מפלגת העם השווייצרית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפלגת העם השווייצרית
מדינה שווייץשווייץ שווייץ
מנהיגים טוני ברונר
תקופת הפעילות 1971–הווה (כ־53 שנים)
אידאולוגיות שמרנות, ליברליזם כלכלי, התבדלות, דמוקרטיה נוצרית
מטה Brückfeldstrasse 18 CH-3001, ברן
מיקום במפה הפוליטית ימין
צבעים רשמיים ירוק כהה
http://www.svp.ch/
כריסטוף בלוקור, נשיא המפלגה לשעבר וכיום מכהן כסגן נשיאה. אחד ממנהיגיה ומסמליה הבולטים גם היום
טוני ברונר, יושב ראש מפלגת העם השווייצרית כיום

מפלגת העם השווייצרית (בגרמנית: Schweizerische Volkspartei, SVP; בצרפתית: Union démocratique du centre, UDC; באיטלקית: Unione Democratica di Centro; ברומאנש: Partida populara svizra) היא מפלגת קואליציה שמרנית בשווייץ. כיום (2011) יש למפלגה 58 חברים במועצה הלאומית ו-6 חברים במועצת הקנטונים - אספת הברית - היא הפרלמנט של שווייץ. אפיונה הפוליטי של המפלגה הוא ימין-מרכז.

היסטוריה

רקע: מפלגת BGB והמפלגה הדמוקרטית

שורשי המפלגה נטועים באיחוד אשר אירע בשנת 1971 בין מפלגת האיכרים הסוחרים והעצמאיים (BGB) למפלגה הדמוקרטית.

בשנים שטרם מלחמת העולם הראשונה, המפלגה הדמוקרטית נהנתה מתמיכה רחבה בקרב החקלאים, אך בשנים שלאחר מכן ירדה הפופולריות שלה בקרבם, בעיקר בשל פעילותה המואצת למען התעשיינים.[1] בשנים שלאחר מכן החלו להתעצם מפלגות ואיגודים חקלאיים, בעיקר ברמת הקנטונים (אשר זכו לתמיכה בעיקר בקנטון ברן וקנטון ציריך), ועד מהרה גם זכו לייצוג הולם בפרלמנט - אספת הברית ובממשלה - מועצת הברית.[2] בשנת 1936, נוסדה מפלגת האיכרים הסוחרים והעצמאיים (BGB) - מפלגה חקלאית ברמה הפדרלית המאגדת בתוכה את מפלגות דומות ברמת הקנטון ואיגודים מקצועיים. בבחירות 1930 נכנסה מפלגת BGB למרכז הבמה הפוליטיקה השווייצרית כמפלגה ימנית שמרנית, למרות שהתחילה כמפלגת חקלאיים. בעוד המפלגה התנגדה לכל סוג של רעיונות סוציאליסטיים כגון האינטרנציונליזם והאנטי-מיליטריזם, היא ביקשה כן לייצג את הסוחרים והחקלאים השווייצרים כנגד העסקים הגדולים והבינלאומיים.[2]

מפלגת BGB תרמה באופן משמעותי להקמתה של האידאולוגיה הלאומית השווייצרית "ההגנה הרוחנית של האומה" (Landesverteidigung Geistige), אשר הייתה אחראית במידה רבה ללכידות התרבותית והפוליטית בשווייץ מאז שנות השלושים למרות הקרעים האתניים והדתיים במדינה. במאבק של המפלגה נגד השמאל במדינה, פעילים שונים במפלגה יצרו קשרים עם תנועות פאשיסטיות מתעוררת.[3] בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, BGB תרמה להיווצרותם של המאפיינים הפוליטיים של שווייץ לאחר המלחמה: "צמיחה כלכלית עם רגישות חברתית". עם הזמן המפלגה החלה לרקום קשרים ענפים עם המפלגה הדמוקרטית, אשר הפכה לבעלת עמדות פוליטיות דומות יותר ויותר.[4]

מפלגה הדמוקרטית נהנתה מתמיכה פוליטית בעיקר מצד ציבור העובדים. היא ביקשה להרחיב את הבסיס האלקטורלי שלה כלפי ציבור התומכים של מפלגת BGB - האוכלוסייה הכפרית המסורתי, למרות שהחלה לאבד מחשיבותה בעידן שלאחר המלחמה.[5]

שנים ראשונות: שנות השבעים והשמונים

בשנת 1971, מפלגת האיכרים הסוחרים והעצמאיים (BGB) התאחדה עם מפלגה הדמוקרטית וכך נוצרה מפלגת העם השווייצרית (SVP) - מפלגה ימנית שמרנית ליברלית.[6] המפלגה החדשה המשיכה ליהנות מרמת תמיכה של כ-11% מכלל האוכלוסייה, נתון דומה לשיעור התמיכה כמה שנים קודם לכן במפלגת BGB. בשנות השמונים סבלה המפלגה מוויכוחים פנימיים רבים, והחלה להתחלק לשני מחנות פוליטיים עיקריים: האחד ימני, ועיקר בסיס התמיכה בו נמצא בקנטון ברן; והשני קיצוני יותר, ועיקר בסיס התמיכה בו נמצא בקנטון ציריך.[5]

בשנת 1977, נבחר לנשיאות המפלגה כריסטוף בלוקור, יזם צעיר אשר עתיד להיות אחד ממנהיגיה ומסמליה הבולטים. ישר לאחר שהחל לכהן בתפקידו הוא הכריז על כוונתו כדי להוביל שינוי משמעותי בקו הפוליטי של המפלגה, במטרה לפתוח אותה למגוון דעות רחב. בלוקור ביסס עד מהרה את עיקר תמיכתו בקנטון ציריך, אך בכל זאת נהנה מתמיכה רחבה גם בשאר חלקי המפלגה.[7] באותו זמן, החלה המפלגה להגביר באופן משמעותי את פעילותה הפוליטית. דבר זה התבטא בהקמת תנועת הנוער של המפלגה (1977) "צעירי SVP" (בגרמנית: Junge SVP; בצרפתית: Jeunes UDC; באיטלקית: Giovani UDC) - אשר מטרתה היא "להכשיר את מנהיגי המפלגה העתידיים".[8][9]

עליית המפלגה למרכז הבמה הפוליטית: שנות התשעים ואליך

המאבק בין שני המחנות הפוליטיים העיקריים שבמפלגה (קנטון ברן - ימני; קנטון ציריך - קיצוני יותר, הונהג על ידי כריסטוף בלוקור) באותם זמנים נמשך עד תחילת שנות התשעים. עם הזמן החלה לצבור כוח קנטון ברן המתון יותר על חשבון קנטון ציריך - הקיצוני יותר.[10] במהלך אותם שנים, המפלגה הכפילה את מספר הסניפים שלה בקנטונים בשווייץ (בסופו של דבר היא זכתה לייצוג בכל הקנטונים).[11]

בשנת 1991, המפלגה הפכה בפעם הראשונה למפלגה הגדולה ביותר בקנטון ציריך עם 20.2% תמיכה.[12] באותן שנים טרם בחירות 1999, גבר המחנה הפוליטי הקיצוני יותר של המפלגה זה של קנטון ציריך בראשות כריסטוף בלוקור, וכך החלה המפלגה בהקצנת דעותיה השמרניות.[13] במהלך שנות התשעים, המפלגה המריאה מ-25 מושבים באספת הברית (הפרלמנט של שווייץ) ב-1991 ל-44 ב-1997.[14] אם בתחילת שנות התשעים היא הייתה מפלגת הקואליציה הקטנה ביותר בשווייץ (מתוך ארבעה) עד סוף העשור היא הפכה למפלגה החזקה ביותר במדינה.[15] במקביל, המפלגה הרחיבה את הבסיס האלקטורלי שלה גם כלפי קהלים אחרים בשווייץ.[16] בבחירות 1999 הגדילה המפלגה את שיעור התמיכה בה ב-12.6%, הגידול הגדול ביותר שהתרחש מאז בחירות 1919.[17] בעקבות זאת המפלגה זכתה לפופולריות רבה בשווייץ, הגדילה את עמדות ההשפעה של והגבירה את פעילותה במועצת הברית (ממשלת שווייץ).[18][19]

במערכות הבחירות בעשור הראשון של המאה ה-21, מפלגת העם השווייצרית הגדילה בצורה ניכרת את כוחה האלקטורלי. בבחירות 2003 זכתה המפלגה ב-55 מושבים בפרלמנט, ובבחירות 2007 זכתה המפלגה ב-62 מושבים.

אידאולוגיה

מדיניות חוץ

בכל הקשור למדיניות חוץ המפלגה תומכות במדיניות בדלנית, ובכלל זה היא דוחה מעורבות צבאית שווייצרית בחו"ל ומתנגדת למעורבות ניכרת של שווייץ בארגונים בינלאומיים, כגון האו"ם, האיחוד האירופי, נאט"ו וכו'.

משפט

המפלגה מתנגדת בתקיפות לאקטיביזם שיפוטי, ורואה בביקורת את המסורת השיפוטית של שווייץ לראות במשפט בינלאומי תקפות חוקתית - אותו היא מכנה בחלק מן המקרים "לא דמוקרטי ולגיטימי". בנוסף, היא מביעה תמיכה עזה בדמוקרטיה הישירה בשווייץ - שיטת מעורבותו של הציבור במדינה על ידי משאלי עם דחופים.

כלכלה

המפלגה תומכת בכלכלה ליברלית ובקפיטליזם. לפיכך היא תומכת במסים נמוכים והיא מתנגדת להגברת ההוצאות הממשלתיות ולהגדלת הגירעון. המפלגה נמצאת בבעיה בשל מדיניותה הכללית והיותה אחת המפלגות הפופולרית ביותר בקרב החקלאים מאז ומתמיד. מצד אחד היה אפשר לצפות ממנה לצמצום הסיבסוד לחקלאות, אך היא נמנעת מלעשות כן, משיקולים פוליטיים בעיקר.

הגירה

מדיניות ההגירה של המפלגה באשר להגירה קוראת לחקיקת חוקים מחמירים נגד מבקשי מקלט מדיני בשווייץ ולצמצם הגירה אליה ככל האפשר. המפלגה מזהירה מקריסת מערכות הרווחה במדינה בעקבות השותפות בהן גם לזרים. היא מותחת ביקורת על חלקן הגבוה של זרים בין מקבלי הקצבאות בשווייץ, היא טוענת שהטבות אלו מביאות לכדי בזבוז של כספי משלם המסים. רבים מחברי המפלגה מדגישים את הסכנה לדעתם הנובעת מההגירה המוסלמית בפרט. דבר זה התבטא ביוזמה לאסור בניית צריחי מסגדים במדינה. בנובמבר 2009 נערך במדינה משאל עם בנושא והיוזמה זכתה ברוב קולות (57.5%) והפכה לחלק מהחוקה השווייצרית.[20]

תוצאות בבחירות

תוצאות מפלגת העם השווייצרית בבחירות לאספת הברית לאורך השנים
קולות % מושבים
1971 217,908 11.1 23
1975 190,445 9.9 21
1979 210,425 11.6 23
1983 215,457 11.1 23
1987 211,535 11.0 25
1991 240,353 11.9 25
1995 280,420 14.9 29
1999 440,159 22.5 44
2003 561,817 26.6 55
2007 672,562 28.9 62
2011 641,106 26.6 54

יושבי ראש המפלגה לדורותיהם

יושבי ראש מפלגת העם השווייצרית לאורך השנים
יושב ראש זמן כהונה
הנס קונזט 1971–1976
פריץ הופמן 1976–1984
אדולף אוג'י 1984–1988
הנס הלמן 1988–1995
אואלי מאורר 1996–2008
טוני ברונר 2008–

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מפלגת העם השווייצרית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Skenderovic, 2009, pp. 124-125.
  2. ^ 2.0 2.1 Skenderovic, 2009, p. 125.
  3. ^ Skenderovic, 2009, pp. 125-126.
  4. ^ Skenderovic, 2009, pp. 126-127.
  5. ^ 5.0 5.1 Skenderovic, 2009, p. 128.
  6. ^ Geden, 2006, p. 94.
  7. ^ Skenderovic, 2009, p. 130.
  8. ^ Skenderovic (2009), p. 131–2
  9. ^ Skenderovic, 2009, pp. 130-131.
  10. ^ Skenderovic, 2009, p. 129.
  11. ^ Skenderovic, 2009, p. 133.
  12. ^ Skenderovic, 2009, p. 147.
  13. ^ Skenderovic, 2009, p. 151.
  14. ^ Skenderovic, 2009, p. 131.
  15. ^ Skenderovic, 2009, p. 145.
  16. ^ Skenderovic, 2009, pp. 153-156.
  17. ^ Skenderovic, 2009, p. 150.
  18. ^ Skenderovic, 2009, p. 134.
  19. ^ "Far-right leaves Swiss government". BBC News. 13 December 2007. Retrieved 2 February 2011.
  20. ^ סוכנויות הידיעות, אזרחי שוויץ החליטו: לאסור בניית צריחי מסגדים, באתר ynet, 29 בנובמבר 2009
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מפלגת_העם_השווייצרית&oldid=1762641"