מלחמת לבושי הבלויים

מלחמת לבושי הבלויים

תאריכים	20 בספטמבר 1835 – 1 במרץ 1845 (9 שנים ו־23 שבועות)
מקום	דרום ברזיל
תוצאה	הסכם שלום. איחוד מחדש של הרפובליקה של ריו גראנדה לתוך האימפריה הברזילאית.
הצדדים הלוחמים האימפריה הברזילאית הצבא הקיסרי הברזילאי הצי הקיסרי הברזילאי הרפובליקה של ריו גראנדה צבא המורדים של הרפובליקה הצי הרפובליקני הרפובליקה של ז'וליאנה כוח המיליציה מפקדים פדרו השני, קיסר ברזיל לואיש אלבש דה לימה אה סילבה, דוכס קשיאס מנואל מרקיז דה סוזה, רוזן פורטו אלגרה בנטו גונסאלבס דה סילבה אנטוניו דה סאוזה דה נטו דויד קנאבארו ג'וזפה גריבלדי כוחות 22,000 חיילים 14,000 חיילים

מלחמת לבושי הבלויים או מלחמת פרופיליה (בפורטוגזית: Guerra dos Farrapos וכן Revolução Farroupilha) הייתה מלחמת אזרחים שהתחוללה בשנים 1835–1845 בריו גראנדה דו סול שבברזיל. המרידה הרפובליקנית הייתה אחד האיומים המובהקים ביותר על שלמותה של האימפריה הברזילאית הצעירה ודיכוי המרידה בידי לואיש אלבש דה לימה אה סילבה, דוכס קשיאס היוותה צעד חשוב בהבטחת אחדותה של ברזיל. המרידה החישה את הכתרתו של דום פדרו השני לקיסר ברזיל, בניגוד לחוקה, והייתה לאחד העימותים רוויי הדם בהיסטוריה של ברזיל.

היסטוריה

תחילת המלחמה

המרד פרץ בשל התפשטות האמונה על ההבדל בין הכלכלה של ריו גראנדה דו סול לעומת שאר הארץ. בניגוד למדינות אחרות, כלכלת המדינה התמקדה בשוק הפנימי ולא בייצוא סחורות. המוצר העיקרי של המדינה, צ'ארקי (בשר משומר ביבוש והמלחה), סבל קשות מפני תחרות הצ'ארקי שיובא מאורוגוואי וארגנטינה. האנשים שנהנו משווקים אלה נקראו "גאוצ'וס", והם היו רועי בקר ואיכרים שחיו בריו גראנדה דו סול. גם הגאוצ'וס אשר חיו בארגנטינה ובאורוגוואי. בשנת 1835 מונה אנטוניו רודריגס פרננדס בראגה לנשיאות של ריו גראנדה דו סול. בהתחלה, מינויו ריצה את החקלאים הליברלים, אולם תוך זמן קצר השתנה המצב, לאחר שהוא האשים את החקלאים בבדלנות.

ב-20 בספטמבר 1835, גנרל בנטו גונסאלבס דה סילבה כבש את הבירה, פורטו אלגרה, והחל בהתקוממות נגד הסחר הבלתי הוגן הנתמך על ידי ממשלת המדינה. נשיא המדינה ברח לעיר ריו גראנדה, 334 ק"מ דרומה משם. בפורטו אלגרה, המורדים, הידועים גם בשם "היחפנים" או "לבושי הבלויים" (farrapos), לאחר שהעור המחוספס נשחק על ידי הגאוצ'וס, נבחר מרציאנו פריירה ריביררו לנשיא החדש שלהם. הצורך להגיב על המצב ולסכל את פעולות המורדים, גרם לעוצר הברזילאי, דייגו פייז'ו, למנות נשיא מדינה חדש, אשר נאלץ לכהן בגולה בריו גראנדה.

הכרזת העצמאות

הכרזת הרפובליקה של ריו גראנדה

בניסיון לאחד את כוחם, הכריז אנטוניו דה סאוזה דה נטו על עצמאותה של הרפובליקה של ריו גראנדה ב-11 בספטמבר 1836, ועל בנטו גונסאלבס דה סילבה כנשיא המדינה. עם זאת, גונסאלבס נעצר ונכלא על ידי הכוחות הקיסריים עד לבריחתו בשנת 1837, שאז חזר למדינה ועמד בראש המהפכה. לעומת זאת, פורטו אלגרה נכבשה על ידי הכוחות הקיסריים והמורדים מעולם לא הצליחו להשיבה. בבאהיה פרץ בשנת 1837 מרד אחר שנקרא מרד Sabinada, ובו המורדים הצליחו להקים עוד רפובליקה, אולם היא התפוררה במהירות בתוך 4 חודשים. לצבא הברזילאי היו כמה בעיות באותה תקופה, והוא לא היה מסוגל להתמודד כראוי עם המרידות. באמצעות רפורמות צבאיות, התאפשר גיוס המוני של אזרחים, והם הצליחו לדכא את המורדים בשנת 1845.

המהפכן האיטלקי, ג'וזפה גריבלדי הצטרף למורדים בשנת 1836. בעזרתו, המהפכה התפשטה צפונה דרך סנטה קטרינה, שגבלה בריו גראנדה דו סול. אחת הערים הגדולות של סנטה קטרינה, לגונה, נתפסה על ידי המורדים, אך נפלה לידי הצבא הקיסרי לאחר ארבעה חודשים. במאבק הזה זכה גריבלדי בניסיון הצבאי הראשון שלו, ועלה על הדרך שהובילה להפיכתו למנהיג הצבאי המפורסם של איחוד איטליה. כוחות המורדים גם קיבלו תמיכה צבאית וכלכלית עקיפה של ממשלת אורוגוואי בראשותו של חוזה פרוקטוזו ריברה, ולאורוגוואי הייתה כוונה ליצור ברית פוליטית עם הרפובליקה של ריו גראנדה וליצור מדינה חזקה חדשה.

תוצאות השלום

המורדים סירבו להצעת חנינה שניתנה להם בשנת 1840, אם כי היה ברור שאין להם סיכוי לנצח במלחמה. בשנת 1842 הם הכריזו על הענקת חוקה רפובליקנית, כניסיון אחרון לשמור על עצמאותם. באותה שנה לקח גנרל לימה אה סילבה את הפיקוד על הכוחות הקיסריים באזור, וניסה לנהל משא ומתן על הסדר.

הכרזת ממשלת ברזיל על סיום המלחמה בשנת 1845

ב-1 במרץ 1845 הסתיים המשא-ומתן לשלום בראשות לימה אה סילבה ואנטוניו ויסנטה דה פונטורה עם חתימת הסכם פונשה ורדה בין שני הצדדים, בדום פדריטו. האמנה הציעה למורדים חנינה מלאה, השתלבות מלאה בצבא הקיסרי ובחירת נשיא המחוז הבא. כל החובות של הרפובליקה של ריו גראנדה שולמו על ידי האימפריה ותעריף מכס של 25% נקבע על צ'ארקי מיובאים. הרפובליקות של ריו גראנדה וז'וליאנה נשארו חלק מהאימפריה, והם כיום שתי מדינות של הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל; ריו גראנדה דו סול וסנטה קטרינה בהתאמה.

כמחווה של רצון טוב, בחרו המורדים בלימה אה סילבה כנשיא המחוז הבא.

מורשת

הצבא הברזילאי מיצב עצמו מחדש ככוח לוחם ראוי במלחמת לבושי הבלויים, ובעקבות כך היה מסוגל למגר את ההתקוממויות שגברו נגד הקיסר, אם כי הדבר הביא בסופו של דבר לנפילת האימפריה ולהקמת הרפובליקה הברזילאית הראשונה, כשהצבא נעמד לצד הכוחות הרפובליקנים במדינה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמת לבושי הבלויים בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28810754מלחמת לבושי הבלויים