו מים עד נפש: הסכר הזה עלול לגרור את רוסיה למלחמה כוללת באוקראינה, באתר הארץ, 11 במאי 2021
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37606232סיפוח חצי האי קרים (2014)