מגדל המים (נהריה)
 | |
| מגדל המים לפני השיפוץ | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מגדל מים |
| שימוש | אספקת מים, גלריה |
| כתובת | ז'בוטינסקי 12, נהריה, ישראל[1] |
| מיקום | נהריה |
| מדינה |
ישראל  |
| בעלים | עיריית נהריה |
| זרם | מעל 300 מ"ק בשעה,[2] כנראה 500 מ"ק בשעה[1][4] |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | מאי 1935[1][2][3][4] – סוף פברואר 1936[1][2][3][4] |
| מידות | |
| גובה | 37[1][2][3][4] מטר |
| גובה פנימי | 27[1][2][3][4] מטר |
| מידע טכני | |
| קיבולת | 250 מ"ק[1][2][3][4] |
| גלריה לאומנות מגדל המים | |
|
(למפת הגליל המערבי רגילה)   מגדל המים | |
מגדל המים בנהריה הוא מגדל מים שהוקם בנהריה, ישראל, בשנת 1934, לצורך אספקת מים. המגדל הפך ברבות השנים לאחד מסמליה של העיר נהריה ואף נכלל בסמל העיר נהריה.
היסטוריה
הרקע להקמתו
בימים הראשונים לאחר הקמת נהריה לא הייתה אספקת מים מסודת לתושבי העיר נהריה והמים הובאו מבאר מים בשכונת עין שרה. לעיתים היו בעלי חמורים שהביאו מים מנחל געתון במקום מבאר המים. מים אלו היו מזוהמים ולא ניתן היה לשתות אותם ולכן התושבים היו מרתיחים אותם, מסננים אותם בעזרת צמר גפן ושותים תה או קפה בלבד. המחסור הגדול במים במושבה אף גרם לכך שהתושבים היו תולים את הכביסה שלהם ולא שוטפים אותה, אלא מחכים לגשם.[1]
הקידוחים באזור
על מנת לפתור את הבעיה הגיעו לנהריה מומחים לחיפוש מים וסימנו מקומות שבהם לדעתם ניתן למצוא מים. בעצתם של המומחים, באוקטובר 1934 הוחלט להקים מגדל מים באזור. קידוח ראשון באזור במטרה למצוא את המיקום המתאים להקמת מגדל המים נעשה בינואר 1935, מזרחית לזוגלובק של היום, אך נכשל.[2] חודש לאחר מכן בוצע קידוח שני בפינת הרחובות ויצמן ושטייניץ, לפי עצתו של רופרד פיקרד, אחד המומחים לחיפוש מים.[1] הקידוח הצליח מעל המצופה - כבר בעומק של 20 מטר נמצאו בבאר שנקדחה מים בכמות גדולה ובאיכות הראויה לשתייה, בתפוקה של מעל 300 מ"ק בשעה,[2] ככל הנראה 500 מ"ק.[4] הבאר שנקדחה זכתה לכינוי "באר מספר 2".[1][2] ב-17 בפברואר 1935 נערך בנהריה נשף מים לציון האירוע המשמח. באירוע נכח חיים ויצמן, לימים נשיא מדינת ישראל הראשון.[4]
הקמת המגדל ותפקידיו
כדי לאגור את המים שהתגלו ב"באר מספר 2" ולהזרים אותם אל חלקות חקלאיות באזור הצפוני של המושבה, הוחלט להקים את מגדל המים. הבנייה נמשכה ממאי 1935 עד סוף פברואר 1936. המגדל נבנה על גבעה שגובהה 10 מטר מעל פני הים וגובהו הפנימי היה 27 מטר. המגדל נבנה כמבנה סגור בעל צורת מתומן שבראשון בריכת אגירה עם קיבולת של 250 קוב.[1][2][3][4] השטח שמתחת לבריכת האגירה חולק לקומות שחוברו זו לזו במדרגות.[3][4] הבאר חוברה לבריכה האגירה באמצעות מערכת צינורות ומבריכת האגירה יצאנו צינורות נוספים לחלקות החקלאיות הצפוניות.
הקומות התחתונות של המגדל שימשו את חברת נהריה משקים זעירים בע"מ, שהייתה אחראית על יישוב המושבה. בשנות השלושים שימשה אחת הקומות גם את הנוטרים. אנשי ההגנה השתמשו גם הם בקומה זו לצורכי אימונים בשנים 1936 עד 1948. בשנים 1936 עד 1939 שימש גג המגדל לצורכי תקשורת (באמצעות קוד מורס). בזמן מלחמת העולם השנייה שימש לתצפית על מטוסי אויב. בהמשך שימשו קומות אלו גם כמוזיאון, ספרייה וחדר קריאה. משנות ה-50 של המאה ה-20 משמשות הקומות התחתונות כגלריות אומנות.
הפסקת פעילות המגדל ולאחריה
בינואר 1984 הופסקה הזרמת המים לבריכת האגירה מסיבות טכניות.[1][4][5] בשנות ה-90 של המאה ה-20 יזמו נשות "האופן הפנימי" ומועדון רוטרי בשיתוף פעולה עם עיריית נהריה את שיפוץ קירות המגדל. בשיפוץ נצבעו מחדש קירותיו של המגדל (מחום ללבן).[6] בשנת 2003 נפתח המקום מחדש בתור גלריית אומנות. בחצר המגדל מוצגת תערוכת פסלים קבועה. המגדל פתוח בכל ימות השבוע, בשעות משתנות.
לקריאה נוספת
- שאול מ. שאשא (עורך), לטייל בנהריה - מדריך למבקר בעיר (עמ' 55–56), ביחד, 2012
- רונית בן (עורכת), "הכול אנשים" - ממושבה לעיר - נהריה, היישוב הראשון שהוקם בגליל המערבי (עמ' 7), תשע"ג-2013
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של גלריה לאומנות מגדל המים- חנה קליין, מגדל המים, נהריה בראשיתה
- מגדל מים, בית ליברמן
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 גלריה לאומנות מגדל המים, באתר עיריית נהריה
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9 שאול מ. שאשא (עורך), לטייל בנהריה - מדריך למבקר בעיר (עמ' 55), ביחד, 2012
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 מגדל המים, באתר נהריה בראשיתה
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 מגדל מים, באתר בית ליברמן
- ^ על פי מקור אחר [שאול מ. שאשא (עורך), לטייל בנהריה - מדריך למבקר בעיר (עמ' 55), ביחד, 2012] פעילות המגדל הופסקה רק בשנת 1988
- ^ שאול מ. שאשא (עורך), לטייל בנהריה - מדריך למבקר בעיר (עמ' 56), ביחד, 2012
