טיוטה:אמת

אמת היא המציאות כפי שהיא, ללא שינוי הוספה או חיסור. ומה שאינו אמת נקרא שקר שהוא דבר שאיננו נכון.

הגדרת דבר כאמת פירושה הכרה שמציאותו הינה נכוחה וקיימת.

איסור שקר בתורה

בספר שמות, פרק כ', פסוק י"ג בעשרת הדברות כתוב "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר", אך פסוק זה הוא איסור על עדות שקר בבית דין.

מצוות עשה מן התורה להשמר משקר שנאמר בספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ז' "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". וכן נמנה במניני המצוות של הסמ"ג (עשין ק"ו), הסמ"ק (רכ"ו), הרשב"ץ (זוהר הרקיע עשין קנ"ט) היראים (מצווה רל"ה) והספר חרדים (מצוות עשה בפה כ"ו). אולם הרמב"ם הרמב"ן החינוך והרס"ג לא מנאוהו כמצות עשה. נחלקו הפוסקים במצווה זו דעת בעל ספר יראים שאיסור זה הינו רק על שקרים שגורמים נזק, ומקורו מהמשך הפסוק "ונקי וצדיק אל תהרוג", אך בעל הספר חרדים סובר שהאיסור הינו גם על שקרים שאינם גורמים נזק.

הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"א עמוד א' מחמירה מאוד במצווה זו ואומרת שאסור לאדם לשקר בדין בכדי לקבל את המגיע לו משום שנאמר "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", ואף על פי שלא בא להוציא יותר ממה שמגיע לו אלא רק את מה ששיך לו על פי דין.

איסור נוסף שקיים בשקר הוא גניבת דעת שלדעת הרבה ראשונים הוא מהתורה, שנאמר (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ", ובכלל זה גם גניבת דעת (ריטב"א חולין צד, א). וכן בתוספתא מסכת בבא קמא כתוב שלשה גנבים הם גדול שבכולם גונב דעת הבריות (ריטב"א שם).

אולם גם לסוברים שהאיסור לשקר אינו נלמד מהפסוקים אלו, ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצוות עשה מן התורה להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט), ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל "חותמו של הקב"ה אמת".

אופנים שמותר לשקר

לשנות מפני השלום

בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה עמוד ב' מובא שמותר לשקר מפני דרכי שלום ולומדים זאת מכך, שלאחר מות יעקב ציוו השבטים ליוסף בשם אביהם שיסלח להם על רעתם שגמלוהו. "וא״ר אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (ספר בראשית, פרק ט"ז) ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא לפשע אחיך .."

מוסיפה הגמרא שם ששינוי מפני השלום הוא לפעמים אף מצוה, שהרי הקב"ה ציווה לשמואל בדרכו למשוח את דוד למלך תחת שאול, לשנות ולומר שהוא הולך לזבוח זבחים בלבד "ר׳ נתן אומר (השינוי לצורך השלום הינו אף) מצווה שנאמר בספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק ב' ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, ויאמר השם עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח להשם באתי.."

מוסיפה הגמרא "דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו" שבספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ג נכתב: "ותצחק שרה, בקרבה לאמור: אחרי בלותי הייתה לי עדנה, ואדוני זקן", אך בפסוק שלאחריו אומר ה' לאברהם: "למה זה צחקה שרה לאמור, האף אומנם אלד ואני זקנתי". הקב"ה שינה מפני כבודו של אברהם.

בספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק ל"ד, מספרים שנים עשר השבטים ליעקב אביהם על פגישתם עם יוסף (שאותו לא הכירו) במצרים: "והביאו את אחיכם הקטן, אליי, ואדעה כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את-אחיכם אתן לכם, ואת הארץ תסחרו". על המילים "ואת הארץ תסחרו", שאותן לא אמר יוסף כותב הרמב"ן: "שינו לו בדבר מפני השלום, כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם".

באבות דרבי נתן (יב, ג) מסופר על אהרן הכהן שכשהיה רואה שני אנשים המסוכסכים זה עם זה היה משקר לכל אחד שחבירו מצטער על שהסתכסך עמו וכך כשהיו נפגשים היו משלימים זה עם זה.

האם אכן מותר לשקר מפני השלום

התוספות ישנים מביאים, שהשינויים המותרים מפני השלום אינם היתר לשקר שקר גמור, אלא רק שינויים קלים בניסוח או אמירת אמת חלקית, כפי שאכן ארעו אצל שרה, יוסף ושמואל. הוא מבאר, ששרה לא התכוונה להתריס שאין היא מאמינה שהיא תוליד מאברהם בן, אלא התכוונה שהיא משלימה ומאמינה ואינה נבהלת אם אכן כך יארע. וכן שמואל באמת התכונן גם לזבוח להשם, אחרי המשיחה של דוד וכו'. אכן כך כתב בספר חסידים על היתר זה שהוא דווקא ב"מילתא דמשתמע לתרי אנפין" (דבר הנשמע לשני פנים) כך נראה גם במדרש רבה "עד אשר אבא אל אדוני שעירה" אמר אבהו חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו אפשר יעקב אבינו אמתי היה ומרמה אצלו? אלא מתי יבוא - לעתיד לבוא וכו'"

בגמרא מובא שאשתו של רב היתה נוהגת להפך ולהכין את סעודותיו בניגוד לרצונו: כשהיה מבקש לאכול עדשים היתה מכינה סוג קטניות וכשהיה מבקש את הקטניות היתה מכינה עדשים. כשגדל בנו חייא החליט להערים עליה, וכנתבקש להעביר לאמו את רצונו של אביו, הפך, וגרם לכך שרב קיבל את מבוקשו. רב נהנה מהרעיון, אך הורה לו שימנע מכך משום הפסוק "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו". אולי ניתן ללמוד מכך, שהגם שלא אסר עליו מחמת איסור שקר, משום שהתכוין לשקר למען השלום, ציווה לו שימנע מכך משום שהדבר אינו ראוי.

המאירי ביאר את כוונת רב, שכשאין הדבר נחוץ ממש, ומאידך עלול לצאת תקלה - שיתרגל לשקר - לא הותר הדבר.

בחפץ חיים (הלכות רכילות כלל א' סעיף ח') מסתפק אם מותר לשקר שקר גמור מפני השלום.

בים של שלמה ובמנורת המאור כתבו שההיתר לשנות מפני דרכי שלום הינו דווקא שלא בקביעות אלא באקראי.

לשקר כדי להנצל מאיסור

בכף החיים כתב שמותר לשקר בכדי להנצל מאיסור. ובדומה כתבו במגן אברהם ובביאור הלכה לענין שקר על מנת למנוע מכשול מאחרים.

מקרים נוספים שמותר לשקר

הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב' אומרת שמותר לתלמיד חכם לשקר בשלשה דברים:

• במסכת - לשקר משום ענווה אם שואלים אותו אם למד מסכת פלונית יכול לשקר ולומר שלא למד (אלא אם כן מדובר בתלמיד ששואל בכדי ללמוד שחייב לענות לו - תוספות).
• בפוריא - אם שואלים אותו בענייני צניעות מותר לשקר.
• באושפיזא - מותר לומר על מארחו שלא כיבד אותו הרבה כדי שלא יקפצו עליו אורחים שאינם מהוגנים.

בכל המקרים שמותר לשקר אומר האורחות צדיקים שער השקר שאם יכול, עדיף שלא לשקר במפורש. למשל אם שאלו אותו אם למד מסכת פלונית, עדיף שיאמר "וכי סבור אתה שאני יודע?" ולא יאמר "אינני יודע".

מקורות נוספים

אמת

”וה' אלוקים אמת” (ירמיהו י י). ובמלבי"ם כתב שהסיבה שה' אמת והאלילים שקר, כי כל הנאמר בשבחי ה' הם אמת, אך הנאמר על אלילי העמים הוא שקר, ולכן הם קרויים 'שקר'

בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה עמוד א' וכן בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ד עמוד א' כתוב שחותמו של הקב"ה אמת.

במשנה, מסכת שביעית, פרק י', משנה ט' כתוב "וכל המקיים את דברו, רוח חכמים נוחה הימנו".

וכן במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה י"ח כתוב על שלשה דברים העולם עומד... ועל האמת.

וכן בפסוק בספר צפניה, פרק ג', פסוק י"ג כתוב "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד".

שקר

בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב עמוד א' כתוב שיש ארבעה כתות שאינם מקבלות פני שכינה ואחת מהם כת שקרים ומקורה מהפסוק בספר תהלים, פרק ק"א, פסוק ז' "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".

בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ב עמוד א' כתוב ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא (בראשית כז, יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיהו י, טו) הבל המה מעשה תעתועים.

הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ד עמוד א' אומרת שהכוונה בפסוק בספר תהלים, פרק ט"ו, פסוק א' "ודובר אמת בלבבו" היא למעשה של רב ספרא. ומסביר הריב"ן שהכוונה למעשה המובא בשאילתות דרב אחא (שאילתא לו) שהיה לרב ספרא חפץ שרצה למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע ואמר לו תן לי החפץ בסכום פלוני ולא ענה לו מפני שהיה קורא קריאת שמע והוסיף הקונה על הסכום. לאחר שסיים קריאת שמע אמר לקונה שמעוניין למכור לו את החפץ בסכום הראשון שהציע כיוון שהיה בדעתו למכרו לו באותו הסכום ומה שלא ענה זה משום שהיה באמצע קריאת שמע.

ראו גם

• שקר
• שקר לבן
• אמת (פילוסופיה)
• מציאות

קישורים חיצוניים

• פניני הלכה - אמירת אמת
• פלא יועץ ערך אמת, באתר הידברות

הערות שוליים

[[קטגוריה:מניין מצוות שמירת הלשון לפי החפץ חיים]]