טיוטה:כל דפריש מרובא פריש

רובא דאיתא קמן - הוא עקרון הלכתי בדיני ספקות שאומר שכשיש אובייקט שאנחנו מסתפקים עליו אם הוא מותר או אסור, כשישנם עצמים נוספים שבגללם הוא בספק, תולים שדינו כרוב העצמים, דין זה נלמד מהפסוק 'אחרי רבים להטות' הנאמר בפרשת הדיינים.

רובא דאיתא קמן
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת חולין, דף י"א עמוד א', מסכת פסחים, דף ט' עמוד ב', מסכת כתובות, דף ט"ו עמוד א', מסכת נדה, דף י"ח עמוד א'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"י

אמנם דין זה נאמר רק כאשר הספק נוגע לעצם ש"פרש", ולא כשהספק נוגע לעצמים "קבועים", על פי הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי".

ישנו ספק נוסף שגם בו הולכים אחר הרוב הנקרא רובא דליתיה קמן, שמשמעותו שגם שיש אובייקט שאנחנו מסתפקים עליו אם הוא מותר או אסור והספק לא נגרם מעצמים נוספים, נוכל להעמיד את דינו על פי רוב העצמים הדומים לו, למשל יבם קטן שבא על קטנה יבמה, ואנחנו מסתפקים שמא הוא סריס או שהיא אילונית, ואז אין בהם מצות יבום, ואסורים משום 'אשת אח', תולים שהם כמו רוב האנשים שאינם לפנינו שהם אינם סריסים או איילוניות.

הסבר הדין

הדוגמה הקלאסית להבנת הדין רובא דאיתא קמן, והחילוק בין מקרה שהספק בדבר ש'פרש' שבו הולכים אחר הרוב, למקרה שהספק הוא בדבר 'קבוע' שלא הולכים אחר הרוב, הוא המקרה המכונה "תשע חנויות":

עיר אחת שיש בה עשר חנויות לממכר בשר, תשע מהן מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף (וידוע מי מוכרת כשר ומי טרף). אם נמצא בשר ברחוב מחוץ לחנויות ולא ידוע מה מקורו - ההלכה היא שמותר לאכול את הבשר משום שרוב החנויות כשרות. אך אם אדם קנה בשר מאחת החנויות והוא לא זוכר מאיזו חנות, הרוב לא מועיל ודינו כאילו מחצה מוכרים טרף ומחצה מוכרים כשר ואסור לאכול את הבשר. ההבדל בין שני המקרים הוא שכאשר הבשר נלקח מתוך החנות הוא נחשב "קבוע", ואילו כאשר הוא נמצא מחוץ לחנויות הוא נחשב "פורש".

פרטי הדין

פרטי הדין התבארו על פי הדוגמא של תשע חנויות:

• פירש לפנינו - כל הדין שהולכים אחר הרוב ב'פרש' ממקום הקביעות, הוא דווקא שפרש שלא לפנינו, אבל אם פירש לפנינו, הרי זה כלקח ממקום הקביעות שדינו כמחצה על מחצה, בטעם הדבר נאמרו שתי סיבות א. גזירה של חכמים שמא יקח גם מהקבוע ולא רק מתי שפירש, ב. שכיון שראה איך שפירש, נחשב שנולד הספק במקום הקביעות ואסור מן התורה.

כשנמצא הבשר ביד גוי מחוץ להחנויות נחשב הדבר כפירש שלא לפנינו, כיון שהגוי לא מוזהר על איסור ולא משנה לו אם החנות כשרה או טריפה, נחשב שעכשיו נולד הספק על הבשר אך זהו דווקא שאין לגוי אינטרס לקנות דווקא בחנות הטריפה, כגון שיותר זול שם, וכן נמצא ביד קטן דינו כגוי אבל כשנמצא ביד ישראל ולא יודע מאיזה חנות לקח, כמו שלישראל הראשון נאסר מדין קבוע, כך לכולם.

• קבוע למפרע - במקרה שלקח חתיכת בשר מאחת מעשר חנויות, ואחר שלקח התברר שאחת טריפה, נחלקו הראשונים האם נחשב שהספק נולד כשהבשר פרש וילכו אחר הרוב, דעת הר"ן שכיון שדין קבוע זה חידוש אין לך אלא משעת חידושו כלומר משנעשה קבוע, ולכן כל מה שנלקח קודם שנודע האיסור דינו כפרש מהרוב, וילכו אחר רוב החנויות, אולם לדעת הרא"ה שעכשיו התברר למפרע שנולד הספק בשעה שפירש הבשר, ודינו כלוקח ממקום הקביעות שהוא כמחצה על מחצה.
• רוב חנויות או רוב בשר - נחלקו הדעות האם הולכים בפרש אחר רוב חנויות כשרות, אף כנגד רוב בשר, כגון במקרה שחנות הטריפה מוכרים כמות בשר גדולה יותר מכל הבשר הנמכר בחניות הכשרות, יש אומרים שבמקרה שבאמת מכרו את כל הבשר בחנויות ילכו אחר רוב בשר ולא רוב חנויות, ויש שכתבו שמזה שלא מצאנו שחילקו אם יש בחנות הטריפה הרבה בשר או קצת, תמיד הולכים אחר רוב חנויות, ויש שנקטו ללכת תמיד אחר הרוב המחמיר.
• שתיים אחרונים - במקרה שפירשו החתיכות מהרוב בזה אחר זה ונשארו שתיים, דעת הרא"ש שאם פירשה אחת מהחתיכות לא נחשב שפירשה מהרוב, שלא שייך לומר פירשה מהרוב שנשארו פחות משלשה, ויש שסוברים שגם נשארו שתיים, הולכים אחר הרוב שהיה.
• פרשה חצי בהמה - בפוסקים נחלקו במקרה שפרשה חצי בהמה וחלקה השני נשאר במקום הקביעות, יש אומרים שגם החצי שבמקום הקביעות יהיה מותר כיוון שנגרר אחר החצי שפרש, ויש שאמרו להיפך, שגם מה שפרש יהיה אסור, שנמשך אחר החצי שנשאר במקום הקביעות, ודעת הפרי חדש שהחצי שבחוץ כשר והחצי שבפנים טריפה.
• תערובת שיש בה חתיכה הראויה להתכבד ופירש אחד - תערובת שנתערבו בה דברים שאינם בטלים, רבנן החשיבו את התערובת בגדר 'קבוע' ודינה כמחצה על מחצה, ולא הולכים אחר הרוב, ונחלקו בראשונים אם פירש אחד מתערובת זו ('קבוע דרבנן'), אם נלך אחר הרוב כמו ב'תשע חניות' ('קבוע דאורייתא'), לדעת ר"י לא הולכים אחר הרוב ודינו כמחצה על מחצה, שחוששים שמא יקח גם מהתערובת עצמה שהיא קבועה, ויתיר לעצמו כיון שהאיסור לא ניכר בתערובת, אבל במקרה של 'תשע חניות' שהאיסור ניכר לא חוששים שיקח מהקבוע, אם נתיר לו ללכת אחר הרוב במקרה שפרש אולם דעת ר"ת שכל שפירש מעצמו מותר, ורק כשהפרישן במתכוון, חוששים שיקח מן הקבוע, הרבה מהפוסקים כתבו לאסור אף בפירש ממילא, אולם דעת השולחן ערוך להתיר בפירש ממילא.

רוב כנגד כללים אחרים

• רוב וקרוב - דין כל דפריש מרובא פריש נאמר אף שנמצא הבשר סמוך למקום הטריפה, על פי הכלל 'דרוב וקרוב הלך אחר הרוב'.
• עד אחד - עד אחד נאמן אף כנגד רובא דאיתא קמן.
• דבר שיש לו מתירין - יש שסוברים שבדבר שיש לו מתירים לא ניתן ללכת אחר הרוב להתירו, ויש שהתירו ברובא דאיתא קמן.

ביוחסין

בתלמוד בבלי במסכת כתובות מבואר שמעלה עשו ביוחסין שלא אומרים כל דפריש מרובא פריש, רק שיש שני רוב, ולכן במקרה שתינוקת ירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, וחוששים שמא הבועל היה ממזר או נתין ופסל את התינוקת לינשא לכהן, אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ו'רוב סיעה' משיאים לכהונה, פירוש שמדובר שגם עברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה, רק אז מותרת לינשא לכהן, כיוון שיש שני סוגים של רוב אנשים כשרים, שמהם יכול להיות פרש הבועל, גם 'רוב העיר' וגם 'רוב סיעה, אף שבכל מקום מספיק רק רוב אחד, ל'כלל דכל דפריש מרובא פריש', מעלה עשו ביוחסין וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ובכל זאת יאמרו שהולכים אחר הרוב להתירה.

בפיקוח נפש

בתלמוד בבלי במסכת יומא מבואר שבפיקוח נפש לא אומרים כל דפריש מרובא פריש, ולכן חצר שהיו גרים בה תשעה גויים וישראל אחד, ופירש אחד מהם ונפל עליו המפולת בשבת, חוששים שמא ישראל הוא ומחללים את השבת ולא אומרים כל דפריש מרובא פריש וודאי הוא גוי, כיוון שבפיקוח נפש כתוב 'וחי בהם' דורשים וחי בהם ולא שימות בהם, שלא יוכל לבוא בשום עניין לידי מיתת ישראל .

בממונות

בראשונים נחלקו האם הכלל שאין הולכים בממון אחר הרוב נאמר גם ברובא שאיתא קמן, יש שסוברים שברובא דאיתא קמן גם לדעת שמואל הולכים אחר הרוב, ויש שמשמע מדבריהם שגם ברובא דאיתא קמן לא הולכים אחר הרוב.

לקריאה נוספת

• מתיבתא מסכת חולין חלק א, אוצר עיונים, מערכה ז.
• ערכי הש"ס, ח"ט ערך 'רוב (א)' עמוד ט"ו, ח"ה ערך 'כל דפריש מרובא פריש' עמוד שכ"ח, הוצאת מכון המאור.
• משה קופל ועלי מרצבך, הגיון - מחקרים בדרכי חשיבה של חז"ל, עמודים 9 - 22, הוצאת 'אלומה', ירושלים תשמ"ט.

קישורים חיצונים

• הרב יצחק לונדינסק, ספר הכללים - תערובות ביטול ברוב וכל דפריש, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
• הערך "רובא דאיתא קמן", באתר ויקישיבה מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות
• הערך רוב, בתוך אנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.