מריה מיטשל

מריה מיטשל
Maria Mitchell

לידה	1 באוגוסט 1818
פטירה	28 ביוני 1889 (בגיל 70)
ענף מדעי	אסטרונומיה
מקום מגורים	ארצות הברית
תרומות עיקריות
גילוי כוכב שביט

מָרָיָה מִיטְשֶל (באנגלית: Maria Mitchell;‏ 1 באוגוסט 1818 – 28 ביוני 1889) הייתה אסטרונומית אמריקאית ופעילה למען שוויון זכויות לנשים.

ילדות, נעורים והשכלה

מריה מיטשל נולדה ב-1 באוגוסט 1818 באי ננטקט השייך למדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית. היא הייתה קרובת משפחה רחוקה של בנג'מין פרנקלין. למיטשל היו תשעה אחים ואחיות. הוריה, ויליאם מיטשל ולידיה קולמן מיטשל, השתייכו לאגודת הידידים, קהילה דתית נוצרית הידועה גם בכינוי "קווייקרים". מריה נולדה לתוך קהילה זו, שהייתה יוצאת דופן באותה עת ביחסה כלפי שוויון הזכויות לנשים. הוריה, כמו קווייקרים אחרים, העריכו את החינוך, ועמדו על כך שמריה תקבל חינוך באיכות זהה לזה שקיבלו הבנים. דתם של הקווייקרים דגלה, בין השאר, בשוויון אינטלקטואלי בין המינים. בנוסף, ננטקט הייתה נמל מרכזי לציידי לווייתנים, וזו הייתה פרנסתם העיקרית של אנשי הקהילה. נשות המלחים נותרו להשגיח על הטיפול בבית במשך חודשים ולעיתים שנים, שבהם שהו בעליהן בים. משום כך נהנו הנשים, שהאי היה ביתן, מעצמאות יחסית ומשוויון זכויות חלקי, ועם זאת, לא הותר לנשות ננטקט להיות בעלות רכוש ונמנעה מהן זכות ההצבעה.

בילדותה למדה מיטשל בבית הספר הקטן של אליזבת גרדנר, ואחר כך בבית הספר נורת' גרמר (North Grammar), שאותו ניהל אביה. שנתיים אחרי ייסוד בית הספר, כשמריה הייתה בת אחת עשרה, יסד אביה בית ספר משלו. מריה למדה בבית ספר זה ושימשה עוזרת הוראה לאביה. בביתם לימד מיטשל האב את מריה אסטרונומיה, תוך שימוש בטלסקופ האישי שלו. כשהייתה מריה בת שתים עשרה וחצי היא עזרה לאביה לחשב את הרגע המדויק של ליקוי חמה טבעתי שהתרחש ב-19 בפברואר 1831.

בית הספר של אביה נסגר, והיא עברה ללמוד ב"בית הספר לגברות צעירות" של הכומר היוניטריאני סיירוס פירס (Cyrus Peirce). אחר כך, כשהייתה בת שש עשרה, עבדה מיטשל תקופה קצרה עבור פירס כמורה למתמטיקה ואז פתחה בעצמה בית ספר ב-1835. שנה אחר כך, בהיותה בת שמונה עשרה, התקבלה לעבודה כספרנית באתנאום של ננטקט (Nantucket Atheneum), מוסד שכלל ספרייה גדולה ואולם הרצאות. כשכל הספרים במוסד לרשותה, השלימה מריה את השכלתה העל-תיכונית בלימוד עצמי, כשבכל מקרה לא הייתה לה אז אפשרות אחרת. למעט קולג' אוברלין שבאוהיו, היו כל מוסדות הלימוד האקדמיים חסומים בפני נשים. היא למדה בעצמה לטינית וגרמנית על מנת לקרוא את ספרי המדע שהיו כתובים באותה עת בעיקר בשתי שפות אלו.

כללי המדע אותם אימצה, על פיהם כל דבר חייב להיבחן על מנת לקבלו כאמת, הובילו אותה לעימות עם קהילת הקווייקרים שבה חייתה. אחד מעיקרי האמונה הקווייקרית, כי יש לקבל בשמחה את המוות כדרך לגן עדן, נראה בעיניה כעיקרון מעוות, בייחוד אחרי שצפתה במות אחיינה הקטן בייסורים קשים במרץ 1842. היא חדלה ללכת ל"מפגשים" והקהילה החליטה להוציאה משורותיה ב-1843, כשהייתה בת עשרים וחמש. למרות ביקורתה כלפי הדרך הקווייקרית לא הפכה מריה לאתאיסטית, אלא הצטרפה לכנסייה היוניטריאנית, ובה הייתה חברה עד מותה.

ביולי 1846 פרצה שרפה גדולה בננטקט שכילתה את מבנה האתנאום, על כל הספרים שבו. בין השאר כילתה השריפה גם את מצפה הכוכבים המאולתר שהקים ויליאם מיטשל על גג הבנק בו עבד, שבו נהגו מריה מיטשל ואביה לצפות בכוכבים. כל הטלסקופים שהיו שם נשרפו גם הם. האתנאום נבנה מחדש במהירות, ומריה מיטשל יצאה במסע התרמות באמצעות מכתבים לספריות, לבתי ספר, ולאנשים שהכירה במטרה לרכוש ספרים חדשים. גם מצפה הכוכבים נבנה מחדש, ומריה ואביה שבו לצפות בכוכבים.

גילוי השביט

הטלסקופ של מריה מיטשל במוזיאון הסמיתסוניאן

בליל 1 באוקטובר 1847 גילתה מריה מיטשל את "השביט של מיס מיטשל" (שביט VI 1847, סימנו כיום C/1847 T1). כמה שנים לפני כן הכריז פרדריק השישי, מלך דנמרק על מתן מדליית זהב לכל אדם שיגלה "שביט טלסקופי". הפרס חולק ל"מגלה הראשון" של כל שביט מסוג זה (בדרך כלל מתגלים שביטים באופן עצמאי על ידי כמה אנשים שונים). מריה מיטשל זכתה במדליה בשל תגלית זו וזכתה עקב כך לפרסום עולמי, מכיוון שרק אישה אחת לפניה גילתה שביט (קרוליין הרשל, אחותו של האסטרונום ויליאם הרשל).

זמן מה הייתה שאלה פתוחה לגבי מי היה הראשון שגילה את השביט. יומיים אחרי שמריה גילתה את השביט, גילה אותו באופן בלתי תלוי האב פרנצ'סקו דה ויקו (Francesco de Vico) במצפה הכוכבים של הוותיקן, ופרסם ראשון את דבר הגילוי. במקביל, ניהלה מריה מיטשל חליפת מכתבים עם האסטרונום ויליאם בונד במצפה הכוכבים של אוניברסיטת הרווארד על מנת לאשר את התצפיות שלה. משהתברר כי הפרס עלול להילקח ממריה עקב הכלל הקובע שהמפרסם ראשון נחשב גם המגלה הראשון, הפעיל אדוארד אברט (Edward Everett), נשיא אוניברסיטת הרווארד, מכבש לחצים על מכריו באירופה לשנות את ההחלטה. בסופו של דבר השתכנעו הדנים, וב-6 באוקטובר 1848, שנה מיום גילוי השביט, נשלחה מדליית הזהב למיטשל.

קבלת המדליה הפכה את מריה מיטשל לידוענית - מבקרים רבים באו לאתנאום בננטקט על מנת לצפות ב"גבירה האסטרונומית", והציירת הרמיוני דאסל באה במיוחד מניו יורק על מנת לצייר פורטרטים שלה ושל אביה. ב-1848 התקבלה מריה מיטשל כחברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האישה הראשונה שזכתה לכבוד זה (והאחרונה, למשך כמעט מאה השנים הבאות). ב-1850 היא התקבלה ל"אגודה האמריקנית לקידום המדע" (American Association for the Advancement of Science).

ב-1849 הזמין אותה צ'ארלס דייוויס (Charles Davis), מנהל הפרויקט הממשלתי "לוח השנה הימי ולוח הכוכבים האמריקני" (American Ephemeris and Nautical Almanac), לעבוד במשרדו על מנת לחשב את מיקומו של הכוכב נוגה בשמים בכל יום.

המסע לאירופה

חרף הפרסום הרב לו זכתה, נשארה מיטשל להתגורר בבית הוריה. היא לא נישאה מעולם, ולכן כשאמהּ חלתה ושכבה חודשים במיטתה, הוטל הטיפול בה על מיטשל, הבת היחידה שנשארה בבית (חמש אחיותיה נישאו ועזבו את הבית). תקופה זו הייתה תקופה קשה למיטשל. חובותיה המקצועיים (האתנאום, וביצוע החישובים עבור הממשלה) והאישיים (הטיפול באמהּ) מנעו ממנה לעסוק בתחביב שכל כך היה חשוב לה, הצפייה בכוכבים. לכן, כשפנה אליה בנקאי עשיר משיקגו בהצעה שתשמש כבת לוויה לבתו במסעותיה בדרום ארצות הברית ובאירופה, היא קפצה על המציאה. היא דאגה שאחיותיה תטפלנה באמה על פי תור, והגיעה להסדר עם הממשלה לגבי המשך תעסוקתה בפרויקט לוח השנה בסיום חופשתה. בגיל שלושים ושמונה יצאה לראשונה בחייה לשהות ארוכה מחוץ לבית הוריה.

יחד עם פרודנס סוויפט (בתו של הבנקאי) יצאה מיטשל למסעות ברחבי דרום ארצות הברית. אף שלא הייתה שייכת יותר לכת הקוויקרים, תמכה מיטשל בעמדתם התקיפה נגד העבדות, והביקור בדרום רק חיזק את דעתה. באביב 1857 נסעו השתיים לאירופה, תחילה לאנגליה, שם נפגשה מיטשל עם טובי האסטרונומים ובראשם ג'ון הרשל, ואחר כך לפריז. משבר כלכלי בארצות הברית גרם לסוויפט, הבנקאי אבי הנערה, לפשוט את הרגל, ופרודנס סוויפט נאלצה לחזור מיד לארצות הברית. למיטשל, שעדיין לא רצתה לחזור לארצות הברית, נותרו מעט חסכונות. למזלה, הצליחה להצטרף לסופר האמריקני נתניאל הות'ורן ומשפחתו, כמלווה במסעם לרומא. מיטשל התיידדה עם בני המשפחה, והות'ורן, שהיה אז בעיצומה של כתיבת הרומן "פאון השיש" (The Marble Faun), שילב אותה בספרו. הוא תיאר אסטרונומית, שאחרי שהיא מגלה כוכב חדש, מפסיקה את העיסוק שהביא לה את התהילה על מנת לעסוק ברקמה. תיאור זה שיעשע את מיטשל, ששנאה את עבודות התפירה והרקמה. אחרי שהות ארוכה ברומא, במסגרתה ביקרה במצפה הכוכבים של הוותיקן (אחת הנשים המעטות שקיבלו אישור לכך), החליטה לחזור לארצות הברית. בדרכה חזרה ביקרה את האסטרונומית מרי סומרוויל (Mary Somerville) בבריטניה, ואת המדען הגרמני אלכסנדר פון הומבולדט בברלין.

מריה מיטשל חזרה לננטקט בקיץ 1858. אמה עדיין שכבה במיטת חוליה ומיטשל חזרה לטפל בה, כשבמקביל המשיכה לערוך תצפיות באמצעות טלסקופ שקיבלה כמתנה מ"קבוצת הנשים של אמריקה". לידיה מיטשל מתה ב-1861, ותוך שלושה חודשים מכרו מריה מיטשל ואביה את כל רכושם בננטקט ועברו להתגורר בלין (Lynn), עיירה במסצ'וסטס בקרבת בוסטון. השניים המשיכו לעסוק בתצפיות אסטרונומיות, אם כי מותה של לידיה השפיע קשה על שניהם, ועל פי מכתביהם מתקופה זו סבלו מדיכאון מתמשך.

קולג' ואסאר

ב-1865 הוצעה למיטשל משרת הפרופסור לאסטרונומיה ומנהלת מצפה הכוכבים בקולג' ואסאר שזה עתה נוסד. הקולג', ששכן בפוקיפסי שבמדינת ניו יורק, היה פרי יוזמתו של מתיו ואסאר, בעל מבשלת בירה עשיר, ונועד להיות מוסד אקדמי ברמה גבוהה לנשים בלבד (מאז 1969 לומדים בו בני שני המינים). על אף שמיטשל לא רכשה מעולם השכלה אקדמית, קסמה לה ההצעה להיות חלק מהניסוי המשמעותי הראשון להציע חינוך גבוה לנשים. היא קיבלה את ההצעה והייתה בכך לאדם הראשון שקיבל משרת הוראה במוסד. מיטשל ואביה עברו להתגורר במקום. שנת הלימודים הראשונה החלה בספטמבר 1865 ומיטשל הייתה אז בת ארבעים ושבע. תלמידותיה מתקופה זו דיברו עליה בהערכה רבה. מיטשל השתלבה היטב בסגל האקדמי ורוב המורים וההנהלה הפכו לחבריה הטובים, אם כי במקרים רבים היו ויכוחים על הדרך החינוכית שבה יש לנקוט. למשל, מריה מיטשל התנגדה לשיטת חלוקת הציונים והפרסים לבנות המצטיינות. ב-1870 החליטו שתי הנשים היחידות בסגל ההוראה, מריה מיטשל והפרופסור לרפואה אלידה איירי (Alida Avery), למחות נגד השיטה על פיה אישה מקבלת שכר נמוך בהרבה מגבר באותה משרה, ואיימו לעזוב את ואסאר אם שכרן לא ישווה לשכר הגברים. בסופו של דבר נכנעה ההנהלה והעלתה את שכרן (אם כי לא השוותה אותו לשכר הגברים).

בין תלמידותיה של מריה היו כריסטין לד-פרנקלין (Christine Ladd-Franklin), שהייתה האישה הראשונה שלמדה לתואר שלישי במתמטיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ואלן סוואלו ריצ'רדס (Ellen Swallow Richards), שהייתה האישה הראשונה שקיבלה אישור ללמוד כימיה ב-MIT.

בנוסף ללימודי אסטרונומיה דאגה מיטשל להפגיש את התלמידות עם סופרות כדוגמת לואיזה מיי אלקוט, ונציגות בולטות של התנועה הפמיניסטית שבאו לוואסאר על מנת להרצות על תחומי העניין שלהן. עם השנים התחזק במריה הרצון לשפר את מעמד האישה. יחד עם פעילות אחרות לשיפור מעמד הנשים כדוגמת סוזן ב. אנתוני, ג'וליה וורד האו (Julia Ward Howe), לוסי סטון (Lucy Stone), אליזבת קדי סטנטון (Elizabeth Cady Stanton) ומרי ליברמור (Mary Livermore), היא עזרה להכין את קונגרס הנשים הראשון שהתנהל בניו יורק ב-1873. הקונגרס החליט על הקמת "האיגוד לקידום הנשים" (Association for the Advancement of Women או בראשי תיבות AAW). ב-1875, כשהיא בת 57, ניהלה מיטשל את הקונגרס השלישי כנשיאת ה-AAW, ושנים אחר כך עמדה בראש ועדת המדע של הארגון.

עיקר פעילותה המדעית של מריה מיטשל בתקופה זו היה חקר כתמי השמש, והיא הייתה הראשונה לגלות שכתמי השמש הם מערבולות אנכיות ולא, כפי שחשבו עד אז, עננים. כמו כן עסקה באיתור שביטים ובחקר צדק ושבתאי. מיטשל השתדלה שלא להחמיץ אף ליקוי חמה שהתרחש בארצות הברית, וכך למשל ב-1878, נסעה כל הכיתה של מיטשל לדנבר, מרחק אלפי קילומטרים מניו יורק, עבור "תצפית שעתידה להימשך שתי דקות וארבעים שניות".

כל חייה הייתה מריה מיטשל בריאה, אלא שב-1880 נפלה למשכב ולא יכלה להעביר את השיעורים במשך סמסטר שלם. היא החלימה, אבל מצבה הבריאותי לא שב לתיקנו. היא התכוונה להמשיך ללמד עד גיל שבעים, אבל בינואר 1888, בהיותה בת 69, נאלצה להודיע לנשיא הקולג' כי אינה מסוגלת להמשיך. מריה חזרה להתגורר בלין, עם אחותה קייט. גם בתקופה זו עסקה באסטרונומיה. אחיינה תכנן ובנה לה מצפה כוכבים בחצר.

מריה מיטשל מתה ב-28 ביוני 1889 ונקברה בננטקט בבית הקברות "פרוספקט היל", המצוי כיום בצלו של מצפה הכוכבים לוינס (Loines).

מחוות והוקרות

• מריה מיטשל הייתה האישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1848. כמו כן התקבלה כחברה ב"אגודה האמריקנית לקידום המדע" ב-1850 ובחברה הפילוסופית האמריקאית ב-1869.
• על שמה "מצפה הכוכבים מריה מיטשל" (Maria Mitchell Observatory) בננטקט, אחת היוזמות של "איגוד מריה מיטשל" – ארגון שמושבו בננטקט ומטרתו לקדם את לימוד המדע באי. בנוסף למצפה, מפעיל הארגון מוזיאון להיסטוריה של הטבע, את מוזיאון ביתה של מריה מיטשל וספריית מדע.
• אחרי מותה היא צורפה ל"היכל התהילה הלאומי של נשים" של ארצות הברית.
• על שמה נקראה הספינה SS Maria Mitchell, ספינת סוחר מטיפוס ליברטי במלחמת העולם השנייה.
• על שמה "מכתש מיטשל" שעל הירח.

לקריאה נוספת

• Kendall, Phebe Mitchell. Maria Mitchell; Life, Letters and Journals. Boston: Lee & Shepard, 1896. (out of print; compiled by her sister)
• Gormley, Beatrice. Maria Mitchell: The Soul of an Astronomer. Eerdmans Publishing Co, MI. 1995.
• M. W. Whitney, In Memoriam, (Poughkeepsie, N. Y., 1889)
• M. K. Babbitt, Maria Mitchell as her students Knew her, (Poughkeepsie, N. Y., 1912)
• Albers, Henry editor "Maria Mitchell, A Life in Journals and Letters" College Avenue Press, Clinton Corners, NY, 2001. (Henry Albers was the Fifth Maria Mitchell Professor of Astronomy at Vassar College.)
• Torjesen, Elizabeth Fraser, Comet Over Nantucket: Maria Mitchell and Her Island: The Story of America's First Woman Astronomer, (Richmond, IN: Friends United Press, 1984)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מריה מיטשל בוויקישיתוף

• "Notice of a reward by the King of Denmark for the discovery of Comet", MNRAS 2 (1832) 59
• "Elements of Miss Mitchell's Comet", MNRAS 8 (1848) 130
• מריה מיטשל בפרויקט גוטנברג.
• ביוגרפיה באנציקלופדיה בריטניקה
• ביוגרפיה באתר ואסאר
• איגוד מריה מיטשל
• ביוגרפיה באתר Famous Scientists
• אתר בית הקברות פרוספקט היל

הערות שוליים

ערך מומלץ