שמואל אלמוג
שמואל אלמוג (שם קודם: שמואל דיסטלר) (3 ביוני 1926 – 4 באפריל 2008) היה היסטוריון ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, איש תקשורת, מנכ"ל רשות השידור.
ביוגרפיה
שמואל אלמוג נולד למשפחת דיסטלר בשנת 1926 בברלין בירת גרמניה. עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1933. בצעירותו היה ב"צופים הקשישים" איתם יצא להכשרה לקבוצת גבע. היה מרכז הסניף של הנוער העובד בגבעתיים וכן היה קשור ל"פועלי ציון שמאל".
החל את לימודיו בהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר מוסמך בשנת 1966[1].
בשנת 1949 החל לעבוד בקול ישראל כקריין. לאחר מכן היה אחראי מדור השיחות ועורך תוכניות הנוער[2], עורך חדשות וכתב בכנסת[3][4]. השתתף בתוכנית "שלושה בסירה אחת"[5][6].
בשנת 1959 היה שליח הסוכנות היהודית בדרום אפריקה[7][8]. הוא שב לרשות השידור והשתתף בשידור משפט אייכמן. בשנים 1962–1964 היה בארצות הברית ככתב קול ישראל[9] ובמקביל למד אצל ההיסטוריון סאלו בארון. לאחר מכן, היה עורך ופרשן פוליטי ברשות השידור.
בשנות ה-60 השתתף בתנועת המחאה "מן היסוד" של תומכי פנחס לבון כנגד דוד בן-גוריון.
בנובמבר 1967 מונה למנהל קול ישראל[10][11].
במרץ 1969, בהמלצת השר ישראל גלילי, מונה למנכ"ל רשות השידור[12]. בתפקידו זה קבע כמה מנהליה הקובעים של רשות השידור.
לאחר פרישתו מרשות השידור התמסר למחקר והוראה באוניברסיטה העברית, במכון ליהדות זמננו, וכן היה ממקימי מרכז שזר.
היה נשוי לאוריה לבית כהן[13], ואב לישי ושירה. נפטר בשנת 2008, בן 81 בפטירתו.
ארכיונו הפרטי: התכתבויות, טיוטות, מאמרים, תעודות ותמונות, נמסר לספריה הלאומית.
מספריו
ספרים מפרי עטו
- לאומיות, ציונות, אנטישמיות: מסות ומחקרים, הוצאת הספרייה הציונית, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשנ"ב-1992[14].
- הנקודה היהודית: יהודים בעיני עצמם ובעיני אחרים: מסות ומחקרים, תל אביב: ספרית פועלים, תשס"ב-2002.
- ציונות והיסטוריה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ב-1982.
ספרים שערך
- בין ישראל לאומות: קובץ מאמרים: שי לשמואל אטינגר (עורך), ירושלים: מרכז זלמן שזר, החברה ההיסטורית ישראלית, תשמ"ח-1987.
- לאומיות ואנטישמיות באירופה המודרנית: 1815–1945 (עורך), ירושלים: מרכז זלמן שזר, החברה ההיסטורית הישראלית, תשמ"ח-1988.
- לפני היות הציונות : לתולדות הרעיון הלאומי היהודי ושאלת ארץ ישראל (עורך), ירושלים : מרכז זלמן שזר, החברה ההיסטורית הישראלית, תשמ"א-1981.
- ציונות ודת, (עורך עם יהודה ריינהרץ, אניטה שפירא), ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ד-1994.
- רעיון הבחירה בישראל ובעמים (עורך עם מיכאל הד), ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"א-1991.
- השואה - הייחודי והאוניברסלי: קובץ מאמרים שי ליהודה באואר (עורך עם אחרים), ירושלים: יד ושם, תשס"ב-2001.
- השואה – היסטוריה וזיכרון: קובץ מאמרים שי לישראל גוטמן (עורך עם אחרים), ירושלים: יד ושם, תשס"ב-2001.
- שנאת ישראל לדורותיה (עורך), ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1980, 1985.
- תמורות בהיסטוריה היהודית החדשה: קובץ מאמרים שי לשמואל אטינגר (עם דב קולקה), ירושלים: מרכז זלמן שזר, החברה ההיסטוריה הישראלית, תשמ"ח-1987.
קישורים חיצוניים
- מידע על שמואל אלמוג בקטלוג הספרייה הלאומית
- ארכיון שמואל אלמוג, באתר הספרייה הלאומית
- מירב קריסטל, מת שמואל אלמוג, לשעבר מנכ"ל רשות השידור, באתר ynet, 5 באפריל 2008
- דניאל בלוך, לזכר שמואל אלמוג, המנכ"ל הראשון של רשות השידור, באתר העין השביעית, 6 באפריל 2008
הערות שוליים
- ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966
- ^ רדיו, חרות, 9 בדצמבר 1956
- ^ רם עברון, מחרוזת, מעריב, 8 באוגוסט 1958
- ^ גבתון הולך אלמוג בא, דבר, 3 בנובמבר 1967
- ^ סירת השעשועים, דבר, 8 בפברואר 1957
- ^ שלושה בסירה אחת, חרות, 7 בדצמבר 1958
- ^ אנשים ומוסדות, דבר, 29 בינואר 1959
- ^ מולד, דבר, 13 במאי 1960
- ^ יוסל'ה מגיע הערב לארץ לאחר שנמסר לידי אמו, דבר, 4 ביולי 1962
- ^ ההכרעה על הפעלת הטלוויזיה - תוך חודש, דבר, 3 באוגוסט 1967
- ^ קול ישראל יקפיד על מהימנות וממלכתיות, מעריב, 16 בנובמבר 1967
- ^ מליאת רשות השידור אישרה מינויו של ש. אלמוג למנכ"ל, דבר, 26 במרץ 1969
- ^ נרשמו לנישואין, הצופה, 26 בנובמבר 1952
- ^ ביקורת: דניאל גוטוויין, הדיאלקטיקה של ההיסטוריוגרפיה הציונית, קתדרה 69, ספטמבר 1993, עמ' 121-115
26086831שמואל אלמוג