מגוון תרבותי
במדעי החברה, מגוון תרבותי מתאר חברה בה משולבות תרבויות שונות המכבדות זו את זו. מצב זה שונה ממצבים של אחידות תרבותית או חברה חד-תרבותית.
מהו מגוון תרבותי
מגוון תרבותי במדעי החברה דומה למגוון ביולוגי במדעי החיים.
בפוליטיקה של זהויות, בני אדם מייחסים לעצמם תכונות שונות, הכוללות נתונים דמוגרפיים (למשל גזע, מין וגיל) וכן ערכים ונורמות תרבותיות. קבוצות שונות של בני אדם נבדלים ביניהם בשפה, בלבוש ובמסורת, כמו גם באופן ההתארגנות החברתית, באמונה הדתית, בנורמות מוסריות ובדרכי התקשורת עם הסביבה. חברה הכוללת תרבויות שונות המכבדות זו את זו היא בעלת מגוון תרבותי עשיר.
תמיכה והתנגדות
בהכרזה האוניברסלית בנושא המגוון התרבותי של אונסק"ו נאמר: ”המגוון התרבותי נחוץ לאנושות כשם שהמגוון הביולוגי נחוץ לטבע.” הקבלה זו בין מגוון תרבותי למגוון ביולוגי יוצרת תמיכה אינטואיטיבית. על פי הקבלה זו, כשם ששימור חיות בר חשוב לאיכות הסביבה, כך יש לשמר מנהגים של עמים ילידיים.
נגד עמדה זו נטען שהיא איננה עומדת בכללי המוסר, מאחר שמנהגים רבים של עמים ילידיים אינם לגיטימיים בימינו, למשל נישואי ילדים וקורבנות אדם.
מדידת מגוון תרבותי
קשה לכמת מגוון תרבותי באזור מסוים, אך אחד המדדים המקובלים הוא מספר השפות המדוברות בו. הבלשן הבריטי דייוויד קריסטל (אנ') זיהה תהליכים של הומוגניזציה תרבותית הגורמים לשפות להיכחד. להערכתו, עד שנת 2100 יותר מ-90% מהשפות המדוברות בעולם ייכחדו.
אמנות בינלאומיות
האמנה הראשונה שעסקה במגוון תרבותי הייתה הכרזה של אונסק"ו משנת 2001 בשם "ההכרזה האוניברסלית בנושא המגוון התרבותי". ההכרזה הוצגה ככלי חוקי המכיר במגוון התרבותי כ"מורשת המשותפת של האנושות" ומתארת את המגוון התרבותי כנושא בעל חשיבות דומה לכבוד האדם.
בשנת 2003 אושררה ההכרזה בוועידת האו"ם בנושא חברת המידע בז'נבה.
באוקטובר 2005 אונסק"ו ניסחה את האמנה להגנה וקידום של מגוון ביטויים תרבותיים (אנ'), הנחשבת לכלי החוקי העיקרי המחייב את המדינות החתומות באמנה. רוב מדינות העולם, וכן האיחוד האירופי, חתמו על האמנה. בולטות בחסרונן ישראל, ארצות הברית ואוסטרליה.
חשיבות השמירה על מגוון תרבותי מוזכרת בהצהרת מונטריאול (2006). גם הצהרה זו אומצה על ידי האיחוד האירופי.
בשנת 2009 פסק בית הדין האירופי לצדק כי יש לצדד בהשקפה רחבה בנושאי תרבות, בפרט בכל הנוגע לקשרי תרבות ומסחר בין האיחוד האירופי לבין הרפובליקה העממית של סין. האיחוד האירופי וסין התחייבו לטפח בין הצדדים חילופי תרבות מאוזנים, לחזק את שיתוף הפעולה הבינלאומי, ולזהות הזדמנויות עסקיות בנושאי תרבות ואמנות.
אחידות תרבותית
אחידות תרבותית היא ההיפך ממגוון תרבותי. ניתן לזהות אחידות תרבותית באירועים לאומיים, באירועים דתיים, ואף באירועים בעלי אופי מקומי של קהילות מעורבות.
עם זאת, על פי אונסק"ו יש להגביל את האחידות התרבותית ולשמר את המגוון התרבותי במידת האפשר, כדי למנוע תופעות חברתיות שליליות הנלוות לאחידות זו, בהן:
- היעלמות שפות וניבים רבים. למשל, בצרפת קיימות שפות רבות ללא מעמד חוקי או הגנה, הנמצאות בסכנת הכחדה, בהן ברטונית, אלזסית ובסקית.
- החשש לאיבוד מסורות עממיות, למשל בקרב עמים ילידיים בניו זילנד, באזורי החוף באוסטרליה, באמריקה הצפונית ובאמריקה המרכזית.
- התפשטות התרבות האמריקאית בעולם על ידי הפצת מוצרי תרבות, בהם סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה, מוזיקה, אופנה, מוצרי צריכה והרגלי אכילה (למשל מסעדות מזון מהיר).
אחידות תרבותית כלל-עולמית נתפסת כחלק מתהליך של גלובליזציה תרבותית.
בישראל
ישראל יישמה מדיניות כור היתוך בשנים הראשונות לאחר קבלת עצמאותה, שמטרתה הייתה ליצור אחידות תרבותית בחברה וזהות ישראלית משותפת.[1]
בשנים שחלפו מאז הפכה החברה הישראלית לחברה הטרוגנית המאגדת בתוכה לאומים, עדות, דתות ותרבויות שונות. שינוי זה הגדיל במידה ניכרת את המגוון התרבותי, ורבים קוראים להפוך את החברה הישראלית לצודקת יותר, הוגנת, סובלנית לשוני ולאחר, ונוהגת כבוד בזולת.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, ישראל נוקטת מדיניות של כור היתוך, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ ישראל כמדינה רב-תרבותית, מתוך מצע מרצ.
