ימין רדיקלי באירופה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במדעי המדינה, המונחים ימין רדיקלי, ימין ריאקציוני, ימין פופוליסטי וימין קשה משמשים בדרך כלל להגדיר את מגוון המפלגות הפוליטיות הלאומיות הימניות באירופה מאז סוף שנות ה-70. העקרונות המאפיינים את המפלגות הללו בדרך כלל, כוללים: התנגדות לגלובליזציה ולהגירה - בעיקר הגירה בלתי מבוקרת וכזו שמגיעה ממדינות עולם שלישי, ביקורת על רב-תרבותיות והתנגדות בדרגות משתנות לאיחוד האירופי ולמתן סמכויות לאיחוד על חשבון המדינות. בשוליים היותר קיצוניים יש גם המתנגדים לדמוקרטיה ליברלית ומעדיפים מודל רזה יותר של דמוקרטיה ייצוגית בלבד.

על קשת הדעות של המפלגות המוגדרות לעיתין כ'ימין רדיקלי', אפשר למצוא מצד אחד מפלגות שמרניות ימניות קלאסיות עם גישה לאומית, ובקצה השני מפלגות עם אידאולוגיות קיצון לאומניות ואף עם נטייה לפשיזם.

טרמינולוגיה

קרן פרידריך אברט, בספר משנת 2011, מגדירה את המונחים "ימני קיצוני" ו"ימני פופוליסט" בצורה שונה ומבדילה ביניהם.[1]

לפי הפרופ' למדעי המדינה קאס מודה (אנ'), במדינות אירופיות רבות נוטים להשתמש בכינויים 'ימין רדיקלי' ו'ימין קיצוני' לסירוגין ביחס לאותן מפלגות, אולם בגרמניה קיים בידול בין מפלגות המכונות "ימין רדיקלי" (Rechsradikalismus) והן נמצאות מחוץ למיינסטרים הפוליטי, אך אינן מאיימות על הדמוקרטיה ולכן הן שחקניות בשוק הדעות הפוליטי, לעומת מפלגות המכונות "ימין קיצוני" (Rechsextremen) ומאיימות על הקיום הדמוקרטי ועל החוקה ולכן ניתן לאסור את קיומן על פי החוק הגרמני.

המונח ימין רדיקלי מקורו בשיח הפוליטי בארצות הברית, שם הוא יושם על קבוצות אנטי-קומוניסטיות שונות שהיו פעילות בעיקר בשנות החמישים בתקופת המקארתיזם. המונח והמושג הנלווה אליו חדרו גם למערב אירופה דרך מדעי החברה. לעומת זאת, המונח "קיצוניות ימנית" התפתח בקרב חוקרים אירופיים, במיוחד בגרמניה, כדי לתאר קבוצות ימין שנוצרו בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, כמו המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה והפוג'אדיסטים (אנ') הצרפתיים, ומשם המונח נדד גם לארצות הברית.

מאפיינים

למפלגות הימין הרדיקלי המגוונות הללו יש מספר מאפיינים משותפים, ובעיקר שלושה מובהקים: האחד, הבעת עמדה קשוחה נגד הגירה, כולל דרישות לפיקוח על מהגרים, לגירוש מהגרים לא חוקיים ולקדימות של אזרחים על פני מהגרים בהטבות סוציאליות. השני, בניגוד להתנהלותן של מפלגות קיצון ימניות בעבר, המפלגות הללו מקפידות לפעול בתוך המערכת הפוליטית, אף שהן בדרך כלל אנטי ממסדיות. השלישי, התנגדות לחיזוק האיחוד האירופי על חשבון כוחן של המדינות, ולעיתים התנגדות מוחלטת לקיומו של האיחוד.

העיתונאי ניק רובינס-אירלי אפיין את הימין הרדיקלי האירופי כמי שמתמקד ב"לפעמים אנטי-אירו, רגשות של אנטי-מהגרים, כמו גם פחדים ביטחוניים".[2]

גל הגירת הפליטים לאירופה במאה ה-21 הוביל לעלייה משמעותית בתמיכה במפלגות הימין הרדיקלי. מאמר מ-2016 בניו יורק טיימס טען שההצבעה הבריטית ה"בלתי מתקבלת על הדעת" לעזוב את האיחוד האירופי היא תוצאה של "כעס פופוליסטי נגד הסדר הפוליטי שנקבע".[3]

מאמר משנת 2014 של קרן פרידריך אברט ניסה לאבחן את הגידול בכוחן של מפלגות הימין הרדיקלי באירופה, וטען כי אי השוויון הכלכלי מגדיל את הפער "בין מנצחי הגלובליזציה למפסידים שלה. הקבוצה הראשונה מתגוררת באזורים עירוניים, יש לה מקומות עבודה יציבים יחסית וגישה לתקשורת ולתחבורה מודרנית, אך היא חוששת שבקרוב היא תחלוק את גורלה של הקבוצה השנייה. הקבוצה השנייה, בינתיים, משתייכת לעובדים עניים או מובטלים, מעמד הפועלים או כאלה שמחשיבים את עצמם כחלק מהמעמד הבינוני והנמוך וחוששים – למען עצמם או עבור ילדיהם – מהידרדרות חברתית נוספת. אנשים כאלה חיים באזורים דה-מתועשים, או באזורים כפריים או עירוניים למחצה, בשולי המטרופולינים הגלובליים, אליהם אין להם גישה".[4]

חיבורים ושיתופי פעולה

קשרים לימין הרדיקלי בארצות הברית

חוקרי מדע המדינה מציינים שני הבדלים מהותיים בין הימין הרדיקלי באירופה ובין מקביליו האמריקנים: ראשית, השיטה הדו-מפלגתית בארצות הברית מונעת מהימין הרדיקלי שם להגיע להישגים אלקטורליים משמעותיים, ולכן הוא נאלץ להשתלב בתוך המערכת הפוליטית הקיימת, בשולי המפלגה הרפובליקנית. שנית, בעוד באירופה קיימות מגבלות חוקתיות על שיח קיצוני, ולפיכך מפלגות הימין הרדיקלי נאלצות למתן את דעותיהן, בארצות הברית הן נהנות מהגנת התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית ויכולות להביע דעות בוטות יותר.

ויקטור אורבן

נטען כי בחירתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ב-2016 זכתה לשבחים[5] וגם הובילה להתחזקות של הימין הרדיקלי האירופי, ובעקבות בחירתו הורחבו הקשרים בין הצדדים, כאשר היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין נפגש עם מפלגת החירות האוסטרית,[6] והאסטרטג הראשי של הבית הלבן לשעבר, סטיב באנון, הקים את The Movement (אנ'), רשת שנועדה לקדם מטרות של ימין רדיקלי באירופה.[7] טראמפ גם הביע תמיכה מסוימת במועמדותה של מארין לה פן בהבחירות לנשיאות צרפת ב-2017.[8]

בפברואר 2025, סגן נשיא ארצות הברית ג'יי. די. ואנס נשא נאום בועידת מינכן לביטחון, בו גינה את ביטול הבחירות לנשיאות רומניה (2024) (אנ') לאחר שמועמד הימין הרדיקלי קלין ג'אורג'סקו זכה ברוב הקולות, ומתח ביקורת על האיחוד הנוצרי-דמוקרטי הגרמני על פסילתה הגורפת של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה.[9][10]

קשרים לרוסיה

חלק ממפלגות הימין הרדיקלי באירופה, כמו האיחוד הלאומי (צרפת),[11] אלטרנטיבה לגרמניה,[12] הפורום לדמוקרטיה (הולנד) (אנ'),[13] מפלגת החירות האוסטרית,[14] הליגה הצפונית (איטליה),[15] מפלגת התקפה (בולגריה),[16] מחזיקות בערוצי קשר עם שלטונו של ולדימיר פוטין, ובמסגרת זו הן מכירות בשלטונו ולעיתים גם בכיבושיו כלגיטימיים, זוכות לתמיכה ובחלק מהמקרים גם חותמות על הסכמי שיתוף פעולה עם מפלגת השלטון רוסיה המאוחדת.

קשרים לישראל

מפלגות ימין רדיקלי רבות, כולל השוודים הדמוקרטים,[17] מפלגת החירות האוסטרית, הברית לאיחוד הרומנים (אנ')[18] ועוד, ביקשו לשפר את הקשרים עם ישראל ועם מפלגת הליכוד, מתוך שאיפה שהדבר יסייע להן להתמודד עם האשמות באנטישמיות מבית, ומתוך הבנה שרבים מהאינטרסים, כמו מאבק באסלאם הקיצוני, משותפים לשני הצדדים.[19]

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, קידם את פיתוח היחסים הללו, במיוחד עם הליגה הצפונית האיטלקית ועם מפלגת פידס ההונגרית של ויקטור אורבן, על מנת לגבש ולהגדיל את התמיכה הבינלאומית במדיניותה של ישראל, וגם זכה לתמיכה של הוגי דעות בימין.[20] מנגד, בשמאל הישראלי מביעים ביקורת על הקשר הזה, בעיקר בטענה לזיהוי של המפלגות הללו עם אנטישמיות בעברן.[21][22]

בשנת 2023 השתתפה מפלגת הליכוד בוועידה שערכה מפלגת זהות ודמוקרטיה (אנ') באירוח של מתאו סלביני ברומא.[23] בשנת 2024, נאם השר עמיחי שיקלי באספה של מפלגת ווקס, וכמו כן הוא נפגש עם ראשי ונציגי מפלגות ימין רדיקלי נוספות באירופה,[24] וגם הביע תמיכה במועמדותה לנשיאות צרפת של מארין לה פן.[25]

קשרים בינלאומיים אחרים

לאורך השנים נטען כי גם משטרים שונים במדינות ערב, ובהן מצרים,[26] סוריה,[27] איחוד האמירויות הערביות[28] וערב הסעודית[29] מנסות לבסס קשרים עם הימין הרדיקלי האירופי, בעיקר עקב דאגה משותפת לגבי עליית האסלאמיזם.

מפלגת הצדק והפיתוח ומפלגת התנועה הלאומית, המרכיבות יחד את הקואליציה הממשלתית השלטת בטורקיה, פיתחו קשרים עם יוביק.[30][31] עם זאת, רוב מפלגות הימין הרדיקלי באירופה, מחזיקות בדעות אנטי-טורקיות נוקשות.[32][33]

במהלך כהונתו של ז'איר בולסונארו בברזיל, ממשלת ברזיל פיתחה קשרים הדוקים עם מפלגות ימין רדיקלי בהונגריה, איטליה ופולין.[34] בנוסף, בולסונארו פיתח קשרים עם מפלגת ווקס הספרדית[35] ועם מפלגת צ'גה (אנ') הפורטוגזית.[36] גם הדיקטטור לשעבר של הרפובליקה המרכז-אפריקאית, ז'אן-בדל בוקאסה, קיבל תמיכה נרחבת מהחזית הלאומית, ונתן למפלגה להשתמש בטירתו בצרפת כמתקן אימונים.

קשרים לקבוצות ימין חוץ-פרלמנטריות

לצד מפלגות הימין הרדיקלי, ישנן גם קבוצות חוץ-פרלמנטריות, אשר מסוגלות להביע מערך הטרוגני יותר של דעות ימניות. הקבוצות האלו הן לרוב דתיות במהותן, הקשורות לזהות נוצרית או לנאו-פגאניזם. לעיתים ניתן למצוא בקבוצות כאלה דעות אנטי קפיטליסטיות או אנטישמיות, ושמותיהן נקשרות לעיתים גם לפעילות אלימה.

רשימת מפלגות ימין רדיקלי באירופה

בין המפלגות האירופיות המסווגות בדרך כלל כמפלגות ימין רדיקלי, ניתן למצוא את: מפלגת העצמאות הבריטית, יוביק ההונגרית, ווקס הספרדית, פידס ההונגרית, מפלגת החירות האוסטרית, אלטרנטיבה לגרמניה, השוודים הדמוקרטים, צ'גה (אנ') הפורטוגזית, הליגה הצפונית האיטלקית, האחים של איטליה, הפורום לדמוקרטיה ההולנדית (אנ'), המפלגה למען החירות ההולנדית, הברית לאיחוד הרומנים (אנ'), מפלגת העם השווייצרית, המפלגה הלאומית-דמוקרטית של גרמניה, מפלגת העם הבלגית (אנ'), האיחוד הלאומי הצרפתית, חוק וצדק הפולנית, פולין המאוחדת (אנ'), מפלגת הפינים, המפלגה הלאומית הסלובקית, המפלגה הדמוקרטית הסלובנית, תנועת המולדת הקרואטית (אנ') ועוד.

בעשור האחרון, בחלק גדול מהמדינות, היו המפלגות הללו מפלגות שלטון או שותפות לקואליציה ממשלתית, ובין השאר בהונגריה, פולין, איטליה, פינלנד, הולנד, סלובקיה, סלובניה, אוסטריה ועוד.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ Nora Langenbacher, Britta Schellenberg (ed.), Is Europe on the "right" path?, Friedrich-Ebert-Stiftung, ‏2011
  2. ↑ A Field Guide To Europe's Radical Right Political Parties, HuffPost, ‏2015-02-12
  3. ↑ Yardley, Jim (2016-06-24). "Populist Anger Upends Politics on Both Sides of the Atlantic". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-03-09.
  4. ↑ Friedrich-Ebert-Stiftung, Right Wing Populism in Europe – How do we Respond?, ‏May 2014
  5. ↑ White supremacists and EU far-right leaders praise Donald Trump election win - National | Globalnews.ca, Global News (באנגלית אמריקאית)
  6. ↑ Natasha Bertrand, A far-right Austrian leader who just signed a pact with Putin says he met with Trump's national security adviser in New York, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  7. ↑ Steve Bannon to set up foundation to boost far-right across Europe, The Independent, ‏2018-07-23 (באנגלית)
  8. ↑ Aidan Quigley, Trump expresses support for French candidate Le Pen, POLITICO, ‏2017-04-21 (באנגלית)
  9. ↑ טראמפ וסגנו תקפו את מנהיגי אירופה - שנותרו המומים, באתר ynet, 15 בפברואר 2025
  10. ↑ סגן נשיא ארה״ב בנאום תוכחה בוועידת מינכן: ״האיום על אירופה - האויב שבפנים״ | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2025-03-06
  11. ↑ Russia's Putin meets French presidential contender Le Pen in Kremlin, CNBC, ‏2017-03-24 (באנגלית)
  12. ↑ Chazan, Guy; Hille, Kathrin (2017-02-21). "Russia adds Germany's AfD to contacts book of European populists". Financial Times. נבדק ב-2025-03-09.
  13. ↑ Dutch far-right leader Baudet had ties to Russia, report says, POLITICO, ‏2020-04-17 (באנגלית בריטית)
  14. ↑ "Austrian Far-Right Party Signs Cooperation Pact With United Russia". Radio Free Europe/Radio Liberty (באנגלית). 2016-12-19. נבדק ב-2025-03-09.
  15. ↑ Putin, Italy’s Far-Right Sign Agreement, The Daily Beast, ‏2017-03-06 (באנגלית)
  16. ↑ Bulgaria’s Far-Right Attaka Party ‘recognizes’ Crimea as Russia, Human Rights in Ukraine
  17. ↑ שירית אביטן כהן, ‏הליכוד מזהה שינוי מגמה בימין הקיצוני באירופה לטובת ישראל - ומהדק יחסים, באתר ישראל היום, 12 ביוני 2023
  18. ↑ אתר למנויים בלבד אמיר תיבון, ח"כ מהליכוד יזם דיון במשרד החוץ על התקרבות למפלגות ימין קיצוני באירופה, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2023
  19. ↑ Reuters, Europe far right courts Israel in anti-Islam drive, Reuters, ‏December 20, 2010
  20. ↑ אלדד בק, ‏דעה | אל תקראו להם קיצונים, באתר ישראל היום, 27 באוקטובר 2022
  21. ↑ ד"ר נמרוד גורן, דע את חבריך: ישראל והימין הקיצוני באירופה, באתר ynet, 4 בפברואר 2018
  22. ↑ אתר למנויים בלבד נדב תמיר, ברית השנאה עם הימין הקיצוני באירופה עוד תתנקם בכולנו | דעה, באתר הארץ, 20 ביוני 2024
  23. ↑ Salvini prepara il suo cantiere nero per sorpassare Meloni in Europa, la Repubblica, ‏2023-10-10
  24. ↑ Agencies and ToI Staff, At hard-right conference, minister blasts Spain’s plans to recognize Palestinian state, The Times of Israel
  25. ↑ קלמן ליבסקינד, אסף ליברמן, השר שיקלי: מצוין לנו שלה פן תהיה נשיאת צרפת, נראה לי שאני ונתניהו באותה דעה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 ביולי 2024
  26. ↑ Egyptian President Abdel Fattah Al-Sisi and Europe’s Islamophobes: An Unsavory Alliance – LobeLog, lobelog.com
  27. ↑ Cusack, Robert. "Syrian regime welcomes far-right politician and 'worst Belgian ever'". The New Arab (באנגלית). נבדק ב-2025-03-09.
  28. ↑ French far-right 'courting UAE funding' for presidential election campaign, newarab, ‏30.10.2016
  29. ↑ James Dorsey, Saudi Arabia and the West’s Right Wing: A Dubious Alliance, International Policy Digest, ‏2019-01-02 (באנגלית אמריקאית)
  30. ↑ Evelyne Pieiller, Hungary looks to the past for its future, Le Monde diplomatique, ‏2016-11-01 (באנגלית)
  31. ↑ "Macaristan'da seçimler öncesi 'Türkiye, İslam ve Allah' tartışması". BBC News Türkçe (בטורקית). נבדק ב-2025-03-09.
  32. ↑ Paul Antonopoulos, Greek Party Leader: We Should Have Destroyed Turkish Jets Harassing Our Defence Minister, ‏2020-05-05 (באנגלית בריטית)
  33. ↑ Daily Sabah with DPA, Italy's Salvini to boycott Nutella over Turkish hazelnuts, Daily Sabah, ‏2019-12-06 (באנגלית אמריקאית)
  34. ↑ Bolsonaro and Brazil Court the Global Far Right, NACLA (באנגלית)
  35. ↑ mindenki, VOX’s Abascal Meets Bolsonaro to Promote Transatlantic Alliance, europeanconservative.com, ‏2021-12-15 (באנגלית אמריקאית)
  36. ↑ Lusa, Ventura anuncia que Bolsonaro e Salvini vão estar em evento do Chega, PÚBLICO, ‏2023-04-07 (בפורטוגזית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ימין רדיקלי באירופה40681670Q21848959

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ימין_רדיקלי_באירופה&oldid=2921966"