קרב אגם חאסאן
 | ||||||||||||||||||
| הנפת הדגל הסובייטי על גבעת זאוזיאורנאיה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: תקריות גבול בין ברית המועצות לבין יפן | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 29 ביולי 1938 – 11 באוגוסט 1938 (14 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב חלקין גול | |||||||||||||||||
| מקום | חאסאן, אזור הגבול כ-130 ק"מ מולדיווסטוק | |||||||||||||||||
| עילה | פלישה יפנית לשטח הסובייטי | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סובייטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב אגם חאסאן היה התנגשות צבאית, מוגבלת בהיקף ובזמן, שאירעה בקיץ 1938, בין ברית המועצות לבין הקיסרות היפנית באזור המזרח הרחוק, על רקע סכסוך גבולות שפרץ בין שני הצדדים. הקרב הסתיים בניצחון סובייטי ובנסיגת הכוחות היפניים.
רקע
בשנת 1932 השלימה יפן את כיבוש מנצ'וריה והקימה בשטחה מדינת חסות בשם מנצ'וקוו. כיבוש מנצ'וריה גרם לכך, שהקיסרות היפנית גבלה בשטח ברית המועצות במזרח הרחוק. בשנת 1934 החלו באזור תקריות גבול בין הצבא היפני במנצ'וריה (צבא קוואנטונג) לבין הצבא הסובייטי, שנמשכו עד לשנת 1938 אך לא התפתחו לכלל קרבות משמעותיים. ההתנגשויות המקומיות בין שני הצדדים הסתיימו בדרך כלל בנסיגת הצבא היפני מהשטח הסובייטי. בסך הכול דיווחו הסובייטים על מאות חדירות יפניות מעבר לקו הגבול המשותף, שלעיתים התפתחו לכדי קרבות מקומיים.
ב-14 ביוני 1938 ערק בכיר בנ.ק.וו.ד, בשם גנריך סמוילוביץ' ליושקוב, מברית המועצות. הוא ביקש מקלט מדיני ביפן והעביר ליפנים מידע על פריסת הצבא האדום באזור הגבול ועל השפעת הטיהורים הגדולים, במהלכם הוצאו להורג קצינים רבים של הכוחות הסובייטיים שהוצבו באזור הגבול, על מידת המוכנות הקרבית שלהם.
ב-12 ביולי נכנסו כוחות של הצבא האדום לאזור גבעת "זאוזיאורנאיה" והתמקמו בו. אזור זה היה אמנם בצד הסובייטי של הגבול, אך במשך שנים לא הייתה בו נוכחות צבאית. ממשלת מנצ'וקוו ראתה בכך הפרה של הסטטוס קוו באזור הגבול, וב-15 ביולי 1938 דרש שגריר יפן במוסקבה מממשלת ברית המועצות להסיג את כוחותיה מהאזור שבמחלוקת. בתגובה הציגו נציגי משרד החוץ הסובייטי מפות של הסכם משנת 1886 לפיהן האזור נמצא בתוך שטח ברית המועצות.
לאור המצב המתוח, המשיך הצבא האדום לתגבר את כוחותיו באזור המריבה. בעיות תחבורה והעדר רשת כבישים מפותחת באזור היקשו על מאמצי התיגבור.
מהלך הקרב
ב-29 ביולי יחידות יפניות שכללו כ-150 חיילים עברו את הגבול הסובייטי וכבשו את אחת הגבעות באזור, אך לקראת הערב נאלצו לסגת לאחר קרב. למחרת היה ניסיון נוסף לכבוש את הגבעה, אך שוב ללא הצלחה.
ב-31 ביולי היפנים הצליחו לכבוש את כל הגבעות באזור והחלו בהקמת ביצורים על הגבעות. ניסיון של הצבא האדום להביא לנסיגה של היפנים לא צלח. ב-1 באוגוסט נערכה שיחת טלפון בין יוסיף סטלין לבין ואסילי בליוכר על המצב במערכה. סטלין מתח ביקורת על ניהול המשבר.
ב-2 באוגוסט הסובייטים החלו במתקפת נגד. במהלך המתקפה הסובייטים הצליחו לעבור את קו הביצורים הראשון אך לא מעבר לכך.
ב-4 באוגוסט גריגורי שטרן נתן פקודה להתחיל במתקפה כוללת באזור ולהגיע לגבול. ב-6 באוגוסט החלה הפצצה אווירית של הביצורים היפנים. בשעה חמש בערב החלה גם מתקפה יבשתית.
במהלך 8-9 באוגוסט הצבא האדום הצליח לכבוש את כל הגבעות ולהביא לנסיגה יפנית מעבר לקו הגבול.
ב-10 באוגוסט החלו שיחות פיוס במוסקבה במהלכם סוכם על כיבוד מפה משנת 1886 על ידי כל הצדדים.
במהלך המתקפה היה שימוש רחב בחיל האוויר הסובייטי, מטוסים יפנים לא היו באזור.
לאחר הקרבות
בעקבות הקרבות ל-26 לוחמים הוענק עיטור גיבור ברית המועצות (9 מהם נהרגו במהלך הקרבות) ו-95 קיבלו עיטור לנין. מספר רב של לוחמים נוספים קיבלבו עיטורים שונים ולכולם הוענק אות המערכה.
לואסילי בליוכר לא הוענק עיטור והוא הואשם בהכנה לקויה למערכה. בסתיו הוא נעצר והוצא להורג באשמת בגידה (בשנות ה-50 נוקה מכל אשמה).
קנטקי אואדה שהיה מפקד צבא קוואנטונג היפנית והוביל קו להתמודדות מול ברית המועצות המשיך את מדיניותו בחימום הגבול. בשנת 1939 הוא ספג מכה קשה בקרב חלקין גול ופוטר מהצבא כמו רנסוקה איסוגאי שהיה ראש המטה שלו.
קישורים חיצוניים
