פלוטרכוס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה.
פּלוּטַרכוֹס (ביוונית: Πλούταρχος, בלטינית: Plutarchus;[1] בערך 46 – בין 120 ל-125 לספירה) היה פילוסוף, היסטוריון ומסאי יווני. חיבוריו (ששרדו) נכתבו ביוונית, אולם קהל היעד שלהם היה קוראים יווניים ורומיים גם יחד.
חייו
פלוטרכוס נולד בעיירה הקטנה כאירוניאה (אנ'), השוכנת כ-80 קילומטרים ממזרח לדלפי, בחבל בויאוטיה ביוון העתיקה, כנראה בתקופת שלטונו של הקיסר קלאודיוס.
משפחתו הייתה ידועה ועשירה.[2] שמו של סבו של פלוטרכוס היה למפריאס.[3] שמו של אביו לא נשמר, אך סביר שנקרא ניקרכוס (Nίκαρχoς), על שם אבי-סבו של פלוטרכוס,[4] על פי המנהג העממי של משפחות יווניות למחזר שם בכל דור שני. אחיו, טימון ולמפריאס, נזכרים לעיתים קרובות במאמריו ובדיאלוגים שלו, בהם על טימון במיוחד מדובר במושגים מלאי החיבה ביותר. רואלדוס (Joannes Rualdus), בחיבורו "חיי פלוטרכוס" (1624), מצא את שמה של אשתו של פלוטרכוס, מתוך ראייה בכתביו. קיים מכתב מאת פלוטרכוס לאשתו, המפציר בה שלא להיכנע לצער רב מדי על מותה של בתם בת השנתיים, שנקראה טימוקסנה על שם אמה. המספר המדויק של בניו אינו ידוע, אולם שניים מהם נזכרים לעיתים קרובות: אוטובולוס ופלוטרכוס השני. מאמרו של פלוטרכוס, De animae procreatione in Timaeo, מוקדש להם, ונישואי בנו אוטובולוס הם הסיבה לאירוע של אחת ממסיבות ארוחות הערב המתועדות ב"שיחת השולחן". אדם נוסף בשם סקולרוס נזכר במושגים שנראה שרומזים שהוא היה בנו של פלוטרכוס, אולם הדבר לא נזכר בשום מקום בפירוש. מאמרו על שאלות נישואין, המופנה אל אורודיקה (Εὐρυδίκη) ופוליאנוס, נראה כמדבר עליה כמי שהייתה לאחרונה דיירת בביתו, אך מבלי שניתן לדעת אם הייתה בתו או לא.
בשנים 66–67 לספירה, למד פלוטרכוס מתמטיקה ופילוסופיה באקדמיה של אתונה תחת אמוניוס (אנ').
בזמן כלשהו פלוטרכוס קיבל אזרחות רומית, כפי שמעיד שמו החדש, לוקיוס מסטריוס פלוטרכוס (Λούκιος Μέστριος Πλούταρχος). את שמו החדש לקח פלוטרכוס על פי המנהג הרומאי מהאיש הערב לאזרחותו, לוקיוס מסטריוס פלורוס, קונסול רומאי, שפלוטרכוס השתמש בו גם כמקור היסטורי לחיבורו "חיי אותו".[5]
את רוב חייו חי בכירוניאה, והוא הוכנס בסוד טקסי המסתורין של האל היווני אפולו. במשך 30 השנים האחרונות לחייו, כיהן פלוטרכוס כאחד משני הכהנים במקדש אפולו שבדלפי. על ידי כתביו והרצאותיו, פלוטרכוס הפך לאיש ידוע באימפריה הרומית, אולם הוא המשיך להתגורר במקום בו נולד והשתתף באופן פעיל בחיים הציבורים המקומיים, ואף כיהן כראש העיר. באחוזתו הכפרית, אורחים מכל רחבי האימפריה התקהלו לשיחות רציניות, שבראשן ישב פלוטרכוס בכיסא השיש שלו.
בנוסף לכהונתו בדלפי, כיהן פלוטרכוס גם כפקיד שלטון בכירוניאה, ובצעירותו ייצג את עירו במשלחות שונות לארצות זרות. פלוטרכוס החזיק במשרת הארכון בעיירת הולדתו, ועסק בכל ענייניה הקטנים של העיירה.
על פי הסודא,[6] הלקסיקון ביוונית מימי הביניים, הקיסר טראיאנוס מינה אותו למושל (פרוקורטור) של איליריה. אולם רוב ההיסטוריונים חושבים שאין זה סביר, משום שאיליריה לא הייתה מחוז פרוקורטורי ופלוטרכוס ככל הנראה לא דיבר אילירית. על פי ההיסטוריון הביזנטי גאורגיוס סינקלוס (סביב 800 לספירה), בערוב ימיו של פלוטרכוס, מינה אותו הקיסר אדריאנוס לפרוקורטור של פרובינקיית אכיאה (אנ') - משרה שהקנתה לו את הזכות ללבוש את הגלימות והעיטורים של קונסול בעצמו.
לפלוטרכוס היו ידידים ומכרים רבים.[2] הוא נסע רבות באגן הים התיכון, ביקר במצרים[2] ולימים הרצה ברומא תקופה ממושכת ורכש ידידים רבי-השפעה, שלהם הקדיש חלק מכתביו המאוחרים. הוא הוציא מתחת ידיו כמות ניכרת של כתבים, שחלק גדול מהם שרד עד ימינו.
סמוך לפינה הדרום-מזרחית של מקדש אפולו בדלפי, נמצאו פסל ראש ולוח עם כתובת הקדשה, שגם עליו היה פסל ראש - של פלוטרכוס. הלוח הוקם על ידי תושבי דלפי סביב שנת 125 לספירה. הכתובת אומרת: "אזרחי דלפי וכירוניאה הקדישו את זה לפלוטרכוס יחד, על פי הוראות האמפיקטיונה".
חיבוריו
פלוטרכוס היה סופר פורה ומספר יצירותיו ששרדו והגיעו לידינו הוא כמחצית מסך כל כתביו.[2]
הביוגרפיות
- חיי הקיסרים הרומאים
"חיי הקיסרים הרומאים" מאוגוסטוס עד ויטליוס הם החיבורים הביוגרפיים הראשונים של פלוטרכוס. מבין אלה, שרדו רק הביוגרפיות על גלבה ואותו. מתוך הביוגרפיות על טיבריוס ונרון שרדו רק קטעים אצל דמסקיוס (אנ') ("חיי טיבריוס" בחיבור "חיי איזידור") ואצל פלוטרכוס עצמו ("חיי טיבריוס" בחיבור "חיי גלבה"). הביוגרפיות על הקיסרים מוקדמים הללו פורסמו ככל הנראה תחת שלטון הקיסרים הפלאביים או בזמן שלטון נרווה (98-96 לספירה).
- חיי אישים
"חיי אישים" היא יצירתו המפורסמת ביותר. סדרה של ביוגרפיות של אישים נודעים מתולדות יוון ורומא העתיקה, מסודרות בזוגות כדי להאיר את מידותיהם המשותפות ואת מומיהם המשותפים של האישים המושווים. שרדו 23 זוגות כאלו, ובכל אחד ביוגרפיה של יווני לצד ביוגרפיה של רומאי. כמו כן שרדו ארבע ביוגרפיות ללא בנות-זוגן. היו היסטוריונים מאוחרים יותר שזלזלו בפלוטרכוס, אך עיקר עניינו לא היה בהיסטוריה אלא בבחינת השפעת האופי על חייהם וגורלם של אישים. חיבורו על חיי אלכסנדר הגדול, שנכתב כביוגרפיה מקבילה לזו על יוליוס קיסר, הוא אחד מחמישה מקורות שלישוניים על אודות הכובש המקדוני, ויש בו אנקדוטות ופרטים שלא מופיעים בשום מקור אחר. גם בתיאורו את נומה פומפיליוס, מלכה השני של רומא, יש פרטים מיוחדים לחיבור זה אודות לוח השנה הרומאי. יחד עם חיי שנים-עשר הקיסרים של סווטוניוס, חיבורו של פלוטרכוס על יוליוס קיסר מהווה את התיאור העיקרי של פועלו של קיסר על ידי היסטוריונים עתיקים. חיבורו על חיי פירוס הוא חשוב מאד מאחר שהוא התיאור העיקרי להיסטוריה הרומאית בתקופה שבין השנים 264-293 לפנה"ס, שלגביה לא שרדו כתביהם של דיוניסיוס מהליקרנסוס וליוויוס.
מוראליה
שאר חיבוריו ששרדו קובצו בשם "מוראליה" (ענייני מוסר). זהו אוסף של 78 מאמרים ונאומים, הכולל דיונים בדת של רומא, את החיבור "על איזיס ואוסיריס" שהוא מקור מידע קריטי על מנהגי הדת המצרית, חיבורים על סוקרטס ושחרור תבאי, על נשים אמיצות, על האינטליגנציה של החיות, "על אכילת בשר", מעט על פילוסופיה נאו-אפלטונית ותולדות מדע הכוכבים, מאמרים פילוסופיים יותר כמו דיון בשקיעת האורקל, ועוד.
החיבורים "אמרות של ספרטנים" ו"אמרות של נשים ספרטניות" (לצד חמש הביוגרפיות על אישים מספרטה), שמקורותיהם כבר נעלמו, מהווים את אחד המקורות העשירים ביותר להיסטוריונים של לקדמון. עם זאת, חיבורים אלה שנויים במחלוקת, מאחר שפלוטרכוס חי מאות שנים אחרי אותה ספרטה עליה הוא כתב, ואף על פי שהוא ביקר בספרטה בעצמו, רבים מהמנהגים עליהם הוא מדווח כבר נזנחו מזמן. עם זאת, פלוטרכוס חשוב ביותר כאחד המקורות העתיקים היחידים על החיים בספרטה.
בחיבור "על הזדון של הרודוטוס", פלוטרכוס מבקר את ההיסטוריון הקדום על כל סוג של דעה קדומה וסילוף.
מספר מהדורות של המוראליה כוללות כמה חיבורים שכיום ידועים כפסאודואפיגרפיה. "פסאודו-פלוטרכוס" אחד אחראי על כל החיבורים הללו, אולם מחברם אינו ידוע.
את חיבורי ה"מוראליה" כתב פלוטרכוס לפני שהתמסר לכתיבת הביוגרפיות, אותן כתב במהלך שני העשורים האחרונים לחייו. החיבורים במוראליה כתובים יוונית, אולם נהוג להתייחס אליהם בשמותיהם הלטיניים.[7]
השפעה
לכתבי פלוטרכוס נודעה השפעה עצומה על הספרות האנגלית ועל הספרות הצרפתית. שייקספיר במחזותיו ציטט שוב ושוב מתרגומו האנגלי של תומאס נורת' לביוגרפיות של פלוטרכוס, ואף חיבר פרפרזות לסצינות שלמות משם. ראלף וולדו אמרסון הושפע מאד מן ה"מוראליה". מישל דה מונטן שאב השראה ורעיונות מה"מוראליה" בכתיבת מסותיו. במסה "על ספרים" (ספר 2 פרק 10) כתב דה מונטן: "פלוטרכוס אחיד ויציב, מחזיק בדעות אפלטוניות נעימות ונוחות לחברה... חופשי כולו, משביע את רצונך ומשלם לך היטב". עם מעריציו נמנים גם ג'יימס בוזוול, בן ג'ונסון, ג'ון דריידן, ג'ון מילטון, פרנסיס בייקון, תומאס הובס ורוברט בראונינג.
השפעתו של פלוטרכוס ירדה במאות ה-19 וה-20, אולם היא נשארה טבועה ברעיונות הנפוצים לגבי ההיסטוריה היוונית והרומאית. אחד הציטוטים המפורסמים ביותר שלו נכלל באחת היצירות המוקדמות ביותר שלו: "עולמו של האדם נתפס בצורה הטובה ביותר דרך חייהם של האנשים שיצרו היסטוריה".
יצירותיו בתרגום עברי
- פלוטארכוס, גדולי יוון ורומא. תרגם י"ל ברוך. תל אביב, הוצאת אמנות, תרצ"ב. 2 כרכים. העתק דיגיטלי, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- פלוטארכוס. חייהם של גדולי יוון ורומי. עברית: שלמה שמואלביץ, יעקב אורנשטיין, בעריכת עמנואל כץ. ספרי זהב, מהדורה שנייה תש"ד. 2 כרכים.
- פלוטארכוס. חיי אישים - אנשי יוון. תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א.
- פלוטארכוס. חיי אישים - אנשי רומי. תרגם מהמקור היווני והוסיף מבוא והערות: יוסף ליבס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ד, תשכ"ב.
- פלוטארכוס. חיי אישים - אנשי יוון ורומי. תרגם מן המקור היווני והוסיף הערות: א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, 1973.
- פלוטרך איש חרונאה (יוון). מוראליה. תרגם מגרמנית והוסיף דברי מבוא והערות: יוסף האובן (נבו). תל אביב, הוצאת ירון גולן, תשנ"ט-1999.
- פלוטרכוס. על שלוות הנפש, תרגם מיוונית עתיקה והוסיף הערות: אברהם ארואטי, נהר ספרים, 2007.
- פלוטרכוס. ספרטה - אמרות ומנהגים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש: דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2011.
- פלוטרכוס. חיי אישים - ליקורגוס ונומה. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש: דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2016.
- פלוטרכוס (פסאודו), סיפורי אהבה, מתוך האתר של שמעון בוזגלו
לקריאה נוספת
- מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: XCI. Plutarch, pp. 545-576
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פלוטרכוס |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פלוטרכוס |
- דבורה גילולה, על: פלוטרכוס: חיי אישים: ליקורגוס ונומה, תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירושים דבורה גילולה, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- יורגוס קרמנוליס, פלוטרכוס, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
- פסאודו פלוטרכוס, סיפורי אהבה, מתוך האתר של שמעון בוזגלו
- יצירותיו בתרגום לאנגלית
הערות שוליים
- ^ הגיית השם ביוונית: פּלוּטַרכוֹס במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף); הגיית השם בלטינית: פּלוּטַרכוּס במלעיל (ההטעמה בהברה השנייה מהסוף).
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 על שלוות הנפש, תרגם מיוונית עתיקה והוסיף הערות: אברהם ארואטי; על פלוטרכוס, עמ' 69.
- ^ Symposiacs, Book V, questions V, VIII; Book IX, questions II & III
- ^ פלוטרכוס, חיי אנטוניוס, פרק סח.
- ^ פלוטארכוס, חיי אישים : אנשי יוון ורומי; אנשי רומי: אותו, פרק יד, 1.
- ^ סודא, פלוטרכוס – Suidas, s.v. Πλούταρχος
- ^ על שלוות הנפש, תרגם מיוונית עתיקה והוסיף הערות: אברהם ארואטי; על פלוטרכוס, עמ' 70.