מצחתה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יהדות מצחתה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצחתה
მცხეთა
כנסיית סווטיצחובלי
קתדרלת סווטיצחובלי
מדינה גאורגיהגאורגיה גאורגיה
מחוז מצחתה מתיאנתי
נפה נפת מצחתה
חבל ארץ כארתלי
תאריך ייסוד המאה ה-9 לפנה"ס
גובה 445 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 7,423 (2005)
קואורדינטות 41°50′38″N 44°42′59″E / 41.84389°N 44.71639°E / 41.84389; 44.71639
אזור זמן UTC +4
המונומנטים ההיסטוריים של מצחתה

אתר מורשת עולמית
כנסיית הצלב
כנסיית הצלב
כנסיית הצלב
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 3, 4
מדינה גאורגיהגאורגיה גאורגיה
הערות אתר בסיכון מאז 2009
מראה כללי של מצחתה ממנזר הצלב
מצחתה וכנסיית סווטיצחובלי במרכזה
גאורגים בלבוש המסורתי צ'וחה בפסטיבל השנתי של מצחתה - מצחתוֹבּה
מכירת כובעים במצחתה

מצחֶתהגאורגית: მცხეთა) היא עיר בגאורגיה, וממוקמת במפגש הנהרות קורה ואראגווי, כ-27 ק"מ צפונית לבירה טביליסי. העיר השוכנת במרכזו של חבל כארתלי ההיסטורי משמשת כיום כבירת מחוז מצחתה מתיאנתי, ומהווה את המרכז המנהלתי של נפת מצחתה. בעיר נפגשות הדרך בין הים הכספי והים השחור עם הדרך היוצאת מטביליסי צפונה לכיוון רוסיה (הדרך הצבאית הגאורגית). במצחתה עוברת גם מסילת הברזל העיקרית של גאורגיה, המוליכה מטביליסי מערבה. מרכזה של העיר, שהיא אחת מהעתיקות בגאורגיה, הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. לפי מפקד משנת 2005 מנתה אוכלוסיית העיר 7,423 תושבים. מצחתה הוכרזה לעיר בשנת 1956.

היסטוריה

לפי ממצאים ארכאולוגיים, הייתה מצחתה מיושבת כבר לפני 3,000 שנה. במשך כמעט אלף שנים, החל במאה ה-3 לפנה"ס ועד למאה ה-6 לספירה, שמשה העיר כבירתה של הממלכה הגאורגית איבריה. ההיסטוריונים הרומים סטרבון, פלוטארך ופליניוס הזקן עמדו על חשיבותה של מצחתה לאורך הדרך שקישרה בין הים השחור והים הכספי, ועל מצודותיה. במצחתה קבלה על עצמה ממלכת איבריה את הנצרות בשנת 337, ומאז הייתה העיר למרכזה הדתי של גאורגיה ולמקום מושבה של הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית, ונקראה גם "ירושלים השנייה". לפני בואה של נינו הקדושה שניצרה את הגאורגים, שימשה מצחתה כמרכז פולחני לאל ארמזי (בעיר נצבים עד היום מצודת ארמזי מהמאה ה-3 לפנה"ס ואקרופוליס בשם דומה מסוף האלף הראשון לפנה"ס). מקורות גאורגיים מתארים במדויק את הפסטיבל הפגני ההמוני במצחתה שאף המלך עצמו השתתף בו. על לפי המסורת, משנכנסה נינו הקדושה למצחתה בלווית המלך מיראן וראתה את החגיגה השנתית לכבוד ארמזי, החלה להתפלל ופסל האל נשרף מפגיעת ברק. לפי המסורת מינה אלכסנדר הגדול את הנסיך הגאורגי האגדתי אזו (נקרא גם אזוני) לשליט "השבט של מצחתה". המקור הגאורגי מימי הביניים "ניצורה של כארתלי" ("მოქცევაჲ ქართლისაჲს"), עוסק בחשיבותה של מצחתה, ולפיו היה אזו בנו של מלך אריאן-כארתלי שהתיישב במקום עם 18 משפחות נוספות, והיה לאבי האומה. על פי הרשומות הגאורגיות מאת לאונטי מרובלי בן המאה ה-11, נמנה "מסחתוס" על בניו של כרתלוס, ולאחר מותו של האחרון מונה על ידי אימו לאב המייסד של מצחתה. עם הזמן השתנה שם העיר מ"מֶסחתה" ל"מצחֶתה".

אתרי מורשת עולמית

העיר משופעת באתרים היסטוריים ודתיים ששני העיקריים שביניהם הם:

  • קתדרלת סווטיצחובלי מהמאה ה-11 היא הכנסייה הגדולה בגאורגיה המשמשת עדיין ליעודה. משמעות שמה של הכנסייה - "עמוד מעניק-חיים".
  • כנסיית הצלב (ג'ווארי) מהמאה ה-6 שוכנת על ראש גבעה מחוץ לעיר, ונחשבת למקום הקדוש בגאורגיה. לפי המסורת הקימה נינו הקדושה צלב במקום זה, לפני שהמירה את דתם של תושבי העיר לנצרות. המבנה עצמו נבנה לכבודו של ארמזי.

יהודי מצחתה

ספר דברי הימים של גאורגיה - כארתליס צחובריבה, שמהווה את המסמך הגאורגי הקדום ביותר הידוע, מייחס את בואם של היהודים לגאורגיה, לתקופת חורבן הבית הראשון: "אז כבש נבוכדנאצר המלך את ירושלים ויהודים שנמלטו ממנה באו אל כארתלי וביקשו אדמה מה"מַמַסַחליסי" (בית האב) של מצחתה תמורת תשלום מס גולגולת. הוא נתן להם אדמה ליד האראגווי, על המעיין הנקרא בשם זאנאווי." במקום אחר, מספר הכארתליס צחוברבה על פליטים יהודים שהגיעו לגאורגיה לאחר שהוגלו על ידי אספסיאנוס והתיישבו במצחתה ליד אחיהם שישבו שם זה מכבר. היהודים כונו בשם "אוריה" או "הוריה", כינוי הרווח בכל המקורות הגאורגיים המוקדמים ומימי הביניים המאוחרים. מאוחר יותר תפס את מקומו הכינוי "איבּראילי", בעוד הכינוי "אוריה" הפך לכינוי גנאי ליהודים. ה"כארתליס צחובריבה" נכתב רק במאה ה-11, לכן יש להתייחס במידה של ספקנות למובא בו, גם אם הוא נסמך על מקורות קדומים מאוד, שכן ייתכן שמקורו ברצון לקשר את בואם של היהודים לגאורגיה למאורעות היסטוריים ידועים.

העדויות הארכאולוגיות הקדומות ביותר לישיבת יהודים בגאורגיה הן מצבות קבורה שנמצאו ליד מצחתה. על המצבות המיוחסות למאות ה-3-ה-5 חקוקות כתובות בארמית ובעברית. על מציבה אחת מופיע הכיתוב "יהודה דמתקרא גורק". ואילו על אחרת, זו של יוסף בר חאזן, חקוקים גביע וכן הלאה. במסורות הגאורגיות על הפצת הנצרות בגאורגיה תופסים היהודים מקום מיוחד.

האגדה בכרוניקה הגאורגית מימי הביניים "כרתליס צחוברבה", קושרת את היהודים הגאורגים עם סיפור צליבתו של אותו האיש. מסופר בה כי שליחים מירושלים התייצבו בפני יהודי גאורגיה ממצחתה, וביקשו נציגים שיקחו חלק במשפטו של אותו האיש. שניים מראשי היהודים, אליעז ממצחתה ולונגינוז מקרסני, יצאו לירושלים. הם נוכחו בעת צליבת אותו האיש וקנו את כותנתו של אותו האיש, מחייל רומאי מגבעת הגולגולתא שבירושלים, מקום קבורתו של אותו האיש. בשובם למצחתה, יצאה צידוניה, אחותו של אליעז לקבל את פניהם וחיבקה את הכותונת, נפלה ומתה, מצער על מותו של אותו האיש. את גלימתה לא ניתן היה להסיר ממנה, ולכן היא נקברה כשהכותונת בזרועותיה, ובמקום קבורתה צמח עץ ארז מארזי הלבנון. על פי המסורת מצבת קבר במרכזה של כנסיית סווטיצחובלי שבמצחתה, מסמנת את קיברה של צידוניה. ייתכן שאגדה זו רומזת לכך, שבקרב היהודים שהתגוררו בגאורגיה היו "יהודים נוצרים" עוד לפני שנינו הקדושה ניצרה את הגאורגים.[1]

סיפורי האגדה על הקדושה נינו מספרים כי היא התקבלה בסבר פנים יפות על ידי יהודי מצחתה ודיברה בשפה העברית. בין תלמידיה היו אביתר הכהן, נכדו של אליעז, ובתו צידוניה. אביתר נקרא על פי האגדה "אוּריאע'וֹפּילי" ("יהודי לשעבר"), צידוניה, שהלכה אחר נינו ועמה שש אמהות יהודיות, הייתה עדה למעשי הנפלאות שלה. המתנצרים גרמו לפילוג בקהילה היהודית. יש כאלה שביקשו לסקול את אביתר באבנים, ורק התערבותו של המלך מיריאן השלישי הצילה אותו מידם. למרות שיהודי מצחתה היו יעד ראשון להפצת הנצרות, הוטבלו רק חמישים משפחות מצאצאי בר-אבא (הגנב שניצל מן הצליבה לצידו של אותו האיש, והגיע על פי האגדה למצחתה), בעוד שרוב תושבי כארתלי הוטבלו על ידי נינו ובראשם המלך מיריאן השלישי ואשתו ננה.

סביר כי רעיונות הנצרות מצאו הד בקרב יהודי מצחתה וגאורגיה בכלל, כיוון שראו בה סוג של התחדשות האמונה היהודית, וזאת עוד בטרם נתקבלו על ידי הגאורגים עצמם, שאמונתם הושפעה מן הדת הפרסית. מצד שני, ייתכן כי מסורת זו טופחה על ידי הכנסייה מתוך מטרה לחזק את מעמדה של הנצרות בגאורגיה בתחילת דרכה ולהעניק לה לגיטימציה. כך או אחרת ניתן להסיק ממסורת זו על קיומו של ישוב יהודי גדול ומבוסס בגאורגיה בתחילת המאה ה-4, אם כי לא ניתן לדעת מה היה גודלו.

עדות נוספת לקיומה של קהילה יהודית במצחתה במאה ה-6 מצויה במקור גאורגי המספר על צעיר פרסי שברח מארצו למצחתה כדי לבחור בין הנצרות לבין היהדות. במקור זה מתואר מעמדו של בית התפילה היהודי כשווה ערך לבתי התפילה של הנוצרים.

בימי הביניים היו היהודים צמיתים כיתר הגאורגים בגאורגיה. תעודות מימי הביניים מספרות שהיהודים היו פעמים רבות קרבן למעשי שוד וחטיפה של אצילים-שודדים. התעודות מספרות על מסכת קשה של מעשי אכזריות וסחיטה, שהובילה לבריחת היהודים מעריצות אדוניהם בעוד הם מעדיפים את חסות המנזרים או המלוכה. תעודות משפטיות מן השנים 1801-1798 מספרות על בני משפחת מנשראשווילי, שהגיעו לסוראמי לאחר שנמלטו מאדונם הקודם והיו לצמיתים של מנזר סווטיצחובלי במצחתה. לאחר שנים תבע אדונם לשעבר שיחזרו לבעלותו, והמשפחה ניהלה מאבק עיקש וממושך על זכותה להישאר בחסות המנזר.[2]

ערים תאומות

תרבות

הפסטיבל של מצחתה המתקיים אחת לשנה, ב-14 באוקטובר, נקרא מֶצחֶתוֹבַּה. הוא נערך בהתאם למסורת הגאורגית, שבה נהוג לחגוג את יום השנה לייסודן של ערים ועיירות בפסטיבלים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצחתה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מאמרם של תמילה מגלובלישווילי יולון גגושידזה, הפזורה היהודית והנצרות הקדומה בגאורגיה, מתוך תמילה מגלובלישווילי, "הנצרות הקדומה בקווקז" ("Ancient Christianity In The Caucasus") עמ' 39
  2. ^ מתוך גרשון בן אורן, תולדות יהודי גאורגיה עד ימי המשטר הסובייט', אתר הקונגרס העולמי של יהודי גאורגיה


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25796545מצחתה