טרה אוסטרליס
טרה אוסטרליס (בלטינית: Terra Australis; "האדמה הדרומית") היא יבשת היפותטית, שההנחה הראשונה לקיומה הופיעה כבר בזמן העתיק, והיא החלה להופיע לראשונה על מפות בין המאות ה-15 ל-18. קיומה של טרה אוסטרליס לא היה מבוסס על מדידות, מיפוי או תצפית ישירה, אלא על הרעיון, שלארץ יבשתית בחצי הכדור הצפוני צריך להימצא איזון בארץ מקבילה בחצי הכדור הדרומי[1]. רעיון זה של יבשה מאזנת מתועד כבר בתקופתו של מקרוביוס, פילוסוף רומאי בן המאה ה-5, שעשה שימוש במונח "אוסטרליס" על גבי מפותיו[2].
בראשית המאה ה-19 עשה חוקר אוסטרליה הבריטי מתיו פלינדרס נפשות לרעיון לקיחת השם אוסטרליה מ"טרה אוסטרליס" בנימוק, ש"אין כל ודאות" שתימצא איזו שהיא יבשה משמעותית דרומית לאוסטרליה[3]. היבשת העתידה להיקרא אנטארקטיקה תיחקר עשרות בשנים לאחר צאת ספרו של פלינדרס על אוסטרליה, "מסע לטרה אוסטרליס" ("A Voyage to Terra Australis") ב-1814, ולאחר שחילוף השמות שלו התקבל ברבים.
שמות נוספים
טרה אוסטרליס הוא אחד מתוך מספר שמות אשר התייחסו לשטח האדמה הקרוי בימינו יבשת אוסטרליה. שמות נוספים כוללים את טרה אוסטרליס איגנוטה (Terra Australis Ignota), טרה אוסטרליס אינקוגניטה (Terra Australis Incognita; "האדמה הלא מוכרת בדרום") או טרה אוסטרליס נודום קוגניטה (Terra Australis Nondum Cognita; "האדמה הדרומית שעדיין לא נתגלתה"). שמות אחרים ליבשת הדמיונית הם ברזיליאה אוסטרליס (Brasiliae Australis), מגָלניקה (Magallanica) או מגֶלניקה (Magellanica; "ארצו של מגלן"), לה אוסטריאליה דל איספיריטו סנטו (La Australia del Espíritu Santo; בספרדית: "האדמה הדרומית של רוח הקודש") ולה גרנדה איסלה דה ג'אווה (La grande isle de Java; בצרפתית: "האי הגדול של ג'אווה"). שמות אחרים בהם בעצם נעשה שימוש נפוץ ליבשת היו אוסטרליה והולנד החדשה.
מקורות מוקדמים
כבר בתקופת יוון העתיקה שיער הפילוסוף אריסטו כי "...מכיוון שחייב להתקיים אזור הנושא את אותו היחס לקוטב הדרומי בדומה למקום בו אנו חיים המתייחס לקוטב שלנו..."[4]. רעיונותיו של אריסטו הורחבו במהלך המאה ה-1 על ידי תלמי, אשר האמין כי האוקיינוס ההודי מוקף מצידו הדרומי ביבשה ושהאדמה בהמיספירה הצפונית צריכה להיות מאוזנת באמצעות שטח אדמה בגודל דומה בדרום[5]. מרקוס טוליוס קיקרו השתמש במונח "סינגולוס אוסטרליס" (cingulus australis; "אזור דרומי") בהתייחסו לאנטיפודים בספרו "סומניום סקיפיאוניס" (Somnium Scipionis; חלום סקיפיו")[6].
אגדות אודות טרה אוסטרליס אינקוגניטה, "האדמה הלא ידועה שבדרום", החלו עוד לפני תקופת רומא העתיקה. שרטט מפות רומאי בשם פומפוניוס מלה האמין גם הוא, כמוהו כאריסטו, בסימטריה הכרחית בין היבשות, אחרת, כך טען, היה העולם מתהפך על צדו[7]. האגדות, הסברות והדמיונות הפכו למושג מקובל בגאוגרפיה של תקופת ימי הביניים, אף על פי שהדבר לא היה מבוסס על מידע מתועד כלשהו של היבשת. מפותיו של תלמי, שהתפרסמו באירופה בתקופת הרנסאנס, לא הראו במדויק יבשת כזו, אך הציגו את יבשת אפריקה ללא גבול ימי עם האוקיינוס בקצה הדרומי שלה (ומכאן ששטחה נמתח עד לקוטב הדרומי), מה שהעלה גם את האפשרות שהאוקיינוס ההודי מוקף למעשה ביבשה מכל עבריו. מלומדים נוצרים לא התייחסו בביטול לרעיון היבשה מעבר לים הדרומי, אך האפשרות ליישבה הייתה נתונה במחלוקת.
התיאור הראשון של טרה אוסטרליס על גבי גלובוס מיוחס ככל הנראה לאיש האשכולות הגרמני יוהנס שונר (Johannes Schöner). הגלובוס אבד ב-1523 אך מקובל כי הקרטוגרף הצרפתי אורונס פינה (Oronce Finé) התבסס על דגם זה כאשר פרסם את מפת העולם בעלת צורת הלב שלו ב-1531. פינה רשם על גבי המפה כי היבשת "נתגלתה לאחרונה אך טרם נחקרה במלואה". גוף המים מעבר לקצה הדרומי של דרום אמריקה מכונה במפה "מארה מגלניקום" (Mare Magellanicum), אחד השימושים הראשונים בשמו של פרדיננד מגלן בהקשר כזה[8].
יוהנס שונר כינה את היבשת ברזיליאה אוסטרליס במאמר "אופוסקולום גאוגרפיקום" (Opusculum Geographicum) שפורסם ב-1533 ובו הסביר:
ברזיליאה אוסטרליס היא אזור ללא גבולות לכיוון הקוטב הדרומי, אשר נתגלתה לאחרונה אך טרם נחקרה במלואה, ומשתרעת הרחק אל מֶלאכָה ואף מעבר לה. תושבי האזור מנהלים חיים טובים וישרים ואינם קניבלים, בניגוד לעמים ברבריים אחרים. אין להם כתב או מלכים, אך הם מוקירים את זקניהם ומצייתים להם; הם נותנים את השם תומאס לילדיהם [על שמו של תומאס ה"קדוש"]; קרוב לאזור שוכן האי הגדול של זנזיבר ב-102.00 ו-27.30 מעלות דרום.
— . Schöner, Johann. Ioannis Schoneri ... Opusculum geographicum ex diversorum libris ac cartis ... collectum. 1533
מרקו פולו טען, שבמסעותיו בדרום ראה ארץ פראית מאד בשם לוקאק, שרק מעטים מבקרים בה והיא מלאה זהב, פילים, חיות בר ועובדי אלילים. משרטטי המפות של תקופת הרנסאנס השתמשו בקואורדינטות המעורפלות למדי של מרקו פולו למיקום הארץ שתיאר בדרום הרחוק, כחלק מטרה אוסטרליס אינקוגניטה, מחוז האגדות. גם גילוי אמריקה חיזק את סברת האירופאים, שאכן יש בדרום הרחוק יבשת רחבת ידיים ועתירת משאבים, שיש לגלותה[9].
מיפוי היבשת הדרומית
מגלי הארצות בעידן התגליות הוכיחו, מסוף המאה ה-15 ואילך, שיבשת אפריקה מוקפת כמעט כולה במים ושקיימת גישה לאוקיינוס ההודי ממערב וממזרח. תגליות אלה הקטינו את השטח בו הייתה היבשת יכולה להמצא. על אף זאת, המשיכו קרטוגרפים רבים לתמוך בתאוריית אריסטו. מדענים כגון הגאוגרף הפלמי גרארדוס מרקטור ב-1569 והקרטוגרף הסקוטי אלכסנדר דלרימפל ב-1767 עדיין טענו שהיבשת קיימת, כאשר אחת הסיבות שנטענו הייתה שעל מנת שיהיה משקל נגד לשטח היבשה שבהמיספירה הצפונית חייב להיות שטח אדמה בעל מסה גדולה בדרום, לאיזון. ככל שנתגלו שטחים נוספים בדרום, נמשך הניסיון לשייכם ליבשת ההיפותטית[10][11].
ב-1515 בנה יוהנס שונר גלובוס אשר התבסס על מפת העולם והגלובוס של מרטין ולדזמילר ושותפיו מ-1507. בגלובוס שלו, השמיט שונר בצורה בולטת את תיאורו של ולדזמילר על יבשת אנטראקטית שכונתה על ידו "בְּרָזִילִי רג'יו" (Brasilie Regio). היבשת של שונר התבססה, אם כי באופן קלוש, על דיווח מתוך מסע אמיתי: הסוחרים הפורטוגזיים נונו מנואל (Nuno Manuel) וכרישטוביו דה הארו (Cristóvão de Haro) הגיעו לאזור נהר הריו דה לה פלטה, אשר מיקומו פורסם ב-Newe Zeytung auss Presillg Landt ("ידיעות חדשות מהאדמה של ברזיל"). ידיעות אלה תיארו את מסע הפורטוגזים בעוברם דרך מצר ים בין הנקודה הדרומית ביותר של דרום אמריקה, או ברזיל, לשטח יבשה נוסף דרומית מערבית אשר כונה "ברזיל התחתונה" (Vndtere Presill)[12].
"מצר" זה היה למעשה נהר ריו דה לה פלטה, וההתייחסות של הפרסום ל"ברזיל התחתונה" התכוון לחלק מברזיל בקווי הרוחב הנמוכים יותר, אך שונר טעה בפירושו ותיאר חלק זה כעברו השני של המצר. על בסיס רעוע של פרשנותו ליבשת הדרומית, נתן לה שונר צורה טבעתית אך לא פרט את הסיבות לכך. במאמר אשר נלווה לגלובוס הסביר שונר:
הפורטוגזים הפליגו סביב האזור, הברזילי רג'יו, וגילו מעבר דומה מאד לאירופה שלנו (שם אנו מתגוררים) וממוקם בין מזרח ומערב. מצד אחד נמצא הצד האחר בטווח ראייה והכף של האזור נמצא במרחק של 60 מייל משם, בדומה להפלגה דרך מצר גיברלטר עם סביליה ומרוקו משני הצדדים, כפי שהגלובוס שלנו מראה לכיוון הקוטב האנטארקטי. בהמשך, מרחק לא רב מפריד בין אזור ברזיל למלאקה, שם הוכרז תומאס ה"קדוש" כמרטיר.
על בסיס שביב מידע זה, וביחד עם תפיסת האנטיפודים מתקופת רומא העתיקה, בנה שונר את מה שייצג לדעתו את היבשת הדרומית. ככל הנראה שימש המצר שלו כהשראה למשלחת בפיקודו של פרדיננד מגלן להגיע אל מלאקה מכיוון מערב[13].
שונר קיבל את גילוייה של ארץ האש על ידי מגלן ב-1520 כאישור נוסף לקיומה של היבשת ועל הגלובוסים שיצר ב-1523 וב-1533 תיאר אותה כ"טרה אוסטרליס, התגלתה לאחרונה אך לא ידועה במלואה" (ERRA AVSTRALIS RECENTER INVENTA SED NONDUM PLENE COGNITA). קרטוגרפים נוספים, כגון הצרפתי אורנס פינה ב-1531 והפלמים גרארדוס מרקטור ב-1538 ואברהם אורטליוס ב-1570, המשיכו בדרכו וציינו את היבשת על גבי מפות העולם שלהם. תפיסתו של שונר השפיעה על תלמידי בית הספר להכנת מפות בדייפ שבא לידי ביטוי בתיאור לה גראנדה איסלה דה ג'אווה (La grande isle de Java; "האי הגדול של ג'אווה") במפותיהם[8].
טרה אוסטרליס הופיעה במפות דייפ באמצע המאה ה-16 כאשר קו החוף שלה נמצא סמוך להודו המזרחית; לעיתים קרובות תוארה היבשת עם פרטים פיקטיביים רבים. גרארדוס מרקטור האמין בקיומה של היבשת הדרומית על סמך הגיון קוסמוגרפי. הגאוגרף והקרטוגרף הפלמי קורנליוס ויטפליט (Cornelius Wytfliet) התייחס לטרה אוסטרליס בספרו מ-1597 Descriptionis Ptolemaicae Augmentum:
טרה אוסטרליס היא הדרומית מבין כל היבשות, ישירות מתחת לחוג האנטארקטי; נמשכת מעבר לחוג הגדי הטרופי במערב ומסתיימת כמעט בקו המשווה עצמו, ורק מצר צר מפריד בינה ובין גינאה החדשה במזרח, ידועה עד כה רק על פי מספר חופים, הואיל ולאחר מסע אחד נוסף נזנח נתיב זה, אלא אם כן נאלצים ימאים, מחמת רוחות וסחף, להגיע אליהם לעיתים רחוקות. טרה אוסטרליס מתחילה שתיים או שלוש מעלות דרומית לקו המשווה ואומרים שאם תתגלה אי פעם, תיחשב ליבשת החמישית בעולם. סמוך לגינאה ומימינה שוכנים איי שלמה הנרחבים והמרובים שהתפרסמו לאחרונה בעקבות מסעו של אלבארו דה מנדיינה.
— עמוד 69. Major, Richard Henry. Early Voyages to Terra Australis, Now Called Australia. Hakluyt Society, 1859.
בשנת 1576 טען הנווט ומגלה הארצות הספרדי חואן פרננדס כי גילה את היבשת הדרומית[14]. על גבי המפה "Polus Antarcticus" שפרסם ההולנדי הנריקוס הונדיוס בשנת 1641 מופיעה טרה אוסטרליס ולידה שרשרת איים בצירוף כיתוב, לפיו גילה הרננדו גאלגו, אשר נשלח בשנת 1576 על ידי מלך ספרד, איים רבים במרחב שבין גינאה החדשה למצרי מגלן[15].
הנווט הפורטוגזי פדרו פרננדס דה קיירוס, אשר הפליג מפרו בראש משלחת לחקר האוקיינוס השקט וחיפוש היבשת הדרומית עבור ספרד בשנים 1605–1606, גילה ב-1606 קבוצת איים דרומית לגינאה החדשה (ונואטו של ימינו) ואת הגדול שבהם כינה לה אוסטריאליה דה איספיריטו סנטו (La Austrialia del Espiritu Santo; "האדמה הדרומית של רוח הקודש"), והתייחס במתן השם אוסטריאליה לבית אוסטריה ממנו יצא בית המלוכה הספרדי. בשובו תיאר דה קיירוס את האי בפני מלך ספרד כטרה אוסטרליס אינקוגניטה, וכתב כחמישים תזכירים המדווחים על מסעותיו, מתוכם הודפסו ארבעה-עשר על מנת להציגם בפני מועצת האינדיאס. התזכיר השמיני דלף והתפרסם באיטליה, הולנד, צרפת, גרמניה ואנגליה ועורר עניין רב מצד מלומדים ומגלי ארצות באשר לקיומה של היבשת הדרומית[16]. בתזכירו העשירי מ-1610 כתב דה קיירוס כי גינאה החדשה נמצאת בקצה העליון של היבשת הדרומית וכי תושבי שתיהן דומים במראם ובמנהגיהם[17].
הנווט הגליסיאני או הפורטוגזי לואיס ואס דה טורס, ששימש כסגנו של פדרו פרננדס דה קיירוס, הפליג בחזרה בנתיב נפרד לאורך צידו המזרחי של איספיריטו סנטו והוכיח שמדובר באי ולא בחלק מיבשת גדולה. בנוסף, הפליג דרך מעבר דרומית לגינאה החדשה, שנודע מאוחר יותר כמצר טורס, והוכיח בכך שגינאה החדשה אינה מחוברת לאוסטרליה, מידע אשר אבד עד למציאתו בידי אלכסנדר דלרימפל (ראו להלן). ב-1622 עדיין לא היה ידוע בוודאות על קיומו של מצר טורס ועל כך העיר הקרטוגרף ההולנדי הסל חֶריץ (Hessel Gerritsz), אשר הוציא לאור את תזכירו השמיני של קיירוס, על גבי מפת האוקיינוס השקט שפרסם ב-1622 (ושכללה לראשונה את קו החוף הצפוני של היבשת שתקרא מאוחר יותר אוסטרליה)[18], בה מופיע המצר ללא שם:
אלו שהפליגו עם ספינתו של פדרו פרננדס דה קיירוס בסביבות גינאה החדשה וכ-10 מעלות לכיוון מערב דרך איים ושרטונות רבים ומעל 23 ו-24 פאתום במשך 40 יום, העריכו כי גינאה החדשה אינה משתרעת יותר מ-10 מעלות דרומה; אם נכונה הטענה אז האדמה מ-9 ועד 14 מעלות תהיה אדמה נפרדת.
— MUTCH, T.D. The First Discovery of Australia With an account of the Voyage of the "Duyfken" and the Career of Captain Willem Jans
עמודים 24–28 .Journal of the Royal Australian Historical Society, Vol. XXVIII., Part V. 1942
כפי שניתן לצפות מרעיון המבוסס על ניחושים מרובים ומידע מבוסס מינימלי, היו המפות שהכינו הקרטוגרפים של המאות ה-16 וה-17 שונות מאד זו מזו בהתייחס ליבשת הדרומית; כללית, התכווצה היבשת כאשר מיקומים פוטנציאליים עברו פרשנות מחודשת. בשיאה, כללה היבשת את ארץ האש (המופרדת מדרום אמריקה על ידי מצר מגלן), את גינאה החדשה ואת השטח שיכונה מאוחר יותר אוסטרליה. באטלס שפרסם אברהם אורטליוס ב-1570 השתרעה טרה אוסטרליס צפונית לחוג הגדי באוקיינוס השקט.
כאשר הופיעה על מפות, הקיפה היבשת את האזורים שלא נחקרו סביב הקוטב הדרומי, לכל הפחות, אך בדרך כלל הייתה גדולה בהרבה מאנטארקטיקה האמיתית והשתרעה צפונה, בעיקר באזור האוקיינוס השקט. ניו זילנד, אשר התגלתה ב-1642 על ידי אבל טסמן נחשבה לעיתים כחלק מטרה אוסטרליס.
אלכסנדר דלרימפל, אשר בחן את יומני המסע הימיים של אנשי חברת הודו המזרחית הבריטית, מצא במהלך תרגום מסמכים ספרדיים שנתפסו במנילה ב-1752 את תיאור מסעו של טורס[16]. תגלית זו הובילה את דלרימפל לפרסם את "האוסף ההיסטורי של מספר מסעות ותגליות בדרום האוקיינוס השקט בשנים 1770-1771" (Historical Collection of the Several Voyages and Discoveries in the South Pacific Ocean in 1770–1771), אשר כלל תמונה מטעה של טרה אוסטרליס:
מספר תושביה של היבשת הדרומית מגיע ככל הנראה ל-50 מיליון, בהתחשב ברוחבה מהחוף המזרחי, אשר נתגלה על ידי חואן פרננדס ועד חופה המערבי אשר גילה אבל טסמן, שמגיע למאה מעלות בקו האורך, המסתכם בארבעים מעלות בקו הרוחב ב-4596 מיילים גיאוגרפיים. רוחב זה עולה על כל שטחה המתורבת של אסיה, מטורקיה ועד הקצה המזרחי של סין. אין בשלב זה נוכחות מסחר מאירופה לשם, אם כי די בשאריות משולחן זה כדי לקיים את כוחה, שליטתה וריבונותה של בריטניה באמצעות הפעלת כל יצרניה וספינותיה. כל מי שהחשיב את האימפריה הפרואנית, שם שגשגו תעשיות ועבודות אמנות תחת אחת ממערכות הממשל הנבונות ביותר, שנוסדה על ידי אדם זר, רשאי לטפח ציפיות חיוביות מאד מן היבשת הדרומית, ממנה הגיע ככל הנראה מאנקו קאפאק, מלך האינקה הראשון, ולהשתכנע, כי הארץ ממנה הביא מנקו קאפאק את הנוחות של חיים מתורבתים לא תוכל שלא להשפיע את השפע שלה על בני המזל, אשר יעניקו כתב במקום קיפו וכלים עשויי ברזל במקום תחליפים מגושמים יותר.
— עמודים xxviii-xxix. Dalrymple, Alexander. An Historical Collection of the Several Voyages and Discoveries in the South Pacific Ocean. 1770
טענתו של דלרימפל לקיומה של יבשת דרומית בלתי ידועה עוררה התעניינות נרחבת והביאה ב-1769 את ממשלת בריטניה להורות לג'יימס קוק להפליג באה"מ אנדוור ולחפש אחר טרה אוסטרליס מזרחית ומערבית לטהיטי, אשר נתגלתה ב-1767 על ידי סמיואל ואליס וכונתה על ידו "אי המלך ג'ורג'". תוצאות המסע הראשון של ג'יימס קוק בהקשר ליבשת הדרומית סוכמו על ידי קוק עצמו; ב-31 במרץ 1771 רשם קוק ביומנו:
אך נחזור למסע שלנו, אשר חייב לדחות את מרבית, אם לא את כל, הטענות והראיות שקידמו כותבים שונים במטרה להוכיח את דבר קיומה של יבשת דרומית; אני מתכוון צפונית ל-40 מעלות דרום, כך שלגבי מה שיכול להתקיים דרומית לקו רוחב זה אינני יודע.
המסע השני של קוק על גבי אה"מ רזולושן חקר את האוקיינוס הדרומי בין השנים 1772–1775 ובו נעשה שימוש חלוצי בכרונומטר כאמצעי למדידת קווי אורך לקביעת מיקום מדויק יותר במהלך הפלגה[19]. קוק היה הראשון שחצה את החוג האנטארקטי והוכיח שיבשת דרומית אינה קיימת במיקומים שתוארו לפניו; הוא חזה, שיבשה תוכל להתקיים רק בסביבות הקוטב הדרומי[20].
דעיכת הרעיון
בחלוף השנים החל רעיון קיומה של טרה אוסטרליס לאבד בהדרגה מאחיזתו. ב-1615 הקיפו יאקוב לה מייר ווילם סכאוטן את כף הורן והוכיחו כי ארץ האש איננה יבשת אלא ארכיפלג קטן יחסית, בעוד שב-1642 הוכיח מסעו הראשון של אבל טסמן באוקיינוס השקט כי אוסטרליה איננה חלק מיבשת דרומית מיתית. מאוחר יותר הפליג ב-1770 ג'יימס קוק סביב מרבית שטחה של ניו זילנד והוכיח כי אף היא איננה חלק מיבשת גדולה. במסעו השני הפליג קוק סביב העולם בקו רוחב גבוה מאד ואף חצה מספר פעמים את חוג הקוטב והראה בכך כי קיומה של יבשת דרומית אפשרי רק בתוך תחומיו הקרים של הקוטב הדרומי ולא קיימת שלוחה אל אזור האקלים הממוזג כפי שחשבו בעבר. ב-1814 פרסם מתיו פלינדרס את ספרו "מסע אל טרה אוסטרליס" (A Voyage to Terra Australis) והסיק כי טרה אוסטרליס, אותה שיערו אריסטו ותלמי, אינה קיימת ורצה שהשם יתייחס אל מה שראה כדבר הגדול הבא, "אוסטרליה". הוא כתב:
אין סבירות לכך, כי עוד גוף יבשה מנותק, שהיקפו שווה בקירוב, יימצא אי פעם בקו רוחב דרומי יותר; לנוכח זאת, ישמש השם טרה אוסטרליס לתיאור חשיבותה הגיאוגרפית של הארץ הזו, ומיקומה על הגלובוס: עתיקות השם ממליצה עליו; ובאין התייחסות לאף אחת מהמדינות הטוענות לבעלות, נראה ששם זה מעורר פחות התנגדות מכל שם אחר שהיה יכול להבחר.
בליווי הערה בתחתית הדף:
אם ארשה לעצמי לתקן חידוש למונח המקורי, יהיה זה להמירו ל"אוסטרליה", מכיוון שהוא נעים יותר לאוזן ומתאים לשמותיהן של חלקות אדמה גדולות אחרות על כדור הארץ.
— Flinders, Matthew. A voyage to Terra Australis (Introduction). SA.GOV.AU
לאחר זמן לא רב הוכח שמסקנתו שגוייה, אך עד אז כבר דבק השם החדש שהעניק.
ממלכת ביך
ביך (Beach) הופיעה על גבי מפות מהמאה ה-16, בעיקר אלה של אברהם אורטליוס מ-1570 ויאן הויגן ואן ליסחוטן (Jan Huyghen van Linschoten) מ-1596, כנקודה הצפונית ביותר של טרה אוסטרליס, יחד עם לוקאק (Locach), ממלכה אשר תוארה על ידי מרקו פולו כעשירה מאד בזהב. "ביך" הייתה למעשה תעתוק שגוי של "לוקאק", כאשר האחרון היה השם שנתן מרקו פולו לממלכה התאית של לאבו (לופ בורי של ימינו). בקנטונזית מבוטאת לאבו כ"לו-הוק" (Lo-huk, 羅斛) ומשם לקח מרקו פולו את התרגום שלו. בשיטת הכתיב של השפה הגרמנית בתקופת המאה ה-16 היה דמיון בין לוקאך ובואֶך (Boëach). בשל התעתוק השגוי במהדורת 1532 של הספר מסעות מרקו פולו שונה לוקאך לבואך, ומאוחר יותר קוצר לביך[21].
המקום הופיע על מפת העולם שפורסמה בפירנצה על ידי הגרמני הנריקוס מרטלוס גרמנוס (Henricus Martellus Germanus) ב-1489, ובה נראית "פרובינציית בואך" בשכנות ל"פרובינציית סיאמבה". קטע בספרו של מרקו פולו המתאר את הפלגתו בים מסין אל הודו דרך צ'אמפה, ג'אווה (אותה כינה "האי הגדול של ג'אווה"), לוקאך וסומטרה (אותה כינה "האי הקטן של ג'אווה"). לאחר הפרק העוסק בממלכת צ'אמפה, מופיע פרק המתאר את ג'אווה (בה לא ביקר בעצמו). תיאור המסע נמשך ומתאר את המשכו מצ'אמפה לסומטרה אך בשל טעות סופרים הוחלפה המילה "ג'אווה" ב"צ'אמפה" כנקודת היציאה, הממקם את סומטרה כ-1,200 מייל דרומית לג'אווה במקום צ'אמפה. לוקאך, הממוקמת בין סומטרה לצ'אמפה הופיעה בשל כך הרחק דרומה מג'אווה, ועל פי מספר גאוגרפים, סמוך או על יבשת טרה אוסטרליס עצמה[21].
כפי שהסביר סר הנרי יול (Henry Yule), עורך הגרסה האנגלית לספרו של מרקו פולו:
בשל הכתוב במהדורות הישנות, אשר נשאו את הנוסעים דרומית-מזרחית מג'אווה אל אדמת בואך (או לוקאך), מיקמו מספר גאוגרפים של המאה ה-16 במפותיהם את היבשת בכיוון זה.
— Sir Henry Yule (ed.), The Book of Ser Marco Polo, London, Murray, 1921, Volume 2. Project Gutenberg
גרארדוס מרקטור עשה זאת בהציגו על הגלובוס בשנת 1541 את "פרובינציית ביך העשירה בזהב" (Beach provincia aurifera) בקצה הצפוני של טרה אוסטרליס בהתאם לתעתיק השגוי כפי שפורסם במהדורת ספרו של מרקו פולו מאותה תקופה[21].
ביך נותרה במיקום זה גם על מפת העולם של מרקטור ב-1569, מיקום שהועצם על ידי הוספת הציטוט המיוחס למרקו פולו: "פרובינציית ביך העשירה בזהב, אליה מגיעים רק מעטים מארצות אחרות, וזאת בשל אופיים הלא אנושי של תושביה", בעוד אזור לוקאך (Lucach regnum) הופיע באותה מפה דרומית מערבית לה. בעקבות מרקטור, מיקם גם אברהם אורטליוס את ביך ולוקאך על מפת העולם שלו ב-1571. בדומה לכך, הופיעה ביך בקצה הדרומי של מפתו הידועה של יאן הויגן ואן ליסחוטן על איי מזרח הודו ב-1596, אשר הובילה (או הטעתה) את אבל טסמן במסעו ב-1642 לחיפוש אחר הארץ העשירה בזהב והשוכנת דרומית לאיי שלמה, בשטח שבין כף הורן לכף התקווה הטובה[22].
אישור לקיומה של יבשה באזור בו הראו המפות על מיקומה ההיפותטי של ביך הגיע באוקטובר 1616, עם הגעתו של ההולנדי דירק הארטוג (Dirk Hartog) לחופה המערבי של אוסטרליה של ימינו, אותה כינה אֵנדראכטסלנד (Eendrachtsland) על שם ספינתו. באוגוסט 1642 שיגרה מועצת חברת הודו המזרחית ההולנדית את אבל טסמן למסע לאותו אזור, כאשר אחת ממטרותיו הייתה "השגת מידע על הפרובינציות הלא נודעות של ביך"[23].
אנטארקטיקה
אנטארקטיקה נתגלתה לבסוף באזור ההיפותטי של טרה אוסטרליס על ידי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן ב-1820. היקפה של טרה אוסטרליס נקבע סופית, והוכח כי ההמיספירה הדרומית מכילה הרבה פחות שטח אדמה לעומת הצפונית. שטחה ההיפותטי של טרה אוסטרליס כלל בסופו של דבר רק שתי יבשות קטנות יחסית בהיקפן: אנטארקטיקה ואוסטרליה[24].
לקריאה נוספת
- Barber, Peter. Barnes, Katherine. Dr Erskine, Nigel. Gertisen, Rupert. Dr Green, Jeremy. Dr Helman, Susannah. Kaus, David. King, Robert J. Mawer, Granville Allen. Patton, Maggie. Persak, Erica. Rhodes, Jon. Shephard, Denis. Dr Sutton, Peter. Dr Terry, Martin. Van Mourik, Justine. Dr Whyte, Brendan. Wiliams, Nat. Dr Woods, Martin. Mapping Our World: Terra Incognita To Australia. National Library of Australia, 2013. מסת"ב 0642278091
- Eisler, William Lawrence. The Furthest Shore: Images of Terra Australis from the Middle Ages to Captain Cook. Cambridge University Press, 1995. מסת"ב 0521392683
הערות שוליים
- ^ Mapping Our World: Terra Incognita To Australia. עמודים 96-99
- ^ Ambrosius Aurelius Theodosius Macrobius. "Zonenkarte". e-manuscripta.ch
- ^ Flinders, Matthew. A voyage to Terra Australis (Introduction). SA.GOV.AU
- ^ Aristotle. Meteorology. Book II Part 5. The Internet Classics Archive
- ^ Mapping Our World: Terra Incognita To Australia, עמוד 19
- ^ Scott, Anne M. European Perceptions of Terra Australis. Ashgate Publishing, Ltd., 2012. מסת"ב 1409439410. עמודים 18-19
- ^ טוני הורביץ, "קווי רוחב כחולים", תרגום נועה בן-פורת, הוצאת ארה ניר 1997, עמ' 20
- ^ 8.0 8.1 Mapping Our World: Terra Incognita To Australia. עמוד 83
- ^ הורביץ, עמ' 20
- ^ Wilford, John Noble. The Mapmakers: The Story of the Great Pioneers in Cartography - from Antiquity to the Space Age. Pimlico, 2002. מסת"ב 0712668128. עמוד 165
- ^ Eisler, עמודים 37-40
- ^ "A Nova Gazeta da Terra do Brasil (Newen Zeytung auss Presillg Landt)"
- ^ Suarez, Thomas. Shedding the Veil: Mapping the European Discovery of America and the World. World Scientific, 1992. מסת"ב 9810208693. עמוד 70
- ^ Medina, José Toribio. El piloto Juan Fernández, descubridor de las islas que llevan su nombre y Juan Jufré, armador de la expedición que hizo en busca de otras en el mar del sur : estudio histórico. Santiago de Chile: Imprenta Elzeviriana. 1918. Internet Archive.
עמודים 136, 246 - ^ "Polus Antarcticus". National Library of Australia
- ^ 16.0 16.1 Mapping Our World: Terra Incognita To Australia.
עמודים 106-107 - ^ Translation by Dolores Turró of the tenth of Queirós’ Presentation memorials. State Library of New South Wales. עמוד 15
- ^ Mapping Our World: Terra Incognita To Australia. עמודים 108-113
- ^ Wales, William. "Log book of HMS 'Resolution' (RGO 14/58)". Cambridge Digital Library
- ^ Cook, James. The life, voyages, and discoveries, of captain James Cook. (Followed by) Pitcairn's island and the mutineers of the Bounty. 1837. עמודים 80, 84, 86, 184
- ^ 21.0 21.1 21.2 Mapping Our World: Terra Incognita To Australia.
עמודים 89–91, 96 - ^ Sharp, Andrew. The Voyages of Abel Janszoon Tasman. Oxford, Clarendon Press, 1968. עמודים 24-25
- ^ Robert ,Clancy. Manning, John. Brolsma, Henk. Mapping Antarctica: A Five Hundred Year Record of Discovery. Springer Science & Business Media, 2013. מסת"ב 9400743211. עמוד 82
- ^ World Exploration From Ancient Times. Encyclopaedia Britannica, Inc. 2011. מסת"ב 1615354557. עמודים 88-89