מלך אמון מאמרך

תחילת היוצר "מלך אמון", מתוך מחזור כ"י לייפציג B.H. 3, עם קישוטים ואיורים

תחילת היוצר "מלך אמון", מתוך מחזור ליום השני של ראש השנה, בהוצאת רוו"ה (רעדלהיים, תקצ"ב), בצירוף ביאור ותרגום לגרמנית באותיות עבריות. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 15

מֶלֶךְ אָמוֹן מַאֲמָרְךָ היא מערכת יוצר לראש השנה, הכוללת גוף יוצר וזולת, שהתחברה בידי רבי שמעון הגדול ברבי יצחק, מגדולי הפייטנים האשכנזים. גוף היוצר נהוג במנהגי אשכנז (ובעבר גם בנוסח צרפת וקצת קהילות רומניא) בתפילת היום השני של ראש השנה. מערכת זו מושפעת מהמערכת הקדומה "מלך אזור גבורה", הנהוגה במחזורי אשכנז ביום א' של ראש השנה ומיוחסת לרבי אלעזר בירבי קליר.

מלבד הדפסות רבות של גוף היוצר במחזורי אשכנז, שני חלקי המערכת נדפסו במהדורה מדעית פעמיים: בידי אברהם מאיר הברמן במהדורתו לפיוטי רבי שמעון בר יצחק, ובידי דניאל גולדשמידט במהדורתו למחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם.

גוף היוצר

יוצר לראש השנה
מֶלֶךְ אָמוֹן מַאֲמָרְךָ מֵרָחוֹק מֻצָּב. שִׁמְךָ יִתְפָּאַר בַּעֲדָתְךָ יִתְיַצָּב. לְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב: מֶלֶךְ בְּכַלּוֹתְךָ הַיּוֹם מַעַשׂ אֻמָּנוּתֶךָ. מִדִּין הִצַּלְתָּ מְרֻקָּם בִּתְמוּנָתֶךָ. לְדוֹר וָדוֹר אֱמוּנָתֶךָ: מֶלֶךְ גָּזַרְתָּ כְמוֹ כֵן לְצֶאֱצָאֵימוֹ פִדְיוֹם. עֲבוּר לְהִמָּלֵט מִשְּׂאֵתְךָ אָיוֹם. לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם: שׁוֹמְרֵי מִצְוֹת עֵדֶיךָ וְעוֹבְדֶיךָ. נַטְּלֵם וְנַשְּׂאֵם לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדֶךָ. כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ. קָדוֹשׁ: זְכֹר דּוֹרְשֶׁיךָ לְתֶחִי לְעוֹדְדֵם. וְהָרֵם קַרְנָם בְּרַחֲמֶיךָ לְהַקְדֵּם. זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם: זְכֹר הַמְּשׁוּכָה אַחֲרֶיךָ בְּאַהַב לְחַלּוֹתֶךָ. נִסְמֶכֶת בְּשַׁעֲשׁוּעַ דַּת גַּחַלְתֶּךָ. גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ: זְכֹר וּמַהֵר יוֹם יִשְׁעֲךָ לְקָרְבוֹ. בִּדְבִירְךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת וּבְמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ לָבוֹא. הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ: בְּרַחֲמִים יַקֵּר צְעִירֵי הַצֹּאן. חֻקָּם הַטְרִיפֵם פְּנִימִי וְחִיצוֹן. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן. קָדוֹשׁ: שׁוֹפָר זְמַנּוֹ בָּא תְּקוֹעַ בְּעִנְיָנָיו. בְּקֶרֶן אַיִל לְהִזָּכֵר לִבְחוּנָיו. אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו: שׁוֹפָר חָרַד הַמַּחֲנֶה מֵרָחוֹק לַעֲמֹד. רַחוּם זָכְרֵהוּ וּלְצַדְּקֵנוּ תַחְמֹד. הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד: שׁוֹפָר טִכַּסְתָּ בַּכֶּסֶה לְמִי מָנָה עָפָר. יְשׁוּבוּן מֵאָוֶן בְּכִפּוּר לְהִתְכַּפָּר. תִּקְעוּ בַחדֶשׁ שׁוֹפָר: אֵ-ל חָנַן נַחֲלָתוֹ בְּנעַם לְהַשְׁפַּר. יִדְּעָם קְרוֹא קָרְבְּנוֹתָיו בְּמִסְפָּר. וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר. קָדוֹשׁ: מֶלֶךְ יִשְׁפֹּט עַמִּים בְּמֵישָׁרִים לְנַשְּׂאוֹ. צוֹפֶה לְדַקְדֵּק דִּינָם בְּהִתְנַשְּׂאוֹ. כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ: מֶלֶךְ כַּבִּיר נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה לְבַדּוֹ. חַי יִגְבַּהּ בַּמִּשְׁפָּט בְּהִתְכַּבְּדוֹ. לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ: מֶלֶךְ לְרֹגֶז רַחֵם יִזְכֹּר כְּנָאֳמוֹ. קָרוֹב לְהַצְדִּיק עַם הַמְּיַחֲדִים שְׁמוֹ. עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: יֵרָאֶה פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ לִתְמִימִים. חֲיוֹת בְּצִלְּךָ לְארֶךְ יָמִים. מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים. קָדוֹשׁ: זְכֹר מְקַוֶּיךָ נַחַת שֻׁלְחָנְךָ לְעָרְכָה. אֶדֶר תְּהִלָּתְךָ בְּפִימוֹ לְהִתְבָּרְכָה. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: זְכֹר נְדִיבֵי עַמִּים אֲבוֹת הָעוֹלָם. חֲשׂוֹךְ עֲבָדֶיךָ מִזָּדוֹן וְנֶעְלָם. וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: זְכֹר סֻכַּת שָׁלֵם הַיּוֹשֶׁבֶת בְּדוּדָה. חוּשָׁה לְהָכִין אוֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ. יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה: לְחַיֵּי עוֹלָם יִכָּתְבוּ אֱמוּנַי. יִזְכּוּ לַחֲזוֹת בְּנעַם יְיָ. לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל יְיָ. קָדוֹשׁ: שׁוֹפָר עֲבָרַת קוֹלוֹ נִשְׁמַע בְּאִשּׁוּר. לְהֵעָטוֹת שִׂמְחַת עוֹלָם בְּקִשּׁוּר. וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר: שׁוֹפָר פִּצֵּץ קוֹלוֹ בְּעֶבְרֵי נַהֲרַיִם. חֵרוּת לְהַשְׁמִיעַ יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם. וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: שׁוֹפָר צָרְפַת וּסְפָרַד יִצְרַח לְהִתְקַדֵּשׁ. נְפוּצִים בְּאַרְבַּע נֶצַח יְחַדֵּשׁ. וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַר הַקּדֶשׁ: אִמְרֵי נִחוּמֶיךָ יְשַׁעְשְׁעוּנִי בְּכִפְלַיִם. סֶלָה לְעָבְדְּךָ בְּכָל גְּבוּלַיִם. בְּהַר הַקּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם. קָדוֹשׁ: מֶלֶךְ קָדוֹשׁ שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ. נַחֵץ מְבַשֵּׂר עֲלוֹת הַפּוֹרֵץ. יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ: מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא הַיּוֹדֵעַ וָעֵד. בְּנֵה קִרְיָתְךָ כִּי בָא מוֹעֵד. יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: מֶלֶךְ שִׁלְטוֹנְךָ לָעַד בַּכֹּל מָשְׁלָם. יַשֵּׁר לִירֵאֶיךָ דֶּרֶךְ לְהוֹעִילָם. יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם: תְּנַהֲגֵנוּ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים לְהִתְהַלְּכָה. בְּאוֹר יְיָ לְכוּ וְנֵלְכָה. וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה. קָדוֹשׁ:

גוף היוצר עוסק בענייני מלכויות זכרונות ושופרות, שהם שלושה נושאים מרכזיים ביותר בראש השנה. רבי שמעון הגדול משתמש בשלושת הנושאים על מנת להזכיר את הדין שעורך ה' בראש השנה ולבקש מה' שידון את עם ישראל ברחמים ויושיע אותם.

מבנה גוף היוצר

היוצר בנוי בתבנית המקובלת לגופי יוצר בפיוט המזרחי, היא תבנית ה"קיקלר". בהתאם לתבנית זו, היוצר בנוי ממחרוזות בנות שלשה טורים, ולאחר כל גוש בן שלוש מחרוזות באה מחרוזת קדוש, אף היא משולשת טורים. בסך הכל יש בפיוט זה שבעה גושים כאלה. רבי שמעון הגדול הקדיש את נושא היוצר שלו לעיסוק בענייני מלכויות זכרונות ושופרות, ולכן הקדים לכל גוש אחת מהמילים "מלך", "זכור" ו"שופר", לסירוגין. קישוטים תבניתיים מן הסוג הזה אינם נפוצים ביוצרות האירופיים, אבל גם אינם נדירים במיוחד. הטור השלישי בכל מחרוזת, הן במחרוזות גוף הפיוט הן במחרוזות הקדוש, הוא מובאה מפסוק, לרוב פסוקים העוסקים בנושא של גוש המחרוזות.

הקהילות נהגו ששליח הציבור אומר את מחרוזות הקדוש בניגון, והציבור עונה בכל פעם את הצלע השלישית, שהיא הציטוט מן המקרא.

סיום הפיוט, "בְּאוֹר ה' לְכוּ וְנֵלְכָה", מעביר לברכת "יוצר המאורות", לתחילת הפסקה "המאיר לארץ". בנקודה זו אין אצל רבי שמעון הגדול מנהג קבוע, ויוצרות אחרים שלו מעבירים דווקא לפסוק הראשון של קדושת היוצר, "קדוש קדוש קדוש", כייעוד המקורי של היוצר.

חתימה

בעוד ראשי השורות (לאחר מילות הקבע) יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי, בטורים השניים חתם הפייטן את שמו, ומתקבלת החתימה שמעון ב (ב)ר יצחק א (חח)לחנן בני. ייתכן שיש להתעלם מהאותיות שבסוגרים, אך ישראל דוידזון מציע שסדר המחרוזות השתבש והבי"ת הכפולה מקומה אחרי הרי"ש. משום כך הוא מגיה גם את לשון הפיוט ל”שופר זמנו בא תקוע בעניניו/ רחום זכור לבחוניו/ אחר נאחז בסבך בקרניו: שופר חרד המחנה מרחוק לעמוד/ בקרן איל זכרהו ולצדקנו תעמוד/ השופר הולך וחזק מאד:”. בשם צונץ הוא מציע כי האות חי"ת הכפולה רומזת למילה "חיים". מחרוזות הקדוש מצטרפות לחתימה ארוכה נוספת המזכירה את המחבר ואת בנו. הפענוח המדויק של סוף החתימה אינו ברור כל כך, ונאמרו הצעות שונות: שמעון בר יצחק אלחנן בני יחי לחיי עולם אמן סלה, או שמעון בר יצחק אלחנן בני יפול חבלי לחיי עולם אמן סלה, או שמעון בר יצחק אלחנן בני יחי לארך ימים לחיי עולם יכתב אמן סלה. צירוף מחרוזות הקדוש לחתימה אחת ארוכה היא חריגה בפיוט האירופי. חתימה זו, המזכירה מלבד את רבי שמעון המחבר עצמו גם את בנו אלחנן ומברכת אותו, מוזכרת פעמים רבות במסגרת אגדת "האפיפיור היהודי". לפי אגדה נפוצה, אלחנן בנו של ר' שמעון נחטף בילדותו והיה לבסוף לאפיפיור שבשלב מסוים גילה את יהדותו וקידש שם שמים, ולכן בחר אביו לחתום בשמו. עם זאת, פייטנים החותמים גם את שם בנם או אחיהם הם מחזה נפוץ. בזכות ציטוטה בסיפור הנ"ל, התפרסמה במיוחד השורה "אֵ-ל חָנַן נַחֲלָתוֹ בְּנעַם לְהַשְׁפַּר", שבה רמוז השם אלחנן.

הזולת

בפיוט ה"זולת" (לאחר "אין א-להים זולתך") ממשיך המחבר את הנושא שפתח בו, והזולת מוקדש אף הוא למלכויות זכרונות ושופרות.

בתקופה קדומה פסקו באשכנז מלומר פיוטי זולת בראש השנה וביום הכיפורים, ובתקופה מאוחרת יותר נאמרו בספרי המנהגים מספר טעמים לכך. בשל כך, כבר מתקופה קדומה זולת זה של רבי שמעון נשכח והוצא מהמחזורים. הדפסתו בידי דניאל גולדשמידט נעשתה על פי כתב יד אחד בלבד בו הופיע הזולת עדין, שאף בו הוא הופיע ללא ניקוד.

מבנה הזולת

גם המבנה בזולת דומה לזה של היוצר, אך אין בו מחרוזות "קדוש". בפיוט חמשה עשר טורים משולשים, כאשר הצלע השלישית היא ציטוט מפסוק. בשנים עשר הטורים הראשונים הציטוטים הם מפסוקי התורה המובאים בנוסח הקבע של מלכויות זכרונות ושופרות ("תקיעתא דבי רב"), לסירוגין.

ראשי הטורים יוצרים אקרוסטיכון אלפביתי, ולאחר תום האלפבית את החתימה "שמעון בר יצחק חזק".

כנדרש מתפקידו המקורי של הזולת, להעביר לפסוק "מי כמכה באלים ה'" או סמוך לו, הזולת מסיים באזכור יציאת מצרים ("כִּימֵי צֵאתְךָ מִתְּלָאוֹת אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת").

קישורים חיצוניים

• מלך אמון מאמרך מרחוק מוצב (ביצוע מוקלט), באתר הספרייה הלאומית.
• יוסף במברגר, ‏"'ועשה לו זכר בפיוטיו': מן הפרשנות בכתב היד אל אסופת הסיפורים הנדפסת", בתוך: יגאל שוורץ, לילך נתנאל, קלאודיה רוזנצווייג ורונה טאווזינגר (עורכים), מחשבת הספר: מחקרים בספרויות יהודיות מוגשים לאבידֹב ליפסקר, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 2020, עמ' 453–463, באתר Academia.edu.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36439119מלך אמון מאמרך