טיוטה:כל דפריש מרובא פריש
כל דפריש מרובא פריש[1] - הוא עקרון הלכתי בדיני ספקות שאומר שאף שבמקרה שהספק נוגע לעצמים "קבועים" אין משמעות לרוב על פי הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי", בספק הנוגע לעצם ש"פרש" הולכים אחרי הרוב.
| תלמוד בבלי | מסכת פסחים, דף ט' עמוד ב', מסכת כתובות, דף ט"ו עמוד א', מסכת נדה, דף י"ח עמוד א' |
|---|---|
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"י |
הסבר הדין
הדוגמה הקלאסית להבחנה בין מקרה שהספק הוא בדבר 'קבוע', למקרה שהספק בדבר ש'פרש' שבו הולכים אחר הרוב, היא במקרה המכונה "תשע חנויות"[2]:
עיר אחת שיש בה עשר חנויות לממכר בשר; תשע מהן מוכרות בשר כשר והעשירית מוכרת בשר טרף. אם נמצא בשר ברחוב מחוץ לחנויות ולא ידוע מה מקורו - ההלכה היא שמותר לאכול את הבשר משום שרוב החנויות כשרות[3]. אך אם אדם קנה בשר מאחת החנויות והוא לא זוכר מאיזו חנות - במקרה כזה הרוב לא מועיל[2] ודינו כאילו מחצה מוכרים טרף ומחצה מוכרים כשר ואסור לאכול את הבשר. ההבדל בין שני המקרים הוא שכאשר הבשר נלקח מתוך החנות הוא נחשב "קבוע", ואילו כאשר הוא נמצא מחוץ לחנויות הוא נחשב "פורש".
פרטי הדין
פרטי הדין התבארו על פי הדוגמא של תשע חניות:
- פירש לפנינו - כל הדין שהולכים אחר הרוב ב'פרש' ממקום הקביעות, הוא דווקא שפרש שלא לפנינו, אבל אם פירש לפנינו הרי זה כלקח ממקום הקביעות שדינו כמחצה על מחצה[א][4], בטעם הדבר נאמרו שתי סיבות א. גזירה של חכמים שמא יקח גם מהקבוע ולא רק מתי שפירש[5], ב. שכיון שראה איך שפירש, נחשב שנולד הספק במקום הקביעות ואסור מן התורה[6].
כשנמצא הבשר ביד גוי מחוץ להחנויות נחשב הדבר כפירש שלא לפנינו[4], כיון שהגוי לא מוזהר על איסור ולא משנה לו אם החנות כשרה או טריפה, נחשב שעכשיו נולד הספק על הבשר[7] אך זהו דווקא שאין לגוי אינטרס לקנות דווקא בחנות הטריפה, כגון שיותר זול שם[8], נמצא ביד ישראל קטן דינו כגוי[9] אבל כשנמצא ביד ישראל ולא יודע מאיזה חנות לקח, כמו שלישראל הראשון נאסר מדין קבוע, כך לכולם[10].
- קבוע למפרע - במקרה שלקח חתיכת בשר מאחת מעשר חניות, ואחר שלקח התברר שאחת טריפה, נחלקו הראשונים האם נחשב שהספק נולד כשהבשר פרש וילכו אחר הרוב, דעת הר"ן[11] שכיון שדין קבוע זה חידוש אין לך אלא משעת חידושו כלומר משנעשה קבוע, ולכן כל מה שנלקח קודם שנודע האיסור דינו כפרש מהרוב, וילכו אחר רוב החנויות, אולם לדעת הרא"ה[12] שעכשיו התברר למפרע שנולד הספק בשעה שפירש הבשר, ודינו כלוקח ממקום הקביעות שהוא כמחצה על מחצה.
- רוב וקרוב - דין כל דפריש מרובא פריש נאמר אף שנמצא הבשר סמוך למקום הטריפה, על פי הכלל 'דרוב וקרוב הלך אחר הרוב'[13].
- רוב חניות או רוב בשר - נחלקו הדעות האם הולכים בפרש אחר רוב חניות כשרות, אף כנגד רוב בשר, כגון במקרה שחנות הטריפה מוכרים כמות בשר גדולה יותר מכל הבשר הנמכר בחניות הכשרות, יש אומרים שבמקרה שבאמת מכרו את כל הבשר בחנויות ילכו אחר רוב בשר ולא רוב חניות, ויש שכתבו שמזה שלא מצאנו שחילקו אם יש בחנות הטריפה הרבה בשר או קצת, תמיד הולכים אחר רוב חניות, ויש שנקטו ללכת תמיד אחר הרוב המחמיר[14].
תערובת שיש בה חתיכה הראויה להתכבד ופירש אחד
תערובת שנתערבו בה דברים שאינם בטלים, רבנן החשיבו את התערובת בגדר 'קבוע' ודינה כמחצה על מחצה, ולא הולכים אחר הרוב[15], ונחלקו בראשונים אם פירש אחד מתערובת זו ('קבוע דרבנן'), אם נלך אחר הרוב כמו ב'תשע חניות' ('קבוע דאורייתא'), לדעת ר"י לא הולכים אחר הרוב ודינו כמחצה על מחצה, שחוששים שמא יקח גם מהתערובת עצמה שהיא קבועה, ויתיר לעצמו כיון שהאיסור לא ניכר בתערובת, אבל במקרה של 'תשע חניות' שהאיסור ניכר לא חוששים שיקח מהקבוע, אם נתיר לו ללכת אחר הרוב במקרה שפרש. אולם דעת ר"ת שכל שפירש מעצמו מותר, ורק כשהפרישן במתכוון, חוששים שיקח מן הקבוע[16], הרבה מהפוסקים כתבו לאסור אף בפירש ממילא[17].
ביוחסין
בתלמוד בבלי במסכת כתובות[18] מבואר שמעלה עשו ביוחסין שלא אומרים כל דפריש מרובא פריש, רק שיש שני רוב, ולכן במקרה שתינוקת ירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, וחוששים שמא הבועל היה ממזר או נתין ופסל את התינוקת לינשא לכהן, אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ו'רוב סיעה' משיאים לכהונה, פירוש שמדובר שגם עברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה, רק אז מותרת לינשא לכהן, כיוון שיש שני סוגים של רוב אנשים כשרים, שמהם יכול להיות פרש הבועל, גם 'רוב העיר' וגם 'רוב סיעה, אף שבכל מקום מספיק רק רוב אחד, ל'כלל דכל דפריש מרובא פריש', מעלה עשו ביוחסין וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ובכל זאת יאמרו שהולכים אחר הרוב להתירה.
בפיקוח נפש
בתלמוד בבלי במסכת יומא[19] מבואר שבפיקוח נפש לא אומרים כל דפריש מרובא פריש, ולכן חצר שהיו גרים בה תשעה כותיים וישראל אחד, ופירש אחד מהם ונפל עליו המפולת בשבת, חוששים שמא ישראל הוא ומחללים את השבת ולא אומרים כל דפריש מרובא פריש וודאי הוא גוי, כיוון שבפיקוח נפש כתוב 'וחי בהם'[20] דורשים וחי בהם ולא שימות בהם, שלא יוכל לבוא בשום עניין לידי מיתת ישראל [21].
קישורים חיצונים
- הרב יצחק לונדינסק, ספר הכללים - תערובות ביטול ברוב וכל דפריש, באתר אוצר החכמה.
- הערך "רובא דאיתא קמן", באתר ויקישיבה מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות
- הערך רוב, בתוך אנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה.
ביאורים
- ^ רשב"א (תורת הבית ל א), כמובא בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ט' עמוד ב' שאם ראינו עכבר שלוקח דבר ממקום שיש ט' מצבורים של מצה ואחד חמץ ולא יודעים מה לקח שנאסר מדין תשע חניות.
הערות שוליים
- ^ מארמית: כל מה שפרש - מהרוב פרש
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ה עמוד א'
- ^ למעשה, אין לאוכלו, משום ש"בשר שנתעלם מהעין אסור באכילה".
- ^ 4.0 4.1 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"י, סעיף ג'
- ^ ר"ן חולין צה.
- ^ איסור והיתר כלל כג דין י"ג, בשם תוספות, מסכת חולין, דף צ"ה עמוד א' דה' הכא.
- ^ קצות החושן רצ"ב ב'
- ^ פרי מגדים סג שפתי דעת א
- ^ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ק"י, סעיף ג' ס"ק י"ח
- ^ שיטה מקובצת כתובות טו. בשם הרא"ה.
- ^ חולין לג:
- ^ בדק הבית בית ד' שער ד'.
- ^ רבינו ירוחם נתיב ט"ו אות כ"ט
- ^ פתחי תשובה, יורה דעה, סימן ק"י ס"ק ב.
- ^ תוספות, מסכת חולין, דף צ"ה עמוד א' דה' ספיקו, על פי התלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע"ג עמוד א'
- ^ הובא דבריהם בבית יוסף סימן קי' ה'
- ^ ש"ך ק"י ס"ק ל"ו, ט"ז ס"ק ו,
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ד עמוד ב'
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ח
- ^ תוספות, מסכת יומא, דף פ"ה עמוד א'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.