מבצע ביזה
| מערכה: מתקפת הריינלנד | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 23 במרץ 1945 – 27 במרץ 1945 (5 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | נהר הריין, גרמניה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע ביזה היה מבצע צבאי לחציית הריין בליל ה-23 במרץ 1945, שהושק על ידי קבוצת הארמיות ה-21 בפיקודו של פילדמרשל ברנרד מונטגומרי. חציית הנהר הייתה בריס, וזל, ומדרום לנהר ליפה על ידי הארמייה השנייה הבריטית בפיקודו של לוטננט גנרל מיילס דמפסי, והארמייה התשיעית של ארצות הברית בפיקודו של לוטננט גנרל ויליאם ה. סימפסון.
הארמייה המוטסת הראשונה של בעלות הברית ניהלה את מבצע ורסיטי בגדה המזרחית של הריין לתמיכה במבצע ביזה, והורכבה מהקורפוס המוטס ה-18, שכלל את הדיוויזיות הבריטית ה-6 וה-17 האמריקאית.
הכנות כמו צבירת אספקה, סלילת כבישים והובלה של 36 ספינות נחיתה של הצי המלכותי, הוסתרו על ידי מסך עשן מסיבי מה-16 במרץ. המבצע החל בליל ה-23 במרץ 1945. הוא כלל את הצנחת הכוחות במסגרת מבצע ורסיטי ליד וזל, ואת מבצע קשת, של שירות האוויר המיוחד. שטחי הנחיתה הוצפו, וקרקע חקלאית שננטשה הפכה ליער.
הקרב
4,000 תותחים של בעלות הברית ירו במשך ארבע שעות במהלך הפצצת הפתיחה. מפציצים בריטיים תרמו בהתקפות על וזל במהלך היום והלילה של 23 במרץ 1945.
בליל 23 במרץ, פלוגות E ו-C מגדוד ההנדסה המשוריין ה-17, חלק מהדיוויזיה המשוריינת האמריקאית ה-2, הקימו רפסודות צפות כדי להכין את חציית הריין כחמישה קילומטרים מדרום לווזל. בניית הגשר החלה בשעה 9:45 בבוקר ובשעה 16:00 חצתה המשאית הראשונה את גשר הפונטון הצף. מעל 1,152 רגל (351 מטרים) של שביל M2 ו-93 מצופים פנאומטיים הונחו בפרויקט הבנייה של שש שעות וחמש עשרה דקות, שיא של גודל הגשר. נדרשו עשרים וחמש משאיות של 2 וחצי טון GMC CCKW כדי להעביר את חלקי הגשר לאתר הבנייה, חלק מה-Red Ball Express. [1] [2]
שלוש יחידות של בעלות הברית ביצעו את ההתקפה הראשונית: הקורפוס ה-12 הבריטי, הקורפוס ה-30 הבריטי והקורפוס ה-16 האמריקני. דיוויזיית השריון הבריטית ה-79 - בפיקודו של מייג'ור גנרל פרסי הוברט - עמדה בחזית הנחיתות בנורמנדי וסיפקה עזרה שלא תסולא בפז בפעולות שלאחר מכן עם כלי רכב משוריינים מותאמים במיוחד (הידועים כ-Hobart's Funnies). אחד ה"מצחיקים" היה ה"באפלו" שהופעל על ידי רגימנט הטנקים המלכותי הרביעי, בפיקודו של לוטננט קולונל אלן ג'ולי, והיה כלי רכב אמפיבי חמוש ומשוריין, שהיה מסוגל לחצות קרקע רכה ומוצפת. אלו היו כלי הרכב של החי"ר בחוד החנית.
את החלק הראשון של המבצע החלה דיוויזיית הרגלים 51 (היילנד), בראשות הגדוד ה-7, רגימנט המשמר השחור (ההיילנדרים המלכותי) של החטיבה ה-154 בשעה 21:00 ב-23 במרץ, ליד ריס, ואחריה הגדוד ה-7, רגימנט ארגייל וסאטרלנד (גם של החטיבה ה-154). בשעה 02:00 ב-24 במרץ צלחה דיוויזיית הרגלים ה-15 (הסקוטית) בין וזל לריס. בתחילה לא הייתה התנגדות, אך מאוחר יותר הם נתקלו בהתנגדות נחושה מקני מקלעים. באותו יום נהרג מפקד הדיוויזיה ה-51, מייג'ור גנרל טום רני, מירי מרגמות. חטיבת הקומנדו הבריטית הראשונה נכנסה לווזל.
דיוויזיית הרגלים ה-30 האמריקאית צלחה מדרום לווזל. ההתנגדות המקומית נשברה על ידי ארטילריה והפצצות אוויריות. לאחר מכן, נחתה גם דיוויזיית הרגלים ה-79 האמריקאית. האבדות האמריקאיות היו מינימליות. ההתנגדות הגרמנית לנחיתות הבריטיות נמשכה במידה מסוימת, ונערכו התקפות נגד משוריינות. עם זאת, נמשכו הנחיתות, כולל טנקים וציוד כבד אחר. לכוחות האמריקאים היה גשר ב-24 במרץ בערב.
מבצע ורסיטי החל בשעה 10:00 ב-24 במרץ, כדי לשבש את התקשורת של האויב. למרות התנגדות כבדה להצנחות ולאחר מכן, הכוחות המוטסים התקדמו והדפו התקפות נגד. הלקחים הקשים של מבצע מרקט גארדן יושמו. אחר הצהריים, הדיוויזיה ה-15 (הסקוטית) חברה לשתי הדיוויזיות המוטסות.
ההתנגדות הגרמנית העזה נמשכה סביב ביינן, צפונית לריס, שם נדרשה כל חטיבת הרגלים הקנדית ה-9 כדי להקל על רגימנט המשמר השחור. אולם ראש הגשר הוקם היטב, והיתרונות של בעלות הברית במספרים ובציוד יושמו. עד 27 במרץ, ראש הגשר היה ברוחב 35 מיל (56 קילומטרים) ובעומק 20 מיל (32 קילומטרים).
העיר ווסל נמצאת בהריסות לאחר הפצצת בעלות הברית, מרץ 1945
קומנדו בריטי בפאתי וזל
מרגמה 3 אינץ' של הסקוטים המלכותיים ה-8 תחת אש האויב במהלך מעבר הריין, 24 במרץ 1945
לאחר מכן
השפעה על הכוחות והפיקוד הגרמני
למבצע בעלות הברית התנגדה ארמיית הצנחנים הגרמנית הראשונה, בפיקודו של אלפרד שלם, חלק מקבוצת ארמיות H. למרות שכוח זה נחשב לכוח הגרמני היעיל ביותר באזור, הוא היה מדולדל מאוד מפעולתו הקודמת בקרב הרייכסוואלד. משלא יכלה לעמוד בלחץ של בעלות הברית, ארמיית הצנחנים הראשונה נסוגה מצפון-מזרח לכיוון המבורג וברמן, והותירה פער בינה לבין הארמייה ה-15 ברוהר.
יוזף גבלס היה מודע היטב להשפעה הפוטנציאלית של המבצע מלכתחילה. ב-24 במרץ, הוא כתב ביומן שלו כי "המצב במערב נכנס לשלב קריטי בצורה יוצאת דופן, לכאורה כמעט קטלני". הוא המשיך וציין את חציית הריין בחזית רחבה, וחזה את ניסיונות בעלות הברית לכתר את אזור הלב התעשייתי של הרוהר.
ב-27 במרץ הועבר הפיקוד על ארמיית הצנחנים הראשונה לידי גינתר בלומנטריט, בעקבות פציעתו של שלם. בלומנטריט והממונה עליו, יוהנס בלסקוביץ, שניהם הכירו בכך שהמצב אבוד. חזית הצבא לא הייתה שלמה, לא היו עתודות, ארטילריה חלשה, ללא סיוע אווירי ומעט טנקים. התקשורת הייתה חלשה, ואכן, עם קורפוס אחד מעולם לא נוצר קשר. התגבורות היו כל כך גרועות שהגנרלים החליטו שלא להשתמש בהם, כדי למנוע אבדות מיותרות.
למרות שלבלומנטריט היו פקודות קפדניות מהפיקוד העליון להחזיק ולהילחם, מה-1 באפריל, הוא נסוג עם מינימום נפגעים, ובסופו של דבר נסוג מעבר לתעלת דורטמונד-אמס ליער טאוטובורג. תוך שבוע מתחילת המבצע, בעלות הברית לקחו 30,000 שבויי מלחמה מצפון לרוהר.
וינסטון צ'רצ'יל
ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל נכח במטהו של פילדמרשל מונטגומרי ליד פנלו ערב המבצע. לאחר מכן, צ'רצ'יל ומונטגומרי צפו בנחיתות של הכוחות המוטסים של מבצע ורסיטי ב-24 במרץ.
למחרת, 25 במרץ, ביקרו צ'רצ'יל ומונטגומרי במטה של הגנרל דווייט ד' אייזנהאואר. לאחר ארוחת צהריים ותדרוך, הפמליה הלכה לבית עם שקי חול המשקיף על הריין ועל קטע שקט ובלתי מוגן של גדת הנהר שבידי גרמניה. לאחר עזיבתו של אייזנהאואר, צ'רצ'יל, מונטגומרי וקבוצה של מפקדים ושומרים חמושים אמריקאים לקחו כלי נחיתה LCVP וצלחו למשך 30 דקות בשטח האויב, ללא בעיות. לאחר מכן הם ביקרו בגשר הרכבת ההרוס בווזל, ועזבו כאשר נראתה ארטילריה גרמנית מכוונת אליהם.
יריבויות צבאיות
מבצע גזל בשבוע השלישי של מרץ תוכנן כהסתערות העיקרית על פני הריין, אך בוועידת מלטה בתחילת פברואר 1945, הוחלט להוסיף מעבר נוסף מדרום לרוהר. המעבר הנוסף נועד לשאוב כל ריכוז של כוחות המתנגדים לצליחה. שני מעברים קודמים למעשה התרחשו.
ב-7 במרץ, כוחות אמריקניים כבשו באופן בלתי צפוי את גשר לודנדורף במהלך קרב רמאגן. במהלך 10 הימים הבאים הקימו שש דיוויזיות ו-25,000 חיילים ראש גשר בצד המזרחי של הריין.
ב-22 במרץ, הגנרל ג'ורג' ס. פטון שלח את הארמייה השלישית שלו מעבר לנהר הריין, בניירשטיין, כדי להקים ראש גשר נוסף. הממונה עליו, גנרל עומר בראדלי, פרסם חדשות על המעבר הזה לעיתונות "בזמן שנועד לקחת חלק מהזוהר מהחדשות על המעבר של מונטגומרי". [3] מאוחר יותר בראדלי נזכר שפטון דחק בתוקף בהודעה שאמרה "אני רוצה שהעולם ידע שהארמייה השלישית צלחה לפני שמונטי התחיל". [4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ They Remember War
- ^ 2nd Armored WW2 facesbeyondthegraves.com
- ^ MacDonald 1973, p. 273.
- ^ Saunders 2006, p. 15.
