מארי קולווין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה.
קתרין מארי קולווין (באנגלית: Marie Catherine Colvin; 12 בינואר 1956 – 22 בפברואר 2012) הייתה עיתונאית, שעבדה עבור העיתון הבריטי סאנדיי טיימס משנת 1985 ועד יום מותה; נהרגה תוך כדי סיקור המצור והקרבות בעיר חומס בסוריה, בין כוחותיו של הנשיא אסד לבין כוחות המורדים. סימן ההיכר שלה היה רטייה שחורה על עינה השמאלית.
ביוגרפיה
מארי קולווין נולדה בעיר אויסטר ביי בלונג איילנד שבמדינת ניו יורק. בשנת 1974 השלימה את חוק לימודיה בבית הספר התיכון באויסטר ביי, ועברה ללמוד באוניברסיטת ייל. בשנת 1978 סיימה את לימודיה לאחר שקיבלה תואר ראשון באנתרופולוגיה.
קריירה עיתונאית
את דרכה העיתונאית החלה בשנת 1979 ככתבת לענייני משטרה של סוכנות יו פי איי בניו יורק[1], ובשנת 1984 מונתה לראש הלשכה של יו פי איי בפריז. בשנת 1985 עברה לעבוד בסאנדיי טיימס, ועד שנת 1995 שימשה ככתבת לענייני המזרח התיכון שלו. בשנת 1986, לאחר ההפצצה האמריקנית על לוב בתגובה על התקפת הטרור על הדיסקוטק בברלין, הייתה זאת מארי קולווין שקיבלה את זכות הראשונים לראיין את מועמר קדאפי.
במהלך הקריירה העיתונאית שלה סיקרה סכסוכים רבים, בהם בלבנון, עיראק, צ'צ'ניה, קוסובו, סיירה לאון, זימבבווה, סרי לנקה ומזרח טימור. בשנת 1999 במזרח טימור הייתה קולווין שותפה להצלתם של כ-1500 נשים וילדים אשר כותרו על ידי מיליציות של הצבא האינדונזי. מתוך 350 עיתונאים ששהו במקום ופונו, היא היחידה שנשארה עם הנצורים במתחם, עד לפינויָּם מהמקום לאחר ארבעה ימים[2]. עבור ביצועיה בקוסובו ובצ'צ'ניה, היא זכתה בפרס מקרן האישה הבינלאומית לתקשורת, עבור אומץ עיתונאי[3].
את סימן ההיכר שלה, רטייה שחורה על עינה השמאלית, החלה מארי קולווין עונדת לאחר שנפצעה מרסיס רימון יד, תוך כדי דיווח על מלחמת האזרחים בסרי לנקה. הרסיס החטיא כחוט השערה את מוחה של העיתונאית[2].
עיתונאים עמיתים העידו על קולווין שהיא הייתה אמנית התיאור, וכמעט לא נזקקה לצילומים כדי לתאר את זוועות המלחמה. היא ידעה להעביר לקוראיה, מאזיניה, וצופיה תחושות אותנטיות של מקומות והתרחשויות, ולא התפתתה להשתמש בקלישאות ומליצות[4].
קולווין וישראל
כמי שהסתובבה זמן רב מחייה העיתונאיים במזרח התיכון, לקולווין היה קשר גם לישראל. היא דיווחה על מלחמת לבנון השנייה מתוך צור שבשטח לבנון, וסיפרה כי יחס תושבי דרום לבנון השתנה, מביקורת קשה כלפי החזבאללה בתחילת המלחמה, לתמיכה בחזבאללה בהמשך, וביקורת על ישראל, שלטענתם הרסה את מדינתם[5]. קולווין הייתה מעורבת גם בפרשת הנשיא קצב. ב-11 בפברואר 2007 התפרסם בסאנדיי טיימס ראיון מפתיע ועמוס בתיאורים של א' המתלוננת נגד הנשיא לשעבר, ראיון שקיימה א' עם מארי קולווין. בשלב הראשון הכחישה כנרת בראשי, עורכת הדין של א', את קיום הראיון מכל וכל. בהמשך הודתה בקיומו, אך טענה שא' לא התירה לקולווין לפרסם את הדברים[6].
מותה של קולווין
קולווין נכנסה לסוריה ימים אחדים קודם לאירוע, ושהתה במרכז תקשורת שהוקם בחומס, במבנה, יחד עם עיתונאים זרים נוספים. בבוקר האירוע, 22 בפברואר 2012, ישנה קולווין בחדרה, כאשר לפתע התחדשו ההפגזות של כוחות המשטר; זווית האש השתנתה, והבניין החל להיפגע באופן משמעותי. העיתונאים התארגנו בחדר המרכזי, וכאשר התקדמו לעבר בניין אחר כדי להסתתר בו, שבה קולווין למבנה כדי לאסוף את נעליה. תוך שניות פגעה רקטה נוספת בחזית הבניין, וכתוצאה מכך נהרגו קולווין והצלם הצרפתי רמי אוצ'ליק[7]. לדברי אמה של קולווין, רוזמרי, היא הייתה אמורה לעזוב את סוריה יום לפני האירוע, אך נשארה יום נוסף כדי לסיים דיווח על סיפור שהגדירה כחשוב מאוד[8]. גופתה הוחזרה לארצות הברית, וב-12 במרץ היא נקברה בעיירת מגוריה אויסטר ביי.
הדיילי מייל הבריטי דיווח כי מארי קולווין והסאנדיי טיימס קיבלו התרעות על כך שבכוונתו של אסד לחסל עיתונאים זרים המדווחים על הנעשה בסוריה[9]. לאחר מעשה התקבלו עדויות מהימנות כי ההפגזה שנערכה על הבית נעשתה בידיעה ברורה כי קולווין נמצאת בו ובכוונה לרצחה[10]
קולווין נישאה פעמיים. בפעם הראשונה לעיתונאי פטריק בישופ, נישואים שהסתיימו בגירושים. בפעם השנייה נישאה לעיתונאי חואן קרלוס גומוסיו, שהתאבד בשנת 2002. משני נישואיה אלו לא היו לקולווין ילדים.
סרט
"מלחמה פרטית", 2018
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מארי קולווין |
- עמית ולדמן, הריאיון האחרון עם העיתונאית שנהרגה, באתר מאקו, 22 בפברואר 2012
- אנשיל פפר, פרידה ממלכת כתבי המלחמות, באתר הארץ, 22 בפברואר 2012
הערות שוליים
- ^ יו פי איי היא סוכנות ידיעות בינלאומית, שעיקר פעילותה היה במאה ה-20, והעבירה חומר חדשותי לאלפי כלי תקשורת כתובה וחזותית.
- ^ 2.0 2.1 טלי ליפקין-שחק, העיתונאית שנהרגה בסוריה בראיון למעריב, באתר nrg מעריב, 22 בפברואר 2012
- ^ Dagmar Fors Karppi, Woman Journalist Gets Her Story antonnews
- ^ רון בן ישי, החוב הקטן שלי לעיתונאית שנהרגה בסוריה ynet
- ^ דנה צימרמן, "המלחמה הכי מפחידה שסיקרתי", באתר ynet, 26 ביולי 2006
- ^ שני מזרחי, עו"ד בראשי מודה: א' נפגשה עם הכתבת nrg
- ^ קולווין שבה להביא את נעליה – ונהרגה, nrg
- ^ ynet, אם הכתבת שמתה: היא דחתה ביום את יציאתה, באתר ynet, 22 בפברואר 2012
- ^ חיסול ממוקד? העיתונאית שנהרגה קיבלה איומים על חייה מהצבא הסורי, חדשות נענע 10
- ^ רון בן ישי, כתב חזית, הוצאת ידיעות אחרונות, 2018, עמ' 438
26514603מארי קולווין