BQM-74 צ'אקר
BQM-74 צ'אקר (Chukar) היא סדרה של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) שיועדו לשמש מטרות אוויריות, שיוצרו על ידי נורת'רופ. נבנו שלוש גרסאות צ'אקר עיקריות: ה-MQM-74A צ'אקר 1 המקורי, ה-MQM-74C צ'אקר 2, וה-BQM-74C צ'אקר 3. הם נשלטים מרחוק, בעלי מהירות תת-קולית, מסוגלים להגיע למהירויות של עד למאך 0.86 ולגובה של מ-30 עד 40,000 רגל (10 עד 12,000 מטר).
תיאור
BQM-74E מונע בטיסה על ידי מנוע טורבו-סילון יחיד מדגם J400-WR-404 בעל דחף של 240 פאונד (1068 N) בגובה פני הים. ה-BQM-74 משוגר ממשגר קרקעי באמצעות שני בקבוקי סילון להמראה. כאשר הוא מצויד בערכה לשיגור אווירי, ניתן לשגר את ה-BQM-74 מ-TA-4J, F-16, גרומן גאלפסטרים 1 או DC-130. ה-BQM-74 משמש בעיקר לדימוי ריאליסטי של מטרה אווירית, המסוגל לחקות איומי אויב עבור אימונים בתותחנות וירי טילים.
את הצ'אקר ניתן לחלץ לאחר האימון לצורך שימוש חוזר. מצנח נפתח באמצעות שליטה מרחוק או במקרה בו אבד הקשר עמו וניתן להוסיף לצ'אקר ערכת ציפה לנחיתה על מים. במידה ורוצים לעשות שימוש חוזר בצ'אקר משתמשים בראשי קרב מיוחדים שכוללים ציוד טלמטריה במקום חומרי נפץ. ראש קרב הטלמטריה מספק נתונים המשמשים לניתוח ביצועיו, לרבות מרחק ההחטאה מהמטרה המאפשר לקבוע האם ראש קרב אמיתי היה פוגע במטרה. קרוב לוודאי שפגיעה ישירה תשמיד את הצ'אקר. מערכות תותחים יעשו שימוש בתחמושת סרק ללא חומרי נפץ. מאחר שמערכות תותחים מכוונות לפני המטרה הנעה כדי שזו תעוף אל תוך רסס הפיצוץ, תחמושת סרק לא צריכה לפגוע ישירות במטרה. ניתוח מידע המתקבל ממכ"ם יקבע אם תחמושת הסרק שנורתה הייתה פוגעת בכטב"ם המטרה.
פיתוח
MQM-74A צ'אקר 1
סדרת הצ'אקר החלה בשנות השישים המוקדמות עם דרישה של הצי האמריקני לכטב"ם מטרה חדש. החברה פיתחה אב-טיפוס שכינויו הפנימי היה NV-105 וכלל כנף דלתא, שטס לראשונה ב-1964. כנף הדלתא לא עבדה כראוי והיא הוחלפה בכנף ישרה. הכטב"ם החדש כונה NV-105A, והוא טס לראשונה ב-1965. ה-NV-105A התקבל על ידי הצי ונכנס לייצור תחת הכינוי MQM-74A ב-1968.
ל-MQM-74A היה מבנה מחודד דמוי סיגר, כנפיים ישרות המותקנות במרכז הגוף, כונסי אוויר תחת הכנפיים מספקים אוויר למנוע הסילון של הצ'אקר, ותצורת זנב קונבנציונלית עם משטחי זנב מסודרים בצורת וי הפוך. הוא הונע על ידי מנוע טורבו-סילון מדגם WR24-6 מתוצרת ויליאמס אינטרנשיונל, בעל דחף של 121 פאונד (54 ק"ג), ושוגר על ידי מאיץ רקטי מהקרקע או מספינה. הצי רכש 1,800 כטב"מי MQM-74A צ'אקר 1. כמה מאות נוספים נרכשו בסך הכול על ידי נאט"ו עבור מטווח בדיקות רב-לאומי בכרתים, כמו גם על ידי הצי המלכותי הבריטי, הצי האיטלקי, וחיל האוויר הישראלי.
צ'אקר הוא שמו של מין אמריקני של קורא, ומאחר והן ניצודות כספורט, נראה שנורת'רופ סברה שהשם יהלום כלי טיס שכל יעודו הוא להוות מטרה לירי. השם צ'אקר תקף רשמית רק לגרסאות הייצוא של הכטב"ם, אך באופן לא רשמי הוא משמש לתיאור כל הגרסאות.
XBQM-108
באמצע שנות השבעים, מרכז הנשק של הצי השתמש ב-MQM-74A כבסיס לכטב"ם נסיוני שכונה XBQM-108, שיועד להדגמת כלי טיס "פוגו" או "טיילסיטר" שיוכל להמריא ולנחות ישר על זנבו. מבנה המטוס, סנפיר הזנב, מערכת השליטה באמצעות רדיו, ומערכת המצנח לחילוץ של ה-MQM-74A נשמרו, אך הכטב"ם צויד בכנף חדשה, מנוע מדגם CAE J402 מתוצרת טלדיין בעל צינור פליטה מסתובב לניהוג ווקטורי, כן נחיתה תלת-אופני, ומערכות בקרת טיסה נוספות. המדגים הושלם והספיק לבצע מספר טיסות לפני שהתוכנית בוטלה.
MQM-74C צ'אקר 2
הצי היה מרוצה מהצ'אקר 1 אך רצה גרסה מהירה יותר, ובתחילת שנות השבעים נורת'רופ פיתחה גרסה משופרת נסיונית שכונתה MQM-74B, ובעקבותיה החלה לייצר את ה-MQM-74C צ'אקר 2. קשה להבחין חיצונית בין הצ'אקר 2 לצ'אקר 1, אך הצ'אקר 2 גדול יותר במקצת ועושה שימוש במנוע טורבו-סילון משופר מדגם WR24-7 מתוצרת ויליאמס, בעל דחף של 180 פאונד (82 ק"ג), המעניק לו מהירות מרבית של 590 מיל/שעה (950 קמ"ש).
כמו הצ'אקר 1, גם את הצ'אקר 2 ניתן לשגר רק מהקרקע או מספינה. לפחות 1,400 כטב"מי צ'אקר 2 נבנו, בעיקר עבור הצי האמריקני, אך צרכנים אחרים כוללים את נאט"ו, הממלכה המאוחדת, מערב גרמניה, יון, איראן, איטליה, יפן, הולנד, ערב הסעודית וספרד.
BQM-74C צ'אקר 3
ב-1978, הצי האמריקני דרש כטב"ם מתוחכם יותר, ונורת'רופ הגיבה עם פיתוח חדש שכונה BQM-74C ציאקר 3. לכטב"ם משופר זה יש מבנה גלילי יותר, בניגוד למבנה המחודד של קודמיו.
ה-BQM-74C כולל טייס אוטומטי המבוסס על מיקרו מעבד המאפשר לתכנתו לביצוע פעולות טיסה מתוחכמות יותר. את ה-BQM-74C ניתן לשגר מכלי טיס כמו גם ממשגר קרקעי. המנוע המקורי היה מדגם WR24-7A (ידוע גם כ-J400-WR-402) מתוצרת ויליאמס, בעל דחף של 180 פאונד (82 ק"ג), אך ב-1986 החלו לייצר גרסה בעלת מנוע משופר מדגם J400-WR-404 מתוצרת ויליאמס, בעל דחף של 240 פאונד (109 ק"ג). ה- BQM-74C מסוגל לבצע תמרונים של עד ל-6 ג'י.
יותר מ-1,600 כטב"מי BQM-74C נבנו. נורת'רופ בנתה עשרה כטב"מי BQM-74C שצוידו במצלמה לביצוע משימות סיור טקטי לצורך הערכת הצי האמריקני, אולם גרסה זו לא נכנסה לייצור סדרתי. ה-BQM-74C הוחלף כעת בייצור ב-BQM-74E, שזהה מבחינה חיצונית אך מונע על ידי מנוע מדגם J400-WR-404, והוא בעל טווח גדול יותר וזמן שהות באוויר רב יותר מקודמיו.
דגמים עתידיים
בשנות השמונים, נורת'רופ בנתה את ה-NV-144, שהיה גדול ומהיר יותר משמעותית מהצ'אקר 3, אך הוא לא נכנס לייצור. נורת'רופ, המהווה כיום חלק מנורת'רופ גראמן, עובדת כיום על דגם משופר של הצ'אקר המכונה BQM-74F (ידוע בעבר כ"מטרה 2000"). תצורת ה-BQM-74F דומה ל-BQM-74C, אך בשונה ממנו כולל כנפיים משוכות לאחור, משקל ריק של 600 פאונד (270 ק"ג), מנוע משופר בעל דחף של 300 פאונד (135 ק"ג), ומהירות מרבית של 0.93 מאך. ה-BQM-74F יהייה מסוגל לדמות סוגים רבים של כלי טיס וטילי שיוט. הוא יוכל גם לגרור אחריו מטרות ואמצעי הטעייה, ויהייה תואם לתשתית ולמערכות התמיכה של קודמיו. הצי העניק לנורת'רופ גראמן חוזה פיתוח ב-2002.
שירות בחיל האוויר הישראלי
בפברואר 1971 נחתם חוזה עם חברת נורת'רופ לאספקת כטב"מי צ'אקר לחיל האוויר הישראלי. הייתה זו הפעם הראשונה שנוצר קשר בין חיל האוויר הישראלי ובין חברת נורת'רופ. באותה תקופה הייתה נורת'רופ אחת מספקיות הנשק הגדולות ביותר של מדינות ערב השונות והיא לא הייתה מעוניינת בקשר ישיר עם ישראל, ולכן החוזה לאספקת הכטב"מים נחתם כחוזה עקיף, בין נורת'רופ לבין מחלקת ההגנה של ארצות הברית.
באוקטובר 1971 הגיעו כטב"מי הצ'אקר לישראל ונקלטו בטייסת 200 של חיל האוויר הישראלי. הצ'אקר כונה בחיל "תלם", שם שנבחר באקראי על ידי מחשב. כטב"מי ה"תלם" הצטרפו לכטב"מי הפיירבי מדגם 147I ("מבט"), שנועדו לצילום אוויר שנקלטו מוקדם יותר אותה שנה בטייסת, וכמוהם היו חלק ממאמצי החיל בהתמודדות עם סוללות טילי הקרקע-אוויר של המצרים באזור תעלת סואץ. כטב"מי ה"תלם" נועדו להעסיק את טילי הקרקע-אוויר ואת תותחי הנ"מ של האויב, ולהקל על מטוסי הקרב לזהות את הסוללות ולהשמיד אותן.
ב-MQM-74A צ'אקר המקורי הוכנסו מספר שינויים לפי דרישת חיל האוויר. השינוי הראשון שנדרש הוא יכולת טיסה עצמאית על-פי תוכנית טיסה קבועה מראש במקום הטסה בשליטה מרחוק. שינוי נוסף שדרש חיל האוויר היה התקנת אמצעים להגדלת שטח חתך המכ"ם שלו על-מנת שייראה במסכי המכ"ם של סוללות הטק"א כמטוס אמיתי. לצורך זה הותקנו בצ'אקר שני אמצעים: עדשות הלונברג שהותקנו בחרטום ובזנב הצ'אקר והיו יעילות רק לגבי מכ"מים שפעלו בתדרים הגבוהים, ומשיבים (טרנספונדרים) שהיו יעילים יותר בתדרים הנמוכים, שבהם פעלו רוב מכשירי המכ"ם הסוביטיים של מדינות ערב.
עקב השינויים שהוכנסו בצ'אקר הוחלט לבצע בישראל טיסת ניסוי, כדי לבחון אותו בטיסה. ההחלטה לבצע טיסת ניסוי בודדת בלבד נועדה למזער את אפשרות חשיפת העובדה שבידי חיל האוויר נמצא פיתיון לטק"א, דבר שגם בתוך החיל היה ידוע רק למעטים. טיסת הניסוי בוצעה בבסיס אל-עריש המבודד בסיני כדי שלא לחשוף אותו לעיניים סקרניות.
ה"תלם" הופעל במלחמת יום הכיפורים לצורכי איתור סוללות טילים ולהטעייה. לאחר המלחמה שופר הכטב"ם, הותקנה בו מצלמת וידאו והוא שימש במשך זמן קצר למטרות צילום. במבצע "ערצב 19" להשמדת סוללות הטק"א הסוריות בבקעת הלבנון, שנערך ביום הרביעי למלחמת לבנון הראשונה, שוב הופעל ה"תלם" לצורכי איתור סוללות טילים ולהטעייה.
מפרט טכני (BQM-74E המשוגר מהקרקע)
מאפיינים כלליים
- אורך: 12 רגל 11 אינץ' (3.94 מטר)
- מוטת כנפיים: 5 רגל 9 אינץ' (1.76 מטר)
- גובה: 2 רגל 4 אינץ' (0.71 מטר)
- משקל ריק: 271 ליברות (123 ק"ג)
- משקל מרבי: 549 ליברות (249 ק"ג)
- הנעה: מנוע טורבו-סילון מדגם J400-WR-404 מתוצר ויליאמס, בעל דחף של 240 lbf (1.1 kN)
ביצועים
- מהירות מרבית: 606 מיל/שעה (972 קמ"ש)
- שהות באוויר : 68 דקות
- סייג רום: 40,000 רגל (12,000 מטר)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: BQM-74 צ'אקר |
