ממורו שיגמיטסו
 | |||
| ממורו שיגמיטסו | |||
| לידה |
29 ביולי 1887 בונגו-אונו שבמחוז אויטה שביפן | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1957 (בגיל 69) יוגאוורה שבמחוז אויטה שביפן | ||
| מדינה | יפן | ||
| |||
| |||
| |||
| |||
ממורו שיגמיטסו (ביפנית: 重光 葵; 29 ביולי 1887 - 26 בינואר 1957) היה פוליטיקאי ודיפלומט יפני שימש שר החוץ של האימפריה היפנית ערב כניעת האימפריה היפנית שהתרחשה בסיומה של מלחמת העולם השנייה. לאחר סיומה של המלחמה, שימש שיגמיטסו כסגן ראש ממשלת יפן.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
שיגמיטסו נולד במה שהיום היא העיר בונגו-אונו שבמחוז אויטה שביפן. הוא למד בבית ספר למשפטים של אוניברסיטת טוקיו וסיים את לימודיו בהצלחה ב-1907. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבד שיגמיטסו במספר תפקידים דיפלומטיים מטעם משרד החוץ היפני בגרמניה ובממלכה המאוחדת. בנוסף, שימש במשך זמן קצר כקונסול דיפלומטי מטעם יפן בעיר סיאטל שבארצות הברית. בעקבות תקרית מוקדן ב-1931, שהביאה לפלישתה של יפן למנצ'וריה שנמצאה בשליטתה של סין, עבר שיגמיטסו בין מדינות אירופה השונות ובעזרת מאמצים דיפלומטיים ניסה להפחית את חששם מהתעצמותו של הצבא היפני הקיסרי ומהפגיעה היפנית בריבונות הסינית.
בעת תקרית שאנגחאי בשנת 1932, עימות צבאי קצר מועד בין יפן לסין, הצליח שיגמיטסו להביא את מדינות המערב לתווך להפסקת אש בין הצדדים. ב-29 באפריל של אותה שנה, הוא השתתף באירוע חגיגי בעיר שאנגחאי שהתקיים לכבוד יום הולדתו של הירוהיטו, קיסר יפן. במהלך האירוע, זרק יון בונג-גיל, פעיל לאומני קוריאני שתמך בעצמאותה של קוריאה, פצצה אל עבר במה בה נמצאו באותה עת אנשי צבא וממשל יפניים. הפצצה הרגה את גנרל יושינורי שירקאווה ופצעה רבים אחרים ובהם שיגמיטסו. כתוצאה מהפציעה, נאלצו הרופאים לכרות את רגלו הימנית של שיגמיטסו והוא נאלץ ללכת עם רגל מלאכותית ומקל הליכה במשך שארית חייו.
בעת מלחמת העולם השנייה
ב-1938, בעת ששימש שגריר יפן בברית המועצות, לקח שיגמיטסו חלק מרכזי במשא ומתן עם הרוסים שהתקיים על רקע קרב אגם חסן, עימות צבאי מוגבל בין יפן לברית המועצות. בסופו של המשא ומתן, נחתם הסכם שלום בין הצדדים. זמן קצר לאחר מכן, מונה שיגמיטסו לשמש כשגריר יפן בממלכה המאוחדת. שיגמיטסו הגיע לממלכה המאוחדת בעת שהיחסים בינה לבין יפן החלו להידרדר על רקע תקרית טיינג'ין שהתרחשה ב-1939. התקרית, שהחלה עם הטלת מצור על ידי כוחות צבא יפניים על העיר טיינג'ין שבצפון הרפובליקה הסינית שבאותה עת הייתה תחת שליטה בריטית, התפתחה לכדי תקרית דיפלומטית חריפה שהביאה את שתי המדינות על סף מלחמה. ביוני 1941 נקרא שיגמיטסו לחזור ליפן.
שיגמיטסו נהג לבקר בחריפות את מדיניות החוץ של שר החוץ יוסוקה מצואוקה ובפרט את מאמציו לכונן ברית בין יפן לגרמניה הנאצית שהביאה בסופו של דבר לחתימתה של יפן על ההסכם התלת-צדדי. שיגמיטסו הזהיר שההסכם יחזק את הרגשות האנטי-יפניים בארצות הברית וידרדר עוד יותר את היחסים בין המדינות. לפני שחזר ליפן מהממלכה המאוחדת, שהה שיגמיטסו שבועיים בוושינגטון הבירה וניסה, באמצעות שגריר יפן בארצות הברית, קיצ'יסאבורו נומורה, לארגן פגישת משא ומתן, פנים אל פנים, בין פומימרו קונואה, ראש ממשלת יפן לבין פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית.
מאמציו של שיגמיטסו למנוע מיפן להיכנס למלחמה כלל עולמית העלתה את חמתם של הסיעות המיליטריסטיות רבות העוצמה בהנהגה היפנית. כתוצאה מכך, יומיים בלבד לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, הורחק שיגמיטסו מתפקיד בעל השפעה בממשל כאשר מונה לשמש כשגרירה של יפן בממשלה הלאומית המאורגנת מחדש של הרפובליקה הסינית, מדינת חסות יפנית שהוקמה בשטחי הרפובליקה הסינית שנכבשו על ידי יפן במלחמת סין-יפן השנייה. בזמן שהותו בסין, טען שיגמיטסו כי הניסיון ליצור מרחב שגשוג משותף במזרח אסיה רבתי תלוי ביכולתה של יפן ליצור יחס שיוויוני והוגן בין יפן לרפובליקה הסינית ולמדינות אסיה האחרות במרחב. ב-20 באפריל 1943, במה שנתפס בשעתו כניסיונו של הממשל היפני להכין את עצמו לנפילתן של מדינות הציר לידי בעלות הברית, פיטר הידקי טוג'ו, ראש ממשלת יפן, את שר החוץ מאסיוקי טאני לטובתו של שיגמיטסו, שנחשב בעולם כאחד מהדיפלומטים האנטי-מיליטריסטיים הבולטים ביפן באותה עת. בעת כהונתו הראשונה של שיגמיטסו כשר חוץ, התקיימה ועידת מזרח אסיה רבתי. ב-22 ביולי 1944 סיים שיגמיטסו את תפקידו כשר חוץ ומונה לעמוד בראש המשרד למזרח אסיה רבתי. שיגמיטסו שימש בתפקיד זה בממשלו של קוניאקי קויסו ולמשך זמן קצר, גם בממשלו של הנסיך היגשיקוני באוגוסט 1945.
ב-17 באוגוסט, לאחר שהחליטה יפן באופן רשמי להיכנע לבעלות הברית, מונה שיגמיטסו לשר החוץ בשנית במקומו של שיגנורי טוגו. ב-2 בספטמבר 1945, תוך שהוא משמש כנציג של ממשלת יפן, חתם שיגמיטסו על כתב הכניעה של האימפריה היפנית לבעלות הברית על סיפונה של אוניית המערכה "מיזורי". ביחד איתו חתם על כתב הכניעה גם יושיג'ירו אומזו, ששימש כנציגו של הצבא היפני.
לאחר המלחמה
אף על פי שיגמיטסו היה ידוע כמתנגד עיקש למיליטריזם היפני ולהשתתפותה של יפן במלחמת העולם השנייה, לאחר כניעתה של יפן, בלחצה של ברית המועצות, הורה המפקד העליון של כוחות הברית לעצור אותו. הוא נלקח לכלא סוגמו שבטוקיו והואשם בניהול מלחמה תוקפנית. ג'וזף גרו, ששימש כשגריר ארצות הברית ביפן ערב המתקפה על פרל הארבור, כתב תצהיר מיוחד לזכותו של שיגמיטסו, למורת רוחו של ג'וזף קינן, התובע במשפטו של שיגמיטסו. הדבר לא הועיל לשיגמיטסו והוא הורשע במשפט ונשלח ל-7 שנות מאסר. ב-1950 שוחרר ממאסרו.
לאחר שהסתיים ההכיבוש האמריקאי של יפן נכנס שיגמיטסו לחיים הפוליטיים בשנית, הקים את מפלגת קאיישינטו ונבחר לכהן בבית התחתון של בית הנבחרים של יפן. מפלגתו של שיגמיטסו התקיימה באופן עצמאי זמן קצר בלבד וב-1954 היא התאחדה עם המפלגה הדמוקרטית של יפן. באותה שנה, נבחר שיגמיטסו לשמש כסגן ראש ממשלת יפן תחת ראש הממשלה איצ'ירו הטויאמה, שעמד גם בראש המפלגה הדמוקרטית של יפן. במקביל לכהונתו כסגן ראש הממשלה, חזר שיגמיטסו למשרד החוץ בשלישית והחל לכהן גם כשר החוץ. ב-1955, במהלך כהונתו, הוא ייצג את יפן בועידת באנדונג שהתקיימה באינדונזיה. השתתפותה של יפן בוועידה סימנה את חזרתה של יפן לזירת הוועידות הבינלאומיות מאז פרישתה מחבר הלאומים בשנת 1932. בשנה שלאחר מכן, נאם שיגמיטסו בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות, אישר את תמיכתה של יפן בעקרונות שעליהם הוקם הארגון והגיש בקשת הצטרפות רשמית. ב-18 בדצמבר 1956 אושרה בקשת החברות של יפן והיא הפכה למדינה ה-80 החברה באומות המאוחדות. באותה השנה, טס שיגמיטסו למוסקבה במטרה לכונן מחדש יחסים דיפלומטיים בין יפן לברית המועצות ולנסות לפתור את הסכסוך בין המדינות בנוגע לאיים הקוריליים. ב-19 באוקטובר 1956, בסופו של הביקור, חתמו נציגי שתי המדינות על הצהרה משותפת שסיימה את מצב הלוחמה ביניהן והביאה לכינונם מחדש של היחסים הדיפלומטיים. זמן קצר לאחר מכן, סיים שיגימיטסו לכהן כסגן ראש הממשלה ושר חוץ.
שיגמיטסו נפטר בביתו שבעיר יוגאוורה ב-26 בינואר 1957 כתוצאה מתעוקת לב והוא בן 69.
קישורים חיצוניים
