הדיוויזיה המוטסת ה-17
 | |
| סמל הדיוויזיה המוטסת ה-17 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | אוגוסט 1943 – 1945 |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| מפקדים | ויליאם מיילי |
הדיוויזיה המוטסת ה-17 (באנגלית: 17th Airborne Division) הייתה דיוויזיה מוטסת של צבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
גיבוש והדרכה
הדיוויזיה המוטסת ה-17 הוקמה ב-15 באפריל 1943 במחנה מקאל, צפון קרוליינה בפיקודו של ויליאם מיילי. סמל הדיוויזיה היה טופר עיט זהוב על רקע שחור. זה סימל את התפיסה של הזדמנויות טובות ("זהובות") - המיוצגות על ידי טופר הזהב - באמצעות הפתעה - המיוצגת על ידי הרקע השחור.
הדיוויזיה בשלב זה כללה את רגימנט הרגלים המוצנח ה-513 ואת הרגימנטים המוטסים ה-193 וה-194 ומספר יחידות תמיכה. לאחר אימונים אינטנסיביים בארצות הברית, הועברה הדיוויזיה לאנגליה באוגוסט 1944 והוצבה במחנה צ'יזלדון, במחוז וילטשייר. שם היא תוגברה על ידי רגימנט הרגלים המוצנח ה-507 - שהשתתף בנחיתות בנורמנדי כחלק מהדיוויזיה המוטסת ה-82. הדיוויזיה הייתה חלק מהקורפוס המוטס ה-18 של הארמייה המוטסת הראשונה של בעלות הברית. במהלך מבצע מרקט גארדן הדיוויזיה עדיין הייתה בהקמה ולכן נשארה באנגליה כעתודה אסטרטגית.
הגנה במתקפת הארדנים הגרמנית
בתגובה למתקפת הארדנים הגרמנית, חלקים מהדיוויזיה הועברו לצרפת בטיסות לילה בין ה-23 ל-25 בדצמבר 1944 והוצבו במחנה מורמלון. לאחר שהוכפפה תחת הקורפוס ה-8 של הארמייה השלישית של ג'ורג' פטון, תפסה הדיוויזיה המוטסת ה-17 עמדות הגנה על נהר המז בין ה-27 ל-31 בדצמבר. ב-1 בינואר 1945, היא הועברה ל-Neufchâteau בבלגיה והלאה למורת, שם החליפה את דיוויזיית הרגלים ה-28. ב-3 בינואר, הדיוויזיה השתתפה במתקפת נגד של בעלות הברית ממערב לבסטון, וכבשה כמה עיירות בלגיות קטנות. פלמיירגה, שנכבשה ב-7 בינואר, נעזבה שוב לאחר התקפות הנגד הגרמניות וניתן היה לכבוש אותה מחדש רק חמישה ימים לאחר מכן - לאחר שהכוחות הגרמנים נאלצו לסגת. ב-18 בינואר, הדיוויזיה המוטסת ה-17 השתלטה על עמדות דיוויזיית השריון ה-11 באזור הופליז ובימים הבאים דחקה את החיילים הגרמנים בחזרה לעמדות המוצא שלהם לפני תחילת מתקפת הארדנים. ב-26 בינואר הוחלפה הדיוויזיה על ידי דיוויזיית הרגלים ה-87.
לאחר מכן הדיוויזיה המוטסת ה-17 הוקצתה לקורפוס ה-3, שבפיקודו היא התקדמה ללוקסמבורג. הדיוויזיה כבשה בין היתר את הערים אשוויילר וקלבו וטיהרה את הגדה המערבית של הכוחות הגרמניים. יחידות קטנות יותר חצו את הנהר כדי לאתר את ההגנות הגרמניות של קו זיגפריד ולהקים ראש גשר קטן ליד דסבורג. ב-10 בפברואר, דיוויזיית השריון ה-6 השתלטה על עמדות הדיוויזיה המוטסת ה-17.
חציית הריין וסיום המלחמה
בתקופה שלאחר מכן, הדיוויזיה המוטסת ה-17 - כעת שוב בפיקודו של הקורפוס המוטס ה-18 - הוכנה מחדש למשימתה המוטסת (מבצע ורסיטי) במסגרת מבצע ביזה - חציית הריין. לשם כך אורגנה הדיוויזיה מחדש בתחילת חודש מרץ, והיא הורכבה אז מרגימנטים הרגלים המוצנחים ה-507 וה-513 - שהוקצו כעת באופן קבוע - והרגימנט המוטס ה-194. הרגימנט המוטס ה-193 פורק כדי לתגבר את הרגימנט המוטס ה-194.
בשעות הערב של ה-23 במרץ החלו חיילי הקרקע של הארמייה הבריטית השנייה והארמייה התשיעית לחצות את הריין. בסביבות השעה 10:00 למחרת, נחתו הדיוויזיה המוטסת ה-17 והדיוויזיה המוטסת ה-6 הבריטית בין ווסל להמינקלן בצד המזרחי של הריין התחתון. מטרת מבצע ורסיטי הייתה להרחיב את ראש הגשר בגדה המזרחית של הריין במהירות האפשרית, על מנת לאפשר לחיילי בעלות הברית להתקדם במהירות לתוך הרייך הגרמני. הדיוויזיה המוטסת ה-17 קיבלה את המשימה לאבטח את השטח הגבוה ממזרח ליער דירספורד ואת הגשרים מעל האיסל. כמה שעות לאחר תחילת ההתקפה, יחידותיהם כבשו את כל מטרותיהן, ולעיתים ספגו אבדות כבדות. אחר הצהריים של אותו יום, הדיוויזיה המוטסת ה-17 חברה ליחידות המתקדמים של הדיוויזיה הבריטית ה-15 (הסקוטית) וחטיבת הקומנדו הבריטית ה-1.
בימים הבאים ההדיוויזיה דחפה מזרחה תחת פיקודו של הקורפוס ה-13 של הארמייה התשיעית בפיקודו של גנרל ויליאם סימפסון, היא כבשה את הלטרן ב-29 במרץ ואת מנסטר ב-2 באפריל. הדיוויזיה המוטסת ה-17 השתתפה אז בלחימה באזור הרוהר, והחליפה את דיוויזיית הרגלים ה-79.
ב-6 באפריל, היא הוכפפה לקורפוס ה-164. באותו יום חצו חיילי הדיוויזיה את תעלת הריין-הרן והקימו ראש גשר להתקפה על אסן, שנפלה כעבור ארבעה ימים. בהתקפות הבאות נכבשו גם ערי התעשייה מולהיים אן דר רוהר ודואיסבורג. החל מ-12 באפריל לקחה על עצמה הדיוויזיה גם תפקידי כיבוש ברייך הגרמני. עם הכניעה של כיס הרוהר, הסתיימו פעולות הלחימה באירופה עבור הדיוויזיה המוטסת ה-17.
הדיוויזיה עברה לפיקודו של הקורפוס ה-22 ב-27 באפריל, במסגרתו היא המשיכה לבצע את תפקידי הכיבוש עד להעברתה לצרפת ב-25 ביוני 1945. בספטמבר אותה שנה, הדיוויזיה המוטסת ה-17 נפרסה מחדש בארצות הברית, שם היא פורקה במחנה מיילס סטנדיש, מסצ'וסטס ב-16 בספטמבר 1945. הדיוויזיה הופעלה מחדש במחנה פיקט, וירג'יניה, ב-6 ביולי 1948 כדיוויזיית הדרכה, אך ב-19 ביוני 1949 היא הושבתה לצמיתות.
סיכום
במהלך משימות הלחימה בנות 45 הימים שלה בארדנים, הריין ובאזור הרוהר, הדיוויזיה המוטסת ה-17 ספגה סך של 2,166 נפגעים. מתוכם, 564 נהרגו, 129 דווחו כנעדרים ו-1,473 נפצעו באורח קשה עד שלא יכלו עוד להילחם. מספר הפצועים הקלים היה גבוה בהרבה. בנוסף, 854 מחברי הדיוויזיה נהרגו מחוץ לפעילות קרבית - בעיקר עקב תאונות או מחלה - או שלא היו מבצעיים עוד. הפסדים אלו מהווים כמעט רבע מכלל לוחמי הדיוויזיה.
במהלך אותה תקופה, הדיוויזיה המוטסת ה-17 לקחה 17,344 שבויי מלחמה.
עבור גבורה מיוחדת, הוענקו ללוחמי הדיוויזיה בסך הכל 4 צלבי השירות המצוין, 177 כוכבי כסף ו-695 כוכבי ארד.
קישורים חיצוניים
- הדיוויזיה המוטסת ה-17 באתר history
33826006הדיוויזיה המוטסת ה-17