גאורג פורסטר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה.
יוהאן גאורג אדם פורסטר (בגרמנית: Johann George Adam Forster), הידוע גם כגאורג פורסטר (27 בנובמבר 1754 – 10 בינואר 1794), היה גאוגרף, חוקר טבע, אתנולוג, סופר מסעות ועיתונאי גרמני. בגיל צעיר ליווה את אביו, יוהאן ריינהולד פורסטר, במספר משלחות מדעיות, כולל המסע השני של ג'יימס קוק לאוקיינוס השקט. הדיווח שלו על המסע, "מסע מסביב לעולם" (A Voyage Round the World), תרם רבות לאתנולוגיה של עמי פולינזיה ונשאר עבודה מוערכת. כתוצאה מהדיווח, התקבל פורסטר להחברה המלכותית בגיל צעיר של עשרים ושתיים, ונחשב לאחד ממייסדי ספרות המסעות המדעית המודרנית.
לאחר שחזר ליבשת אירופה, פנה פורסטר לאקדמיה. הוא לימד היסטוריה של הטבע בקולגיום קרולינום באוטונאום בקאסל (1778–1784), ולאחר מכן באוניברסיטת וילנה (1784–1787). בשנת 1788 הפך לספרן הראשי באוניברסיטת מיינץ. רוב עבודתו המדעית בתקופה זו כללה מאמרים על בוטניקה ואתנולוגיה, אך הוא גם כתב הקדמות ותירגם ספרים רבים על מסעות וחקירות, כולל תרגום גרמני של יומני קוק.
פורסטר היה דמות מרכזית בעידן הנאורות בגרמניה, והתכתב עם רוב חסידיה, כולל חברו הקרוב גאורג כריסטוף ליכטנברג. רעיונותיו, ספרי המסעות שלו ואישיותו השפיעו על אלכסנדר פון הומבולדט, אחד המדענים הגדולים של המאה ה-19, שהכתיר את פורסטר כמייסד האתנולוגיה ההשוואתית (Völkerkunde) והגאוגרפיה האזורית (Länderkunde). כאשר הצרפתים השתלטו על מיינץ ב-1792, שיחק פורסטר תפקיד מרכזי ברפובליקת מיינץ, המדינה הרפובליקנית הראשונה בגרמניה. במהלך יולי 1793, בזמן ששהה בפריז כנציג של רפובליקת מיינץ הצעירה, כוחות הקואליציה הפרוסיים והאוסטריים החזירו את השליטה על העיר והכריזו על פורסטר כמבוקש. כשהוא לא מסוגל לחזור לגרמניה ומופרד מחבריו ומשפחתו, נפטר פורסטר בפריז ממחלה בתחילת 1794, כשהוא עדיין לא בן 40.
חייו המוקדמים
גאורג פורסטר נולד ב-27 בנובמבר 1754 בנאסנהובן[1] (כיום מוקרי דבור, פולין), כפר קטן ליד דנציג. גאורג היה הבכור מבין שבעת ילדיהם של יוהאן ריינהולד פורסטר, כומר מלומד פרוטסטנטי, ורעייתו ג'וסטינה אליזבת, לבית ניקולאי. מגיל צעיר גילה גאורג עניין בלימודי הטבע, ואביו למד תחילה היסטוריה של הטבע מספריו של קארל לינאוס ולאחר מכן לימד את בנו ביולוגיה וכן לטינית, צרפתית ודת.
בשנת 1765 קיבל ריינהולד משימה מהממשלה הרוסית לבדוק את המושבות החדשות ליד סאראטוב שעל נהר הוולגה, אשר יושבו ברובן על ידי מתיישבים גרמנים. גאורג בן העשר ליווה את אביו במסע של 4,000 ק"מ, שהגיע עד לערבות קלמיק ולימת אלטון, ואסף מאות דגימות של צמחים, כשהוא עוזר לאביו בזיהוי ובקריאת השמות. מאוקטובר 1765, למד בבית הספר פטרוס ה"קדוש" בסנט פטרסבורג, בעוד אביו הכין דו"ח על מצב המושבה. הדו"ח של ריינהולד היה ביקורתי כלפי הווייבודה של סאראטוב וכלפי התנאים במושבה[2], ומשפחת פורסטר עזבה את רוסיה ללא תשלום בעקבות ריב עם גריגורי אורלוב.
לאחר מסע ימי מקונשטאט, במהלכו למד גאורג אנגלית ותרגל את הרוסית שלו, הגיעו ללונדון ב-4 באוקטובר 1766. גאורג בן השתים עשרה תרגם באופן מקצועי את ההיסטוריה של רוסיה מאת מיכאיל לומונוסוב לאנגלית והמשיך אותה עד להווה. הספר המודפס הוצג לחברה לעתיקות ב-21 במאי 1767. אביו קיבל משרה הוראה באקדמיה של וורינגטון ביוני 1767, ומילא את מקומו של ג'וזף פריסטלי, כשהוא משאיר את גאורג בלונדון כשוליה אצל סוחר לונדוני עד שאר המשפחה הגיעה לאנגליה בספטמבר 1767.[3][4]
מסביב לעולם עם קפטן קוק
בשנת 1770 חזרו בני משפחת פורסטר ללונדון[5], שם טיפח גאורג פורסטר קשרים מדעיים והפך לחבר בחברה המלכותית בשנת 1772. לאחר פרישתו של ג'וזף בנקס הוא הוזמן על ידי האדמירליות הבריטית להצטרף למסע השני של ג'יימס קוק לאוקיינוס השקט (1772–1775). גאורג פורסטר הצטרף שוב לאביו למסע והתמנה כשרטט עבורו. תפקידו של יוהאן ריינהולד פורסטר היה לעבוד על דו"ח מדעי של תגליות המסע שהיה אמור להתפרסם לאחר שובם.[6]
ב-13 ביולי 1772, עלו על סיפון האונייה "רזולושן" בפלימות'. המסלול של האונייה עבר תחילה בדרום האוקיינוס האטלנטי, לאחר מכן דרך האוקיינוס ההודי והאוקיינוס הדרומי לאיים של פולינזיה ולבסוף סביב כף הורן חזרה לאנגליה, אליה חזרו ב-30 ביולי 1775. במהלך מסע של שלוש שנים, הם ביקרו בניו זילנד, איי טונגה, ניו קלדוניה, טהיטי, איי המרקיז ואי הפסחא. הם הלכו דרומה יותר מכל מי שקדם להם, כמעט וגילו את אנטארקטיקה. המסע הפריך באופן סופי את תאוריית "טרה אוסטרליס", שטענה שיש יבשת גדולה וניתנת ליישוב בדרום.
בהשגחת אביו, גאורג פורסטר התחיל לראשונה בלימודי הזואולוגיה והבוטניקה של הימים הדרומיים, בעיקר באמצעות ציור של בעלי חיים וצמחים. עם זאת, גאורג גם פנה לתחומי עניין משלו, שהובילו לחקירות עצמאיות לחלוטין בגאוגרפיה השוואתית ואתנולוגיה. הוא למד במהירות את השפות של איי פולינזיה. דיווחיו על עמי פולינזיה נחשבים היום כמשובחים, שכן הם מתארים את תושבי האיים הדרומיים באמפתיה, סימפתיה וללא הטיה מערבית או נוצרית.[7]
בניגוד ללואי אנטואן דה בוגנוויל, שדיווחיו ממסע לטהיטי כמה שנים קודם לכן יזמו רומנטיקה נאיבית של הפרא האציל, פיתח פורסטר תמונה מתוחכמת של חברות איי האוקיינוס השקט הדרומי.[7] הוא תיאר מבנים חברתיים ודתיים שונים בהם נתקל באיי החברה, אי הפסחא ובטונגה ובניו זילנד, וייחס את המגוון לתנאי החיים השונים של אנשים אלה. בו בזמן, הוא גם הבחין כי השפות של איים אלה, שהיו מפוזרים למדי, היו דומות. על תושבי איי נומוקה (בקבוצת איי חאפאי של טונגה של היום), כתב כי שפותיהם, כלי התחבורה, כלי הנשק, הריהוט, הבגדים, הקעקועים, סגנון הזקן שלהם ושכל הווייתם תואמת לחלוטין למה שכבר ראה בעת לימוד שבטים בטונגטפו. עם זאת, הוא כתב, "לא יכולנו להבחין בכל הכפפה ביניהם, למרות שזה אפיין מאוד את ילידי טונגה-טבבו, שנראו כמשתחווים כמעט לעבדות לציות למלך."[8]
המסע היה עשיר בתוצאות מדעיות. עם זאת, היחסים בין הפורסטרים לקוק ולקציניו היו לעיתים קרובות בעייתיים, בשל מזגו הבעייתי של האב פורסטר וכן סירובו של קוק לאפשר זמן נוסף לתצפיות בוטניות ומדעיות אחרות.[9]
מייסד ספרות המסעות המודרנית
הקונפליקטים בין בני משפחת פורסטר לקוק נמשכו גם לאחר המסע, במיוחד סביב השאלה מי צריך לכתוב את הדיווח הרשמי על המסעות.לורד סנדוויץ' (אנ') התרגז על הפרק הפותח של יוהאן ריינהולד פורסטר וניסה לערוך אותו ואילו פורסטר לא רצה שיכתבו מחדש את כתיבתו "כמו נושא של תלמיד בית ספר", וסירב בעקשנות לכל פשרה.[6] כתוצאה מכך, הדיווח הרשמי נכתב על ידי קוק, והפורסטרים נשללו מהזכות לחבר את הדיווח ולא קיבלו תשלום על עבודתם. במהלך המשא ומתן, החליט פורסטר הצעיר לפרסם דיווח בלתי רשמי על המסעות שלהם. בשנת 1777 פורסם ספרו "מסע מסביב לעולם באוניית הוד מלכותו הבריטנית רזולושן, בפיקודו של קפטן ג'יימס קוק. דו"ח זה היה הדיווח הראשון על המסע השני של קוק (הוא הופיע שישה שבועות לפני הפרסום הרשמי) והיה מיועד לציבור הרחב. הגרסה האנגלית והתרגום שלו לגרמנית הקנו למחבר הצעיר תהילה אמיתית. המשורר כריסטוף מרטין וילנד שיבח את הספר כאחד החשובים של זמנו, ועד היום הוא נחשב לאחד מתיאורי המסע החשובים ביותר שנכתבו אי פעם. הספר השפיע רבות על הספרות, התרבות והמדע הגרמניים, והיווה השראה למדענים כמו אלכסנדר פון הומבולדט ולאתנולוגים רבים של תקופות מאוחרות יותר.[10]
פורסטר כתב פרוזה גרמנית מלוטשת היטב, שהייתה לא רק מדעית מדויקת ואובייקטיבית, אלא גם מרתקת וקלה לקריאה. זה היה שונה מספרות המסעות המקובלת של התקופה, בכך שהציג יותר מאוסף נתונים גרידא – הוא גם הציג עובדות אתנוגרפיות עקביות, צבעוניות ואמינות שנבעו מתצפיות מפורטות ואמפתיות. הוא לעיתים קרובות הפסיק את התיאור כדי להעשיר אותו בהערות פילוסופיות על תצפיותיו.[11] המוקד העיקרי שלו היה תמיד על האנשים שפגש: התנהגותם, מנהגיהם, הרגליהם, דתם וצורות הארגון החברתי שלהם. בספר "מסע מסביב לעולם" הוא אף הציג את השירים שהושרו על ידי תושבי פולינזיה, כולל המילים והתווים. הספר הוא אחד המקורות החשובים ביותר על חברות האוקיינוס השקט הדרומי מהתקופה שקדמה להשפעה האירופית הממשית.[12]
שני הפורסטרים גם פרסמו תיאורים של מסעותיהם בדרום האוקיינוס השקט ב"מגזין לתיאורי מסע חדשים ומופלאים" מבית ברלין, וגאורג פרסם תרגום של "מסע לדרום הים" מאת סגן ויליאם בליי בלונדון בשנים 1791–1793.
הכרה מדעית
הפרסום של "מסע מסביב לעולם" הביא לפורסטר הכרה מדעית בכל רחבי אירופה[13]. החברה המלכותית המכובדת קיבלה אותו כחבר ב-9 בינואר 1777[14], טרם הגיע לגיל 23. הוא קיבל תארים דומים מאקדמיות רבות נוספות.
בשנת 1777 הוא נסע לפריז כדי לדון עם המהפכן האמריקאי בנג'מין פרנקלין. שנה לאחר מכן הוא נסע לגרמניה כדי לעבוד כפרופסור להיסטוריה של הטבע בקולגיום קרולינום בקאסל, שם פגש את תרזה היינה, בתו של הקלאסיקאי כריסטיאן גוטלוב היינה. הם נישאו בשנת 1785 (אחרי שעזב את קאסל) והיו להם שני ילדים ששרדו, תרזה פורסטר וקלרה פורסטר, אך הנישואים היו לא מאושרים. היא עזבה אותו בסופו של דבר עבור לודוויג פרדיננד הובר והפכה לאחת הסופרות העצמאיות הראשונות בגרמניה. מתקופתו בקאסל ואילך, פורסטר התכתב באופן פעיל עם דמויות חשובות של תקופת הנאורות, כולל גוטהולד לסינג, יוהאן הרדר, כריסטוף וילנד ויוהאן וולפגנג פון גתה. הוא גם יזם שיתוף פעולה בין הקרולינום בקאסל לאוניברסיטת גטינגן, שם עבד חברו גאורג כריסטוף ליכטנברג. יחד הם ייסדו והוציאו לאור את כתב העת המדעי והספרותי "Göttingisches Magazin der Wissenschaften und Litteratur".[15] חברו הקרוב ביותר של פורסטר סמואל תומאס פון זוממרינג (אנ'), הגיע לקאסל זמן קצר לאחר פורסטר, ושניהם היו חלק ממסדר צלב הוורד בקאסל, שם קיבל פורסטר את השם הסודי אמדאוס סראגוריסינוס סג'ניטור.
החברות במסדר צלב הוורד הובילה אותו לחובות כבדים והרחיקה אותו מהתעסקות במדע לכן קיבל הצעה מהוועדה לחינוך לאומי של חבר העמים הפולני-ליטאי והפך לראש הקתדרה להיסטוריה של הטבע באוניברסיטת וילנה בשנת 1784.
החיים כמהפכן
ב-21 באוקטובר 1792, השתלט צבא המהפכה הצרפתי בפיקודו של הגנרל קוסטין על מיינץ. יומיים לאחר מכן, הצטרף פורסטר לאחרים בהקמת סניף של המועדון היעקוביני בשם "Freunde der Freiheit und Gleichheit" ("חברי החירות והשוויון"). מתחילת 1793 היה פורסטר מעורב באופן פעיל בארגון רפובליקת מיינץ. הרפובליקה הראשונה על אדמת גרמניה הייתה מבוססת על עקרונות הדמוקרטיה וכללה אזורים בגדה השמאלית של נהר הריין בין לנדאו לבינגן.
פורסטר לא היה נוכח במיינץ במהלך המצור. כנציגי האספה הלאומית של מיינץ, הוא ואדם לוקס נשלחו לפריז כדי להגיש בקשה לצרף את מיינץ – שלא הייתה מסוגלת להתקיים כמדינה עצמאית – לרפובליקה הצרפתית. הבקשה התקבלה אך לא הייתה לה השפעה, שכן מיינץ נכבשה על ידי כוחות פרוסיה ואוסטריה, והסדר הישן שוחזר. פורסטר איבד את ספרייתו ואוספיו והחליט להישאר בפריז.
בהתבסס על צו של הקיסר פרנץ השני שהטיל עונשים על נתינים גרמנים ששיתפו פעולה עם הממשלה של המהפכה הצרפתית, הוכרז פורסטר כפורע חוק והוטל עליו חרם קיסרי. הוצע פרס של 100 דוקטים על ראשו והוא לא יכול היה לחזור לגרמניה. חסר כל אמצעי פרנסה וללא אשתו, שנשארה במיינץ עם ילדיהם ובן זוגה המאוחר יותר לודוויג פרדיננד הובר, נשאר פורסטר בפריז. באותה תקופה נכנסה המהפכה בפריז לשלב של שלטון הטרור שהונהג על ידי הוועד לשלום הציבור בראשות מקסימיליאן רובספייר. פורסטר חווה את ההבדל בין הבטחות המהפכה לאושר לכולם לבין המציאות האכזרית שלה. בניגוד לתומכים גרמנים רבים אחרים של המהפכה כמו פרידריך שילר, פורסטר לא נסוג מעקרונותיו המהפכניים תחת לחץ הטרור. הוא ראה באירועים בצרפת כוח טבע שלא ניתן להאט ושחייב לשחרר את האנרגיות שלו כדי למנוע להיות הרסני יותר.
ב-10 בינואר 1794 בגיל שלושים ותשע, נפטר פורסטר ממחלה ראומטית בדירתו הקטנה בעליית הגג ברחוב רו דה מולן בפריז.[17]
קישורים חיצוניים
- כתבי גאורג פורסטר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Thomas & Berghof 2000, p. xix.
- ^ Hoare 1976, pp. 25-26.
- ^ Hoare 1976, p. 52.
- ^ Steiner 1977, p. 12.
- ^ Hoare 1976, p. 67.
- ^ 6.0 6.1 Aulie 1999a.
- ^ 7.0 7.1 Ackerknecht 1955, pp. 85–86.
- ^ Forster, Georg. A Voyage Round the World, Book II, Chapter VIII
- ^ Saine 1972, p. 22.
- ^ Smith 1990, p. 218.
- ^ Thomas & Berghof 2000, pp. xiii-xiv.
- ^ Ruth P. Dawson, “Navigating Gender: Georg Forster in the Pacific and Emilie von Berlepsch in Scotland.“ In: Weimar Classicism, ed. David Gallagher. Lampeter, Wales: Edwin Mellen Press, 2011. 39-64.
- ^ Gray, Sally Hatch (2012). "Disinterested Pleasure and Aesthetic Autonomy in Georg Forster's Voyage 'round the World". Open Inquiry Archive. 1 (5). ארכיון מ-24 באוקטובר 2012. נבדק ב-23 במאי 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Fellows of the Royal Society – F". Royal Society. אורכב מ-המקור ב-8 באוקטובר 2007. נבדק ב-8 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Saine 1972, p. 27.
- ^ "Portrait of Dr Johann Reinhold Forster and his son George Forster, c. 1780". National Portrait Gallery. portrait.gov.au.
- ^ Saine 1972, p. 154.
39397434גאורג פורסטר