מיינץ (סיירת, 1909)
.jpg) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת קלה |
| צי |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| סדרה | קולברג |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | ספטמבר 1907 |
| הושקה | 23 בינואר 1909 |
| תקופת הפעילות | 1 באוקטובר 1909 – 28 באוגוסט 1914 (4 שנים ו־47 שבועות) |
| אחריתה | הוטבעה בקרב מפרץ הלגולנד |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 4,362 טון, מקסימלי: 4,864 טון |
| אורך | 130.5 מ' |
| רוחב | 14 מ' |
| שוקע | 5.38–5.58 מ' |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 25.5 קשרים |
| גודל הצוות | 322 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 6,500 ק"מ |
| הנעה |
15 דוודי קיטור, 19,000 כוחות סוס, המניעים 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
סיפון – 20–40 מ"מ מגדל הניווט – 100 מ"מ צריחי התותחים – 50 מ"מ |
| חימוש |
12 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 2 צינורות טורפדו 450 מ"מ (17.7 אינץ') |
מיינץ (בגרמנית: SMS Mainz) הייתה סיירת קלה מסדרת קולברג של הצי הקיסרי הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. היו לה שלוש אוניות אחיות, קולברג, קלן ואאוגסבורג. היא נבנתה על ידי מספנת AG Vulcan בשטטין; גוף האונייה הונח בשנת 1908 והיא הושקה בינואר 1909. היא הוכנסה לשירות בצי הים הפתוח באוקטובר 1909. היא הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 10.5 ס"מ SK L/45 והייתה בעלת מהירות מרבית של 25.5 קשרים (47.2 קמ"ש).
לאחר כניסתה לשירות, היא שירתה בקבוצת הסיור השנייה, חלק מכוחות הסיור של צי הים הפתוח. היא שובצה לסיורים ליד האי הלגולנד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בתחילת אוגוסט 1914. בקרב מפרץ הליגולנד בקרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט 1914, הותקפו כוחות הסיור הגרמניים על ידי כוחות בריטיים עדיפים, כולל חמש סיירות מערכה וכמה סיירות קלות. קלן הוצבה בתחילה לתמיכה בכוחות על קו הסיור. היא ניסתה לתגבר את הכוחות הגרמניים הנצורים, ונתקלה בכוח חזק הרבה יותר של סיירות ומשחתות בריטיות. הם קלעו כמה פגיעות משמעותיות עם ירי וטורפדו שהשביתו את מיינץ והניעו את מפקדה לנטוש את האונייה. הבריטים חילצו 348 גברים מהצוות לפני שהאונייה התהפכה וטבעה. 89 אנשי צוות נהרגו בקרב, כולל המפקד שלה.
תכנון
מיינץ הייתה באורך כולל של 130.5 מטר (428 רגל), רוחב של 14 מטר (46 רגל) ושוקע של 5.73 מטר (18.8 רגל) מקדימה. הדחק האונייה היה 4,362 טונות (4,293 טונות ארוכות) בתפוסה סטנדרטית ועד 4,864 טונות (4,787 טונות ארוכות) במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני סטים של טורבינות קיטור AEG-Curtiss המניעות שני מדחפים בקוטר 3.45 מטר (11.3 רגל) הם העניקו 20,200 כוחות סוס (15,100 קילוואט). אלה הונעו על ידי חמישה עשר דוודי צינור מים של מארין המופעלים בפחם. אלו העניקו לאונייה מהירות מרבית של 26 קשרים (48 קמ"ש). מיינץ נשאה 1,010 טונות (990 טונות ארוכות) של פחם שהעניק לה טווח של כ-3,630 מיילים ימיים (6,720 ק"מ) במהירות של 14 קשרים (26 קמ"ש). למיינץ היה צוות של 18 קצינים ו-349 מלחים.
מיינץ הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/45 בצריחים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שמונה מוקמו באמצע האונייה, ארבעה משני הצדדים, ושניים זה לצד זה מאחור. היא גם נשאה ארבעה תותחי נ"מ 5.2 ס"מ (2 אינץ') SK L/55. היא הייתה מצוידת גם בזוג צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ') שקועים בגוף האונייה. היא גם יכלה לשאת 100 מוקשים. למגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מ"מ (3.9 אינץ'), והסיפון היה מכוסה בלוח שריון בעובי עד 40 מ"מ (1.6 אינץ'). תותחי הסוללה הראשיים היו מצוידים במגני תותחים בעובי 50 מ"מ (2 אינץ').
היסטוריית שירות
מיינץ הוזמנה תחת שם החוזה ארזאץ יאגד והונחה בספטמבר 1907 במספנת AG Vulcan בשטטין. היא הושקה ב-23 בינואר 1909 והוטבלה על ידי האוברבורגרמייסטר (ראש העיר) של מיינץ, קרל גוטלמן, ולאחר מכן החלו עבודות האבזור. היא נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-1 באוקטובר 1909 והחלה בניסויים ימיים ב-23 באוקטובר; אלה הופסקו מ-24 בנובמבר עד 17 בינואר 1910 ושוב מ-23 בפברואר עד 19 במאי לצורך עבודה נוספת במספנה, משום שביצועיה לא היו מספקים. ב-6 ביוני הצטרפה מיינץ לכוח הסיור של צי הים הפתוח, ותפסה את מקומה של הסיירת הקלה דנציג. היא שובצה לקבוצת הסיור II, אשר ערכה מיסוך לסיירות המערכה של קבוצת הסיור I. מפקדה הראשון היה פריגטנקפיטן פרידריך טייסמייר, דודו של ארנסט לינדמן; הוא החזיק בפיקוד עד ינואר 1910.
במהלך שלוש השנים הבאות, מיינץ השתתפה בכל ההפלגות והתרגילים של צי הים הפתוח. פעילויות אלו החלו בהפלגת הקיץ השנתית לנורווגיה, ולאחריה הכשרת צי עם שובו של הצי למימי גרמניה. במהלך התרגילים נערכה סקירת צי בדנציג ב-29 באוגוסט. בסוף השנה יצא שייט אימונים לאזור הבלטי. במרץ 1911 ערך הצי תרגילים בסקאגרק ובקטגט. מיינץ ושאר הצי קיבלו ביוני ויולי שייטות של הצי הבריטי והאמריקאי בקיל. תמרוני הסתיו של השנה היו מוגבלים לים הבלטי ולקטגט. סקירת צי נוספת נערכה במהלך התרגילים עבור משלחת אוסטרו-הונגרית שביקרה, שכללה את הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואדמירל רודולף מונטקוקולי. גם במהלך התמרונים הללו, מיינץ זכתה ב-Kaiser's Schießpreis (פרס ירי) על קליעה מצוינת בין כלי השיט בקבוצת הסיור II. הצוות שלה גם לקח את המקום הראשון במרוץ קאטר.
באמצע שנת 1912, עקב משבר אגאדיר, שיט הקיץ יצא לאזור הבלטי רק כדי להימנע מחשיפת הצי במהלך תקופת המתיחות המוגברת עם בריטניה וצרפת. בתקופה זו, פריגטנקפיטן היינריך רצמן שימש כמפקד האונייה מאוקטובר 1912 עד ינואר 1913. רצמן עזב את מיינץ כשהיא נכנסה למבדוק יבש לשיפוץ מקיף שנמשך עד אמצע יוני. לאחר מכן היא חזרה לקבוצת הסיור השנייה. צי הים הפתוח אירח שוב שייטת בריטית ביוני 1914, ימים לפני רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד. ב-5 ביולי הגיע הקייזר וילהלם השני לקיל כדי להצטרף לשייטת לשייט הקיץ השנתי לנורווגיה, שם ערך הצי אימונים כשאירופה נסחפת למלחמה. עד 29 ביולי, ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצי חזר לגרמניה.
מלחמת העולם הראשונה
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בתחילת אוגוסט 1914, הסיירת ארקונה הייתה כלי השיט היחיד בתחנה ששמרה על המפרץ הגרמני. מיינץ ושייטת סירות הטורפדו IV נשלחו מיד ב-3 באוגוסט כדי לחזק את ההגנות. סיירות אחרות נשלחו גם לחזק את הכוחות שהוטלו עליהם תפקידי סיור בחלק הדרומי של המפרץ הגרמני, מפרץ הלגולנד. הסיירות חולקו עם שייטות סירות הטורפדו, והוקצו להסתובב בסיורים ליליים בים הצפוני. כחלק ממבצע זה, מיינץ ערכה סיור בליל 16 באוגוסט עם שייטת סירות הטורפדו השמינית, ללא תקלות. במקביל החלו צוללות בריטיות לסייר בקווי הסיור הגרמניים. בלילה שבין 21 ל-22 באוגוסט, מיינץ סיפקה תמיכה מרוחקת לסיור של סירות טורפדו שבדקו ספינות דיג בשרטון דוגר. גיחה נוספת לים הצפוני הגיעה ב-23 באוגוסט; מיינץ וסירות הטורפדו ליוו קבוצה של מקשות שהניחו סדרה של שדות מוקשים בשפך נהר הטיין והאמבר לפני שחזרו לנמל ב-26 באוגוסט.
קרב מפרץ הלגולנד
בינתיים, ב-23 באוגוסט, מספר מפקדים בריטים הגישו תוכנית לתקוף את קו הסיור עם הסיירות והמשחתות הקלות של כוח הארוויץ', בפיקודו של קומודור רג'ינלד טירוויט. ספינות אלו ייתמכו על ידי צוללות וסיירות המערכה של תת-אדמירל דייוויד ביטי וכוחות קלים הקשורים אליה. התוכנית אושרה ונקבעה ל-28 באוגוסט. הכוחות הבריטיים החלו לצאת מהנמל בערב 26 באוגוסט, החל מהצוללות שהוקצו למבצע. רוב כוחות השטח יצאו לים מוקדם בבוקר שלמחרת; שייטת הסיירות השביעית, שנוספה כדי לספק תמיכה נוספת לכוח הארוויץ', יצאה מהנמל מאוחר יותר באותו היום.
בבוקר 28 באוגוסט, מיינץ, עגנה בשפך האמס, אחותה, קלן טענה אספקה מחדש בווילהלמסהאפן ואריאדנה עגנה בכניסה לווזר. שלושת הסיירות הללו הוקצו לתמוך בסיירות שטטין ופראונלוב ובאוויסו הלה, שהוצבו על קו הסיור באותו בוקר. בשעה 07:57 נתקל כוח הארוויץ' בסירות הטורפדו הגרמניות החיצוניות, שנמלטו בחזרה לסיירות הגרמניות על קו הסיור. בקרב שלאחר מכן במפרץ הלגולנד, שטטין ירתה תחילה לעבר הכוח הבריטי, ותוגברה במהירות על ידי פראונלוב. בשעה 09:47, מיינץ נצטוותה לצאת מאחורי הבריטים כדי לנתק את קו הנסיגה שלהם. היא יצאה לדרך בשעה 10:00 ופעלה בשיתוף עם מטוס ימי המשמש לסיור.
בסביבות השעה 12:30, מיינץ נתקלה בסיירת הבריטית ארת'וזה וכמה משחתות. האוניות יצרו מגע זו עם זו במשך ארבעים וחמש הדקות הבאות. 15 דקות לאחר הקרב, הופיעו שלוש סיירות בריטיות; מיינץ הפסיקה את הקרב וניסתה להימלט מהכוחות הבריטיים העדיפים. הסיירות הבריטיות הרודפות קלעו מספר פגיעות, אבל עד 12:55, מיינץ נמלטה בחסות מסך עשן צפוף. סיירת בריטית נוספת, פירלס, ושש משחתות, הופיעו בצד השמאלי של מיינץ, ותקפו את האונייה הגרמנית הנמלטת. מיינץ קלעה במהירות פגיעות על המשחתות לאורל, ליברטי ולירטס; לאורל נפגעה ונאלצה לסגת ולירטס הושבתה על ידי מטח שפגע בחדר המכונות שלה.
פגז מאחת הסיירות הבריטיות פגע במיינץ בסביבות השעה 13:00, מה שתקע את ההגה שלה בעשר מעלות ימינה. הצוות שלה כיבה את המנוע השמאלי בניסיון לתקן את מסלול האונייה, אך היא המשיכה לפנות ימינה. עד השעה 13:20, רוב תותחי האונייה הושבתו והמבנה העילי של הספינה נופץ לרסיסים. הארובות המרכזית והאחורית שלה קרסו לאחר שספגה מספר פגיעות. טורפדו מהמשחתת לידיארד פגע אז באונייה בצד השמאלי שלה, באמצע האונייה; זה גרם למפקד האונייה להורות לצוות לנטוש את הסיירת המוכה. לאחר מכן הוא עזב את מגדל הניווט עם קצין הניווט, שניהם נהרגו מיד מפגיעת פגז. מערכת הקשר של האונייה לא הייתה בשימוש, ולכן הפקודה לנטוש את האונייה לא הגיעה לכל הצוות. לאחר מכן הגיע קצין הספינה לגשר, וחזר על ההוראה לנטוש את האונייה הנכה בשעה 13:35.
מיינץ הייתה מושבתת לחלוטין. המנועים שלה הושבתו ותותחיה הפסיקו לירות. מעט לפני השעה 14:00 הגיע לארצ'ר לצדה והורידה את המלחים הגרמנים הפצועים. בשעה 14:10 התגלגלה מיינץ שמאלה ושקעה במהירות במיקום 53°58' צפון ו-6°42' מזרח; הניצולים שהיו במים השמיעו שלוש קריאות עידוד לספינתם. הבריטים חילצו 348 ניצולים שנפלו בשבי; 89 אנשי צוות, כולל מפקד האונייה, נהרגו בקרב. בין הניצולים היה אובר-לויטננט צור זי וולפגנג פון טירפיץ, בנו של גרוס-אדמירל אלפרד פון טירפיץ, אדריכל הצי הגרמני. טירפיץ נאסף על ידי סירה והובל לסיירת הקלה ליברפול. וינסטון צ'רצ'יל, אז הלורד הראשון של האדמירליות, הודיע לטירפיץ דרך שגרירות ארצות הברית בברלין כי בנו שרד את הקרב ולא נפצע. במהלך הקרב, הטביעו הבריטים שתי סיירות גרמניות נוספות - אריאדנה וקלן - עם אבדות מינימליות לעצמם.
שרידי האונייה
באוגוסט 2015, חברי מועדון הצלילה הספורטיבית ההולנדי Duikteam Zeester צללו על שרידי האונייה של מייץ והוציאו מגוון חפצים פרוזאיים, כולל סקסטנט, טלגרף המנוע וכוונת לאחד מתותחיה. מעשיהם עוררו ביקורת ממקורות גרמניים, שציינו כי שרידי האונייה הם קבר מלחמה המכיל שרידים של 89 אנשי צוות ולכן אין להפריע לו. המשטרה הפדרלית הגרמנית חקרה את האירוע. [1] המשטרה הגרמנית השקיעה שלוש שנים בחקירת צוות הצלילה וחיפוש אחר החפצים. לבסוף, באוגוסט 2018, הגיעו הצוללים וממשלת גרמניה להסכם, לפיו הצוללנים מוכרים כמגלי השרידים בתמורה להחזרת החפצים שלקחו משרידי האונייה. החפצים אמורים להיות מוצגים במוזיאון ההיסטוריה הצבאית של בונדסוור בדרזדן. הנק בוס, אחד מחברי צוות הצלילה, הצהיר כי הצגת החפצים במוזיאון "...זה כל מה שרצינו. אז בסופו של דבר, אנחנו מרוצים מהתוצאה הזו". [2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Gesunkener Kreuzer "Mainz": Bundespolizei ermittelt gegen Wrackplünderer" [Federal Police Investigating Wreck Plunderers]. Der Spiegel (בגרמנית). 8 בספטמבר 2015. נבדק ב-10 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ von Hebel, Frank (7 בספטמבר 2018). "Duitsland stuurt legertruck om WOI-spullen bij Gronings duikteam in beslag te nemen" [Germany Sends Truck to Seize Artifacts Taken by Dive Team]. Dagblad van het Noorden (בהולנדית). נבדק ב-10 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
37925379מיינץ (סיירת, 1909)