שלטון החוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מדינת חוק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעקרון משטרי ומשפטי. אם התכוונתם לסרט על מערכת החוק ביהודה ושומרון וחבל עזה, ראו שלטון החוק (סרט).
מפת אינדיקטור הממשל העולמי (אנ') 2005:
  אחוזון 90–100
  אחוזון 75–90
  אחוזון 50–75
  אחוזון 25–50
  אחוזון 10–25
  אחוזון 0–10
מדד דבקות בשלטון החוק לפי מידה ב־2017–2018[1]

שלטון החוק הוא עיקרון משטרי ומשפטי, המכפיף את כולם לחוק. המובן הבסיסי של העיקרון הוא שלילי: השלטון במדינה הוא שלטון על ידי החוק ולא על ידי אדם. המובנים הנוספים של עקרון זה שנויים במחלוקת בין חוקרי הפילוסופיה של המשפט. העיקרון דומה ואולי אף זהה לפי מובנים מסוימים לעקרון החוקיות.

המובנים השונים לשלטון החוק

המובן הפורמלי

המובן הבסיסי של שלטון החוק הוא פורמלי – על האזרחים וכן על הממשל לציית לחוק, ואין מישהו שיכול להציב עצמו מעל החוק.[2]

קיימת מחלוקת לגבי מוסריות החובה לציית לחוק. כלומר האם מעבר לתוכן החיובי של החוק יש משמעות בעלת משקל מוסרי לעצם הציות לחוק.

בדיאלוג קריטון עומד סוקרטס על חובתו לציית לחוק ולהישאר בכלא עד הוצאתו להורג, ונותן לכך מספר צידוקים: חובת הכרת הטוב כלפי החוק, חובה לכבד הסכם בלתי כתוב בינו לבין מדינת אתונה שהוא יציית לחוקיה, וכן אחריות לכך שהפרת החוק עלולה להוביל לאנרכיה. צידוקים אלה זכו לביקורות רבות, בטענה שהם לא נכונים עובדתית או שהם אינם רצויים.[3]

הצדקה רווחת ומקובלת יותר כיום לחובת הציות לחוק היא של ה.ל.א. הארט, לפיה ההגינות כלפי אלה שמצייתים לחוק ומאפשרים את קיומו יוצרת חובה מוסרית לציית לחוק.[3]

המובן המוסדי

יצחק זמיר טוען שאחד מהמובנים של שלטון החוק הוא המובן המוסדי. לפי מובן זה הליך קבלת החוק צריך להיות על־ידי מוסד דמוקרטי נבחר, לפי המאפיינים הנדרשים – כגון בחירות חופשיות, כלליות ושוות, אי־תלות של המוסד הנבחר ועליונותו כקובע כללים גם לשלטון עצמו. המובן המוסדי לא קובע דבר לגבי מוסריות החוק, וחוק לא צודק, עושק או מדכא עשוי להתאים למובן המוסדי של שלטון החוק.[2]

המובן האינסטרומנטלי

לפי יוסף רז, שלטון החוק הוא עיקרון שאינו קשור להליך קבלתו של החוק או לתוכנו, אלא למערכת החוק עצמה. מטרת החוק היא להכווין התנהגות, וככל שהחוק מתאים יותר לעקרון שלטון החוק הוא מצליח למלא ייעוד זה בצורה מיטבית. המאפיינים של חוק שמתאים לעקרון שלטון החוק הם שהוא כללי, יציב באופן יחסי, וכן נמנע מתחולה רטרואקטיבית. מערכת חוק שתואמת את עקרון שלטון החוק נדרשת לאפשר עצמאות לרשות השופטת, כדי להקל עליה להשליט את החוק על הכל. לפי מובן זה שלטון החוק אינו בעל תוכן חיובי או מוסרי כשלעצמו, אלא רק מאפשר לחוק להכווין התנהגות בצורה מיטבית ובמקביל להעניק לאזרחים המצייתים לחוק ודאות, חירות וכבוד. רז מדמה את היחס בין החוק לעקרון שלטון החוק ליחס בין סכין לחדות:

Of course, conformity to the rule of law also enables the law to serve bad purposes. That does not show that it is not a virtue, just as the fact that a sharp knife can be used to harm does not show that being sharp is not a good-making characteristic for knives. At most it shows that from the point of view of the present consideration it is not a moral good. Being sharp is an inherent good-making characteristic of knives. A good knife is, among other things, a sharp knife. Similarly, conformity to the rule of law is an inherent value of laws, indeed it is their most important inherent value.

— Joseph Raz, The Rule of Law and its Virtue, Routledge, 2005

מובן זה, לפי רז, הוא המשמעות הבלעדית של עקרון שלטון החוק. אהרון ברק מתייחס גם הוא למובן זה ומכנה אותו ההיבט היוריספרודנטלי (אנ').[4]

המובן המהותי

לפי המובנים הבסיסיים יותר שלטון החוק מחייב שהדברים יפעלו לפי חוק (המובן הפורמלי), שהחוקים יתקבלו בהליך חוקי (המובן המוסדי) ושהמערכת תפעל בצורה יעילה ומיטבית (המובן האינסטרומנטלי), אך אין שום הגבלה לתוכן של החוקים. הבנה זאת עוררה אי־נוחות בקרב מלומדים רבים שרצו לראות בשלטון החוק עיקרון בעל משמעות מוסרית:

גם ממשלות טוטליטריות נוהגות על־פי חוקי מדינותיהן, הלוא הם החוקים שהן בעצמן חוקקו למטרותיהן וכפי מתכונתן־שלהן. משל לנאצים שעלו לשלטון על־פי החוק ושפשעו את רוב פשעיהם בתוקף הסמכות חוקיות מפורשות שנטלו להם לשם כך: איש לא יאמר שבגרמניה הנאצית שרר ״שלטון המשפט״, ואיש לא יחלוק ששרר שם שלטון הפשע.

— חיים כהן, המשפט, מוסד ביאליק, תשנ״ב

לפי מובן זה, שלטון החוק מבטא ערכים ידועים, הוגנים וחופשיים, המאפיינים דמוקרטיות ליברליות. נקודת המוצא של שלטון החוק במובן המהותי היא שהחוק צריך להגן על הזכויות והאינטרסים של האזרחים. לגישה זאת שותפים משפטנים רבים כמו יצחק זמיר[5] ואהרן ברק.[4]

את המובן המהותי של שלטון החוק מכנה יוסף רז שלטון החוק הטוב. לדעתו מדובר בטעות, כיוון ששלטון החוק הוא עיקרון שרק מאפשר לכלי של מערכת משפט לפעול בצורה טובה יותר. הבלבול בין "שלטון החוק" לבין "שלטון החוק הטוב" מטשטש את היתרונות הגלומים בעיקרון הבסיסי:

אם שלטון החוק הוא שלטונו של החוק הטוב אז להסביר את טבעו שקול ללהציג פילוסופיה חברתית שלמה. אך אם כך, המושג חסר כל תפקוד שימושי. אין לנו כל צורך להיות מומרים לשלטון החוק רק כדי לגלות שלהאמין בו זה להאמין שהטוב צריך לנצח.

המקור באנגלית
If the rule of law is the rule of the good law then to explain its nature is to propound a complete social philosophy. But if so the term lacks any useful function. We have no need to be converted to the rule of law just in order to discover that to believe in it is to believe that good should triumph
— Joseph Raz, The Rule of Law and its Virtue, Routledge, 2005

ליאון שלף טוען כי המושג "שלטון החוק" עונה רק על המובן הפורמלי של מושג המקור האנגלי "Rule of law", את המושג "מרות המשפט" המדגיש את שלטון החוק המהותי.[6][7]

מאפייני שלטון החוק

לון פולר (אנ') מנה שמונה מאפיינים לחוק, שבלעדיהם לא מוסרי (ובלי חלקם אף בלתי אפשרי) לדרוש ציות לחוק: כלליות (תחולת החוק על האזרחים כולם), פומביות (החובה לפרסם את החוק), איסור רטרואקטיביות (לא להעניש פעולה שנאסרה רק לאחר ביצועה), בהירות (על החוק להיות ברור בהוראותיו), היעדר סתירות (אל לחוק לסתור עצמו), ישִׂימוּת (החוק לא יכול לדרוש את הבלתי־אפשרי), עקביות/קביעות (הימנעות משינוי חוקים בתדירות גבוהה), והתאמה בין הכלל המוצהר בחוק לפעילות הרשויות.[8]

שלטון החוק במחוקק

השופט משה זילברג טבע את הביטוי "שלטון החוק במחוקק", שמדגיש את הכפיפות של יוצרי החוק בעצמם לחוקים. עיקרון זה מעוגן, לפי זילברג, במעשה התלמודי תנורו של עכנאי: במסגרת מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים יצאה בת קול והכריזה שהלכה כרבי אליעזר. אמנם, חכמים לא קיבלו הכרעה שמימית זאת, כיוון שההכרעה בשאלות הלכתיות מסורה על פי התורה להכרעת הרוב, ואף אלוקים כביכול כפוף להם, וכלשונו של רבי יהושע: ”לא בשמיים היא”. מכאן נובע שגם המחוקק בעצמו כפוף להוראות החוק, ואף לפירוש שניתן להם בידי מי שמוסמכים לכך – בית המשפט.

בתרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בתרבות הפופולרית מקובל להשתמש במטבע הלשון "שלטון הצחוק" להתבדחות על כשלים במערכת החוק והמשפט בישראל.

בשיח הפוליטי של ישראל מקובל להשתמש במושג שלטון החוק כדי לתאר את מערכת המשפט הישראלית, או כדי לבקר את פעולות היריבים הפוליטיים כאשר היא לכאורה מפרה את החוק.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דו"ח 2017–2018 של ה־World Justice Project (אנ')
  2. ^ 2.0 2.1 יצחק זמיר, ‏שלטון החוק במדינת ישראל, ביטחון סוציאלי 29, נובמבר 1986, עמ' 6
  3. ^ 3.0 3.1 חיים גנז, ‏ביסוסי חובת הציות לחוק, משפטים ‏יז, תשמ"ח
  4. ^ 4.0 4.1 אהרון ברק, שלטון החוק ועליונות החוקה, משפט וממשל ה', תש"ס
  5. ^ יצחק זמיר, ‏שלטון החוק במדינת ישראל, ביטחון סוציאלי 29, נובמבר 1986, עמ' 5–16
  6. ^ אתר למנויים בלבד ליאון שלף, מ"שלטון החוק" ל"מרות המשפט": הרהורים וערעורים על מושג־יסוד, עיוני משפט טז (3), 1991, עמ' 559–578
  7. ^ אסף פורת, סוציולוגיה שיפוטית ממוקדת – ליאון שלף בפסיקת העליון: השתקפות של חלוץ רב־תרבותי בנוף הפסיקה, סוציולוגיה ישראלית ה, 2003, עמ' 307
  8. ^ Lon L. Fuller, The Morality that Makes Law Possible, The Morality of Law, Yale University press, 1969, עמ' 33–94
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35541609שלטון החוק

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שלטון_החוק&oldid=2247855"