יואל רקח
 | |
| לידה | 9 בפברואר 1909 |
|---|---|
| פטירה | 28 באוגוסט 1965 (בגיל 56) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ישראל, איטליה |
| פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל לשנת תשי"ח (1958) |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום הספקטרוסקופיה האטומית וחקר הגרעין, על שמו קרויים מקדמי רקח ומשפט רקח | |
יואל (ג'וליו) רקח (באיטלקית: Giulio Racah; 9 בפברואר 1909 – 28 באוגוסט 1965) היה פיזיקאי ישראלי, יהודי יליד איטליה, פרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטה העברית בירושלים, רקטור האוניברסיטה (1961-65) ונשיאה בפועל (1961-62), חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים (תשי"ח–1958).
ביוגרפיה
ג'וּליו (יואל) רקח נולד בשנת 1909 למשפחה יהודית מיוחסת בעיר פירנצה שבאיטליה. אמו הייתה אחות המתמטיקאי ג'ינו פאנו ובני דודיו היו המדענים האמריקאים רוברט פאנו ואוגו פאנו. בשנת 1930 סיים את לימודיו לתואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת פירנצה. רקח היה עוזרו של פרופ' אנריקו פרמי באוניברסיטת רומא והשתלם בציריך אצל הפיזיקאי האוסטרי וולפגנג פאולי. הוא הורה פיזיקה עיונית באוניברסיטאות פירנצה ופיזה, בה התמנה לפרופסור חבר בשנת 1937. על פי מחקריו, בנתה ממשלת איטליה הפשיסטית מכשור אופטי אשר שימש בהצלחה לפגיעות באוניות הצי הבריטי (בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הדמדומים של בין הערביים). מכשור זה נתן יתרון רב לצי האיטלקי בים התיכון בתחילת מלחמת העולם השנייה, עד המצאת הראדאר, שיושמה על ידי הבריטים והפכה את הקערה על פיה.
בשנת 1939 עלה רקח לארץ ישראל והתמנה לפרופסור מן המניין לפיזיקה עיונית בחוג לפיזיקה באוניברסיטה העברית שהוקם בשנת 1931. רקח ושמואל סמבורסקי היו המרצים הראשיים בחוג בתקופת המנדט הבריטי. במהלך מלחמת השחרור, נוסף על המשך מחקרו, עמד רקח בראש יחידת חמ"ד (חיל המדע) בהר הצופים.
בשנים 1946–1948 כיהן כדקאן הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע. בשנים 1950–1951 היה חבר המכון למחקר מתקדם בפרינסטון. בשנים 1954–1956 כיהן כנשיאה הראשון של האגודה הישראלית לפיזיקה. בשנת 1961 נבחר לרקטור האוניברסיטה העברית כמועמד של "הצעירים" בסנאט, אשר הכריעו להפריד את תפקיד הרקטור מתפקיד הנשיא. במשך שנה אף תפקד כנשיא בפועל עד מינויו של אליהו אילת.[1] בשנת 1963 נבחר לתקופת כהונה שנייה בתפקיד הרקטור,[2] שבו שימש עד מותו.
רקח היה מהפיזיקאים הראשונים שהשתמשו בעקרונות של סימטריה, ובענפים המתמטיים המנתחים אותה, תורת החבורות ואלגברת לי, לשם הבנתן של תופעות פיזקליות, ובכך תרם תרומות חשובות לתחום הספקטרוסקופיה האטומית וחקר הגרעין. על שמו קרויים מקדמי רקח, כמו גם משפט רקח, הטוען שבאלגברת לי פשוטה למחצה מספר אופרטורי הקזימיר שווה למספר האופרטורים בתת-האלגברה של קרטן. עם תלמידיו של רקח נמנים עמוס דה שליט, שניאור ליפסון, גבירול גולדרינג, גדעון יקותיאלי, ישראל פלח[3] ואחרים, אשר הקימו את הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן (שאז נקראה המחלקה לפיזיקה גרעינית), וכן חנוך גוטפרוינד, ששימש לימים נשיא האוניברסיטה העברית.
רקח עבד עם אלברט איינשטיין, זכה להכרה בינלאומית רחבה, ובין היתר היה חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת תשי"ח (1958) ונבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1959.
רקח נפטר בשנת 1965 כתוצאה מתאונה ביתית (דליפת גז)[4] בעיר הולדתו פירנצה, בגיל 56. נקבר בחלקת אנשי המדע הר המנוחות בירושלים.[5]
ארכיונו של רקח שמור בספרייה הלאומית.[6]
רקח היה נשוי לזָמירה, בת למשפחת מני הענפה (בתו של השופט מלכיאל מני ונכדתו של הרב אליהו מני), ואב לבת[7] ושני בנים.
פרסים והוקרה
- 1952 – פרס רוטשילד למדעי הפיזיקה מטעם יד הנדיב.[8]
- 1954 – פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים מטעם עיריית תל אביב: פרס כבוד על מחקריו בתורת החבורות ובתחום הספקטרוסקופיה האטומית והגרעינית.
- 1955 – פרס שלמה בובליק מטעם האוניברסיטה העברית.
- 1958 (תשי"ח) – פרס ישראל למדעים מדויקים.
- 1959 – חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
- 1959 – חבר כבוד של מכון ויצמן למדע.
- 1961 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מנצ'סטר.[9]
- 1963 – חבר כבוד זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
הנצחה
על שמו נקרא מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ובו נערכות לזכרו הרצאות שנתיות. כמו כן קרויים על שמו רחוב פרופסור רקח בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, וכן מכתש רקח שעל הירח. בראשית שנות ה-90 הנפיק השירות הבולאי בול לזכרו.[10]
לקריאה נוספת
- ניסן זלדס, 'יואל רקח והפיזיקה העיונית בירושלים', בתוך: חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, כרך ג: "התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי", ירושלים: מאגנס, תשס"ט 2009, עמ' 279–300.
קישורים חיצוניים
- מאמר של רקח על איינשטיין וביוגרפיה של רקח
- ביוגרפיה קצרה
- יואל רקח באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- יואל רקח, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית) (מתוך "אנציקלופדיה יודאיקה")
- י. ביצור, רבם של חוקרי האטום בישראל: פרופ' יואל רקח חקר את הקליפה – וזכה לגרעין, מעריב, 10 בספטמבר 1957
- ב. ברשאי, דמויות של אנשי מדע | פרופ' יואל רקח – המלומד הנותן כבוד למדע הישראלי, דבר, 7 באוגוסט 1958
- נתן ינאי, מדע וטכניקה | שיחה עם פרופ' יואל רקח, דבר, 21 באוקטובר 1958
- פרופ' יואל רקח נבחר רקטור האוניברסיטה העברית, דבר, 9 במרץ 1961
- פרופ' י. רקח, דבר, 29 באוגוסט 1965 (עם מותו)
- רקטור האוניברסיטה מת בפירנצה בן 56: פרופ' יואל רקח ז"ל, מעריב, 29 באוגוסט 1965
- יוסף חריף, "עכשיו צריך לתת לישראל", מעריב, 30 באוגוסט 1965
- דניאל בלוך, חברים מספרים על יואל רקח, דבר, 3 בספטמבר 1965
- Nissan Zeldes, “Giulio Racah and theoretical physics in Jerusalem,” Archive for History of Exact Sciences, 63,3 (2009), 289-323
הערות שוליים
- ^ היום ייבחר הרקטור החדש, דבר, 8 במרץ 1961; פרופ' יואל רקח נבחר רקטור האוניברסיטה העברית, דבר, 9 במרץ 1961; המאבק על כתר הנשיאות, דבר, 30 במרץ 1962; פרופ' רקח - נשיא בפועל של האוניברסיטה העברית, דבר, 24 במרץ 1961.
- ^ פרופ' רקח – רקטור האוניברסיטה בשנית, דבר, 17 במאי 1963.
- ^ ישראל פלח, באתר הפלמ"ח.
- ^ לווית פרופ' רקח תצא מחר בבוקר מהאוניברסיטה: הוברר כי מת כתוצאה מתאונה טראגית, דבר, 1 בספטמבר 1965.
- ^ פרופ' י. רקח הובא למנוחות בירושלים, דבר, 3 בספטמבר 1965; צבי לביא, פרופ' רקח הובא למנוחות, מעריב, 3 בספטמבר 1965.
- ^ [/F/?func=direct&con_lng=heb&local_base=&doc_number=003151238 ארכיון יואל רקח בספרייה הלאומית].
- ^ נהרגה בתאונה בצעירותה (בתו של פרופ' רקח נהרגה בפאריס ממכת חשמל, מעריב, 15 ביוני 1969).
- ^ פרסי רוטשילד לארבעה מדענים, דבר, 27 באפריל 1962.
- ^ פרופ' רקח ד"ר-כבוד של אוניברסיטת מנצ'סטר, דבר, 4 בספטמבר 1961.
- ^ הבול לזכרו; תיאור הבול לזכרו, באתר התאחדות בולאי ישראל.
| נשיאי האוניברסיטה העברית בירושלים | |
|---|---|
|
- פיזיקאים ישראלים
- זוכי פרס רוטשילד
- זוכי פרס ויצמן
- זוכי פרס בובליק
- זוכי פרס ישראל למדעים מדויקים
- חברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- ישראלים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- ראשוני האוניברסיטה העברית בירושלים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: פיזיקה
- יהודים איטלקים
- משפחת פאנו
- אנשי העלייה החמישית
- מדעני חיל המדע
- הרוגי תאונות
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- משפחת מני
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- רקטורי האוניברסיטה העברית בירושלים
- ישראלים שנפטרו ב-1965