הפלישה האיטלקית למצרים
 | ||
| טנק שיוט סימן 2 ששימש את כוחות השריון הבריטיים | ||
| מערכה: המערכה במדבר המערבי | ||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||
| תאריכים | 9 בספטמבר 1940 – 16 בספטמבר 1940 (8 ימים) | |
|---|---|---|
| קרב אחרי | מבצע מצפן | |
| מקום | מצרים | |
| תוצאה | ללא הכרעה | |
|
| ||
הפלישה האיטלקית למצרים החלה את המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1940. מטרת הכוחות האיטלקיים הייתה להגיע לתעלת סואץ וכדי לעשות זאת היה עליהם לעבור דרך צפון מצרים. האיטלקים חדרו 65 מיילים לתוך מצרים אך לא נתקלו בכוח הבריטי העיקרי. הם נתקלו רק בכוח מיסוך בריטי שכלל בריגדה משוריינת מתוגברת.
רקע
האיטלקים
כאשר האיטלקים הכריזו מלחמה על בריטניה היו להם 250,000 חיילים איטלקיים בלוב (בנוסף ל-250,000 נוספים במזרח אפריקה האיטלקית) שהיו מאורגנים בשתי ארמיות זמינות: הארמייה ה-5 שהייתה הגדולה מבין השתיים והוצבה בטריפוליטניה כדי לעמוד מול הכוחות הצרפתיים בתוניסיה, והארמייה ה-10 שהוצבה כדי להתמודד עם הבריטים וכללה 5 דיוויזיות. עם תבוסת צרפת הועברו כוח אדם ומשאבים מהארמייה ה-5 (שכבר לא נאלצה להתמודד עם האיום הצרפתי) לארמייה ה-10, וזו כללה עתה 10 דיוויזיות. למרות מספר החיילים הגדול, הארמייה סבלה מחוסר יכולת שינוע ומקצינים באיכות ירודה.
חיל התותחנים וחיל השריון היו בעלי המוראל הגבוה ביותר בצבא האיטלקי. עם זאת, חיל השריון האיטלקי כלל בעיקר מאות טנקי L3 קלים שהיו בעצם שריוניות שאויישו על ידי שני אנשי צוות (נהג ומפקד) שהפעילו שני מקלעי שמונה מילימטרים. טנקים אלו היו פגיעים במיוחד וניצבו בעמדה נחותה אל מול המתילדות הבריטיים. האיטלקים הקימו את "כוח מלטי" תחת פיקודו של הגנרל פייטרו מלטי. כוח זה שונע על ידי משאיות וכלל 6 גדודים וכן כלל הרבה יותר טנקים מכוחות אחרים. "כוח מלטי" כלל כמעט את כל הטנקים הבינוניים שכלל הצבא האיטלקי.
כוח חיל האוויר האיטלקי שהוקצה למשימה כלל 300 מפציצים ומטוסי קרב ומטרתו הייתה לסייע לכוחות היבשה. לעומת זאת, הצי המלכותי האיטלקי סבל ממחסור בדלק, ויכול לסייע רק מעט לכוחות היבשה.
הבריטים
חיל המצב הבריטי במצרים כלל בעת הפלישה האיטלקית 36,000 איש (כולל אנשי מנהלה וסיוע) תחת פיקודו של ארצ'יבלד ויוול, מפקד הכוחות הבריטיים בזירת המזרח התיכון.
האיטלקים ניצבו אל מול דיוויזיית הרגלים ההודית ה-4 והדיוויזיה המשוריינת ה-7 ("חולדות המדבר") החלשות יחסית. הבריטים צפו שהאיטלקים יתקפו לכיוון מרסא מטרוח ולכן ריכזו שם את רוב כוחות השריון שלהם, כאשר הם מותירים מול האיטלקים את כוחות הסיוע של הדיוויזיה ה-7 שתפקידם היה להטריד את היריב אם יותקפו. הצי הבריטי זכה לקראת סוף 1940 בעליונות ימית בזירת הים התיכון ולכן יכול לתקוף את החופים האיטלקיים בלוב כמעט ללא הפרעה. חיל האוויר המלכותי כלל 205 מטוסים בזירת המזרח התיכון אך רק חלקם יכלו לסייע ללוחמים במצרים.
הלחימה
ב-10 באוגוסט 1940 מסר בניטו מוסוליני למפקד הכוח האיטלקי רודולפו גרציאני:
כבר הוחלט על הפלישה לבריטניה. תוך שבוע או חודש המחלקה הגרמנית הראשונה תגיע לאדמה בריטית. אני חוזר ואומר שאין יעדים טריטוריאליים למתקפה שלנו. זוהי לא שאלה על אלכסנדריה או אפילו סאלום. אני רק מבקש ממך לתקוף את הכוחות הבריטים הניצבים מולך.
הרמטכ"ל האיטלקי, המרשל פייטרו באדוליו הבטיח למתקפה את האספקה והתחבורה הדרושים למבצע אך לא מילא את חובתו. ב-8 בספטמבר הסכים גרציאני, שחרב הפיטורין הייתה מונחת על צווארו, לתוכנית הפלישה למצרים. התוכנית נסובה סביב המחסור בתחבורה בצבא האיטלקי. בתמציתה התוכנית הייתה שכוחות השריון והתותחנים של ברטי (מפקד הארמייה ה-10) ילוו את חוד החנית בפלישה, חיל הרגלים האיטלקי, וימנעו את איגופו.
הלחימה החלה ב-9 בספטמבר בקרבות אוויר בין חיל האוויר האיטלקי למקבילו הבריטי. הבריטים הפציצו את טוברוק ועוד יעדים בעורף בלוב. האיטלקים מצידם ניסו לרכך את נתיב הפלישה העתידי. ביום תחילת המבצע צנחנים איטלקים הוצנחו בסאלום והבריטים שעמדו בנחיתות מספרית פרשו מוקשים ונסוגו. התקדמות הצבא האיטלקי על הקרקע התגלתה כמאבק: דיוויזיה שלמה איבדה את דרכה במדבר ומנועים רבים סבלו מחימום יתר. לרוע מזלם של האיטלקים, "כוח מלטי" אבד במדבר באופן זמני וכך הפלישה האיטלקית על הקרקע הואטה מאוד. האיטלקים, שתקשורת הרדיו שלהם יורטה על ידי הבריטים, סיפקו את המידע הזה לשאר העולם. רק ב-10 בספטמבר נצפה "כוח מלטי" על ידי כוח סיור בריטי.
ב-13 בספטמבר האיטלקים חצו את הגבול בין לוב ומצרים. ארבע הדיוויזיות האיטלקיות התקדמו באיטיות מזרחה לאורך החוף המצרי, כאשר הבריטים בתגובה נסוגים ואף מותירים רכבים נטושים. המפקד האיטלקי גרציאני הגיע לסידי בארני ב-16 בספטמבר והורה לעצור את המתקפה בשל בעיות לוגיסטיות ומחסור באמצעי תחבורה, שאפיין עוד קודם את הצבא האיטלקי. על אף רצונו של בניטו מוסוליני להמשיך במתקפה גרציאני התחפר בעמדותיו ובנה ביצורים במקומות שכבש. האיטלקים הגיעו 130 ק"מ מערבית לריכוז הכוח הבריטי העיקרי במרסא מטרוח.
תוצאות
הפלישה הסתיימה ללא הכרעה ברורה. האיטלקים לעולם לא הגיעו למרסא מטרוח והיו רחוקים עוד הרבה יותר מיעדם המקורי - תעלת סואץ. מוסוליני טען שהפסקת המתקפה תרמה לבריטים יותר מאשר לאיטלקים עצמם וחרב פיטורין ריחפה מעל ראשו של רודולפו גרציאני. ב-28 באוקטובר 1940 החלה מלחמת איטליה-יוון והיא זו שגררה את מירב תשומת הלב של האיטלקים. כך יכל גרציאני לשקול את תוכניותיו באופן נינוח.
באמצע דצמבר תוכננה המתקפה להימשך עד מרסא מטרוח אולם ב-8 בדצמבר הבריטים הבקיעו בהצלחה את קווי ההגנה האיטלקיים דרומית לסידי בראני. ב-11 בדצמבר המתקפה הורחבה ונפתח מבצע מצפן במהלכו נהדפו האיטלקים חזרה לתוך לוב והארמייה ה-10 האיטלקית הושמדה כולה. למזלם של האיטלקים המתקפה נעצרה לאחר שוינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, החליט להפריש חלק מהכוחות הבריטים בצפון אפריקה לטובת אלו הלוחמים ביוון.
קישורים חיצוניים
