מהמט השישי

מהמט השישי
לידה	איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
פטירה	סן רמו, ממלכת איטליה

מהמט השישי (או מהמט וחידטין) (טורקית VI. Mehmet, Vahidettin; טורקית עות'מאנית محمد السادس או محمد وحيد الدين, ‏14 בינואר 1861 - 16 במאי 1926) היה הסולטאן ה-36 והאחרון של האימפריה העות'מאנית, החל ב-4 ביולי 1918 ועד ביטול הסולטנות על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה ב-1 בנובמבר 1922.

ביוגרפיה

מהמט השישי נולד ב-14 בינואר 1861, והיה בנו של הסולטאן אבדילמג'יט הראשון, ואחיו של קודמו בתפקיד, מהמט החמישי. מהמט היה ליורש העצר עם ההתנקשות בחייו של הנסיך יוסוף איזטין, בנו של הסולטאן אבדילאזיז.

מהמט השישי עלה על כס הסולטנות לקראת סופה של מלחמת העולם הראשונה וחתימת הפסקת האש של מודרוס ב-30 באוקטובר 1918 אשר נישלה את האימפריה מכל שטחיה שמחוץ לאסיה הקטנה ותראקיה המזרחית, והעניקה למדינות ההסכמה את הרשות לתפוס ולהחזיק ב"כל נקודה אסטרטגית" בשטחיה. בנובמבר 1918 נכבשה הבירה איסטנבול בידי כוחות בריטים וצרפתים ולמהמט השישי לא הייתה שליטה על המדינה. עד מהרה הוא הפך לבובה בידי המינהל הצבאי בעיר, וב-5 באפריל 1920 ובלחץ המינהל הצבאי, הוא הורה על פיזורו של הפרלמנט הע'ותמאני הרביעי והאחרון. ב-10 באוגוסט 1920 חתמו נציגיו של מהמט השישי על הסכם סוור שהסדיר את תנאי כניעתה של האימפריה העות'מאנית והעניק חלקים משטחיה הנותרים באסיה הקטנה ובתראקיה המזרחית ליוון, איטליה, צרפת, בריטניה ולרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה.

במקביל להתרחשויות אלה ייסדה התנועה הלאומית הטורקית בראשות מוסטפא כמאל את האספה הלאומית הגדולה של טורקיה באנקרה ב-23 באפריל 1920, וזו דחתה את הסכם סוור וסירבה לקבל את תנאיו. בין מהמט השישי לבין האספה הלאומית התפתחה מחלוקת גלויה, אשר הובילה, עם סיום המאבק המזוין האחרון במלחמת העצמאות של טורקיה באוקטובר 1922, לביטול מוסד הסולטנות ולעזיבתו של מהמט השישי את טורקיה ב-17 בנובמבר 1922. מהמט השישי יצא לגלות, תחילה במלטה ולאחר מכן באיטליה. הוא נפטר ב-16 במאי 1926 בסן רמו ונקבר בדמשק.