לנארט מרי

לנארט גיאורג מרי
Lennart Georg Meri

לנארט מרי, 1998
לידה	29 במרץ 1929 טאלין, אסטוניה
פטירה	14 במרץ 2006 (בגיל 76) טאלין, אסטוניה
מדינה
מפלגה	מפלגת "פרו-פאטריה"
נשיא אסטוניה ה־2 6 באוקטובר 1992 – 8 באוקטובר 2001 (9 שנים) → קונסטנטין פאטס ארנולד רוטל ←

לנארט גאורג מרי (באסטונית: Lennart Georg Meri‏; 29 במרץ 1929 – 14 במרץ 2006) היה סופר, במאי קולנוע ופוליטיקאי אסטוני. כיהן כנשיא אסטוניה השני, והראשון לאחר עצמאותה המחודשת בשנים 1992 עד 2001.

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

מרי נולד בטאלין בירת אסטוניה. לאמו אליס-בריגיטה אנגמן (ממוצא שוודי) ולאביו גאורג מרי, דיפלומט ומתרגם. עקב עבודתו של אביו עזבה המשפחה את אסטוניה ושהתה במדינות שונות, לכן החליף מרי במהלך ילדותו תשעה בתי ספר שונים בארבע שפות שונות. בנוסף לאסטונית למד מרי גם פינית, גרמנית, צרפתית, רוסית ואנגלית. התקופה בה שהה בפריז ולמד בגימנסיה הותירה בו זכרונות נעימים במיוחד.

מרי ומשפחתו התגוררו בארצם בעת בה אסטוניה יחד עם לטביה וליטא סופחה לברית המועצות ביוני 1940. ביוני 1941 גורשו הוא ומשפחתו יחד עם כ-10,000 תושבי אסטוניה אחרים מן המעמד הבורגני לסיביר. כיוון שהאב הופרד ממשפחתו ונשלח למחנה עבודה, נאלץ מרי החל מגיל 12 לעבוד כחוטב עצים כדי לכלכל את משפחתו. בנוסף עבד גם כמשיט מעבורות. בתקופה זו של גלות כפויה התעניין בשפות פינו-אוגריות אליהן התוודע במקום שהותו. קרבת האסטונית לשפות אלה נשארה כמוטיב חוזר ביצירותיו. מרי ומשפחתו הצליחו לחזור לאסטוניה והוא התחיל את לימודיו האקדמיים בפקולטה להיסטוריה ושפות של אוניברסיטת טרטו. במהלך לימודיו נעצר אביו שוב על ידי השלטונות ולכן נאלץ להתפרנס מכתיבה. אחיו הצעיר סולק מלימודיו האקדמיים על ידי השלטונות ונאלץ לעבוד כנהג מונית. בשנת 1953 סיים את לימודיו בהצלחה, אך כיוון שהשלטונות הסובייטים לא התירו לו לעבוד כהיסטוריון, מצא משרה כמחזאי בתיאטרון ואנמוינה (Vanemuine), התיאטרון האסטוני הוותיק ביותר. בשנים 1955–1961 הפיק תסכיתים עבור הרדיו האסטוני.

סופר ובמאי קולנוע

את רומן הביכורים שלו כתב בשנת 1958 בעקבות ביקור בהרי טיין שאן (במרכז אסיה) ובמספר ערים מוסלמיות עתיקות במדבר קאראקום (בטורקמניסטן). הרומן התקבל בעניין רב בקרב ציבור הקוראים. בשנת 1963 הצטרף לאגודת הסופרים האסטונית ובשנת 1964 פרסם את "אל ארץ הרי האש" (Tulemägede Maale) שהוא סיפור המסע שערך יחד עם גאולוגים, בוטנאים, צלם ואמן בקמצ'טקה. הוא האמין ש"המדע ישחרר אותנו מכבלי העיר הגדולה ויחזיר אותנו לטבע". בשנת 1963 החל לעבוד כתסריטאי באולפן הסרטים האסטוני (Tallinnfilm) ומאוחר יותר הפך גם למפיק. את עיסוקו באולפן סיים ב-1971. ב-1974 פרסם את הספר "בשער אורות הצפון" (Virmaliste Väraval) על מסע שערך במסלול ימי מן האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט לאורך החוף של רוסיה במזרח הרחוק וסיביר (המעבר הצפון-מזרחי). ספר זה זכה לפרסום רב בכל רחבי ברית המועצות ותורגם לפינית כחלק מסדרת ספרים על הספרות הסובייטית. ביצירה זו חיבר מרי בין ההווה לפרספקטיבה ההיסטורית כאשר השתמש בממצאים שנתגלו על ידי חוקרים מפורסמים כגון ג'יימס קוק, פרדיננד וראנגל, גאורג פורסטר, קוקרן ואחרים.

יצירתו הנודעת ביותר היא, קרוב לוודאי, "לבן כסוף" (Hõbevalge) משנת 1976. ספר זה משחזר את ההיסטוריה של אסטוניה ושל הים הבלטי, עוסק בימאות ומנסה לפתור את תעלומת האי האגדי ת'ולה (Thule). ביצירה זו שילב מרי, כמו ביצירות אחרות שלו, מחקר מדעי ומקורות היסטוריים בתוכן דמיוני.

הסרט "רוחות שביל החלב" (Linnutee tuuled) משנת 1977, שהיה הפקה משותפת של אסטוניה, פינלנד והונגריה, נאסר להקרנה בברית המועצות, אך זכה בפרס הכסף בפסטיבל ניו יורק.

במאמר שכתב טען שתרומות האסטונים לתרבות האירופית בעת העתיקה היו גילוי ועיבוד הענבר, עיבוד עורות והפצת חיטה שעברה ייבוש בתנור ליבוני. חיטה זו נשתמרה לתקופות ארוכות ושימשה לזריעה בכל רחבי אירופה בעיתות בצורת.

חלק מיצירותיו וסרטיו נכללו בתוכנית הלימודים של בתי הספר בפינלנד.

בשנות ה-70 נבחר כחבר לשם כבוד באגודת הספרות הפינית (SKS) וב-1986 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת הלסינקי. בשנת 1988 הקים מרי את "המכון האסטוני" (Eesti Instituut), שהוא מוסד ללא כוונת רווח בלתי-ממלכתי, במטרה ליצור קשרי תרבות עם מדינות במערב ולאפשר לסטודנטים אסטונים ללמוד באוניברסיטאות זרות באמצעות חילופי סטודנטים.

פעילותו הפוליטית

בסוף שנות ה-70 נאותו השלטונות הסובייטים, לאחר שנים של סירוב, לאפשר למרי לצאת לביקורים מעבר ל"מסך הברזל". מרי ניצל הזדמנויות אלה להזכיר למערב את קיומה של אסטוניה ויצר קשרים עם פוליטיקאים, עיתונאים ואסטונים גולים. הוא גם פרסם במערב את פעולות המחאה של אסטונים כנגד הכוונה לכרות פוספטים באסטוניה. המחאה בענייני הסביבה הפכה למחאה לאומית אנטי-סובייטית ב"מהפכה המזמרת" שאותה הובילו אנשי רוח אסטונים. מרי פנה בנאום לאוכלוסייה האסטונית וביקש מהם לא לאבד תקווה, נאום זה זכה לתהודה רבה במערב. בשנת 1988 נמנה מרי על מייסדי "החזית העממית האסטונית" תנועה זו תיאמה את פעולותיה עם תנועות דומות שקמו בלטביה ובליטא.

לאחר הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות באסטוניה בשנת 1990 נבחר מרי לשמש כשר החוץ. בתפקידו זה הקים למעשה את משרד החוץ האסטוני. הוא אסף סביבו עובדים צעירים, רבים מהם דוברי אנגלית, על מנת לקיים תקשורת יעילה עם מדינות המערב ולאפשר ייצוג הולם למדינה בזירה הבינלאומית. ללא ספק^{[דרוש מקור]} עזרו לו מאד ידיעת השפות וקשריו הדיפלומטיים משנות ה-80 לקידום האינטרסים של אסטוניה. במסגרת תפקידו ייצג את אסטוניה בפגישות הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה וכן בוועידת היסוד של מועצת המדינות הבלטיות. מרי זכה להיות הנציג הראשון של מדינה מזרח-אירופאית שהופיע בפני מטה נאט"ו בבריסל.

בשנת 1992 שימש מאפריל עד אוקטובר כשגריר בפינלנד. מרי התמודד על משרת הנשיאות מול ארנולד רוטל והפסיד בסיבוב הראשון, אולם זכה בסיבוב ההצבעה השני, שנערך בפרלמנט, בעקבות הצבעתם של חברי המפלגה השמרנית "פרו-פאטריה" בעבורו. ב-6 באוקטובר 1992 נבחר לנשיא השני של אסטוניה ומילא תפקיד זה במשך שתי תקופות כהונה (ב-1996 נבחר לכהונה שנייה) עד שנת 2001.

משפחתו

לנארט מרי היה נשוי פעמיים. לאשתו הראשונה רגינה נישא במרץ 1953 ונולדו להם שני בנים. מאשתו השנייה הלֵה (Helle), שחקנית תיאטרון, נולדה לו בת אחת. מבניו היו לו ארבעה נכדים. למרי אח צעיר הינדרק-פטר (Hindrek-Peeter) שנולד בברלין ובשנים 1990–1997 שימש בתפקיד מבקר המדינה. בן דודו, ארנולד מרי, לחם כקצין בשורות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה וזכה לעיטור גיבור ברית המועצות. לאחר המלחמה שימש ארנולד מרי כפקיד בכיר ובשיא הקריירה שלו מונה לתפקיד סגן שר החינוך בממשלת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה.

באמצע שנת 2005, לאחר שסבל מכאבי ראש חזקים, אובחן גידול במוחו והוא נותח בחודש אוגוסט. מרי נפטר מסרטן במרץ 2006 לאחר אשפוז ממושך בבית חולים בטאלין.

פרסים ואותות הוקרה

• הסופר הנבחר של הרפובליקה הסובייטית האסטונית, 1979
• דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הלסינקי, 1986
• חבר האקדמיה האירופית למדעים, אמנות וספרות משנת 1989
• דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת טורקו, 2000
• חבר האקדמיה האסטונית למדעים משנת 2001

מרי גם זכה לעיטורי כבוד רבים ממדינות שונות, ביניהם : אות לגיון הכבוד הצרפתי וצלב מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה

הנצחתו

ב-29 במרץ 2009 נקרא שדה התעופה הבינלאומי של טאלין על שמו של לנארט מרי.

קישורים חיצוניים

• לנארט מרי, באנציקלופדיה בריטניקה, (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26074506לנארט מרי