לה זיסה
 | |||||
| הציר המרכזי של הפארק עם מפלי מים | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
לה זיסה (באיטלקית: La Zisa), או גם קסטלו דלה זיסה (Castello della Zisa), או פשוט זיסה, הוא ארמון במערב פלרמו, בירת האי סיציליה שבאיטליה, ששימש כמעון הקיץ של המלכים הנורמנים של סיציליה. הוא שוכן ב"פארקו נואובו" (Parco Nuovo, "הפארק החדש") לשעבר, החלק של הפארק המלכותי (Parco Reale) במערב העיר. בנוסף ללה קובה (אנ'), ארמון נוסף בפארק לשעבר זה, לה זיסה הוא אחד הארמונות הנורמניים השמורים ביותר בסיציליה. המוזיאון לאמנות אסלאמית (אי') שוכן בתוך הארמון. זהו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כחלק מהאתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.
היסטוריה
בניית ארמון לה זיסה התחילה בשנת 1165 תחת גוליילמו הראשון, מלך סיציליה, והושלמה בשנת 1167 תחת בנו, גוליילמו השני, מלך סיציליה. השפעות נורמניות וערביות (אנ') ניכרות היטב. זה נובע מהעובדה שרוב בעלי המלאכה והפועלים המשתתפים היו ערבים, שבאותה תקופה עדיין ייצגו חלק גדול מאוכלוסיית סיציליה. גם שמה של הטירה מקורו בערבית, הוא נגזר מאל-עזיז (عزیز, יקר, נהדר). הטירה הייתה בפארק המלכותי, ומול החזית הראשית שלה, הפונה מזרחה לעבר העיר, הייתה בריכת מים גדולה.
במאה ה-14 התפתח ארמון לה זיסה למבצר. לימים הוא עבר לבעלות פרטית. במהלך מגפת הדבר בשנת 1624 שימש זיסה כמחסן לחפצים שהיו ככל הנראה במגע עם המגפה. אי אפשר לקבוע כיום את סוג החפצים הללו. בשנת 1635 רכשה משפחת האצולה דה סנדובל (de Sandoval) את הארמון והפכה אותו לארמון בארוק. בשנת 1806 הוא הגיע לבעלותה של משפחת נוטרבארטולו (Notarbartolo), ששיקמה אותו חלקית. בשנת 1951 עבר ארמון לה זיסה לבעלות מדינה. השינויים הבארוקיים בוטלו כבר בשנות החמישים של המאה ה-20. לאחר קריסה חלקית של תקרות וחיפוי קירות באוקטובר 1971, החלו עבודות שיקום נרחבות בשנת 1972.
לאחר השלמת השיקום, נפתח ארמון לה זיסה שוב לציבור. כיום שוכן בו המוזיאון לאמנות אסלאמית של פלרמו.
החלק החיצוני
לה זיסה הוא מבנה בצורת קובייה בן שלוש קומות וגובהו 25.70 מטרים. באמצע שני הצדדים הצרים בולטת הארכה של המבנה (Avant-corps), שפעלו כצינורות אוורור וקררו את האוויר בתוך המבנה. בקצה הארכות אלו יש מגדלים קטנים המתנשאים מעל ראש הבניין.
בחזית הראשית מובילות שלוש קשתות מחודדות אל תוך הבניין. האמצעית גדולה ומפוארת יותר מהצדדיות ומתארכת עד לקומה הראשונה. הקשת המחודדת מונחת משני הצדדים על זוג עמודים.
החזית מחולקת רק על ידי קשתות עיוורות (קשתות המשמשות כקישוט) שטוחות. מדף צר וישר מפריד לאורך כל הבניין שבין הקומה הראשונה והשנייה, ומדגיש את הכיוון האופקי.
במקור היווה אפריז עם כתובת ערבית, כפי שניתן לראות היום בקובה, את הקצה העליון הישר של הבניין. במהלך שיפוץ מחדש בימי הביניים, הוחלף אפריז זה בשינות שנמצאות שם עד היום.
מבני הגג הבארוקים, שנוספו על ידי משפחת דה סנדובל בעת שיפוץ זיסה, מוצבים אחורה מקצה המבנה ולכן ניתן לראותם רק מרחוק.
פנים המבנה
הקשתות המחודדות של החזית הראשית מובילות לכיוון המבואה, המשתרעת כפרוזדור ארוך לאורך החזית הראשית על פני הבניין כולו ויש בה גם מעבר מקושת לעבר החזיתות הצדדיות. ממבואה זו ניתן להגיע אל שאר החדרים בקומת הקרקע ואל גרמי המדרגות המובילים לקומות העליונות.
ממש מול הקשת המחודדת המרכזית, מעבר עם קשת גדולה מונחת על זוג עמודים מוביל מהמבואה אל אולם הקהל הגדול בן שתי הקומות במרכז המבנה. לאולם זה יש גומחה מול הכניסה ומשני הצדדים, אשר נסגרת בחלקה העליון על ידי מוקרנס. רק חלק מהפסיפס שעיטר את הקירות שרד. בגומחה שמול הכניסה פעלה בעבר מזרקת גן העדן, ממנה זרמו המים דרך מדרון לתעלה המוטבעת ברצפה באמצע החדר ומתרחבת לכמה בריכות קטנות. בחוץ, התעלה בציר המרכזי של הבניין הובילה לבריכת מים מול הטירה.
שאר החדרים בקומת הקרקע והקומות הראשונות מסודרים משני צידי אולם זה. בקומה הראשונה, שני הצדדים מחוברים על ידי מסדרון צר בחלק האחורי של הבניין. בקומה השנייה יש גם אולם גדול באמצע, כלומר מעל אולם הקהל. מכיוון שרצפתו נוטה לכיוון המרכז, ההנחה הייתה שמדובר באטריום עם בריכה מרכזית (אימפלוויום (אנ')), שככל הנראה כוסה בגג על ידי משפחת דה סנדובל רק לאחר שהארמון שופץ במאה ה -17.
הפארק
מול הטירה נמצאת בריכת המים, אליה זרמו המים ממזרקת גן העדן. באמצע עדיין ניתן לראות את בסיס הביתן, שעמד במקור באמצע הבריכה והיה נגיש דרך גשר רגלי.
בשנת 2005 הורחבה תעלת המים שהובילה לבריכת המים ונוספו שטחים ירוקים, כשמים זורמים בתעלה באזור הירוק דרך בריכות מלבניות קטנות ובסדרת מפלים קטנים.
בשנת 1972 התגלו שרידים של מרחצאות וצינורות מים רומיים מצפון לארמון. צפונית לארמון קיימת כנסייה נורמנית עתיקה אף יותר מ"לה זיסה,, "הקפלה דלה סנטיסימה טרינטה אלה זיסה" (Cappella della Santissima Trinità alla Zisa).
לקריאה נוספת
- Giuseppe Bellafiore: La Zisa di Palermo, Flaccovio, Palermo, 1994.
- Donald Matthew: The Norman Kingdom of Sicily, Cambridge University Press, 1992.
- John Julius Norwich: The Normans in Sicily: The Normans in the South 1016-1130 and the Kingdom in the Sun 1130-1194, Penguin, 1992.
- Ursula Staacke: Un palazzo normanno a Palermo: La zisa. La cultura musulmana negli edifici dei Re. Ricerche e documenti, Palermo 1991.
קישורים חיצוניים
- "Zisa Palace, Palermo - UNESCO".
- Gaetano Zingone (Prof.). "Restoration of the Zisa Palace, Palermo". Structural Engineering International Volume 3, 1993 - Issue 1.
A Companion to Medieval Palermo: The History of a Mediterranean City. Leiden; Boston : Brill. 2013.
- "The Zisa of Palermo - Qantara".
- Filippo Puglia (24 במאי 2018). Castello della Zisa (באיטלקית). Youcanprint.
{{cite book}}: (עזרה) - Carlo Trabia (2005). "The Zisa Garden". Best of Sicily Magazine.
34194771לה זיסה