יאנוש קאדאר
.jpg)
יאנוש קאדאר (בהונגרית: Kádár János) נולד כיאנוש יוז'ף צ'רמניק (János József Czermanik, מאוחר יותר שונה הכתיב וההיגוי ליאנוש צ'רמנק [János Csermanek]) (26 במאי 1912 - 6 ביולי 1989) היה פוליטיקאי הונגרי, המנהיג הקומוניסטי של הונגריה בין השנים 1956–1988, ראש ממשלת הונגריה בין השנים 1956–1958 ובין 1961–1965. קאדאר היה בעל שורשים הונגרים, סלובקיים וגרמנים. התחיל את שלטונו ב-1956 בחסות סובייטית, לאחר דיכוי המרד ההונגרי. שמר על נאמנות לברית המועצות בנושאי מדיניות חוץ וביטחון. לעומת זאת, החל משנות השישים, הנהיג משטר של רפורמות מוגבלות עם הקלות בתחום הכלכלי ובחופש התנועה וקידם את ארצו מבחינת רמת החיים יחסית לשאר הארצות הקומוניסטיות במזרח אירופה.
ילדותו
יאנוש קאדאר נולד בבית החולים "סנטו ספיריטו" בעיר הנמל פיומה, (בשטחי קרואטיה המודרנית), ושמו נרשם רשמית לפי חוקי פיומה באותם הימים באיטלקית "ג'ובני ג'וזפה צ'רמניק". הוא היה בנם הבלתי חוקי של החייל יאנוש קרסינגר והכובסת ממוצא סלובקי - הונגרי, בורבלה (ברברה) צ'רמניק, ילידת העיירה אודיאלה, המצויה בשטחי הורבנובו אשר בסלובקיה המודרנית, באזור קומארנו. בילדותו ידע חיים של עוני. שש שנים הראשונות גדל במשפחה אומנת ומגיל 6 עבר שוב לחזקת אמו בבודפשט. היא שלחה אותו לבית ספר עד גיל 14. את אביו, איכר בעל חלקת אדמה מפוסטהסמש – מחוז שומוג', שעזב אותו ואת אמו עוד לפני לידתו, יצא לפגוש רק בשנת 1960 יחד עם שלשת אחיו למחצה. אחרי שעזב את הלימודים היה חניך והתמחה כטכנאי של מכונות כתיבה. את פעילותו הקומוניסטית הבלתי חוקית התחיל בעת עבודתו בבית חרושת למטריות בשכונת אנגיאלפלד בבודפשט.
פעילותו הפוליטית בימי הורטי
יאנוש צ'רמנק נכנס מגיל צעיר לאיגודים מקצועים קומוניסטים והצטרף למפלגה הקומוניסטית ההונגרית בשנת 1931. בזמן משטרו של מיקלוש הורטי שאסר על פעילות הקומוניסטים, נעצר מספר פעמים בשל נטייתו הפוליטית. נאסר לראשונה שנתיים בכלא בשנת 1933. מאוחר יותר ככיסוי לפעילות הקומוניסטית הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית החוקית באותם הימים והשתתף בארגון הסניף שלה בבודפשט. נאסר שוב במשך כ3 שנים בכלא בשנת 1937. בזמן מלחמת העולם השנייה נשאר קאדאר בהונגריה, להבדיל מעמיתים אחרים, רובם יהודים, שנאלצו להימלט לברית המועצות. יחד עם לאסלו רייק עמד בראש פעילות המפלגה בהונגריה. בין השנים 1943–1945 כמזכיר הראשי של המפלגה. בין השנים 1943–1944 היה ראש מפלגת השלום, תנועת כיסוי חוקית למפלגה הקומוניסטית. כשתוך כדי ניסיון לעבור את הגבול לסרביה על מנת לפגוש פרטיזנים של טיטו נעצר ונשלח עם טרנספורט של יהודים אל מחנה הריכוז מאוטהאוזן. בתחנת ביניים בכלא בעיר קומארום נמלט וחזר לבודפשט.
חייו ופעילותו בשנים 1945 - 1956. המשפט המבוים והכלא הסטליניסטי
אחרי כיבוש הונגריה על ידי הצבא הסובייטי חזרו המנהיגים הקומוניסטים האחרים ובראשם מתיאש ראקושי, מגלות מוסקבה. קאדאר מונה תחילה לסגן מפקד משטרת בודפשט. בשנת 1946 נבחר קאדאר לסגן המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, שהפכה משנת 1948 ל"מפלגת העובדים ההונגרים" (MDP) ובשנת 1949 מונה במקומו של רייק לשר הפנים בממשלתו של ראקושי, הרודן הקומוניסטי החדש. רייק מונה לשר החוץ כשבסתר היה כבר אמור להעצר ולהשפט בקרוב כמואשם ראשי במשפט ראווה בסגנון סטליניסטי של "כנופיית מרגלים" כביכול. במסגרת תוכנית "מקיאבליסטית" בהשראת שיטות הטרור של סטלין, מינויו של קאדאר כשר הפנים היה אמור לגרום לו ל"התלכלך" בחקירתו, במשפטו והוצאתו להורג של חברו משכבר לאסלו רייק. ואכן קאדאר אירגן מחדש את בולשת המשטר תוך שינוי שמה מ-Államvédelmi Osztály) AVO, המחלקה להגנת המדינה) ל-Államvédelmi Hivatalt) AVH, הרשות להגנת המדינה) והרחבת סמכויותיה. לקאדאר הייתה מעורבות בפרשת רייק, אף על פי שבפועל המשטרה הפוליטית החשאית הייתה תחת פקודתו הישירה של ראקושי. קאדאר גינה במצח נחושה את הפשעים המדומים שבהם הואשם רייק, ביקר אצלו בכלא וניסה לשכנעו להודות באשמה ולאחר מכן כרצונו של ראקושי נכח בהוצאתו של רייק להורג. מכך התחזקה תדמיתו העתידית כאדם בעל שיקולים קרים עד ציניות, דיפלומט ערמומי וחסר אמינות. בשנת 1951 הגיעו הטיהורים אל קאדאר עצמו. הוא נעצר באפריל 1951 והואשם בהיותו בעבר סוכן של הבולשת ההורטיסטית וכבוגד וסוכן של טיטו. הוכה ועונה על ידי הקולונל ולדימיר פרקש, בנו של שר ההגנה מיכאי פרקש (שנכח בחקירה) ואחרים שהשיגו ממנו בכוח הודאה על אשמה. במשפט חשאי בנובמבר אותה השנה נגזר דינו של קאדאר למאסר עולם. במשך שלוש שנים שהה בכלא בתנאי בידוד שהיו הרבה יותר קשים ממאסרו בימי הורטי. אחרי מות סטלין וכששלטונו של ראקושי התחיל להיחלש, ראש הממשלה הרפורמיסטי החדש אימרה נוג' שיחרר אותו מהכלא ביולי 1953. אף זכה קאדאר להתקבל לפגישה אצל ראקושי שדרש בשלומו. הוא מונה לראש סניף המפלגה בפרבר תעשייתי של בודפשט, ובתפקידו זה צבר פופולריות בקרב העובדים ושמו יצא כרפורמיסט. בשל כך, כאשר קמה מחדש ממשלה בראש אימרה נוג', בימי המרד בהונגריה, 1956, מונה קאדאר לסגנו של נוג' ולשר החוץ.
תפקידו בימי המרד בשנת 1956
ערך מורחב – המרד ההונגרי
מפלגת הפועלים ההונגרים אורגנה מחדש תחת השם "המפלגה הסוציאליסטית של הפועלים בהונגריה" בהנהגת יאנוש קאדאר כמזכירה הכללי. ממשלתו של נוג' החלה בתהליך של ליברליזציה וחופש מדיני וכלכלי, שיחררה אסירים פוליטיים, והביעה רצון להוציא את הונגריה מברית ורשה ולהכריז על נייטרליות. קאדאר לא ראה עין בעין עם צעדים אלו. ב-31 באוקטובר 1956, מספר ימים לאחר תחילת האירועים, נמלט למוסקבה, יחד עם השר פרנץ מיניך ובעזרת השגרירות הסובייטית בבודפשט. ב-4 בנובמבר 1956, נשא נאום בו הוא מזמין את הכוחות הרוסיים לדכא את המרידה ההונגרית, כביכול בשם "מהפכת הפועלים והאיכרים ההונגרית". הוא הגיע לבודפשט עם הכוחות הרוסיים שנשלחו לדכא את המרד, ולקח לידיו את מוסרות השלטון. נוג' נמלט לשגרירות היוגוסלבית, אך יצא משם משהובטחה לו חסינות על ידי קאדאר. קאדאר לא עמד בהבטחתו. נוג' נעצר מיד לאחר שיצא מן השגרירות, גורש לרומניה על מנת להרחיקו ממוקדי המרד, ולאחר מכן הוחזר לבודפשט, נשפט והוצא להורג.
שליט הונגריה
לאחר דיכוי המרד הוביל קאדאר מסע נקם כנגד המורדים. עשרות אלפי דמוקרטים, ליברלים, וקומוניסטים רפורמיסטיים נעצרו, וכ-1,200 הוצאו להורג. אך קאדאר הפיק את לקחי קודמיו בתפקיד. הוא הבין כי יש לרצות את היסודות הרפורמיסטיים בהונגריה, וכי לא ניתן להמשיך במדיניות הסטליניסטית הקפואה אשר הביאה למשבר של 1956.
מבחינה מדינית הגיע קאדאר להבנה עם ממשלת ברית המועצות כי אם זו תימנע מלהתערב, ישמור קאדאר את הונגריה בתוך הגבולות הקבועים היטב של הגוש המזרחי, ויימנע מלסטות מן הכיוון המותווה ממוסקבה. בתחילת שנות השישים הכריז קאדאר כי "מי שאינו נגדנו הוא עמנו", והביא לחנינה כללית של מורדי 1956. הוא פירק את המשטרה החשאית השנואה, ה-"AVH" ("הרשות לביטחון המדינה"), והביא למדיניות מעשית אשר ניסתה לרפא את פצעי המרידה. "מפלגת הפועלים ההונגרית" אשר הייתה לאחר המרידה מותג שנוא ומבוזה, הפכה ל"מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית". יצוין כי כאשר דיכאו הרוסים את המרידה בפראג בשנת 1968 (אשר הזכירה בקוויה הכלליים את המרידה ההונגרית, אם כי רב השונה בין שתי המרידות) שלחה הונגריה חיילים לסייע לרוסים.
מן הבחינה הכלכלית היה קאדאר מוכן לנסות שינויים. בתחילת שלטונו פעל לביזור תהליך קבלת ההחלטות הכלכלי, בניגוד לנטייה הקומוניסטית הרווחת לצנטרליזם ביורוקראטי. במגזר החקלאי פעל לקולקטיביזציה באמצעות תמריצים ולא בכפייה. הקרקע החקלאית הייתה כולה בבעלות המדינה, אך הוחכרה למשקים פרטיים קטנים שפעלו כקואופרטיב. המגזר החקלאי היווה את הצלחתו הגדולה של קאדאר. הצלחה זו הביאה באמצע שנות השישים להכרזה על "מדיניות כלכלית חדשה", ובה ניסיונות לכלכלת שוק מוגבלת ודרגולציה של השוק במסגרת קבועה מראש. ניסיונות אלו הוכתרו בכותרת "קומוניזם של גולאש" על שם התבשיל ההונגרי הלאומי. בשנות השבעים החל קאדאר בפיזורם של המונופולים התעשייתיים הגדולים וניסה להביא את רמת המחירים לרמת מחירי שוק חופשי באמצעות ביטול סובסידיות. משבר הנפט שפרץ ב-1973 בעקבות מלחמת יום הכיפורים הכה באופן קשה במשק ההונגרי, כאשר מוצרי הייצוא המצומצמים לא הספיקו כדי לשלם עבור צריכת הנפט. נוצר חוב חיצוני שהעיק מאד על הכלכלה ההונגרית. ב-1982 ננקטו צעדים נוספים. על מנת לייצב את הכלכלה הצטרפה הונגריה לקרן המטבע הבינלאומית, צעד שהקנה לה ביטחון כלכלי מסוים, אך דרש את יישום מדיניות הקרן. הצעדים בהם נקטה הונגריה היו עידוד יזמות פרטית בקנה מידה קטן, בהחכרת רכוש המדינה לידיים פרטיות. בשלב זה טרם נשקלה באופן רציני העברת רכוש המדינה לידיים פרטיות.
בסוף שנות השמונים, לאחר שלושים שנות שלטונו של קאדאר, המשק ההונגרי היה נתון במיתון עמוק, ובירידה ממשית של רמת החיים. בשנת 1988 החל הקומוניזם העולמי להתמוטט, וכך גם הידרדרה בריאותו של קאדאר. הוא הודח מן הפוליטבורו ההונגרי ומתפקידו כמזכיר ראשון של המפלגה בידי אימרה פוז'גאי וקארוי גרוס במאי 1988, ומונה לתפקיד הסמלי של "נשיא המפלגה". בשנת 1989, כאשר גרוס החל לאבד את כוחו לטובת אלמנטים מתקדמים יותר, קאדאר, שנראה זקן, חולה וסנילי, הודח מכל תפקידיו, ומת זמן קצר לאחר מכן.
קאדאר נודע כאחד המנהיגים המתונים יותר בגוש הקומוניסטי, על אף שהיה נאמן לברית המועצות ולברית ורשה. על אף שחיי ההונגרים תחת שלטונו היו במעט טובים יותר מחייהם של אזרחי מדינות קומוניסטיות אחרות עדיין שלט באופן דיקטטורי, וגדר תיל שהוקמה בשנת 1968 לאורך הגבול עם אוסטריה מנעה את הגירתם של ההונגרים למערב.
לקריאה נוספת
- Victor Sebestyen, Twelve Days: The Story of the 1956 Hungarian Revolution ,New York: Vintage Books, 2007.
קישורים חיצוניים
