מיקלוש קון (היסטוריון)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. מיקלוש קון (בהונגרית: Kun Miklós; ברוסית:Миклош Кун (младший); קסין, ברית המועצות, נולד ב-11 ביולי 1946) הוא היסטוריון יהודי-ההונגרי יליד ברית המועצות, זוכה פרס סצ'ני, פרופסור באוניברסיטה, מומחה לברית המועצות ולרוסיה. הוא נכדו של בלה קון (1886–1938) הפוליטיקאי הקומוניסטי, היהודי-הונגרי, שהיה המנהיג בפועל של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בשנת 1919 וקומיסר העם לענייני חוץ (שר החוץ) שהוצא להורג בברית המועצות במשפטי הראווה.

משפחתו

אביו מיקלוש קון (1920 – 1996) היה רופא, מנתח, פרופסור באוניברסיטה, אמו הייתה אולגה סריאגובה, רופאה ילידת מוסקבה בשנת 1919 שסיימה את לימודיה באוניברסיטה הרפואית הקירגיזית בשנת 1942 והתואר שלה הוכר בשנת 1961 בהונגריה.[1] אביו, מיקלוש קון, נולד בבולוניה באיטליה, אחרי שאמו ההרה ברחה מהונגריה עם נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. המשפחה הגיעה והתגוררה לבסוף בברית המועצות בגלות. בלה קון הפך קורבן של הטרור הסטליניסטי. גם סבתה, אירן גאל ששיחקה תפקיד מרכזי בחינוכו של מיקלוש קון הצעיר, נכלאה אז. במכתב מאוחר יותר שכתב קון ליאנוש קאדאר (פוליטיקאי הונגרי, המנהיג הקומוניסטי של הונגריה בין השנים 1956–1988, ראש ממשלת הונגריה בין השנים 1956–1958 ובין 1961–1965) הזכיר ההיסטוריון את סבתו: "היא תמיד גידלה אותנו, את בני משפחתה, להיות אופטימיים לגבי הקומוניזם.[2]

מיקלוש קון נולד בברית המועצות. המשפחה הצליחה לחזור להונגריה בשנת 1959, לאחר שבלה קון טוהר וזוכה מכל אשמה על ידי מערכת המשפט הסובייטית בשנת 1956 משנת 1972 עד מותה ב-2015 אשתו הייתה ההיסטוריונית אגנש גרבן, חוקרת בכירה באוניברסיטת אטווש לוראנד, חוקרת תולדות הספרות הסובייטית, מומחית לרוסיה, חברת צוות ברשת הטלוויזיב Hír TV ופובליציסטית של היומון "מדיאר הירלפ" (Magyar Hírlap).

ביוגרפיה

מיקלוש קון למד וסיים את לימודיו בגימנסיית פרנץ ראקוצי בבודפשט בין השנים 1960 לבין 1964, ולאחר מכן למד היסטוריה ורוסית באוניברסיטת אטווש לוראנד בשנים 1964 עד 1969.

משנת 1969 לימד ברציפות היסטוריה אוניברסלית במאות ה-19 וה-20, במיוחד ההיסטוריה של רוסיה וברית המועצות. בנוסף למקורות היסטוריים קלאסיים, הוא שם דגש רב על דיווחים , סרטי תעודה וחומרי צילום שמוחזקים בארכיונים זרים, בנוסף למקורות היסטוריים קלאסיים. הוא נשא הרצאות אורח רבות באוניברסיטאות ובכנסים זרים: הממלכה המאוחד (נוטינגהאם), דנמרק (קופנהגן), ארצות הברית (ניו יורק, סטנפורד, וושינגטון), ברזיל (סאו פאולו), איטליה (ברגמו), פולין (קרקוב), ברית המועצות לשעבר (מוסקבה, סנקט פטרבורג, ריגה).

בעקבות שינוי המשטר בהונגריה בשנת 1989 פנתה עבודתו בעיקר להיבטים השליליים של ההיסטוריה של ברית המועצות והקומוניזם. הוא חקר את תולדות ההגירה במהפכות 1848, את הקשרים בין ההיסטוריה האירופית והרוסית של המאה ה-19 וה-20, הרעב ב אוקראינה בשנות השלושים (הולודומור), את ההיסטוריה של הסטליניזם, הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, חייו של ג'ורג' אורוול, המלחמה הקרה וסיפור האביב של פראג 1968. קון מילא תפקיד מרכזי במהדורה ההונגרית של הספר השחור של הקומוניזם (Le Livre noir du communisme). הוא לקח חלק בהקמת מוזיאון בית הטרור, עזב את אוניברסיטת אטווש לוראנד והמשיך את פעילותו בהוראה באוניברסיטה הקלוויניסטית גאשפאר קארוי. בתקופת ממשלת אורבן בשנת 1999 הוא קיבל את מלגת הפרופסורים של סצ'ני, ובשנת 2002 קיבל את צלב האביר מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית. בשנת 2011 קיבל את פרס סצ'ני.

תארים אקדמיים

  • 1970 – דוקטורט בבמדעי הרוח
  • 1976 – דוקטורט בהיסטוריה
  • 2003 – פרופסור באוניברסיטה

משרות, תפקידים

  • 1970–2002 – אוניברסיטת אטווש לוראנד, המחלקה להיסטוריה של מזרח אירופה, פרופסור חבר
  • 1980–1986 – פרופסור להכשרה ניסיונית באוניברסיטת יאנוס פאנוניוס בפץ'
  • 2000–2002 – מכון המאה ה-20, עמית מחקר בכיר
  • 2002–2005 – מוזיאון בית הטרור, יועץ מדעי
  • 2003–הווה – אוניברסיטה הקלוויניסטית גאשפאר קארולי, פרופסור מן המניין
  • 2005–הווה – האוניברסיטה הקלוויניסטית גאשפאר קארולי, המכון לקרמנולוגיה, ראש המכון

פרסומיו

  • Útban az anarchizmus felé. Mihail Bakunyin politikai pályaképe és eszmei fejlődése az 1860-as évek közepén; Akadémiai, Bp., 1982
  • Október emberközelben; vál., szerk., előszó Kun Miklós, ford. Gereben Ágnes, Ratzky Rita, Szabó Magdolna; Gondolat, Bp., 1987
  • Vlagyimir Iljics Lenin: „Várom válaszát!”. Válogatott levelek, 1917–1923; vál., előszó Kun Miklós, ford. Gereben Ágnes, Recski Ágnes; Kossuth, Bp., 1987 (Források)
  • Nyikolaj Ivanovics Buharin: Töprengések a szocializmusról; vál., utószó Kun Miklós, ford. Bakos Károly et al.; Kossuth, Bp., 1988
  • Buharin; Szabad Tér, Bp., 1988 (Huszadik század) (oroszul is)
  • 1917. Egy év krónikája; Kossuth, Bp., 1988
  • Moszkvának jelentjük... Titkos dokumentumok, 1944–1948; szerk., utószó Izsák Lajos, Kun Miklós, jegyz. Izsák Lajos, ford. Páll Erna, Hitseker Mária; Századvég, Bp., 1994
  • Prágai tavasz – prágai ősz. 1968 fehér foltjai; interjúford. Gereben Ágnes, Kun Miklós, Svoboda Róbert; Akadémiai, Bp., 1998
  • Prague spring – Prague fall. Blank spots of 1968; angolra ford. Csatorday Hajnal; Akadémiai, Bp., 1999
  • Vlagyimir Burcev: A Cion bölcseinek jegyzőkönyvei közönséges hamisítvány. Racskovszkij fabrikálta, és Hitler tette világhírűvé A Cion bölcseinek jegyzőkönyveit; ford. Kürtös Annamária, Gerencsér Zsigmond, Thuróczy Gergely, előszó, jegyz. Kun Miklós; Múlt és Jövő, Bp., 2001
  • Az ismeretlen Sztálin; Athenaeum 2000, Bp., 2002
  • A Csokoládé írójának titka. In: Valóság, 2003/4: 30–44.
  • Stalin. An unknown Portrait, Budapest – New York, CEU PRESS, 2003
  • Oroszország Márai Sándor szemével, Körmendi Zsuzsanna (szerk.), Budapest, XX. Század Intézet, 2003 (jegyzetek)
  • Pipes, R.: Az ismeretlen Lenin, Budapest, Kairosz, 2003 (szakmai szerkesztés, jegyzetek)
  • Egy orosz emigráns hosszú menetelése a XX. században, In: Valóság, 2004/4: 21-51.
  • Oroszország válaszúton, Budapest, Akadémiai, 2005
  • The Inherent Burden of Russian Liberalism, Ivan Zoltan Denes (ed.), Liberty and the search for identity, Budapest, CEU PRESS, 2006: 311–328.
  • A "prágai tavasz" titkos története. Budapest, Akadémiai, 2008 (Az 1998-as azonos témájú kötet bővített változata)
  • Sztálin alkonya, Budapest, Unicus, 2012
  • Sztálin alkonya. Történelmi-lélektani kollázs; 2. jav. kiad.; Unicus, Bp., 2012

פרסים

  • מלגת סצ'ני לפרופסורים (1998)
  • מדליית זיכרון סחרוב (1999)
  • צלב האביר מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית (2002)
  • מדליית ההצטיינות לשירות אוקראינה דרג שלישי (2009)
  • פרס סצ'ני (2011)
  • אזרח כבוד של רובע 7 בבודפשט (2018)
  • הצלב האמצעי של מסדר ההצטיינות ההונגרי (2020)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיקלוש קון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ A Budapesti Orvostudományi Egyetemen végzett orvostanhallgatók jegyzéke 1951–1969 = A Semmelweis Orvostudományi Egyetem Levéltárának kiadványai 1. Promóciós könyvek IV (בmagyar). Budapest: Semmelweis Egyetem (SOTE) Levéltára. 1997. p. 135. נבדק ב-2017-04-17.{{cite book}}: תבנית ציטוט עם ציון שפה לא מזוהה (link)
  2. ^ Huszár Tibor (2002). Kedves, jó Kádár elvtárs! : válogatás Kádár János levelezéséből, 1954-1989. Budapest: Osiris. ISBN 9633892244.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32047683מיקלוש קון (היסטוריון)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מיקלוש_קון_(היסטוריון)&oldid=1829323"