מרדכי איש-שלום
| תאריך עלייה | 1923 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
מרדכי איש-שלום (2 בינואר[1] 1901 – 21 בפברואר 1991) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1959–1965. ממקימי תיאטרון ירושלים ומהמובילים בהקמת מוזיאון ישראל ומבנים רבים בירושלים.
ביוגרפיה
איש-שלום נולד בשנת 1901 בשם מרדכי פרידמן (שם משפחתו העברי הוא תרגום השם פרידמן) בעיירה ורנה שבליטא כשלישי מבין חמשת בניהם של בן ציון ורייצה. אביו היה ציוני נלהב ובר אוריין, ולימד בחדר ה"מתוקן", שבו התחנך גם בנו הצעיר. בגיל 11 נשלח לגלות למקום תורה, ולמד בישיבות בשקודוויל ובקורשן, עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914 וטרפה את הקלפים. בשנות המלחמה למד איש שלום תחת רב העיירה, אך בעוד בישיבה הקדיש את מירב זמנו ללימודים תורניים וזמן מועט לרכישה אוטודידקטית של השכלה כללית, כעת התהפך היחס, עד שבעיירה כינוהו על שם ברוך שפינוזה. בשנים אלו החל גם לטעום טעמה של פעילות ציבורית, כשעמד בראש קבוצת נערים שסייעה בידי יהודים שברחו ממחנות עבודות כפייה גרמניים.
בשנת 1923 עלה לארץ ישראל. בארץ הצטרף לחברי גדוד העבודה בתל יוסף, שם עבד בעיקר בייבוש ביצות, עד שעבר לפלוגת גדוד העבודה בירושלים, שבה עמד בראשית שנות העשרים בראש קבוצת בנאים.
בשנת 1950 התמנה לחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מפא"י.
בשנת 1955 קבלה מפא"י בבחירות 6 מושבים מתוך 21, גרשון אגרון מונה לראש עיריית ירושלים ואיש-שלום היה לסגנו[2].
בדצמבר 1959, לאחר הבחירות למועצת העיר, נבחר לראשות עיריית ירושלים, לאחר ששימש כחודש מ"מ ראש העיר בעקבות פטירתו של אגרון (שנפטר ימים ספורים לפני הבחירות).
בבחירות לעיריית ירושלים ב-1965, שהייתה בסימן המתיחות בין המערך (רשימה משותפת של מפא"י ואחה"ע) לבין רפ"י, קיבלו המערך בראשות איש-שלום ורפ"י בראשות טדי קולק, 5 מנדטים כל אחת[3]. שתי המפלגות פעלו למשוך את הדתיים[4], שקבלו יחד ששה מנדטים, לקואליציה שלהם, וטדי קולק הצליח לגבש סביבו קואליציה, ואיש-שלום נותר באופוזיציה. איש שלום טען שקולק עשה ויתורים לדתיים שהוא לא היה מסכים להם[5]. בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הצטרף איש-שלום בראשות מפלגתו לקואליציית חרום[6], ונהיה לסגנו של קולק. בסוף 1967 התאחדו רפ"י והמערך בירושלים ואיש-שלום מונה לסגן ראש העיר[7].
לקראת הבחירות בשנת 1969 הוחלט על הצערת רשימת המערך (מפלגת העבודה ומפ"ם) ואיש-שלום הסיר את מועמדותו. אולם בהמשך שוכנע להתמודד בכל זאת כדי שיהיה ממלא מקומו של קולק למקרה שיפרוש מראשות העירייה. בהינתן ההחלטה על הצערת הרשימה, התמודד איש-שלום מול חיים מרינוב על המקום שהוקדש לחבר ותיק ונוצח[8].
בשנת 1970 מונה ליו"ר ועדת חקירה של משרד הפנים לעניין מועצת בית שאן[9]. כן כיהן כיו"ר ועד המנהלים של בנק ירושלים[10].
נפטר בז' באדר תשנ"א, ונקבר בהר המנוחות. איש-שלום לא הסכים שיקראו רחוב על שמו. רחוב הסתת בשכונת בית הכרם מנציח את תחילת דרכו בירושלים בשנות העשרים. למרות בקשתו, הכביש הסובב את שכונת יפה נוף, מבית הכרם בואכה הר הרצל נקרא על שמו.
על שמו מוענק ועל שם רעייתו מוענקים "פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום" ו-"פרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום" מטעם אגודת הציירים והפסלים ירושלים[11]
ספרו
- מרדכי איש שלום, בסוד חוצבים ובונים: אוטוביוגראפיה (ריאיין, ערך והביא לדפוס: מאיר חובב), ירושלים: אגודת שלם, תשמ"ט.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מרדכי איש-שלום |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרדכי איש-שלום |
- דוד תדהר (עורך), "מרדכי איש-שלום (פרידמן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4541
- 'איש־שלום, מרדכי', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 112 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1310).
- מרדכי איש שלום באתר עיריית ירושלים
הערות שוליים
- ^ זהו התאריך המשוער על ידי איש שלום; התאריך אינו ידוע בוודאות משום שלידתו לא תועדה במסמכים. (איש שלום, בסוד חוצבים ובונים, עמ' 25).
- ^ ג. אגרון נכנס לתפקידו, מעריב, 8 בספטמבר 1955
- ^ הודעה בדבר תוצאות הבחירות לעירית ירושלים, ילקוט הפרסומים 1231, 16 בנובמבר 1965
- ^ יהושע ביצור, המרוץ על ראשות ירושלים: מי יבטיח יותר לדתיים?, מעריב, 11 בנובמבר 1965
- ^ יהושע ביצור, טדי קולק הסגיר כמעט הכל בידי שותפיו הדתיים, מעריב, 17 בנובמבר 1965
- ^ קואליציה מקיר לקיר בירושלים, דבר, 29 במאי 1967
- ^ התאחדו סיעות המערך ורפ"י בעיריית ירושלים, דבר, 25 בדצמבר 1967
- ^ יחיאל לימור, נקבעו מועמדי המפלגות בבחירות לעיריית ירושלים, מעריב, 24 בספטמבר 1969
י. משולם, מדוע לא נבחר מ. איש שלום, דבר, 20 בינואר 1970
ישראל גור, עוד על אי בחירת מ. איש שלום, דבר, 25 בינואר 1970 - ^ מונתה ועדה לחקירת המצב במועצת בית שאן, דבר, 1 באפריל 1970
- ^ יואב שדה, קריית וולפסון - שכונת יוקרה לירושלים, דבר, 12 באוגוסט 1970
- ^ הקרן למתן פרסים לציירי ירושלים ע"ש שושנה ומרדכי איש-שלום ז"ל (ע"ר) | גיידסטאר - אתר העמותות של ישראל | משרד המשפטים, באתר www.guidestar.org.il
 ראשי עיריית ירושלים (החל מ-1878)
| ||
|---|---|---|
 האימפריה העות'מאנית
|
יוסף אל-ח'אלידי (1878–1879) • סלים אל-חוסייני (1882–1897) • פיידי אל-עלמי (1906–1909) • חוסיין אל-חוסייני (1909–1917) | |
 המנדט הבריטי
|
עארף א-דג'אני (1917–1918) • מוסא כאזם אל-חוסייני (1918–1920) • ראע'ב נשאשיבי (1920–1934) • חוסיין אל-ח'אלידי (1934–1937) • דניאל אוסטר (1937–1938) • מוסטפא אל-ח'אלידי (1938–1944) • דניאל אוסטר (1944–1945) • ועדה מנדטורית (1945–1949) | |
 ראשי העיר המזרחית
|
אנואר אל-ח'טיב (1948–1950) • עארף אל-עארף (1950–1951) • חנא עטאללה (1951–1952) • עומר וואעארי (1952–1955) • ועדה עירונית (1955–1957) • רוחי אל-ח'טיב (1957–1967) | |
 ראשי העיר המערבית
|
דניאל אוסטר (1949–1950) • שלמה זלמן שרגאי (1951–1952) • יצחק קריב (1952–1955) • גרשון אגרון (1955–1959) • מרדכי איש-שלום (1959–1965) • טדי קולק (1965–1967) | |
| ראשי עיריית ירושלים המאוחדת
|
טדי קולק (1967–1993) • אהוד אולמרט (1993–2003) • אורי לופוליאנסקי (2003–2008) • ניר ברקת (2008–2018) • משה ליאון (2018 ואילך) | |
31143677מרדכי איש-שלום