ליון
 | |
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| חבל |
 אוברן-רון-אלפ |
| מחוז | רון |
| ראש העיר | ז'ורז' קפנקיאן |
| תאריך ייסוד | 43 לפני הספירה |
| שטח | 47.95 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במטרופולין | 2,142,732 (2009) |
| ‑ צפיפות | 10,000 נפש לקמ"ר (2009) |
| קואורדינטות | 45°45′35″N 4°50′32″E / 45.75972°N 4.84222°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.lyon.fr | |
 | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 4 | |
| מדינה |
צרפת |
|---|---|
לְיוׂן (בצרפתית: Lyon (מידע • עזרה)) היא עיר במרכז מזרח צרפת, בירת חבל האוברן-רון-אלפ, ובירת מחוז רון. ביחד עם פרווריה ועיירות האזור, ליון מרכיבה את האזור העירוני השני בגודלו בצרפת אחרי פריז, עם 2,142,732 תושבים נכון לשנת 2007. שטח המטרופולין של ליון הוא 3,306 קמ"ר.
הקהילה היהודית בעיר מונה כ-40,000 תושבים ו-40 בתי כנסיות פועלים בה.
בעיר נמצא המטה הראשי של ארגון האינטרפול.
גאוגרפיה
ליון נחצית על ידי שני נהרות, הרון והסון, שמתמזגים דרומית למרכז העיר ויוצרים מעין חצי אי שעליו נמצא המרכז. מרכז העיר מוקף ממזרח ובמערב שתי גבעות גבוהות: על האחת במערב מתרכזים מוסדות דתיים רבים, ואילו הגבעה המזרחית ידועה בזכות סדנאות המשי הממוקמות על גבה.
היסטוריה
ליון הוקמה בשנת 43 לפנה"ס כמושבה רומאית על ידי לוקיוס מונטיוס פלנקוס, קצין בצבאו של יוליוס קיסר, במקום שבו היה מבצר קלטי. המבצר נקרא "לוגדונון", ובעקבות כיבוש היישוב, שינו הרומאים את שמו ל"לוגדונום".
עד מהרה הפכה לוגדונום למרכזה המסחרי, התחבורתי והממשלתי של גאליה הרומית, הודות למיקומה האסטרטגי בהתמזגות שני הנהרות הראשיים. שני קיסרים רומאיים, קלאודיוס וקרקלה, נולדו בעיר. עם זאת, העיר לא הצליחה לשמור על מעמדה המרכזי לאחר נפילת הקיסרות הרומית והידרדרה רבות בתקופת ימי הביניים.
צמיחה כלכלית ומסחרית שבה לעיר ליון בעקבות הפיכתה למרכז דת ראשי במאה ה-11. עד סוף המאה ה-15, ליון תפסה את מקומה כמרכז מסחר בזכות מערכת הבנקים המפותחת שקמה בה. במאות העוקבות נודעה ליון לאצילות אירופה כמרכז ייצור המשי ביבשת, והדבר תרם רבות לפיתוח תשתיות העיר.
המהפכה הצרפתית שהחלה ב-1789 הביאה קץ פתאומי לפיתוח העיר, אם כי נפוליאון חידש את ההתקדמות בעיר. במהלך המאה ה-19 הפכה ליון להיות עיר תעשייתית. בסוף המאה ההיא הואץ פיתוח פני העיר כאשר נבנו מבני ציבור רבים.
במלחמת העולם השנייה הייתה ליון לב ליבה של המחתרת הצרפתית. לאחר המלחמה המשיכה ליון בדרכה למודרניות. העיר התאגדה עם פרווריה ונוצר המטרופולין השנייה בגודלה בצרפת, ובה מוסדות תרבות, מערכת תחבורה, ותשתית תיירותית מהדרגה הראשונה. בהוקרה לעברהּ הססגוני של העיר הכריז אונסק"ו ב-1998 על מרכז העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית.
הקהילה היהודית
ערב מלחמת העולם השנייה גרו בליון כ-5,000 יהודים, שרובם נרצחו במהלך השואה. למרות זאת, ובמקביל להיותה מרכז המחתרת בצרפת, רבים מהפרטיזנים היהודיים פעלו בעיר בזמן המלחמה. במהלך מלחמת העולם השנייה פעל הכומר המקומי אלכסנדר גלסברג להצלת מאות יהודים והוא הוכר לחסיד אומות העולם ובמקביל אליו פעל לואי מיללי שהגן על משפחה יהודית תוך סיכון חיו וזכה מיד ושם בתואר חסיד אומות העולם. יהושע קלינג שהיה רב של הקהילה כ-20 שנים פעל רבות לשיקום הקהילה לאחר המלחמה.
כיום, לליון קהילה יהודית משגשגת ביותר המונה כ-40,000 יהודים. קרוב ל-40 בתי כנסת נמצאים בעיר, ונוסף לכך גם קיימות מספר מסעדות כשרות. הקהילה הדתית מתרכזת בעיקר בווילרבאן.
בית הכנסת הגדול של ליון שוכן ברובע ה-2. בית-הקברות היהודי ממוקם ברובע ה-7 של העיר.
תחבורה
נמל התעופה הבינלאומי סנט-אכזופרי משמש כנמל התעופה הראשי של העיר. בנוסף קיים גם נמל התעופה ליון-ברון הקטן יותר.
תרבות
ליון ידועה בחג האורות (בצרפתית Fête des Lumières) המצוין בה בכל 8 בדצמבר. זהו חג ייחודי לליון ובו נוהגים תושבי העיר לשים על אדן החלון נרות ולהאיר את רחובות העיר. חג האורות בליון נמשך בדרך כלל כארבעה ימים ומלבד הנרות בחלונות הבתים כולל מיצגים שונים הקשורים באור ובעיקר תאורה אומנותית של מבנים שונים בעיר.
ערים תאומות
הערים התאומות של ליון הן:
ברמינגהאם, בריטניה (מ־1951)
גואנגג'ואו, הרפובליקה העממית של סין (מ־1988)
מילאנו, איטליה (מ־1966)
סנט לואיס, ארצות הברית (מ־1975)
פרנקפורט, גרמניה (מ־1960)
יוקוהמה, יפן (מ־1959)
באר שבע, ישראל (מ־1980)
כותאיסי, גאורגיה
תמונות
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ליון |
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
יוסי רוזנבלום, פה ושם בליון, באתר "ידיעות אחרונות", 1 באוגוסט 2019
31075705ליון