שאקי (ליטא)
 | |
| בית עיריית שאקי | |
| מדינה |
 ליטא |
|---|---|
| מחוז | מריאמפולה |
| מחוז משנה | שאקי |
| תאריך ייסוד | לפני 1,355 |
| גובה | 79 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 5,845 (2013) |
שאקי (בליטאית: Šakiai) היא עיר בליטא, אחד היישובים הוותיקים בליטא, המשמשת כמרכזו המנהלי של מחוז משנה שאקי במחוז מריאמפולה שבדרום-מערב המדינה.
היסטוריה
היישוב בשאקי הוא מהוותיקים בליטא, וקיים לפחות מאמצע המאה ה-14. עד המאה ה-18 היו אדמות העיר וסביבתה בבעלות פרטית של נסיכי בית צ'רטוריסקי, בשנת 1776 קיבלה העיירה זכויות מגדבורג ובמקביל הותר ליהודים להתיישב בה.
אוכלוסיית הסביבה, איכרים ליטאים לצד יהודים, נוצלה במשך השנים בידי בעלי אחוזות, ולכן במרד האצילים הפולנים נגד שלטונות רוסיה הצארית ב-1863 נמנעו חלקים גדולים מהאוכלוסייה מהשתתפות במרד לצד האצילים.
בתקופת ליטא העצמאית הוכרזה שאקי כעיר מחוז והוקמו בה מוסדות מנהלה אזוריים ומוסדות שלטון אחרים. למרות מאמץ מודע של השלטונות להטות את המאזן הדמוגרפי לטובת אוכלוסייה ליטאית אתנית, מילאו יהודים תפקידים בכירים במנגנון העירוני, וארבעה יהודים כיהנו במשרת ראש העיר שאקי.
יהדות שאקי
יהודים החלו מתיישבים בשאקי בשנות ה-70 של המאה ה-18. בעת נסיגת הצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, ערכו חייליו פוגרום ביהודי העיר, רצחו מספר יהודים, השחיתו רכוש ושרפו ספרי תורה[1]. בעקבות אירועים אלו נטשו רוב יהודי שאקי את העיר, וחלקם שב והתיישב בה עם הכיבוש הגרמני ולאחר תום המלחמה.
רוב התעשייה הקלה בעיר היה בבעלות יהודית, והבנק העממי בעיר אף הוא היה בבעלות ובניהול יהודים.
שאקי היהודית התפרסמה כעיר של תלמידי חכמים ואישי ציבור שהיו מעורבים בחיי יהדות ליטא כולה. בית הכנסת של שאקי היה מפואר במיוחד אך התפללו בו רק בשבתות וחגים, ומרכז חייה הדתיים של העיר התרכז סביב בית המדרש המרכזי. בשנות ה-20 של המאה ה-20 בשל מחלוקת בקהילה על מינוי רבנים התפצלה הקהילה ושימשו בה במקביל שני שוחטים ושני רבנים, הרב הוותיק שזכה לתמיכת מעמד הפועלים ורב חדש שהובא לעיר בידי יהודיה האמידים. במהלך המחלוקת, התערבו השלטונות הליטאיים וסגרו את בתי הכנסת המרכזיים במשך כמה שנים. הקהילה המקומית הייתה מאורגנת וממוסדת, ועדות שונות ניהלו את ענייניה ושבעת טובי העיר היו מנהיגים נבחרים שייצגו אותה מול השלטונות המקומיים.
לפני מלחמת העולם השנייה היו בעיר מספר תלמודי תורה ובית ספר של "תרבות" שבו למדו בין 350 ל-400 תלמידים. תנועות הנוער הציוניות השונות ניהלו סניפים בעיר.
מילידיה היהודים של שאקי, נודעו: יצחק ליב גולדברג ואחיו דוב גולדברג, ויעקב אולייסקי.
בשואה
עם כיבוש העיר בידי הגרמנים ב-22 ביוני 1941, הועברה השליטה בה לידי הליטאים, אשר פרסמו מיד גזירות שונות נגד יהודיה. בהמשך, רוכזו הגברים היהודים בני 15 ומעלה מהעיר באסם בקצה העיר, ממנו שולחו ב-5 ביולי 1941 לחפור את בורות הירי בהם נרצחו. לאחר מכן רצחו הליטאים באותם הבורות כ-40 נשים יהודיות מהעיר, לאחר שהתעללו בהן.
לאחר הטבח, ריכזו הליטאים את הנשים והילדים שנותרו בעיר בגטו קטן ומוזנח שהוקם בה, תוך איסור על הכנסת מזון לשטחו. מעת לעת אנסו ורצחו הליטאים נערות יהודיות מהגטו.
ב-13 בספטמבר 1941 רצחו הליטאים את הנשים והילדים שנותרו בגטו שבעיר בבורות ירי, יחד עם יהודים נוספים מיישובי הסביבה.
רבנים
- רבי שמואל מוהליבר - ממייסדי תנועת חיבת ציון ומאבות הציונות הדתית
- רבי משה בצלאל לוריא - כיהן כרב העיר במשך שבע שנים (ה'תרכ"ב-ה'תרל"ה) עד מעברו לכהונת רבנות העיר סייני
- רבי צבי פלטרוביץ
- רבי שמעון דב אנוליק
- רבי ירמיהו פלנסברג
- רבי אהרן פרידמן
- רבי אברהם ליב שור
- רבי יוסף דוד אנחוביץ'
- רבי יוסף גולדין - רבה האחרון של שאקי, נספה בשואה.
לקריאה נוספת
- דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), שאקי בתוך: יהדות ליטא: כרך ג, ספר ב: "ישובים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 369 טורים 1–2; 2. (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1623)
- שם, על חיסול היישוב היהודי בשאקי: כרך ד עמ' 372 טור 2. (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 2090 ואילך)
קישורים חיצוניים
- "שאקי (ליטא)", באתר JewishGen (באנגלית)
- שקי (Šakiai), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), שאקיאי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1114), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ שרידי ספרי התורה הוצגו בין מלחמות העולם במוזיאון היהודי בווילנה.
