עדת ישורון (פרנקפורט)

קהל עדת ישורון הייתה קהילה יהודית אורתודוקסית בעיר פרנקפורט דמיין. היא נוסדה ב-1849 כעדת-משנה אורתודוקסית במסגרת הקהילה הכללית של יהדות פרנקפורט, שרוב חבריה נטו לליברליות, ומבחינה זו הייתה המסגרת האורתודוקסית הנפרדת הראשונה. בראשה עמד הרש"ר הירש. ב-1877 התאפשרה בחוק פרישה מלאה מן העדה הכללית והקמת קהילה עצמאית לגמרי, ומאז הייתה "עדת ישורון" לקהילה נפרדת לחלוטין.

תולדות הקהילה

ערך מורחב – פולמוס הפרדת הקהילה בפרנקפורט

בתקופת כהונתו הארוכה של הרב שלמה זלמן טריר כרבה של הקהילה היהודית בפרנקפורט חל מהפך במאזן הכוחות בקהילה. רוחות חדשות שהתחילו מנשבות עם פרסום כתביו של משה מנדלסון נכנסו לקהילה, ובבחירות של שנת 1838 כבשו המשכילים את השליטה במוסדות הקהילה, כאשר כוחו של הרב טרייר כבר לא עמד לו לעצור את השטף. הרב טרייר התפטר בשנת 1846, ובשנת 1848 נתמנה רב ליברלי, ליאופולד שטיין, לעמוד בראש הקהילה.

בשנת 1849 פרשה קבוצה בת אחד עשר חברים מן הקהילה היהודית הגדולה כדי להמשיך ולקיים אורח חיים אורתודוקסי. הקהילה פנתה לחפש לה רב, ולאחר משא ומתן והבטחות לשכר גבוה, הוזמן ב-9 בנובמבר הרב והדיין מיכאל זקש מברלין. זקש היה ידוע ומפורסם בגרמניה כאיש דת מודרני אך שמרן. הוא לא היה לגמרי אורתודוקסי: עמדותיו נמצאו בין האורתודוקסיה לאסכולה הפוזיטיבית-היסטורית. אלא שזק"ש חזר בו במהרה והקהילה נאלצה לחפש מישהו שיחליפו. בשנת 1851, לאחר שמועמדים נוספים דחו את בקשותיהם, התפשרו הפרנסים ומינו את הרב שמשון רפאל הירש. הוא התפטר אז ממשרתו כרב הראשי למוראביה, שם נתקל בהתנגדות קשה מהחוגים המסורתיים עקב הרפורמות שהנהיג, ומאידך לא היה ליברל דיו בעיני המודרניים.

הרש"ר הירש נקרא לכהן בפרנקפורט כרבו של המניין הנבדל, שנוסד כדי לקיים מוסדות דת נפרדים מהליכותיה הליברליות של הקהילה הכללית. הקהילה נקראה "קהל עדת ישורון", כשהרב הירש מסביר שזוהי מהות העבודה הנדרשת מן האדם - להיות ישר. ב-1877 פרש מן הקהילה הכללית והפך את "עדת ישורון" לקהילה נבדלת לחלוטין, בעלת מוסדות נפרדים לחלוטין ומעמד חוקי עצמאי. הרב הירש סבר שההתבדלות מהקהילה הכללית היא חובה הלכתית משום שאסור להתחבר לרשעים. אולם, רק כשמונים משפחות נסתפחו ל"קהל עדת ישורון", ויותר ממאתיים משפחות שהיו חברות "עדת ישורון" לפני הפילוג המלא, בחרו בפשרה והעדיפו את הרב מרדכי הורוויץ, שהסכים לכהן כרב אורתודוקסי בקהילה הכללית לצד הרבנים הרפורמים.

הרש"ר הירש ייסד בקהילה מוסדות חינוך אורתודוקסיים נפרדים מאלו של הקהילה הגדולה, וחתנו ויורשו בקהילה – הרב שלמה זלמן ברויאר – הקים ישיבה בשנת 1890. הוא נאלץ להביא את רוב התלמידים מהונגריה וממזרח אירופה, שכן האורתודוקסים בפרנקפורט לא נטו אחר מוסד הישיבה, והעדיפו את הגימנסיה, ברוחו של הרש"ר המנוח.

הרב שלמה ברויאר נפטר בשנת 1926. חלק מחברי הקהילה רצו שיירש אותו בנו רבי רפאל ברויאר מאשפנבורג, וחלק אחר התנגדו לו בחריפות, והציעו במקומו את רבי אברהם יצחק קליין מנירנברג. שאלת הרב הציתה פולמוס בקהילה, ולבסוף מונה לתפקיד רבי יוסף יונה צבי הורוביץ מאונסדורף. להבדיל מכהונת הרב, את ראשות הישיבה ירש בנו של הרב הקודם הרב יוסף ברויאר. בשנת 1933 החלו ישיבות רבות בגרמניה להיסגר, אך הישיבה של קהל עדת ישורון התרחבה והוסיפה בית חינוך לצעירים כמו גם מכון הכשרה לעלייה לארץ ישראל.

קהילות המשך

הרב יוסף ברויאר עבר לארצות הברית, ושם פתח את קהל עדת ישורון וושינגטון הייטס (מנהטן, ניו יורק), שהפכה לקהילה גדולה, ומאוחר יותר נפתחו סניפים שלה במקומות שונים בארצות הברית.

החל משנות ה-90 של המאה ה-20, הוקמו בארץ (על ידי מכון מורשת אשכנז) מספר קהילות המשמרות את נוסח קהילתו של הרב הירש בפרנקפורט, כשאחת הבולטות שבהן היא קהל עדת ישורון ברמות שבירושלים אשר אף התחילה בפרויקט לשימור נוסח התפילה האשכנזי (מערבי) בכלל, ונוסח פרנקפורט בפרט. קהילות נוספות נמצאות בבני ברק, ביתר עילית וקריית ספר.