יהודה אלמוג
 | |||||
| יהודה אלמוג בשנות ה-40 | |||||
| לידה |
1895 סולי שבליטא | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 23 ביולי 1972 (בגיל 77 בערך) | ||||
| השכלה | חלוציות | ||||
| |||||
|
| |||||
יהודה קופילביץ אלמוג (1895 – 23 ביולי[1] 1972) היה איש תנועת "החלוץ" ברוסיה, עוזרו הקרוב של יוסף טרומפלדור מראשי גדוד העבודה, מפעילי הקיבוץ המאוחד בחברת אשלג ארץ-ישראלית, ראש המועצה הראשון של המועצה האזורית תמר. על שמו נקרא קיבוץ אלמוג, שהוקם בשנת 1979 בצפון ים המלח.
ביוגרפיה
יהודה אלמוג נולד בסולי שבפלך וילנה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (ליטא) בשם אברהם מצקביץ'. הוא הושפע בנעוריו מהפציפיזם הטולסטויאני. גויס לצבא האימפריה הרוסית וערק ממנו (ואז אימץ את שמו של בן דודו יהודה קופילביץ'). הצטרף לארגון "החלוץ" ברוסיה, ונרתם למשימות התנועה הציונית בהשפעת יוסף טרומפלדור. לאחר מלחמת העולם הראשונה, אלמוג יצא לאיסטנבול ופעל למען חבורות חלוצים, שנשארו שם ללא אמצעי קיום ודרך להגיע לארץ ישראל.
בשנת תרע"ט 1919 עלה אלמוג לארץ ישראל עם יוסף טרומפלדור, והצטרף למייסדי קיבוץ דגניה ב׳ (טרומפלדור עלה ל״פינת הצפון״),[2] השתתף בשנת 1920, בהקמת ההסתדרות הכללית. יחד עם חבריו מן "החלוץ", נפגש עם ישראל שוחט ראש ארגון "השומר", ויחדיו ייסדו את "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור" בקיץ של שנה זו. אלמוג עמד בראש "פלוגת פתח-תקוה" של גדוד העבודה, אשר חבריה השתתפו בהקמת עין חרוד בעמק יזרעאל בקיץ 1921.
הוא היה מהפעילים הראשיים, למען התיישבות גדוד העבודה בקרקעות הברון רוטשילד בחורן. ובשנת 1922 יצא עם חיים שטורמן וצבי נדב לסיור בחורן, והציע להקים יישוב חדש בשיטה, שלאחר שנים נודעה בשם: "חומה ומגדל", אשר התבססה על החוק הטורקי הקיים. תוכניתו הייתה כי היישובים הראשונים יוקמו על ידי כ-500 איש, שיגיעו בו-זמנית אל האתרים. המתיישבים יגיעו ברכבת עם כל הציוד הנדרש להקמת היישובים. ויקימו בהם באופן מיידי את שני היישובים. בשנת 1924, יצא אלמוג לאיראן להביא עולים שיסייעו ביישוב החורן, אך משימתו לא הושלמה.[3]
בשנת 1928 בעת שחזר מאיראן, נפגש בדמשק שבסוריה עם צעירים ממועדון הנוער ברובע היהודי אשר דברו עברית רהוטה, הלהיב אותם ברעיון הציוני וסיפר להם על אדמות הברון רוטשילד בחורן. יהודה הציע לצעירים היהודים לעלות על הקרקע ולישב אותה בזכות העובדה שהם נתינים סורים. רעיון החלוציות קסם לצעירי הקהילה והתגבשה קבוצה להקמת תנועת החלוץ בדמשק בהדרכתו. יהודה הביא את דבר הקמת החלוץ בדמשק בפני מנהיגי היישוב בארץ, כדי שיארגנו את הכשרתם בקיבוץ לקראת עלייתם להתיישבות בחורן.
בשנות השלושים והארבעים יצא אלמוג מספר פעמים למסעות ארוכים במזרח אירופה, בשליחות "החלוץ" וגדוד העבודה. הוא נפגש, בין השאר, עם קהילות יהודים ועם נציגי קומונות חקלאיות.
תחילה היה ביתו בעין-חרוד, אך לאחר הפילוג ב-1923 עבר עם חבריו לתל יוסף. בעקבות הפילוג ל"ימין" ו"שמאל" בגדוד העבודה, והתפרקותו בשנים 1927–1929, הצטרף לחברי פלוגת גדוד העבודה בירושלים, אשר חבריה יסדו את קיבוץ רמת רחל. בשנות השלושים שינה את שם משפחתו ל"אלמוג", בהשראת הדרך שנסללה אז לאילת. הוא נישא לחוה, עולה מפולין, והצטרף כחבר לקיבוץ כפר גלעדי. בכל שנות פעילותו בים המלח התגוררה חוה בקיבוץ זה.
לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: אילת, דן ועציון. אלמוג קרא לילדיו על שם אתרים בארץ ישראל מצפון ועד דרום, מדן ועד אילת; שמות הילדים מסמלים את החיים המגויסים למפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. בשנת 1962 נפטרה רעיתו חווה, ונקברה בבית העלמין בכפר גלעדי. לאחר פטירתו ב-1972 חקקו חברים על מצבתו את המילים: "יהודה אלמוג, החלוץ הנצחי".
פועלו באזור ים המלח
_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_(_1896)_.-PHG-1024106.png)
לבקשתו של משה נובומייסקי מנהל חברת האשלג הבריטית בים המלח, יצא אלמוג בראש "הפלוגה המקובצת", אשר כללה חברי הקיבוץ המאוחד, להשתתף בהקמת מפעל אשלג בבעלות בריטית בסדום. הנהגת הקיבוץ המאוחד ציפתה כי הקמת המפעל תביא להקמת קיבוץ בדרום מזרח ים המלח. יהודה אלמוג התנדב להנהיג את הצעירים שהתגייסו לעבוד במפעל האשלג, ולהשתתף בהקמת יישוב חדש באזור המרוחק והמנותק. באותם ימים, לא הייתה דרך סלולה לסדום. ההגעה התבצעה בסירות אשר נעו מספר שעות מחופו הצפוני של ים המלח.
עד תש"ח 1948 הנהיג אלמוג את ציבור העובדים המאורגן בחברת האשלג. בינו לבין נובומייסקי מנהל חברת האשלג, שראה בהקשר הפועלי החלוצי עניין ערכי חשוב, שררו יחסים מורכבים. הקמת מדינת ישראל ערערה את אחיזתה של חברת האשלג באתר. עם פרוץ הקרבות, ניסה נובומייסקי לשמור על המפעל, מתוך כוונה להפעילו מחדש כאשר תסתיים המלחמה.
ב-20 במאי 1948 ננטש אזור צפון ים המלח בהוראות המטה הכללי; כמו גם מפעל האשלג הצפוני והשכונה העברית שהקימו עובדיו, קיבוץ בית הערבה, ואחר נהרסו בידי ערבים. המפעל הדרומי גם הושבת על ידי לוחמי הפלמ"ח לפני הנסיגה מן האתר. אך עוד לפני ההחלטה לעזוב את החוף הצפוני, פיטר נובומייסקי את עובדי החברה. פיטורים אלה הקצינו את היחסים המתוחים במילא בין נובומייסקי לבין אנשי הקיבוץ המאוחד, חברי בית הערבה ועובדי המפעל ובראשם יהודה אלמוג.
לאחר תש"ח, הוביל אלמוג קו נוקשה כלפי נובומייסקי, וזה התקשה לחדש את העבודה במפעל הדרומי. וכך, בשנת 1952 הוקמה החברה הממשלתית "מפעלי ים המלח", ונובומייסקי נושל למעשה ממפעל חייו. יהודה אלמוג מונה אז גם לראש המועצה הראשון בים המלח, כשנוסדה המועצה האזורית "תמר". בשנת 1965 נאלץ לפרוש מתפקידו עקב חילוקי דעות עם חברי המועצה.[4]
במהלך השנים תרם אלמוג רבות לפיתוח אתרים היסטוריים וישובים בים המלח. בין היתר יזם הקמת מלונות, יישובים, כבישים ושיקום אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים, כמו מצדה. בין יוזמותיו היו "אגודת מצדה", מוזיאון בית היוצר בנווה זוהר ובניית "משכן לתרבויות ים המלח" במצדה.
פרסומיו
- יהודה קופלביץ [=אלמוג] וב.צ. ונסקי [=אשל], חבל סדום: צוער, ים-המלח והככר, עיןחרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"ה. (מהדורה ב': תש"ט 1949).
- יהודה אלמוג, בן ציון אשל, חבל ים המלח, תל אביב: עם עובד, תשט"ז.[5]
לקריאה נוספת
- שמעון קושניר, אדם בערבה: פרקי עלילה מחייו של יהודה אלמוג, תל אביב: עם עובד, 1973.[6]
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יהודה אלמוג (קופלביץ, מצקביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 2005
- יהודה אלמוג נפגש עם חברים, באתר קיבוץ עין גדי
- ט. גרקו - ראשיתו של עמק, רשימה היסטורית על המסע שנערך מאחורי הקלעים עד יום ההתיישבות הראשון בעין חרוד
- דודו דיין, דון קישוט של ים המלח, דבר, 24 בינואר 1958
הערות שוליים
- ^ אתר ההנצחה של קיבוץ כפר גלעדי
- ^ ניר מן, תיבת האוצר של החלוץ הנצחי נפתחת לראשונה, באתר mynetקיבוץ, 24 ספטמבר 2019
- ^ צבי אילן, החלוץ בסוריה וההתיישבות בחורן 1928-1936, פעמים, 14, תשמ"ג 1982, עמ' 45-46.
- ^ שלמה גבעון, "הגוברנאטור של "סדום" – הלך בצורה "אלגאנטית"..., מעריב, 24 ביוני 1965.
- ^ סקירה קצרה, דבר, 29 במאי 1956.
- ^ שלמה שבא, אדם בערבה, דבר, 18 בינואר 1974.
27076924יהודה אלמוג