לואיש אלבש דה לימה אה סילבה, דוכס קשיאס

לואיש אלבש דה לימה אה סילבה
Luís Alves de Lima e Silva

דוכס קשיאס בשנת 1878, בגיל 75.
דוכס קשיאס בשנת 1878, בגיל 75.
לידה	25 באוגוסט 1803 סאו פאולו, האימפריה הפורטוגזית
פטירה	7 במאי 1880 (בגיל 76) ריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית
מדינה	האימפריה הברזילאית
עיסוק	מצביא, פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה השמרנית הברזילאית
דת	נצרות קתולית
שושלת משפחת סילבה
תואר דוכס קשיאס כינוי "מחונן השלום" "דוכס הברזל"
נשיא מועצת השרים של האימפריה הברזילאית 3 בספטמבר 1856 – 3 במאי 1857 (34 שבועות ו־5 ימים) מונרך בתקופה פדרו השני, קיסר ברזיל → הונוריו הרמטו קרניירו לאאו, מרקיז מפארנה פדרו דה אראוג'ו לימה, מרקיז מאולינדה ←
2 במרץ 1861 – 24 במאי 1862 (שנה ו־11 שבועות) מונרך בתקופה פדרו השני, קיסר ברזיל → הברון מאורוגוואינה זקריאס דה גוס אה וסקונסלוס ←
25 ביוני 1875 – 5 בינואר 1878 (שנתיים ו־27 שבועות) מונרך בתקופה פדרו השני, קיסר ברזיל → חוסה פרהאנוס, ויסקונט ריו בראנקו ז'ואאו לינס קנסנסאו, ויסקונט סינימבו ←
פרסים והוקרה
מסדר הצלב הדרומי מסדר הוורדים מספר פדרו הראשון מסדר בנדיקטוס הקדוש מסדר האמונה ללא רבב מדליית מלחמת העצמאות מדליית אורוגוואי מדליית ההנצחה של פרגוואי מדליית האומץ מדליית הצבא
חתימה

לואיש אלבש דה לימה אה סילבה, דוכס קשיאס (בפורטוגזית: Luís Alves de Lima e Silva, Duque de Caxias;‏ 25 באוגוסט 1803 – 7 במאי 1880), המכונה "מכונן השלום" ו"דוכס הברזל", היה איש צבא ומדינאי ברזילאי שמרני בתקופת האימפריה הברזילאית. לואיש, שהיה פילדמרשל בצבא הברזילאי הקיסרי נחשב להיות אחד מהאישים הבכירים ביותר בתולדות הכוחות המזוינים של ברזיל. במהלך כהונתו של פדרו השני, קיסר ברזיל כיהן שלוש קדנציות לא רציפות בתפקיד נשיא מועצת השרים; מקביל לראש ממשלה. הוא היה האדם היחיד שנוצר למענו תואר דוכסות בתקופת שלטונו של פדרו השני.

ביוגרפיה

קריירה מוקדמת

לואיש אלבש נולד בשנת 1803 בריו דה ז'ניירו, מדינת ברזיל, דאז מושבה פורטוגזית. משפחתו הייתה בעלת היסטוריה של שירות צבאי ארוך ועל כן, כמו אביו ודודו, לואיש החל דרכו בקריירה צבאית מוקדמת בשורות צבא האימפריה הפורטוגזית. הוא התחנן בבית הספר היסודי הצבאי של ריו דה ז'ניירו וסיים את לימודיו במצוינות. כאשר פדרו הראשון, קיסר ברזיל הכריז על עצמאות ברזיל, לואיש הצטרף אל שורות הצבא הברזילאי החדש שמרד נגד הפורטוגזים. לאחר סיום מלחמת העצמאות של ברזיל בשנת 1825, לואיש המשיך בקריירה צבאית בשורות צבא האימפריה הברזילאית החדשה.

לואיש נשלח למחוז ציספלטינה המרדני שהיה ממוקם בדרום האימפריה, על גדות נהר הריו דה לה פלטה. במסגרת תפקיד זה נלחם בשורות חיל הרגלים הברזילאי נגד צבא הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה (ארגנטינה המודרנית) אשר פעלו לספח את המחוז הברזילאי. לאחר מלחמת ארגנטינה–ברזיל איבדה האימפריה הברזילאית את שליטתה על מחוז ציספלטינה וזה סופח לתוך הפרובינציות המאוחדות (ציספלטינה מאוחר יותר היוותה את הבסיס להקמתה של אורוגוואי הריבונית). בשנת 1831 פרצו מחאות נגד שלטונו של פדרו הראשון אשר נתמכו בידי משפחתו של לואיש. אף על פי שהדבר יצר יריבות בתוך המשפחה, לואיש החליט לשמור על נאמנותו למוסד הקיסרות הברזילאית וסירב להשתתף במחאות נגד הממשל.

תקופת העוצרות

לאחר התפטרותו של פדרו הראשון בשנת 1831, בנו ירש אותו בתור פדרו השני, קיסר ברזיל. פדרו השני היה בן חמש בלבד עת ירש את הכתר מאביו ועל כן מונתה מועצת עוצרות למשול במקומו. לואיש מונה ללמד את פדרו השני סיוף ורכיבה על סוסים. יחסים קרובים אלו אל הקיסר הצעיר נשמרו לאורח הקריירה המאוחרת של לואיש, אשר הפך ליועץ צבאי רב חשיבות לקיסר פדרו השני. שלטון העוצרות של האימפריה הברזילאית היה נתון למרידות אין סוף ולאי שקט פוליטי ממושך אשר איים על יציבותה המדינית ועל עצם קיומה המדיני של האימפריה כמדינה מאוחדת.

לואיש מונה להפיל מרד של עבדים אפריקאים בברזיל בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. בשנת 1842 הנהיג לואיש את כוחות הרגלים של הצבא הברזילאי במהלך הפלת מרד ליברלי שפרץ בסאו פאולו ובמינאס ז'ראיס. באותה העת הכריזו רפובליקנים שהתנגדו למשטר המלוכני על עצמאות מחוז ריו גראנדה דו סול והחלו בכך את מלחמת לבושי הבלויים. המהפכה הליברלית נתמכה בידי המהפכן האיטלקי ג'וזפה גריבלדי ועצמאותה של ריו גראנדה דו סול הייתה קיימת דה פקטו לאורך כמעט עשור. לאחר שצלח לואיש בהפלת הכוחות הרפובליקנים והביא לסיום מלחמת האזרחים, הוא הפך לאחד המצביאים החשובים ביותר בצבא הברזילאי.

הנהגה צבאית

דוכס קשיאס על סוסו בפרגוואי, מלחמת הברית המשולשת.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19, הנהגת הקונפדרציה הארגנטינאית בראשות הדיקטטור חואן מנואל דה רוסאס הסדירה את מעמדה לאחר שנים של מאבקים פוליטיים. הממשל החדש פעל להשיג הגמוניה ארגנטינאית על חבל הריו דה לה פלטה, זאת במסגרת תוכנית שאפתנית להשיג שליטה על כל השטחים שהיו כלולים בעבר בתוך מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה, בתקופת השלטון של האימפריה הספרדית. ברזיל הייתה הראשונה לפעול נגד תוכנית זאת כאשר הקימה ברית עם אורוגוואי ותמכה באינטרסים אזוריים של פרובינציות בתוך ארגנטינה במטרה להחליש את מעמד הממשלה המרכזית. לואיש תמך ביצירת ברית עם מושל אנטרה ריוס, חוסטו חוסה דה אורקיסה, במטרה להתסיס את הפוליטיקה הפנים-ארגנטינאית.

מאבק זה הביא לתחילת מלחמת הפלטה בין ארגנטינה לברית של ברזיל ובעלות בריתה. לואיש הכין את הצי הברזילאי להניע אוניות מלחמה דרך הריו דה לה פלטה ודרך הנהר לאיים על בואנוס איירס, הבירה הארגנטינאית. לאחר הניצחון של הברית הברזילאית במלחמה, השיגה ברזיל הגמוניה אזורית למספר שנים. המאבק חיזק את היחסים בין ברזיל לאורוגוואי וסימן את תחילתה של תקופת יציבות פוליטית ופיתוח כלכלי סדיר בברזיל אשר הגיע לשיאו עם התקדמותה של המהפכה התעשייתית. הודות לניצחון במלחמה הועלה לואיש לדרגת לוטננט גנרל. בשנת 1853 מונה לואיש לשרת בקבינט הקיסרי ושנתיים אחר כך מונה לשר המלחמה.

שאיפותיה הצבאיות של פרגוואי תחת הנהגתו של פרנסיסקו סולנו לופס הביאו להתנגשות אינטרסים עם ברזיל על הממשל באורוגוואי. כאשר פרצה מלחמת אזרחים באורוגוואי החל מאבק בין ברזיל לפרגוואי על התמיכה בפלגים השונים של המאבק. לואיש תמך בהתערבות צבאית ברזילאית באורוגוואי. עם פלישת הצבא הברזילאי לתוך אורוגוואי הכריזה פרגוואי על מלחמה נגד ברזיל בשנת 1864. הצבא הברזילאי התרכז תחילה במערכה באורוגוואי ולאחר שהסדיר את הממשל הפרו-ברזילאי באורוגוואי פעל הצבא הפרגוואי להשיג קשר יבשתי לאורוגוואי דרך ארגנטינה. הפלישה של פרגוואי לתוך שטחי ארגנטינה עירב את האחרונה במלחמה. ברית משולשת נוצרה בין אורוגוואי, ארגנטינה וברזיל אשר על שמו נקראה המלחמה מלחמת הברית המשולשת.

עם תחילתה של הברית היה על המשתתפים בה לקבוע פיקוד עליון לצבאותיהם המאוחדים במאבק נגד פרגוואי. למרות דרישותיו הממושכות להתמנות למפקד העליון של כוחות הברית, לואיש הסכים לבסוף לדרישת הארגנטינאים למנות את נשיא ארגנטינה, ברטולומה מיטרה, לפיקוד העליון של כוחות הברית. עם היעצרות ההתקדמות של צבא פרגוואי החלו כוחות הברית במתקפת נגד ממושכת. עם הגעת הכוחות הברזילאים לתוך שטחי פרגוואי מצפון המדינה הם חצו את נהר פרגוואי לאוקטובר 1866. בנקודה זאת, לואיש בן ה-63, שהועלה בתחילת השנה לדרגת פילדמרשל, מונה למפקד העליון של כל הכוחות הברזילאים בפרגוואי.

תחילה הורה לואיש על החלפת הפיקוד של הצי. בין אוקטובר 1866 ליולי 1867 עצר לואיש כל פעולה התקפית לתוך שטחי פרגוואי במקום זאת הוא אימן את אנשיו והכין אספקה ונשק בצורה מספקת למאבק גרילה ממושך ביערות הסבוכים של מרכז אמריקה הדרומית. כוחותיו של לואיש נעו דרומה דרך חבל צ'אקו והתאחדו עם אלו של הצבא הארגנטינאי. לואיש החליט שבמקום לנוע לקרב חזיתי נגד מערך ההגנה הפרגוואי הדרומי, כוחותיו יבצעו איגוף של הפרגוואים ויתקפו אותם מהעורף לאחר תנועה דרך היערות הסבוכים, אזור שאף צבא סדיר עד לנקודה זאת לא העז לנוע דרכו. הטקטיקה של לואיש נחלה הצלחה מסחררת ופתחה את הדרך של כוחות הברית לכיבוש אסונסיון, עיר הבירה של פרגוואי. ההנהגה הפרגוואית ירדה למלחמת גרילה ממושכת שגררה את המלחמה לעוד שלוש שנים עד הפלתו של פרנסיסקו לופס בתוך שדה הקרב בשנת 1870. על פועלו במהלך המלחמה מינה פדרו השני את לואיש לדוכס קשיאס, תואר הדוכסות היחיד שיצר פדרו השני בכל שנותיו בתור קיסר ברזיל.

קריירה פוליטית

דוכס קשיאס בתמונה משנת 1877.

במהלך שנות ה-40, במקביל לשירותו הצבאי, החל לואיש במעורבות פוליטית כאשר נרשם כחבר המפלגה הראקציונרית. לאחר מכן אורגנה המפלגה מחדש, תחילה בתור "מפלגת הסדר" ובהמשך בתור "המפלגה השמרנית". המפלגה הייתה מפלגת ימין-שמרני מתון פרו-מלוכני. בשנת 1846 מונה לסנאטור בסנאט הברזילאי, שהיווה את הבית העליון של הפרלמנט. בשנת 1856 מונה לואיש ל'נשיא מועצת השרים' (Presidente do Conselho de Ministros) של האימפריה הברזילאית בידי הקיסר פדרו השני, תפקיד המקביל לראש ממשלה. חלוקת הסמכויות לפי חוקת האימפריה הברזילאית הותירה סמכות שלטונית נרחבת למוסד הקיסרות, בעיקר בנוגע ליחסי חוץ, בעוד רוב מדיניות הפנים הייתה בסמכות הפרלמנט.

קודמו בתפקיד ביצע רפורמה בחקיקה שחיזקה את סמכויות נשיא מועצת השרים והותירה לו להתערב בבחירות פרלמנטריות. לואיש התנגד לחקיקה זאת ולצד חלק מתומכיו הקרובים הוא הגיש את התפטרותו מתפקיד נשיא מועצת השרים כאות להתנגדותו. ב-2 במרץ 1861 מינה הקיסר פדרו השני את לואיש לקדנציה שנייה בבקשתו אל לואיש להנהיג קבינט ממשלה חדש. לאחר מאבקים פוליטיים פנימיים בתוך הקבינט והפסד המפלגה השמרנית בבחירות לבית התחתון של הפרלמנט בשנת 1862, לואיש התפטר מתפקיד נשיא מועצת השרים לאחר קדנציה שנייה שנמשכה שנה אחת בלבד.

עם תחילת תהליך ביטול העבדות בברזיל במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19, לואיש תמך בחוק הרחם החופשי, אשר הפך את כל התינוקות של עבדים למשוחררים מעת היוולדותם. בהמשך לא התקבלו מספר אזרחים לקונברסי (מעבר מחיים חילוניים לחיים דתיים בכנסייה הקתולית) עקב היותם חברים באגודת הבונים החופשיים. בתגובה נוצר משבר בין הממשלה למוסד הכנסייה לאחר שהממשלה אסרה שני בישופים על ביצוע ההחלטה שלא לקבל את חברי הבונים החופשיים. שתי הפרשות הללו פגעו במרכזי התמיכה האזרחית במוסד הקיסרי, המגזר החקלאי והמגזר הדתי, אשר לאורך רוב ההיסטוריה הפוליטית של האימפריה היו ברובם שמרנים תומכי המלוכה. בשנת 1874 מונה לואיש לתפקיד נשיא מועצת השרים פעם נוספת במטרה לפתור את המשבר. אף על פי שלואיש היה אז קשיש בן 72 בהיבחרו לתפקיד, הקבינט שהקים פעל במטרה להסדיר את הפרשיות. תחילה עלה התקציב של התמיכה הממשלתית בחקלאים שגידלו קפה ובהמשך הכריז הקיסר בלחץ הקבינט על חנינה כללית של הבישופים האסורים. במטרה לפייס שמרנים תומכי-עבדות בשורות הפרלמנט, לואיש והקבינט מינו שרים חדשים והכריזו על תאריך לבחירות פרלמנטריות נוספות בשנת 1875. לואיש האמין בזכויות הפרט אך באותו הזמן היה קתולי אדוק ואיים שיתפטר אילולא יכריז הקיסר על חנינה לבישופים.

מותו ומורשתו

בשנת 1877 ביקר הקיסר פדרו השני את לואיש במשרדו של נשיא מועצת השרים והחליט שעקב גילו המכובד ובריאותו הרופפת, אין לואיש יכול להמשיך בתפקידו הפוליטי. לואיש הוחלף בתחילת שנת 1878 ויצא לגמלאות עם כי נשאר מבחינה רשמית חבר בשורות המפלגה השמרנית הברזילאית עד למותו. לאחר שנים של בריאות רופפת נפטר לואיש במאי 1880 בביתו, חווה בפרברי ריו דה ז'ניירו, בירת האימפריה הברזילאית. בתקופה שלאחר מותו ולאחר הפלת המונרכיה והקמת הרפובליקה הישנה (1889–1930), דמותו ההיסטורית של לואיש הייתה בצל מורשתו של מנואל לואיש אוסוריו, מרקיז ירואל, שר המלחמה לשעבר ומפקד חיל הפרשים הברזילאי במהלך מלחמת הברית המשולשת. מורשתו ואהדת תדמיתו ההיסטורית של לואיש עלתה בתקופה שלאחר מכן. בשנת 1925, יום הולדתו הפך ליום החייל הברזילאי, יום המסמל כבוד לצבא הברזילאי.

ב-13 במרץ 1962, נשיא ברזיל, ז'ואאו גולאר, העניק לו את התואר הרשמי של "מגן הצבא". מבחינת ראייתו בגדר היסטוריונים, לואיש נחשב לעיתים לאחד המצביאים החשובים ביותר בהיסטוריה הברזילאית ואדם בעל תפקיד מכריע בשימור יציבותה ושלמותה של האומה הברזילאית בשנותיה הראשונות, בעיקר במהלך שנות ה-40 של המאה ה-19.

מלחמות בהן היה מעורב

• מלחמת העצמאות של ברזיל
• מלחמת ארגנטינה–ברזיל
• מרד בלאיאדה
• המרידות הליברליות של 1842
• מלחמת לבושי הבלויים
• מלחמת הפלטה
• מלחמת הברית המשולשת

ראו גם

• פדרו השני, קיסר ברזיל
• גאסטון, רוזן אה
• איזבל, נסיכת ברזיל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לואיש אלבש דה לימה אה סילבה, דוכס קשיאס בוויקישיתוף

• לואיש אלבש דה לימה אה סילבה, דוכס קשיאס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• Luís Alves de Lima e Silva, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

לואיש אלבש דה לימה אה סילבה, דוכס קשיאס31047787