ממלא מקום שר
ממלא מקום שר הוא אדם (שר או ראש הממשלה) הממונה למלא את מקומו של שר בשל סיבות שונות המפורטות בחוק יסוד: הממשלה.
מעמדו החוקי של ממלא מקום שר
סעיף 24 לחוק יסוד: הממשלה מסדיר את מעמדו של ממלא מקום שר. סעיף זה מבחין בין שני מקרים: סעיף 24(א) עוסק במילוי מקומו של שר שנעדר מן הארץ, וסעיף 24(ב) עוסק במילוי מקומו של שר שחדל לכהן או שנבצר ממנו זמנית מלמלא את תפקידו.
ממלא מקום שר לפי סעיף 24(א)
לפי סעיף 24(א) לחוק יסוד: הממשלה, במקרה ובו נעדר שר, למעט ראש הממשלה, מן הארץ, רשאית הממשלה לקבוע כי שר אחר ימלא את מקומו, כאשר הממשלה תקבע האם ממלא המקום ימלא את כל תפקידיו של השר או את חלקם.
סעיף 24, אשר נכנס לתוקפו עם הבחירות לכנסת השש עשרה, ב-7 במרץ 2001, מציג מספר שינויים לגבי ממלא מקום שר שנעדר מן הארץ, בהשוואה לסעיף שנכלל בחוק יסוד הממשלה בגרסאותיו הקודמות:
| הסעיף הישן[1] | הסעיף החדש |
|---|---|
| חובה למנות ממלא מקום לשר הנעדר מן הארץ | אין חובה למנות ממלא מקום לשר הנעדר מן הארץ |
| חובה להעביר לממלא מקום השר את מלוא סמכויות השר | ניתן להעביר לממלא המקום את מלוא הסמכויות או את חלקן |
אחת מן הסיבות לשוני בן הסעיפים, היא היכולת הטכנולוגית העומדת כיום לרשות שר המאפשרת לו להמשיך ולנהל את משרדו גם כאשר הוא שוהה בחו"ל. על כן, מילוי המקום נועד לענות על מצבים בהם השר שוהה בחו"ל תקופה ממושכת אשר אינה מאפשרת לו למלא את תפקידו או במקרים בהם נדרשת נוכחות פיזית של שר בארץ.
בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, על אף העובדה כי יש לראות את ממלא מקום השר כשווה במעמדו המשפטי לשר שאת מקומו הוא ממלא, השר השוהה בחו"ל ממשיך לכהן בתפקידו השוטף, ועל כן יש לראות את תפקיד ממלא המקום כמוגבל לעיסוק בנושאים שאינם סובלים דיחוי בעת שהייתו של השר בחו"ל.
ממלא מקום שר לפי סעיף 24(ב)
אם שר חדל מלכהן בתפקידו או שנבצר ממנו זמנית למלאו, ימלא את התפקיד במקומו ראש הממשלה או שר אחר שייקבע על ידי הממשלה. לפי סעיף 24(ג) לחוק, תקופת מילוי מקומו של שר שחדל לכהן לא תעלה על שלושה חודשים,[2] הנמנים ממועד הנבצרות או סיום התפקיד. בסיום תקופת מילוי המקום, יש צורך למנות שר במשרה קבועה.[3]
מילוי מקום שר בהצבעה
לפי סעיף 18(ד) לתקנון הממשלה, ממלא מקום השר רשאי להצביע במקומו של השר, אם ממלא המקום קיבל את רשותו של השר להצביע (או הרשאה כללית לבצע זאת). עם זאת, אם השר מסר הודעה מראש על הצבעתו הצפויה, לא יוכל ממלא מקום השר להצביע בעצמו.[4]
הצבעה כפולה על ידי ממלא מקום שר
בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, יש לאפשר לשר, שבנוסף לתפקידו, ממלא את מקומו של שר אחר, להצביע בישיבת הממשלה פעמיים, לאור השיקולים הבאים:
- שר אמור לייצג בהצבעתו את האינטרס המיוחד של משרדו.
- אי מתן זכות להצביע פעמיים שוללת את העיקרון לפיו ממלא המקום נכנס לנעליו של השר בנוגע לכל העניינים תחת סמכותו (לרבות זכות ההצבעה במליאת הממשלה).
- מתן האפשרות למלא את מקומו של שר בהצבעה תואם את העיקרון הדמוקרטי לפיו לכל שר יש קול (הצורך שהקול לא ילך לאיבוד).
הנחיה זו אינה מתקיימת במקרה ובו מדובר בשר המופקד על מספר תיקים במקביל, ואשר זכאי לקול אחד בלבד בהצבעות הממשלה, בהתאם לעיקרון כי קול ההצבעה ניתן לאדם ולא למשרד. כמו כן, ההנחיה מתייחסת לממלא מקום של שר מכהן, הנעדר מן הארץ או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו. ממלא מקום של שר שחדל לכהן בתפקידו, אינו זכאי להצביע הצבעה כפולה.
דוגמאות למילוי מקום שר
- בשנת 2006, מילא שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית את מקומו של שר המשפטים חיים רמון,[5] שפרש מתפקידו בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו.
- ב-2 בדצמבר 2014, פיטר ראש הממשלה בנימין נתניהו את שרת המשפטים ציפי לבני ואת שר האוצר יאיר לפיד. בעקבות כך התפטרו יתר השרים ממפלגת יש עתיד מהממשלה (שרת הבריאות יעל גרמן, שר המדע יעקב פרי, שר החינוך שי פירון ושר הרווחה מאיר כהן). נתניהו מילא את תפקידי כל השרים המפוטרים והמתפטרים במשך שלושה חודשים, עד ל-5 במרץ 2015 (בהתאם למגבלת החוק). בשל העובדה כי כבר לא היה לו רוב קואליציוני, נמנע ממנו למנות שרים חדשים ועל כן נשארו המשרדים מיותמים עד לאחר השבעת הכנסת העשרים, שאיפשרה לממשלה היוצאת למנות שוב ממלאי מקום מכוח עיקרון הרציפות, שכיהנו עד למינוי שרי הממשלה החדשה.
- ב-1 בפברואר 2015 מונה השר נפתלי בנט לממלא מקום השר לאזרחים ותיקים במקומו של השר אורי אורבך, בשל מחלתו שגרמה לנבצרותו ובהמשך לפטירתו.
- במהלך 2015, מילא השר גלעד ארדן את מקומו של שר הביטחון משה יעלון מספר פעמים, בעת שהייתו בחו"ל.[6][7]
- ב-1 בנובמבר 2015, הודיע אריה דרעי על התפטרותו מתפקיד שר הכלכלה, על רקע סירובו לחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המאפשר לו לעקוף את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים ולאשר את מתווה הגז.[8] בהתאם לחוק, החל ראש הממשלה בנימין נתניהו לכהן כממלא מקום שר הכלכלה.
- ב-30 בדצמבר 2020 התפטר אבי ניסנקורן מתפקידו כשר המשפטים עקב פרישתו ממפלגת כחול לבן והצטרפותו למפלגת "הישראלים" של רון חולדאי לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע (המפלגה החליטה מאוחר יותר שלא להתמודד לכנסת). את מקומו מילא ראש הממשלה החלופי בני גנץ עד 1 באפריל 2021, וב-28 באפריל מונה לשר משפטים קבוע עד תום כהונתה של ממשלת ישראל השלושים וחמש כממשלת מעבר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- חוק יסוד: הממשלה, ויקיטקסט
- הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ממלא מקום שר - המעמד והסמכויות, 1 בדצמבר 1985 (עדכון: מאי 2015)
- יובל יועז, שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית ישמש ממלא מקום שר המשפטים במקום חיים רמון, באתר TheMarker, 23 באוגוסט 2006
יהונתן ליס, משרדי האוצר, החינוך, המשפטים והמדע צפויים להישאר ללא שר למשך שבועיים, באתר הארץ, 17 בפברואר 2015.- שאול אמסטרדמסקי, מחיר הבחירות: שמונה משרדי ממשלה יישארו ללא שרים למשך כמעט חודש, באתר כלכליסט, 4 במרץ 2015
- יעל פרידסון ואטילה שומפלבי, דרעי התפטר כדי שנתניהו יאשר את מתווה הגז, באתר ynet, 1 בנובמבר 2015
- לילך ויסמן, דרעי התפטר; הממשלה אישרה העברת סמכויותיו לנתניהו, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2015
- חזי שטרנליכט, מתקרב אישור מתווה הגז: רה"מ ימונה היום לתפקיד שר הכלכלה, באתר ישראל היום, 3 בנובמבר 2015.
הערות שוליים
- ^ ראו סעיף 20 לחוק יסוד: הממשלה, התשכ"ח-1968
- ^ לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ולשון החוק, אין אפשרות להאריך את תקופת מילוי המקום.
- ^ מינוי שר קבוע יכול להיעשות הן על ידי צירוף שר נוסף לפי סעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה והן על ידי שינוי חלוקת התפקידים בין השרים המכהנים, לפי סעיף 31(א) לחוק היסוד. שתי הדרכים מחייבות את אישור הכנסת (אלא אם כן מדובר בממשלה המכהנת מכוח עיקרון הרציפות, בהתאם לסעיף 30 לחוק היסוד)
- ^ ראו סעיף 18(ג) לתקנון עבודת הממשלה, אם מדובר בהצבעה במליאת משלה וסעיף 37(ג) לתקנון, אם מדובר בהצבעה בוועדת שרים.
- ^ רוני סופר, זמנית: שטרית יחליף את רמון במשרד המשפטים, באתר ynet, 23 באוגוסט 2006
- ^ ראו החלטה מספר 176 של הממשלה מיום 05.07.2015
- ^ ראו החלטה מספר 600 של הממשלה מיום 25.10.2015
- ^ רוני זינגר, דרעי התפטר "בצער" ממשרד הכלכלה; הממשלה אישרה העברת סמכויותיו לרה"מ, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2015
37641425ממלא מקום שר