רבי מרדכי בנט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מרדכי בנעט)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מהר"ם בנט
לידה 1753
ה'תקי"ג
צ'ורגו, הונגריה
פטירה 12 באוגוסט 1829 (בגיל 76 בערך)
י"ג באב ה'תקפ"ט
קרלסבד, בוהמיה
רבותיו רבי יעקב קצנלבויגן, רבי יוסף שטיינהרט, רבי יחזקאל לנדא, רבי שמואל שמלקא הורוביץ, רבי שמואל צילץ
תלמידיו בניו, רבי ישעיה בנט ורבי נפתלי בנט
וכן רבי שמחה בונים מפשיסחה, רבי יהודה אסאד
חיבוריו חדושי מהר"ם בנעט על הש"ס, שו"ת פרשת מרדכי, שו"ת גדולת מרדכי, ביאור מרדכי על ספר המרדכי ועוד
קברו של הרב מרדכי בנט (1753–1829) בבית הקברות היהודי במיקולוב

רבי מרדכי בן אברהם בָּנֶט, או מהר"ם בנט (בכתיב שנהג אז: מרדכי בנעט, בלועזית: Marcus Benedict, "מרקוס בנדיקט"; ה'תקי"ג 1753 – י"ג באב ה'תקפ"ט 1829) היה אב"ד וראש ישיבת ניקלשבורג, רבה הראשי של מוראביה.

ימיו הראשונים

רבי מרדכי נולד בצ'ורגו שבהונגריה. אביו, רבי אברהם בן יהודה אשכנזי, היה מצאצאי רבי צבי הירש אשכנזי, ומצד אימו היה נצר לרבי נפתלי כ"ץ. מכיוון שגדל מגיל חמש בבית סבתו מצד אמו בניקלשבורג, נקרא בנט כשם משפחתה.

בילדותו נחשב עילוי ובגיל אחת עשרה נשלח ללמוד בישיבתו של רבי יעקב קצנלבויגן באטינגן (אנ') שבממלכת בוואריה. בגיל 15 עבר לישיבת פיורדא ללמוד אצל רבי יוסף שטיינהארט. בגיל 18 נסע לפראג, שם קנה תורה מפי הנודע ביהודה. בגיל 22 נישא לבתו של גימפל פרוסטיץ מניקלשבורג, ועבר ללמוד שם אצל רבי שמואל שמלקא הורוביץ, מראשי החסידות ורב המקום, אליו התקרב מאוד.

הרב יהודה לייב מימון מציין אותו כתלמיד של רבי משולם איגרא.[1]

לפי מסורת אצל החסידים, מגיל צעיר נהג בפרישות, בתעניות ובסגפנות, עד שרבי זושא מאניפולי[2] נזף בו על שהוא מסתגף ומאז רק צמצם במאכלו.

ברבנות

בשנת 1778 מונה לדיין בניקלשבורג בימי רבנות רבי שמעלקא מניקלשבורג, על ידי רבי גרשון חיות. לאחר מכן מונה לרב בלונדנבורג (מוראביה), שם כיהן שנה וחצי, ובססובר (שוסבורג) בהונגריה, שם כיהן כשנה. בשנת תקמ"ט (1789), לאחר פטירת רבו[3] נתקבל להיות אב"ד ניקלשבורג ורבה של מוראביה ('הרב הכולל דמדינת מעהרין'), ועמד בראש הישיבה בניקלשבורג שמנתה בשיאה כארבע מאות תלמידים. בניקלשבורג כיהן במשך 40 שנה, עד לפטירתו. בשנת תקס"ב בקשו קהילות פרשבורג וקראקא לבוא לכהן בעירם, אך אנשי קהילתו הפצירו בו שישאר בעירם

הרב בנט עסק כל ימיו בש"ס ופוסקים ובנוסף עסק גם במקרא, קבלה ודקדוק עברי. בתולדות רבי יהודה אסאד אשר היה תלמיד הישיבה, מסופר כי קיבל רשות מרבו ללמוד קבלה.

היה בקיא גם בחכמות חיצוניות, ביניהן פילוסופיה, אסטרונומיה ומתמטיקה. היה נתין צייתן של הקיסר פרנץ הראשון, לכבודו חיבר תפילה לאחרי דיכוי המרד באיטליה בשנת 1820.[4]

בסוגיית חינוך החובה, שנכפה על ידי הממשל הקיסרי כעשור לפני היבחרו לכהונה, הקפיד לא לקומם את השלטונות אך השתדל לפקח על התוכן. יחסו הפתוח למדי לעניין הוביל לאהדה רבה כלפיו מחוגי המשכילים. ההיסטוריון מייקל ל. מילר ציין כי היה טרוד בהרבה מרבנים שנחשבו בעיניו כפוסקים מקילים מדי בעת שסמכות ההלכה נשחקה בהתמדה. הוא נודע בתפקיד המרכזי שמילא בשלוש פרשות כאלה: תקרית בשמים ראש מ-1793, מלחמתו ברב הרפורמי אהרן חורין, וחיכוכים לאורך השנים עם רבי בנימין זאב רפפורט ("שמלת בנימין"), שגם אותו גינה כגמיש ומתירן. היה מגדולי הלוחמים ב"היכל" בהמבורג ב-1818 שהיה מניצני הרפורמה. הוא שלח שלוש אגרות שהתפרסמו ב"אלה דברי הברית", ריכוז השו"תים נגד בית-הכנסת הרפורמי החדש. בעוד שאחרים שללו את החידושים כשלעצמם באופן גורף, הוא ניסה למצוא טעמים לאיסור תפילה בלשון נכרי. דבר זה היה מקובל כמותר, והוא עצמו לא התנגד לו כשפורסמו תרגומי סידורים בגרמנית ב-1796 ו-1815; עם זאת, השימוש בשפה על ידי הרפורמים לתפילה בציבור וההגנה על כך מצד חורין, הפכה את העניין לסלע מחלוקת. שלא כחת"ם סופר, שכתב במפורש שאין באמירת התפילה בגרמנית עניין של ממש ואסר זאת משום החידוש, הסתמך הרב בנט על טיעונים הלכתיים כמו הצורך לבטא כל תו, בעיקר בשמות הקודש, כדי להשיג כוונה כראוי. כמו כן, כשהתלבטו כותבי "אלה דברי הברית"  בשאלה על בסיס מה לאסור ניגון בעוגב (בעיקר כשבית-הדין של פראג שלח איגרת לפיה הדבר היה נהוג בעיר בבתי-כנסת כמה עשורים קודם), הגדיר זאת כחוקות הגויים ודעתו התקבלה ושימשה מאז.[5]

פטירתו

הרב בנט נפטר בי"ג באב תקפ"ט (12 באוגוסט 1829), בעת שהותו בעיר המרחצאות קרלסבד, והוא בן 76. בתחילה בשל השלטונות שהערימו קשיים להעבירו נקבר בליכטנשטט הסמוכה על תנאי שיוכלו להעבירו. משפחתו ובני עירו ניקלשבורג ביקשו להעביר את עצמותיו לעירם, שבה קבורים משפחתו ורבו רבי שמואל שמלקא, אשר הרב ביקש להיקבר על ידו. אנשי ליכטנשטט התנגדו. לאחר דיון והיתר של החת"ם סופר[6] ורבנים נוספים, ולאחר קבלת רישיון מהשלטונות, הועבר הקבר לניקלשבורג. ביום ששי י' באדר שנת תק"ץ הובא לניקלשבורג, ומפאת קדושת השבת עיכבו את הקבורה עד ליום ראשון י"ב באדר ה'תק"ץ (1830) [1][7]. נאמר כי רבי מרדכי בנעט ציווה קודם מותו שאם יצטרכו דבר ישתטחו על קברו[8].

אחר פטירת רבי מרדכי מצאו שקים, אשר היה רגיל ללבוש תחת מלבושיו לשם סיגוף, ורבים רצו לקנות שקים אלו, לשם סגולה, אשר יטמינו אותם לאחר פטירתם בשקים אלו. ממכירת השקים האלו, נאסף הון רב שהספיק לפרנסת נכדיו היתומים (בני בתו, שמתה בחייו), וכן לנישואיהם.


תקופת חייו של רבי מרדכי בנט על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

‏

מתלמידיו

מספריו

על תולדות חייו נכתב על ידי בניו ונכדיו בהקדמות לחמשת הספרים הראשונים ברשימה הבאה:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבי מרדכי בנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראו: הרב יהודה לייב מימון, ר' משולם איגרא. אמנם לפי חשבון שנות לידתם היה רבי משולם גדול מרבי מרדכי בשנה אחת בלבד
  2. ^ כך בספר התולדות שכתב בנו אבריל. ב"שרי המאה" מיוחס הסיפור לאחיו רבי אלימלך ליפמן מליז'נסק.
  3. ^ לפי רבי פנחס זליג שוורץ היה זה אחר פטירת רבי גרשון חיות נתקבל בשנת תק"ן
  4. ^ התפילה מועתקת בתוך "תולדות מוהר"ר מרדכי בנט". על הסיבות לקשר הקרוב ראו ב"פאר מרדכי".
  5. ^ מילר, עמ' 65-69.
  6. ^ ראו שו"ת חתם סופר חלק ו, תשובה לז. בתשובה זו לא הכריע להיתר, ולפי המסופר כעבור חצי שנה בא רבי מרדכי אליו בחלום וביקש להעבירו, ואמר לו שכיוון שבצעירותו היה מאורס לבתו של רב קהילת ליכטנשטט וביטל את השידוך, לכן נענש שייקבר שם לחצי שנה. ובעקבות כך הכריע החתם סופר להעבירו
  7. ^ קולמוס, מוסף תורני עיתון משפחה, שבט תשס"ה גליון 21
  8. ^ כל הפרשה מובאת בתשובות החת"ם סופר, ח"ו (ליקוטים) סימן ל"ז.
  9. ^ ראו: הרב מו"ה צבי הירש אפענהיים, בשם הגדולים מארץ הגר-חלק א, מערכת צ, עמוד 62, אות יז.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35072535מרדכי בנט

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_מרדכי_בנט&oldid=2702603"