טיוטה:התמודדות הישיבות עם חובת גיוס
סוגיית התמודדות הישיבות עם חובת גיוס העסיקה את עולם הישיבות לאורך ההיסטוריה בתקופות שונות, והיא שזורה בהיסטוריה שלו מראשית ימיה.
רקע
הישיבה בהגדרתה היא מוסד לימודים בו מקדישים התלמידים את כל יומם ללימוד התורה. מאחר שבדרך כלל הישיבות נועדות לבחורים רווקים טרם נישואיהם, נוצר פעמים רבות קונפליקט בין רצונם ללמוד תורה, לבין חובת הגיוס לצעירים בני גילם, במדינות בהן נהוג גיוס חובה לצבא. מצב זה היה נכון באירופה כבר בראשית דרכו של עולם הישיבות בישיבת וולוז'ין, ונמשך לאורך המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, בצבאות אירופה השונות.
לאחר קום המדינה בשנת 1948, העסיקה שאלה זו גם את מייסדי מדינת ישראל. עקב הנהגת גיוס חובה במדינת ישראל, עלתה השאלה האם בני הישיבות יחויבו אף הם בגיוס. הציבור החרדי התנגד לגיוס בני הישיבות, בטענה שעליהם להקדיש את נעוריהם ללימוד התורה בלבד. שאלת גיוס בני הישיבות המשיכה להעסיק את הפוליטיקה והציבוריות הישראלית לאורך כל שנות קיומה, וטרם באה לידי הכרעה.
באירופה
רבות מהישיבות באירופה התנהלו תחת צילה של חובת הגיוס לצבאות השונים. רבים מתלמידי הישיבות התחמקו בדרכים שונות מגיוס לצבא, וחלקם אף שירתו בפועל בצבא.
כך למשל רבי יעקב ישראל קנייבסקי, 'הסטייפעלער', תלמיד ישיבת נובהרדוק, גויס בעל כורחו לצבא הרוסי, ושמר על מתקנים צבאיים בסביבות מוסקבה[1]. בשנת תרפ"ב (1922) הבריח, כמו בחורי ישיבות רבים אחרים את הגבול לפולין והצטרף לסניף המרכזי של ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק.
רבי משה שמואל שפירא, אשר היה תלמיד ישיבת מיר שבפולין, נאלץ בהגיעו לגיל גיוס להימלט מפולין כדי להתחמק מגיוס לצבא.
רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן אשר היה חניך ישיבות ליטא בין שתי מלחמות העולם, נאלץ בהגיעו לגיל גיוס להימלט לשווייץ, בה למד בישיבת "עץ חיים" במונטרה בראשות הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו.
מלחמת העולם הראשונה
בזמן מלחמת העולם הראשונה, נלקחו תלמידי ישיבות בכפייה כדי לגייסם לצבא ליטא[2].
ישיבת סלבודקה
בשנות ה-20 של המאה העשרים, ריחפה על ישיבת סלבודקה צו גיוס לצבא הליטאי, וזו הייתה אחת הסיבות להחלטה על העברת הישיבה לחברון שבארץ ישראל. מה שאכן הוביל לבסוף לפתיחת הישיבה בחברון.
ישיבת גרודנא
בהורודנא – גרודנא, בזמן כהונתו של רבי שמעון שקופ כראש הישיבה שם, הייתה חובה להתגייס לצבא הפולני. רק מי שהיה לו תואר רב היה פטור מגיוס. רבי שמואל רוזובסקי ורבי זלמן רוטברג, אשר למדו אז בגרודנא, עלו שניהם לארץ כדי להימנע מגיוס לצבא.
במדינת ישראל
חוק טל
ערך מורחב – חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם
לאחר שנים רבות ללא הסדר חוקי בעניין גיוס בני הישיבות בישראל, התקבל בשנת 2002 חוק בכנסת, אשר אפשר את המשך דחיית גיוס בחורי ישיבות בכפוף לתנאים המפורטים בו. החוק נודע בשם "חוק טל" על שם השופט בדימוס צבי טל, שעמד בראש ועדה ציבורית שנשאה כמקובל את שמו, אשר המליצה על חקיקתו. לחוק ניתן תוקף לחמש שנים, ותוקף זה הוארך בחמש שנים נוספות, עד לשנת 2012, אז פסק בג"ץ שהחוק אינו חוקתי ובכך מנע את הארכת תוקפו על ידי הכנסת.
פקיעת החוק
ב־21 בפברואר 2012 פסק בג"ץ שחוק טל סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן הכנסת לא תוכל לשוב ולהאריכו מעבר למועד פקיעת תוקפו, 1 באוגוסט 2012. מנהיגים וח"כים חרדים הביעו תגובות נחרצות נגד פסיקת בג"ץ, הרב שמואל אויערבך, למשל, כתב: "על דבר הגזירה הנוראה לפגוע בלב היהדות, אשר חושבים על גיוס בני הישיבות חלילה וחלילה וח"ו לא תהא כזאת בישראל"[3].
לאחר ביטול חוק טל, פרסמו ראשי הישיבות הוראה לתלמידיהן לא לחתום על מסמכים בלשכת הגיוס מעבר לאישור הפרטים האישיים, וחלק אף הורו לא להתייצב כלל עם קבלת זימון ללשכת הגיוס[4].
לאחר הקמת ממשלת נתניהו השלישית במרץ 2013, הוקמה ועדת שרים בראשותו של יעקב פרי, שהמליצה על תוכנית גיוס אשר לפיה יהיו פטורים מגיוס רק 1,800 "מתמידים" בכל שנתון. הוועדה קבעה כי יוטלו סנקציות כלכליות על ישיבות שלא יעמדו ביעדי הגיוס, ואילו ישיבות בעלות אחוזי גיוס גבוהים יתוגמלו כספית. כמו כן המליצה הוועדה כי אם יעדי הגיוס לא יתממשו, ייפתחו הליכים פליליים כנגד המסרבים להתגייס[5].
לאחר שוועדת פרי הגישה את מסקנותיה, ולאחר שהצעת החוק שנוסחה בהתאם למסקנות אלו אושרה בכנסת בקריאה ראשונה, קמה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק בעניין השוויון בנטל בשירות הצבאי, בשירות האזרחי ובשוק העבודה, ולהסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות בראשות חברת הכנסת איילת שקד מהבית היהודי ("ועדת שקד"), שתפקידה להכין את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. בוועדה נכחו נציגי החרדים שהשמיעו את התנגדותם לחובת גיוס תלמידי ישיבות, בשאר המפלגות נתגלעו ויכוחים שונים, הבולט מביניהם היה מחלוקת בין סיעת "יש עתיד" לסיעת "הבית היהודי", האם יש להטיל על המשתמטים מגיוס סנקציות כלכליות או פליליות. בפברואר 2014 לאחר התערבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אישרה ועדת שקד את סעיף הסנקציות הפליליות בחוק השוויון בנטל[6].
ב-12 במרץ 2014 הוצג בכנסת "חוק הגיוס" של ועדת שקד[7] ובעקבות החרמת ההצבעה על ידי האופוזיציה, אושר בקריאה שנייה ושלישית ברוב גדול מול מתנגד אחד (יוני שטבון)[8][9]. לאחר העברת החוק המשיכו תלמידיו של הרב שמואל אוירבך וכן חוגים בעדה החרדית לדבוק בגישה שלפיה גם כשבני הישיבות יכולים לקבל דחיית שירות מהצבא, אסור להם להתייצב בלשכת הגיוס ולבקש אותה, משום שיש בכך שיתוף פעולה עם החוק החדש. הרב אוירבך אף תקף את ועד הישיבות שעוסק בהסדרת המעמד מול הצבא[10]. בספטמבר 2014 נערך בירושלים כינוס רבנים המתנגדים להתייצבות, ובהם ראשי ישיבות ליטאים המזוהים עם "בני תורה", רבני העדה החרדית, אדמו"רים ורבנים ספרדים, ובהם הרב דוד בצרי והרב בן ציון מוצפי[11]. לעומתם רוב בני הישיבות המשתייכים לחוגים המיוצגים על ידי הסיעות החרדיות בכנסת, וכן חלק מבחורי הישיבות המשתייכים לעדה החרדית, המשיכו להסדיר את מעמדם.
גיוס בכפייה ללא הסדר חוקי לבני הישיבות
ביולי 2023 פג תוקפו של החוק אשר הסדיר את דחיית גיוסם של בני הישבות עד גיל 26, אז הם קיבלו פטור מלא מגיוס. לאחר כמה חודשים ולאחר עתירה לבג"ץ בנושא, הכריע בג"ץ כי חובה על מדינת ישראל לגייס את בני הישיבות, ולא ניתן להמשיך את ההסדר הקיים. כתוצאה מכך הוכרע גם שלא ניתן להעביר תקציבים לישיבות אשר לומדים בהם בחורים מחויבי גיוס. בעקבות כך ניסו בממשלה להגיע להבנות עם המפלגות החרדיות על נוסח חוק מוסכם שיסדיר את מעמד בני הישיבות[12]. ביוני 2024, עקב עתירה בעניין, פסק בג"ץ כי הצבא חייב לקיים את הוראת החוק באופן אקטיבי, ולהתחיל מיידית בגיוסם בפועל של צעירים חרדים.
בערב חג השבועות תשפ"ד הועלתה הצעת חוק הגיוס ובה אושרו יעדים מרחיקי לכת של 3000 בחורים כבר בשנה הראשונה, בהצבעה השתתפו 120 חברי כנסת, 57 התנגדו, ו63 הצביעו בעד (חוץ משר הביטחון יואב גלנט) כך ההצעה עברה בקריאה ראשונה, וההועברה לדיון בועדת חוץ וביטחון בראשות ח"כ יולי אדלשטיין, בפלג הירושלמי ובעדה החרדית הובאה התנגדות נחרצת לתמיכתם של חברי הכנסת החרדים בחוק.
דרכי ההתנגדות של הציבור החרדי
"עצרת המיליון"
- ערך מורחב – עצרת המיליון נגד גיוס בני ישיבות (תשע"ד)
בתגובה לאישור המלצות ועדת שקד, ב-2 במרץ 2014 התקיימה הפגנה נגד גיוס בני ישיבות ("עצרת המיליון") שהשתתפו בה מאות אלפי חרדים, בראשות מנהיגי היהדות החרדית בישראל. משתתפי ההפגנה מחו נגד הצעת החוק שגובשה בוועדת שקד.
הפילוג בציבור הליטאי
- ערך מורחב – המחלוקת בציבור הליטאי
בשנת 2012, עקב חילוקי דעות בהנהגה החרדית, פרש חלק מהציבור הליטאי מההנהגה החרדית המרכזית, והקימו את הפלג הירושלמי. בראשם עמד רבי שמואל אויערבך.
המחלוקת הבולטת ביותר בין המחנות היא בדרך ההתנגדות לגיוס בני ישיבות, רוב הרבנים דגלו בהתייצבותם של בחורי הישיבות בלשכות הגיוס לצורך הסדר מעמדם כבני ישיבה, כנדרש בחוק הגיוס, ואילו הרב אוירבך הורה לא להתייצב, בנימוק שזהו שיתוף פעולה עם מגמת הצבא להרחיב את מכסת בחורי הישיבה המתגייסים, אם זאת נכון לאחר פקיעת חוק הגיוס האחרון, כל הרבנים מהחברה החרדית[13] מורים שלא להתייצב, עם זאת ישנם רבנים המורים להתייצב לצו ראשון בלבד.
התמודדות עם הסנקציות הכלכליות
במהלך שנת 2024, לאחר פקיעת ההסדר החוקי לדחיית הגיוס ביולי 2023, הורה בג"ץ על הקפאת מימון הישיבות דרך משרד הדתות. ההוראה ניתנה כצו זמני בחודש אפריל 2024, ונכנסה לתוקף קבוע בחודש יולי 2024.
בעקבות הקיצוץ המשמעותי בתקציבי עולם הישיבות, נסעו הרב דוב לנדו והרב משה הלל הירש וכן אדמורי"ם ורבנים נוספים לאיסוף כספים בחו"ל, כשהיעד שנקבע הוא 107 מיליון דולר.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ רות צביון, בית אמי, עמ' 146
- ^ ממעונות אריות, עמוד 9
- ^ יתד נאמן 23 בפברואר 2012
- ^ חזקי שטרן, הוראה לבני הישיבות: זומנתם ללשכת הגיוס? אל תחתמו על שום מסמך, באתר כיכר השבת, 5 באוגוסט 2012
- ^ ועדת פרי אישרה: סנקציות פליליות על חרדים משתמטים
- ^ עמית סגל, ועדת שקד אישרה סנקציות פליליות לחרדים שלא יתגייסו, באתר מאקו, 19 בפברואר 2014
- ^ חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19), התשע”ד-2014, באתר הכנסת
- ^ מורן אזולאי, 67:1: הכנסת אישרה את חוק הגיוס, באתר ynet, 12 במרץ 2014
- ^ מליאת הכנסת אישרה סופית חוק הגיוס, אתר הכנסת, 12 במרץ 2014.
- ^ ישראל כהן, הגר"ש אוירבך תוקף: ועד הישיבות כבר שייכים לצבא, באתר כיכר השבת, 6 ביולי 2014
- ^ התכנסו בתמיר נגד גזרת הגיוסבאתר בחדרי חרדים
- ^ כתבה בעניין, באתר כל רגע, 16.5.24.
- ^ יתד נאמן, ועד הישיבות ועד היום, 1-4-2024, עמ' 51