מעמדו ההלכתי של בעל מניות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך דורש ליטוש קל מבחינת התאמה אנציקלופדית באופי המכלול.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תעודת בעלות משנת 1922 על מניות בחברת BMW

מעמדו ההלכתי של בעל מניות משליך ישירות על אפשרויות ההשקעה בניירות ערך המותרות על פי ההלכה. עמדת ההלכה בנוגע למעמדם ההלכתי של בעלי מניות בחברות ציבוריות או פרטיות נתונה למחלוקת בין הפוסקים. האם הם נחשבים כבעלים של ממון החברה, או שהממון שייך לחברה עצמה, כיוון שהיא אישיות משפטית נפרדת. והאם הם נעשים שותפים באיסורים שהחברה שהם קנו את המניות שלה עוברת.

רקע

תעודות בעלות משנת 1842 על מניות בתעלת אוהיו

במהלך מאות השנים האחרונות (במהלך המאה ה-17 לספה"נ), נוצרה בעולם סוג חדש של ישות, המכונה 'חברה בערבון מוגבל'. הצורך בישות זו התעורר, מכיון שעם התפתחות המסחר הבינלאומי והמהפכה התעשייתית, נוצרו ענפי מסחר שכדי לעסוק בהם יש צורך בהשקעה גדולה, שלאדם פרטי או אפילו לשותפות של מספר אנשים, אין את היכולת לעמוד בהם [לדוגמא, אדם פרטי או שותפות של מספר אנשים יכולים להקים ביחד מפעל לייצור פריטים קטנים, או לפתוח חנות. אבל אין באפשרותם להקים רשת מסילות רכבת, או נמל ימי. למיזמים גדולים מסוג זה גם אין אפשרות להקים שותפות של מספר גדול של אנשים, מכיון שניהול החברה לא יכול להיעשות על ידי כל השותפים המרובים, והוא יעשה תמיד רק על ידי מספר מועט של שותפים, כך שאנשים מפחדים להיכנס לשותפות שאין ביכולתם לפקח על פעילותה, מכיון שהם יכולים לספוג הפסדים הגדולים בהרבה מהסכום שאותו הם השקיעו בחברה והסכימו לסכן]. עקב כך התפתחה בהדרגה סוג של שותפות המכונה חברה בע"מ, כך שאדם הרוצה ליזום מיזם כלכלי הדורש משאבים מרובים, יכול להקים אותו כחברה בע"מ, והחברה תגייס את ההון הדרוש לפעילותה מהציבור באמצעות הנפקת מניות, שהן תעודת זכות הנותנת למחזיק בה זכויות להשתתף ברווחי ובהחלטות החברה, תמורת הכסף שהוא השקיע בה.

מבחינת חוקי המשפט הבינלאומי, חברה בע"מ היא אישיות משפטית נפרדת, שרק היא יכולה לתבוע ולהיתבע על הפעולות וההתחייבויות שלה, אבל לא בעלי המניות שלה. בעלי המניות יכולים להפסיד רק את הסכום שאותו הם השקיעו בחברה, אבל הם אינם אחראים להתחייבויות החברה, מעבר למה שהם שילמו עבור המניות. באמצעות הקמת חברה בע"מ ניתן להקים מיזמים גדולים שיש בהם סיכוי לרווח עתידי גבוה, הכרוך בסיכון שהמיזם יכשל. עקב כך שבעלי המניות מוכנים להשקיע בה, מכיון שהם יודעים שגם אם החברה תיכשל ולא תצליח לעמוד בהתחייבויות שלה, הם לא יפסידו מעבר לסכום שהם השקיעו בה.

חברה בע"מ מנוהלת רק על ידי ההנהלה שלה, ולא על ידי בעלי המניות [לדוגמה, גם אם אדם יקים חברה ש 100% מהמניות שלה הם בבעלותו, אם הוא ישתמש בנכסי החברה ללא הסכמת הדירקטוריון, הוא יחשב לגנב. מכיון שנכסי החברה שייכים לחברה בעצמה, ולא לבעלי המניות שלה]. מבחינת החוק בעלות על מניה היא רק זכות חוזית המעניקה למחזיק בה זכות לקבל מרווחי החברה חלק שווה לשיעור המניות שהוא מחזיק בה, ולעיתים גם זכות להשתתף במינוי הנהלת החברה, ובהחלטות העקרוניות שהיא מקבלת. [מחזיק מניה תמיד יקבל חלק ברווחים בשיעור ההשקעה שלו, אך לא תמיד הוא יקבל זכות הצבעה בשיעור זהה, לדוגמה אדם שברשותו 10% ממניות החברה, יקבל תמיד 10% מהרווחים שלה, אך לעיתים זכויות ההצבעה שלו יהיו רק 5%, ולעיתים בכלל לא תהיה לו זכות הצבעה].

כתוצאה מכך התעורר דיון בין הפוסקים, מהו מעמדם ההלכתי של בעלי מניות, והאם איסור ריבית שייך גם בהלוואה לחברה ומחברה.

בעלי מניות בחברה בע"מ

שטר מניה

השיטות שבעלי המניות אינם נחשבים לבעלי ממון החברה

חלק מהפוסקים נקטו, שגם על פי הלכה רכוש החברה שייך לחברה בעצמה, ולא לבעלי המניות שלה. חלק מפוסקים אלו נקטו כך מכיוון שהם סברו שגם ההלכה מכירה בתוקף של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מכח דינא דמלכותא, או מכח תקנה. לעומת זאת פוסקים אחרים נקטו, שאמנם על פי הלכה רכוש החברה אינו בבעלותם של בעלי המניות שלה, אבל גם למושג אישיות משפטית נפרדת אין תוקף הלכתי, לדעת פוסקים אלו, האיסור להזיק או לגזול רכוש של חברה בע"מ, הוא רק מצד מבטל כיסו של חברו.

בשיטה זו נקטו רבי יוסף רוזין (הרוגוצ'ובר)[1], רבי שאול וינגורט[2], ורבי חיים פנחס שיינברג[3].

לפי שיטות אלו, אין איסור לרכוש מניות של חברות העוברות איסורים, שכן ממון החברה שבו נעשה האיסור אינו שייך לבעלי המניות שלה [במקרים מסוימים גם לפי שיטות אלו יש איסור, מצד איסור לפני עיוור ראה להלן.

השיטות שבעלי מניות אינם שותפים לאיסורים שהחברה עוברת

לעומת זאת חלק מהפוסקים נקטו, שמכיוון שההלכה לא מכירה במושג אישיות משפטית נפרדת, ממילא ממון החברה שייך לבעלי המניות שלה, אולם למרות זאת הם סברו שאין איסור להחזיק במניות של חברות העוברות האיסורים, שמכיוון שניהול החברה בפועל נעשה בידי ההנהלה שלה, ולא על ידי בעלי המניות, ממילא הם אינם עוברים על האיסורים שהיא עושה.

בשיטה זו נקטו רבי יצחק אהרן איטינגא[4], המהר"ם שיק[5], רבי שלמה קלוגר[6], ורבי איצלה מפוניבז'[7], ובספר חשב האפוד[8] העיד שכך הייתה גם דעת הרב מטשעבין.

לפי שיטה זו מותר להחזיק מניות של חברות העוברות איסורים.

השיטות המחלקות בין בעלי שליטה, למחזיקי מניות מועטות

חלק מפוסקי הדורות האחרונים נקטו, שיש חילוק בין מי שמחזיק חלק משמעותי ממניות החברה (בעל שליטה), שמכיוון שיש בכוחו להשפיע על זהותם של מנהליה, ועל הפעולות שלה, הוא נחשב לבעלים של ממון החברה, וממילא הוא נעשה שותף לכל האיסורים שהיא עוברת, לבין משקיע פרטי המחזיק רק בחלק קטן ממניות החברה, שמכיוון שאין בכוחו להשפיע על התנהלות החברה, ממילא הוא אינו נחשב לבעלים לגבי האיסורים שהחברה עוברת.

בשיטה זו נקטו רבי משה פיינשטיין[9], רבי שלמה זלמן אוירבך[10], הרב אליישיב[11],רבי שמואל הלוי וואזנר[12], רבי מצליח מאזוז (איש מצליח)[13], ורבי עובדיה יוסף[14].

לפי שיטה זו אסור לרכוש חלק משמעותי המאפשר למחזיק בו להשפיע על התנהלות החברה, בחברות העוברות איסורים, אולם אין איסור לקנות מניות מועטות, שאין למחזיק בהם יכולת השפעה, אפילו בחברות העוברות איסורים.

השיטות התולות את הבעלות בזכות הצבעה

מניה רגילה של חברת הרכבות הארטפורד ניו הייבן

חלק מהפוסקים נקטו, שיש חילוק בין מניות שיש למחזיקים בהם זכות הצבעה, שהמחזיק בהן כיוון שיש באפשרותו להשפיע על התנהלות החברה נחשב כשותף בבעלות בממון שלה, לבין מניות שאין למחזיקים בהן זכות הצבעה, שאז מכיוון שאין באפשרותו להשפיע על התנהלות החברה, הוא אינו נחשב כשותף בבעלות בממון שלה.

בדעה זו נקט רבי יצחק יעקב וייס (מנחת יצחק)[15], ויש שכתבו כך גם בשמו של רבי שמואל הלוי וואזנר[16].

לפי שיטה זו מותר להחזיק במניות שאינן מעניקות למחזיק בהן זכות הצבעה אפילו אם הן עוברות איסורים, אולם אסור להחזיק במניות המעניקות למחזיק בהן זכות הצבעה בחברות העוברות איסורים.

יש שכתבו שגם לדעת המנחת יצחק, כיום שעל פי תקנות הבורסה בישראל, לכל המניות יש זכות הצבעה, מותר להחזיק מניות שיש להן זכות הצבעה אפילו בחברות העוברות איסורים, שרק בעבר כשהייתה אפשרות לרכוש מניות שאין להן זכות הצבעה, הוא סבר שמי שרוכש מניות שיש להן זכות הצבעה, מראה שבדעתו להיעשות שותף בבעלות בנכסי החברה[17].

השיטות שבעלי מניות שותפים באיסורים שהחברה עוברת

לעומת זאת דעת רבי יעקב בלוי[18] סבר, שאפילו החזקה של מניות מועטות נחשבת לשותפות בבעלות בממון החברה, ולדעתו אסור לקנות אפילו מניות מועטות בחברות העוברות איסורים.

השיטות האוסרות רק בחברות שעיקר עיסוקם הוא באיסורים

חלק מהפוסקים נקטו שאף אם נאמר שממון החברה נחשב לממונם של בעלי המניות, אין איסור להחזיק במניות של חברות שעיקר העיסוק שלהם הוא בדברים מותרים, ורק חלק מועט מהעיסוקים שלהם אסורים, שכן במקרה זה המשקיע יכול לומר שהוא לא מעוניין להיעשות שותף בעסקים האסורים, והוא השקיע בחברה כדי להיעשות שותף רק בעסקיה המותרים. ורק מניות של חברות שחלק מרכזי מהעיסוק שלהם הוא בדברים אסורים, אסורות לרכישה[19].

לקריאה נוספת

הרב שלום גלבר, נתיבות שלום סימן קע"ג סעיף ט' סקל"ג, ירושלים: תפארת אברהם, תשנ"ט.

קישורים חיצוניים

טעיתם: בעלי המניות הם לא בעלי הבית באתר דה-מרקר

הערות שוליים

  1. צפנת פענח (דפוס ניו יורק סימן קפד)
  2. דבריו הובאו בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן א
  3. קובץ אור השבת ח"ז עמוד יד
  4. שו"ת מהרי"א הלוי (ח"ב סימן נד, ובסימן קכד)
  5. (יו"ד סימן קנח)
  6. שו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן רלח
  7. זכר יצחק, סימן ח'
  8. ח"א סימן סב
  9. אה"ע ח"א סימן ז'
  10. כך משמע מדבריו במנחת שלמה (תניינא סימן ק), אך לגבי איסור ריבית הוא נקט (במנחת שלמה חלק א' סימן כח) לאיסור, מכיוון שריבית היא איסור גם על הממון, ולא רק על האדם עצמו (
  11. קובץ תשובות, ח"ג סימן קכד
  12. כך משמע מדבריו בשו"ת שבט הלוי חלק ה' סימן קע"ב, ובחלק י"א סימן ס"ב, אך בקובץ מבית לוי (ח"א עמוד לו, ח"ג עמוד כד, חלק יא עמוד טז, קובץ בעניני ניסן עמוד יא, קובץ בעניני יו"ד עמוד קמח, ובחלק טו עמוד פב) כתב שדעתו הייתה כדעת המנחת יצחק שיש חילוק בין מניות שיש להם זכות הצבעה, למניות שאין להם זכות הצבעה.
  13. חלק א' סימן ל'
  14. הובאו דבריו בספר ילקוט יוסף, שבת ח"ב סימן שו סעיף ד ס"ק יז
  15. מנחת יצחק ח"ג סימן א, ובעוד מקומות.
  16. קובץ מבית לוי (ח"א עמוד לו, ח"ג עמוד כד, חלק יא עמוד טז, קובץ בעניני ניסן עמוד יא, קובץ בעניני יו"ד עמוד קמח, ובחלק טו עמוד פב).
  17. כך כתב בספר נתיבות שלום על הלכות ריבית (סימן קעג סעיף י עמוד תעו).
  18. ברית יהודה (פרק ב הערה נט, פרק ל הערה מד).
  19. כן היא שיטת המהרש"ג (ח"ב סימן פא).