אבסולוטיזם מוסרי

אבסולוטיזם מוסרי, מוסר אבסולוטי, או מוסר מוחלט הוא האמונה לפיה המוסר, או חלק ממנו, טבוע במקור על-אנושי (כמו אלקים, אלים, הטבע, היקום) ונובע ממנו, ולפיכך אינו נקבע בהשפעת החברה, האדם או מצבים שונים. במילים פשוטות, זוהי אמונה ש"טוב" ו"רע", מוסרי ולא-מוסרי, "ראוי" ולא-ראוי, אכן קיימים במציאות, כמו חוקי הפיזיקה למשל, ולא רק במוחם של בני אדם או בעלי חיים. מוסר מסוג זה אינו מושפע מהשלכות תרבותיות, ולא ממזל מוסרי.

לפי האמונה או התאוריה המנוגדת, רלטיביזם מוסרי (או מוסר יחסי), המוסר כולו וכלליו נובעים מחשיבה אנושית בלבד, ואינם קיימים במציאות, אלא הם דרכים לפרש או להסתכל על המציאות, ולפיכך הם יחסיים, כלומר משתנים בין בני אדם, חברות, תקופות ונסיבות.

בקיצור ניתן לומר שלפי המוסר המוחלט, מוסר הוא אונטולוגי, ואילו לפי המוסר היחסי, מוסר הוא אפיסטמולוגי.

יישומים והשלכות

לפי האבסולוטיזם המוסרי, כללי המוסר קודמים ונעלים לכללי כל תרבות וחברה, ואם יש סתירה - הראשונים מבטלים את האחרונים. לדוגמה, אדם המאמין במוסר מוחלט עשוי לשפוט עבדות, עונש מוות או קטיעת איברים כלא מוסריים מטבעם, מבלי להתחשב כלל באמונות, בצרכים ובמטרות של התרבות בה הם מתבצעים, גם אם הם נהוגים ומקובלים בה. המאמין במוסר מוחלט מתעלם גם לעיתים קרובות ממטרת הפעולה, אם זו נחשבת בעיניו כלא-מוסרית. כך למשל גניבה או שקר עשויים להיחשב כבלתי-מוסריים תמיד, גם אם הם נעשים במטרה לקדם משהו טוב וגדול יותר, ואפילו אם הם מצליחים למלא מטרה זו (למשל גניבת אוכל כדי להאכיל משפחה הגוועת ברעב, או שקר שמטרתו להציל אדם או אפילו עם, ממוות). לפיכך מוסר מוחלט עומד בסתירה לגישה לפיה התוצאה הסופית היא שקובעת מה מוסרי ומה לא.

כל תאוריית זכויות אדם היא צורה של אבסולוטיזם מוסרי, בדרך כלל מבוססת במידת-מה על הטבע האנושי. תאוריה שכזו נבנתה על ידי ג'ון רולס ונקראה תאוריית צדק.

אחת ההשלכות של מוסר מוחלט שרבים מתעלמים ממנה, היא שאדם המאמין בקיומו המוחלט של טוב ורע, לרוב מאמין גם שהוא יודע להבחין ביניהם, או לפחות יודע להבחין טוב יותר מאשר אחרים, ולפיכך הוא טוב יותר מאחרים. באמונה זו יש סיכון לאגוצנטריות והתנשאות כלפי אחרים.

חשוב להבחין בין מוסר מוחלט לבין מוסר אוניברסלי (הקרוי גם אוניברסליזם, מוסר אובייקטיבי, או אובייקטיביזם): לפי האחרון, המוסר אינו תלוי במנהגים ובדיעות, אך כן יכול להיות תלוי בהקשר או בהשלכות.

לואיס פוז'מן ניסח את הקריטריונים הבאים להבחין בין מוסר מוחלט למוסר אוניברסלי:

• מוסר מוחלט: יש לפחות עיקרון אחד שאותו לעולם אין להפר.
• מוסר אובייקטיבי: יש אמת שקובעת אם משהו מוסרי או לא, שאינה תלויה לחלוטין במנהגים חברתיים או בקבלה אישית.

תאוריות מוסר ששמות דגש חזק על זכויות וחובות, כמו הדאונטולוגיה של עמנואל קנט, הן לרוב צורות של מוסר מוחלט.

ביקורת בפילוסופיה

בפילוסופיה עלו לאורך השנים מספר ביקורות כנגד המוסר המוחלט. סוג אחד של ביקורת הוא העמדה האמוטיבית, או הריגושית. עמדה זו רואה את המוסר כמספק ביטוי לרגש בלבד, לא לשכל ובוודאי לא למציאות. אחד מנציגיה הבולטים של העמדה האמוטיבית היה הפילוסוף הסקוטי דיוויד יום. בספרו "מחקר בדבר עקרונות המוסר" הוא אומר:

"ההנחה שאנו מחזיקים בה היא ברורה, היא אומרת שהמוסריות נקבעת על-ידי הרגש. היא מגדרת הטוב כפעולה או תכונה רוחנית המעוררת ברואה את הרגש הנעים של השבח ואת הרע כהיפך מזה" (עמ' 226, 227 בתרגום העברי).

גם ברוך שפינוזה, פילוסוף שקדם ליום, אמר:

"בשם טוב הריני מבחין כל סוגי שמחה וגם כל המביא שמחה, וביחוד מה שמביא סיפוק למשאלה מאיזה מין שהוא. ובשם רע הריני מבחין להיפך כל סוג של עצבות, וביחוד מה שמתנגד לסיפוקה של איזו משאלה... אנו מתאווים לדבר לא מתוך שאנו חושבים אותו לטוב, אלא, להיפך, אנו מעלים עליו את השם טוב מתוך שאנו מתאווים אליו. ואם כן אנו קוראים : רע – את מה שאנו מואסים" (עמ' קפ"א, בתרגום קלצקין של "תורת המידות (אתיקה)").

אדוארד וסטרמרק, אחד האנתרופולוגים הבולטים, שהוא מחסידי עמדה זו, קובע בספרו הידוע "יחסיות מוסרית", בפרק העוסק ברגשות המוסריים, שרגשות כמו סלידה או טינה מעלים בדעתנו את הרעיון שהדברים או הפעולות שכלפיהם אנחנו חשים סלידה הם בלתי-מוסריים או רעים. אפשר לראות שבחברות שונות, רגשות סלידה וטינה יכולים להתעורר בשל גורמים שונים. אנו יכולים לראות שבחברה אחת התנהגות מתירנית יכולה לעורר רתיעה, אך אם בחברה אחרת שום רגשות של דחייה וסלידה כאלה אינם מתעוררים נוכח התנהגות מתירנית, הרי שהתנהגות זו לא תיחשב למגונה. מקורן של משמעות הציווי המוסרי ושל מערכת הנורמות המוסריות הוא, אם כן, לדעתו, ברגשות. ומכיוון שרגשות של אנשים השייכים לקבוצות חברתיות שונות, נבדלים אלו מאלו, הרי שגם הקודים המוסריים המבוססים עליהם ייבדלו אלו מאלו.

רגש אינו יכול להיות אמיתי או שקרי, מוצדק או בלתי מוצדק. הוא פשוט קיים, ובדרך כלל אף בלתי נשלט, כלומר, קיים באופן לא רצוני. לכן, אם קבוצת אנשים מסוימת חשה דחייה מאכילת בשר אדם, בעוד שקבוצה אחרת חשה משיכה לכך, קשה לומר שאמות-המידה של הקבוצה הראשונה עולות בערכן המוסרי על אמות-המידה של הקבוצה השנייה. לאור תפיסה זו, רע הוא מה שמעורר דחייה, וטוב - מה שמעורר אהדה.

אולם מנהגים, אומר וסטרמרק, אינם רק הרגלים של רבים. בו בזמן הם גם חוקים של התנהגות. כבר קיקרו הבחין בכך שמנהגים של עם "הם חוקים מכוח עצמם". אנו אומרים: "המנהג מצווה", "המנהג דורש", וחוקי המנהג נחשבים לחוקים מוסריים על פיהם מחליטים מהו הטוב ומהו הרע. כל סטייה מן המנהג מזמינה גינוי מידי הרבים.

דברים דומים אומר מונטין במסתו "על ההרגל ועל זכות קיומו של המנהג": "משפטי המצפון וחוקיו", הוא כותב:

"שאנו סבורים כי מן הטבע הם נובעים, לידתם מן ההרגל ומוצאם - המנהג : שום אדם, כיוון שהוא מעריץ בלבבו את הדעות ואת המנהגים שסביבתו קיבלה וקיימה, אינו יכול לנער אותם מעליו בלי אשר ייסרוהו כליותיו, וכן לא יימלט שלא יזכה להודאה ולשבח אם ישקוד עליהם לשמרם" (עמ' 84 בתרגום העברי).

הרגש וההרגל החברתי הם, אם כן, מקור ההאמנות המוסריות שלנו ומקור הכללים המוסריים. לפי גישה זו תולה אנתרופולוג אחר, פון פורר הרמנדורף, את אי-הכרתם של אתיקנים רבים ביחסיות המוסרית, בכך שבנתחם את המושגים המוסריים לא נתנו את דעתם במידה מספקת למידע אתנוגרפי ולהשוואות בין-תרבותיות.

תאוריית היחסיות המוסרית המנוסחת על ידי וסטרמרק קיבלה תמיכה מרובה במהלך השנים הראשונות של המאה ה-20, מצד אנתרופולוגים בריטיים ואמריקניים. אלה טענו שתרבויות שונות מייצרות תבניות חיים שונות, אך עם זאת, תקפות באותה מידה. לא ניתן לשפוט תרבות אחת, באמות-מידה של תרבות אחרת.

הצדקה פילוסופית (מטא-אתית) אחרת של היחסיות המוסרית ניתנה על ידי הפילוסוף האמריקני הידוע, בן-ימינו, גילברט הרמן. הרמן טוען ששיפוטים מוסריים הנם בעלי משמעות רק יחסית להסכם חברתי בלתי מפורש או להבנה מובלעת המתקיימת בקרב בני חברה אחת בקשר ליחסים ההדדיים שלהם. כשם שהתכונות להיות שמן או להיות ארוך הן יחסיות, כך גם להיות מוסרי הוא תכונה של צורות התנהגות, שהיא יחסית להסכם חברתי נתון או להבנה הדדית נתונה.

יוצא מזה שפעולה יכולה להיות בלתי מוסרית יחסית להסכם מסוים, אך מוסרית יחסית להסכם אחר. המוטיבציה שלנו לאמץ ערכים מסוימים וצורות התנהגות מסוימות נובעת מתוך הסכם חברתי בלתי מפורש ומתוך הבנה שגם כל שאר בני החברה מאמצים אותה צורת התנהגות.

עמדה זו היא עמדה יחסית, משום שהיא מניחה שפעולה או התנהגות יכולות להיות מוסריות על-פי מערכת חוקים אחת, ובלתי-מוסריות על-פי מערכת חוקים אחרת. לפיה, אין משמעות מוסרית לשום פעולה אנושית שלא במסגרת הסכם חברתי מסוים. האדם עצמו מחליט, במובן מסוים, על-פי איזה קוד צריך יהיה לשפוט את התנהגותו. הוא עושה זאת על ידי כך שהוא מחליט להשתתף בהסכם חברתי מסוג אחד ולא בהסכם חברתי מסוג אחר.

זרם הפוסטמודרניזם בתרבות ובפילוסופיה בפרט סותר גם הוא את המוסר המוחלט, כפי שהוא סותר כל דבר מוחלט שהוא. יש הטוענים כי טענה זאת בעצמה היא "מוסר מוחלט" אלא שהערך המוחלט שבה הוא הערך היחיד הזה: היות המוסר יחסי. מנגד יש הטוענים כי זו טענה מטא-מוסרית הקודמת להתהוות המוסר ולפיכך היא סותרת את המוסר המוחלט.

מוסר מוחלט ומדע

היות שאחת הדרישות הבסיסיות של מדע היא שהטענות בהן הוא עוסק יהיו ניתנות להפרכה, אין תחום מדעי שעוסק ישירות בטענות מוסריות, כיוון שאלה לא ניתנות להפרכה. לפיכך, כל עוד לא מועלים טיעונים מוסריים ברי-הפרכה, העיסוק במוסר נותר במסגרת התאולוגיה, פילוסופיה, מדעי החברה - בעיקר פסיכולוגיה, ובמסגרת כללי אתיקה של מקצועות מעשיים כגון אתיקה רפואית או משפטית.

מוסר מוחלט ופסיכולוגיה

הפסיכולוגיה, מהיותה מדע, ומהיותה מדע החוקר תופעות אנושיות (וחייתיות), רואה במוסר מוחלט תופעה אנושית, ומכאן שוללת למעשה את הנחתו הבסיסית: אם מוסר מוחלט הוא תופעה אנושית, הכרתית, אפיסטמולוגית, הוא בהכרח אינו אונטולוגי.

הפסיכולוגית הראשונה שהתייחסה לחלוקת העולם לטוב ורע היא התאורטיקנית הנודעת מלאני קליין^{[דרוש מקור]}. קליין טענה שחלוקת העולם לטוב ורע נובעת מצורך פסיכולוגי של התינוק להגן על עצמו מפני חוויות לא נעימות, ומחוסר יכולתו הקוגניטיבית לתפוס מורכבות (טוב ורע יחד באותו אובייקט). לפיכך חלוקה זו היא מנגנון הגנה, לו קראה קליין פיצול (ספליט), ואחריה אימצו את המושג תאורטיקנים רבים. לעמדה שמחלקת את העולם לטוב ולרע קראה קליין "העמדה הסכיזו-פרנואידית". לפי התאוריה של קליין, עמדה זו (והגנת הפיצול) היא ראשונית, פרימיטיבית ונוקשה, אך מהווה שלב קריטי בהתפתחות האדם. כשהתינוק מתפתח באופן תקין, הוא לומד לראות את האובייקטים בעולם (ואת עצמו כאחד מהם) ככאלה שיכולים להיות גם טובים וגם רעים בזמנים שונים או אף בו-זמנית. כך הוא מפסיק בהדרגה להשתמש במנגנון ההגנה המפצל הפרימיטיבי והנוקשה, ומאמץ עמדה ומנגנוני הגנה גמישים, יעילים וסתגלניים יותר. לעמדה בוגרת זו קראה קליין "העמדה הדיכאונית", כיוון שההבנה שאין בעולם דברים טובים לחלוטין מביאה לסוג של דכדוך^{[דרוש מקור]}.

גם בפסיכולוגיה הישרדותית, נוטים לראות את החלוקה לטוב ורע כמנגנון הגנה, שהתפתח אצל בני אדם ובעלי חיים, כיוון שאלה שהצליחו לקטלג במהירות ויעילות את הגירויים סביבם לטובים ורעים, שרדו, בעוד שאלה שנכשלו - נכחדו. זאת מכיוון שבעל חיים שמקלטג ביעילות אירוע כרע, מגיב באופן שעוזר לו לשררוד: הוא מפעיל במהירות תגובת הילחם או ברח. כמו כן, בעל חיים שמקטלג ביעילות אובייקטים ופעילויות כטובים, יתקרב בקלות אל אובייקטים כאלה ויעסוק בפעילויות כאלה שיעזרו לו לשרוד^{[דרוש מקור]}.

בתקשורת לא אלימה מתעלמים מנימוקים אלה של מנגנון הגנה, צורך התפתחותי וצורך הישרדותי, ומנמקים את הנטייה האנושית לחלוקה לטוב ורע בפופולריות שצבר הטיעון הפילוסופי שלפיו האדם הוא רע מטבעו, בחינוך המודרני, ובשאיפה של קבוצות מסוימות בחברה לשלוט בכוח בקבוצות אחרות^{[דרוש מקור]}.

בפסיכולוגיה תרבותית ובאנתרופולוגיה חוקרים בין השאר את כללי המוסר של תרבויות וחברות שונות. ההבדלים הרבים, המהותיים והעצומים שנמצאו בין החשיבה המוסרית בחברות שונות מצביעים גם הם על הבעייתיות ואף המופרכות שבמוסר מוחלט. עובדה נוספת שעליה מצביעים מדעני-חברה אלה, היא שבני-אדם במסגרותיהם החברתיות השונות, הם אתנוצנטריים, כלומר, מתרכזים בשבט, בקבוצה, בעם או בחברה שלהם. הם מאמינים שקבוצתם נעלה על כל שאר הקבוצות. כל הקבוצות החברתיות השונות מונעות במידת מה על ידי הבטחון שהמוסר שבו הן מחזיקות הוא המוסר המוחלט ושדרך-החיים שלהן היא הדרך הנכונה, הטובה והצודקת הבלעדית. שאר הקבוצות הן, לדעת כל אחת מהן, בעלות מוסר נחות ודרך-חיים רעה (או פחות טובה) ומוטעית. מובן שאמונה זו מוליכה לחוסר סובלנות, לניסיון לכפות את דרך-החיים שלהם ואת אמות המידה המוסריות שלהם על כל קבוצת אנשים אחרת. כך, הופכת כל קבוצה להיות דוגמטית, במובן זה שאין היא מנסה לבחון בצורה ביקורתית את אמות-המידה המוסריות של עצמה. המסקנה שאליה רוצים להוביל אותנו מדעני-חברה אלה היא, שמוסר מוחלט הוא מופרך, שהרי כל מקורו נעוץ באתנוצנטריזם דוגמטי, צר-אופק, שאינו אלא השלכה של רגשות שביעות רצון עצמית וחוסר נכונות לראייה מקיפה יותר.

פסיכולוגיה התפתחותית עוסקת בין השאר בשאלה מה מולד ומה נלמד, כלומר, עם אילו נטיות התנהגותיות, אינסטינקטים וערכים נולד האדם, ואילו הוא רוכש במהלך חייו. גם הפסיכולוגים ההתפתחותיים המחזיקים בעמדה הקיצונית ביותר לפיה האדם נולד עם נטיות התנהגותיות רבות טבועות בתוכו, אינם טוענים ברובם שהוא נולד עם ערכים מוסריים מסוימים, אלא עם יכולת לחשיבה מוסרית, או נטייה להפנמה מהירה של כללי מוסר^{[דרוש מקור]}.

מוסר מוחלט ומערכת המשפט

גישת המוסר המוחלט הביאה לגישות משפטיות כגון משפט הטבע, שבבסיסה העמדה כי קיים חוק טבעי נצחי, לא משתנה, טבוע בעולם ובאדם. מערכת המשפט בארץ וברוב המדינות המערביות מתנגדת בעיקרון למשפט טבעי. מטרת הענישה העיקרית המנחה את רוב מערכות המשפט במדינות המפותחות היא מניעתית ולא תגמולית^{[דרוש מקור]}: מניעת מעשים שמזיקים לחברה, כמתבקש מתפיסה מוסרית יחסית, ולא תגמול על מעשים רעים, כמתבקש מתפיסה מוסרית מוחלטת. כמו כן, רוב מערכות המשפט במדינות המפותחות מתחשבות בנסיבות בהן התבצעו הפעולות בנדון, בהקשר האישי, החברתי, התרבותי, ההשלכתי ועוד^{[דרוש מקור]}.

מוסר מוחלט ודת

בכל או כמעט בכל הדתות יש עמדה אבסולוטית-מוסרית. למעשה, אחת ההגדרות המקובלות של דת היא אמונה בחוקים, ערכים ו/או כללי מוסר על-אנושיים, לפי ההיסטוריון ד"ר יובל נח הררי. לפי הדתות התאיסטיות, המוסר טבוע באלקים ונובע ממנו. גישות פילוסופיות רבות אוחזות גם הן באמונה זו, אך בניגוד לדתות תאיסטיות, בהיעדר מושג האל, הן טוענות שהמוסר טבוע בטבע האדם, בטבע החיים או ביקום עצמו, ושיש בו היגיון. בין הדתות המודרניות הידועות העונות להגדרה זו הן הדתות שעוסקות בשוויון זכויות, כמו הומניזם וטבעונות אידאולוגית. אנשים שבוחרים בטבעונות או בהומניזם מתוך אידאולוגיה, לעיתים קרובות מאמינים במוסר מוחלט או אוניברסלי. לטענתם פגיעה מכוונת בבני אדם ו/או בבעלי חיים היא רעה מטבעה באופן מוחלט או אוניברסלי, ללא תלות, או בתלות מעטה, בנסיבות. במובן זה, הומניזם וטבעונות אידאולוגית הן דתות, לפי הגדרתו של נח-הררי, ומאמיניהם מתאפיינים לפיכך, לרוב, באותם היבטים המיוחסים למוסר אבסולוטי: אגוצנטריות והתנשאות, השלכה רגשית ובלבול בין רגש ובין הרגל לבין מציאות (יום, שפינוזה, וסטמרק), בורות או התעלמות ממידע בין-תרבותי (הרמנדורף), ראייה לא מדעית, עמדה נפשית סכיזו-פרנואידית פרימיטיבית ונוקשה ושימוש במנגנון הגנה של פיצול (קליין), בלבול בין נסיבות ושיקולים הישרדותיים-מידיים המצדיקים פיצול לבין כאלה בהם דרושה ראייה גמישה יותר (פסיכולוגיה הישרדותית), שאיפה לשלוט בכוח באחר ולכפות עליו את ערכיי, אתנוצנטריות, דוגמטיות, צרות אופקים ואמצעי להאדרת העצמי (תקשורת לא אלימה ופסיכולוגיה תרבותית וחברתית).

ראו גם

• מוסר
• אתיקה