חיים איזק
 | |
| לידה | 8 באפריל 1921 |
|---|---|
| פטירה | 25 במרץ 1987 (בגיל 65) |
חיים איזק (נכתב לעיתים איזאק; 8 באפריל 1921, א' בניסן תרפ"א – 25 במרץ 1987, כ"ד באדר תשמ"ז) היה עיתונאי ועורך, איש "דבר", לשונאי ומתרגם עברי פורה של ספרי עיון וסיפורת מגרמנית ואנגלית. חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (תשכ"ט-1969), פרס סוקולוב לעיתונות (תשמ"ד-1984) ופרס גתה (1986).
קורות חיים
חיים איזק נולד באביב 1921 בעיר פרנקפורט שבגרמניה, בן הזקונים של הדסה וישראל יצחק איזק, יוצאי רוזוואדוב שבגליציה. קיבל חינוך יהודי מסורתי בבית אביו ובבתי ספר בעירו. בשנת 1936, בגיל 15, עזב את גרמניה הנאצית ועלה לארץ ישראל. עסק בהוראה. איזק ניכר ביכולותיו האינטלקטואליות עד כדי כך שגם בהיעדר לימודים גבוהים כלשהם, הצטרף בשנת 1945 למערכת עיתון "דבר", ובמשך עשרות שנים מילא בה תפקידים שונים. תחילה היה עורך היומון המנוקד והמבואר לעולים "הגה", שגידל דור חדש של קוראי וכותבי עברית, והיה בעל תפקיד מכריע בשנים שלפני ייסוד האולפנים. משנת 1951 היה לעורך היומון לעולים שהופיע במקום "הגה", "אֹמֶר". אחר כך כיהן כעורך חדשות, עורך לילה ועורך כיתוב, עורך גיליון השבת, כתב מדיני, כתב פרלמנטרי, שליח העיתון לארצות הברית, כותב מאמרים ראשיים, בעל טור, מראיין ובעל מדור לענייני לשון. משנת 1957 כיהן כמזכיר המערכת, ושימש בתפקיד זה יותר מעשור. כמזכיר המערכת הקדיש הרבה מזמנו ומרצו לשמירה על עברית נקייה בעיתון: הוא שירש שגיאות שגורות, השליט תעתיק נכון וכתיב אחיד. בשנותיו האחרונות, בשנות ה-80, חזר לעריכת העיתון לעולים מבית "דבר", "אֹמֶר". היה מעורכי החדשות הראשונים של "קול ישראל". הרצה על עיתונות בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית. חיים איזק היה נשוי לבלהה ולהם 3 ילדים: רפי יזהר, מולי איזק ודסי פיינגולד
את עבודתו העיתונאית השלים מפעלו בשדה התרגום. במהלך כארבעה עשורים תרגם כארבעים ספרים מגרמנית ומאנגלית. תחילה תרגם בעיקר ספרי הגות ומדע, בהם כתבי פסטלוצי, הרצל, יעקב בורקהרדט, פרויד, יונג וויקטור פראנקל, ואחר-כך עבר לתרגם בעיקר סיפורת, ותרגם בין היתר מספרי היינריך בל, אליאס קאנטי, מקס פריש, גינטר גראס, זיגפריד לנץ וג'ון אפדייק.
בשתי תכונות נדירות הצטיין חיים איזק כמתרגם – אותן תכונות שגם ליוו אותו ביחסיו עם אנשים – ישרנות וצניעות. לומר על אמן-יוצד או על אמן-מבצע, שהוא ישר וצנוע – הרי זה מעט מאוד כשלעצמו, ומותר גם להתבדח על כך. אך לגבי ידען ובקיא כחיים איזק חשוב להדגיש תכונות אלו מסיבה עקרונית... [לעומת מתרגם] וירטואוז בעל שיעור־קומה כאברהם שלונסקי, שהעשיר את הלשון בתרגומיו אם אין ערוך לה, ושהוציא לנו מן המטמוניות שלה מרגליות לאין-ספור... [בתרגומיו של איזק] אין זיקוקין-די-נור, אין "הברקות" מהממות, אין התגנדרות ואין הפגנה של "טור דה-פורס". מחוך ענווה וכבוד כלפי המקור – השתדל לא להבליט את עצמו, אלא להצניע. ואם כי היה בקיא גדול במקורות ושאב מהם לאורך כל דרכו – הרי גם את הבקיאות הזאת ואת חידושיו שהתבססו עליה – הבליע ופיתך בתוך הרקמה שעליה שקד בעמל רב ובאורך-רוח, תג לתג.[1]
בשנת תשכ"ט-1969 זכה עם אריה בר פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, בפרס לתרגומי מדע, על תרגום חמשת הכרכים של כתבי זיגמונד פרויד בהוצאת דביר (מהם תרגם איזק שלושה).[2]
בשנת תשל"ח, חרף היעדר השכלה פורמלית, נבחר לחבר-יועץ של האקדמיה ללשון העברית. היה חבר הוועדה למונחי המשרד והוועדה למילים בשימוש כללי, ותחדישים רבים נזקפים לזכותו.
בשנת תשמ"ד-1984 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. בשנת 1986, כשנה לפני מותו, קיבל מידי שגריר גרמניה את פרס גתה, כאות הוקרה על תרגומיו מגרמנית.
שנים רבות סבל מבריאות לקויה מאוד, אך הוסיף לעבוד. נפטר מהתקף לב במרץ 1987, בגיל 66. נקבר בבית עלמין הדרום.[3]
ספריו
תרגום
- יצחק אבֶנארי, המהפכה לאן?; תרגם מכתב-יד גרמני ח. איזק, תל אביב: עם עובד ('ספרות דעות'), תש"ו. (הספר בקטלוג ULI)
- גרשון שטרן, מאזני העולם; תרגם מכת"י גרמני ח' איזק, תל אביב: עם עובד ('ספריה לדור'), תש"ח. (הספר בקטלוג ULI)
- משנת פסטואלוצי: מבחר מקורות; התקין לדפוס, פירש והוסיף מבוא עקיבא א’ סימן; תרגום המקורות מגרמנית חיים איזאק, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ג. (מהדורה ב מתוקנת: תשכ"ב.)
- תיאודור הרצל, כתבי הרצל בעשרה כרכים, ירושלים: הספרייה הציונית, תשכ"א, כרכים ז–ח: בפני עם ועולם א. נאומים ומאמרים ציוניים 1895–1899; ב: נאומים ומאמרים ציוניים 1899–1904; תרגמו: י' ייבין, ח’ איזאק וש מלצר.
- מכס ברוד, ראובני שר היהודים: רומן; תורגם מגרמנית בידי ח’ איזק, 2 כרכים, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תש"ך 1960.
- פרץ נפתלי, דמוקרטיה כלכלית: מבחר כתבים: כל פרקי היומנים וכן המאמרים שכתב פ’ נפתלי בגרמניה לפני עלייתו לארץ; תורגמו מגרמנית בידי חיים איזק, תל אביב: דבר, [תשכ"ב] לערך.
- יעקב בורקהארט, עיונים בדברי ימי עולם; תרגום מגרמנית: חיים איזק; והוסיף מבוא: יעקב טלמון, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשכ"ב.
- פינחס בלומנטל, אין זו אגדה: דיוקנו של חוזה; תורגם מכתב-יד בידי חיים איזק, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"ג 1963.[4] (על תיאודור הרצל)
- כתבי זיגמונד פרויד, תל אביב: דביר, תשכ"ו–תשכ"ט 1968, תרגם: כרך א: מבוא לפסיכואנאליזה, תשכ"ו; כרך ג: מסות נבחרות. ב., תשכ"ח 1967; כרך ד: מסות נבחרות. ג., תשכ"ט 1968. ("טוטם וטאבו" (שהופיע בכרך ג) ו"מעבר לעקרון העונג" (בכרך ד) ראו אור בהמשך כספרים עצמאיים.)
- ויקטור פראנקל, מבוא ללוגותיראפיה: האדם מחפש משמעות: ממחנות המות אל האכסיסטנציאליזם; תרגם חיים איזק, תל אביב: דביר, 1970.
- ק"ג יונג, האני והלא מודע; תרגום: חיים איזק, תל אביב: דביר, תשל"ג.
- ק"ג יונג, הפסיכולוגיה של הלא מודע; תרגום: חיים איזק, תל אביב: דביר, תשל"ד 1973.
- היינריך בל, תמונה קבוצתית עם גברת: רומן; מגרמנית: חיים איזיק; רוב השירים שבספר תורגמו מגרמנית בידי פסח מילין, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ג.
- א.ג'.פ. טיילור, מהלך ההיסטוריה הגרמנית: תולדות התפתחותה של ההיסטוריה הגרמנית מאז שנת 1815; תרגם מאנגלית חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ד.
- גינטר גראס, תוף הפח: רומן; תרגם מגרמנית חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ה.
- מקס פריש, אינני שטילר; מגרמנית: חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ו.
- היינריך בל, הכבוד האבוד של קתרינה בלום: או, איך עלולה להתהוות אלימות ולאן עלולה היא להוליך; מגרמנית: חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ו.
- גרשם שלום, אברהם כהן הירירה בעל שער השמים: חייו, יצירתו והשפעתו; תורגם מגרמנית בידי חיים איזק בעריכת המחבר, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ח 1978. (מסה)
- פרנץ קאפקא, יומנים; בעריכת מאכס ברוד; תרגם מגרמנית חיים איזק, 2 כרכים, ירושלים: שוקן, תשל"ח–תשל"ט.
- זיגפריד לנץ, השיעור בגרמנית; מגרמנית: חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ח 1978.
- אליאס קאנטי, סנוורים; מגרמנית: חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן ('מועדון קוראי מעריב: ספרית מעריב'), תשל"ט 1979.
- סבסטיאן הפנר, היטלר – החידה האיומה ופישרה; עם אחרית דבר על האנטישמיות הגרמנית מאת ש’ גרוס; תרגם חיים איזק, ירושלים – תל אביב: שוקן, תשל"ט 1979.
- ירוסלב האשק, החייל האמיץ שווייק; מצ'כית: רות בונדי וחיים איזק, 2 כרכים, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן ('ספרית מעריב: מועדון קוראי מעריב'), תש"ם 1980.
- גינטר גראס, דג הפוט; מגרמנית: חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, ספרית מעריב, תש"ם 1980.[5]
- ויליאם סטיירון, בחירתה של סופי: רומן; מאנגלית: חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן ('מועדון קוראי מעריב'), תשמ"א 1981.
- יונה אוברסקי, שנות ילדות: נובלה; מגרמנית: חיים איזק, ירושלים – תל אביב: שוקן, תשמ"א 1981.
- ויקטור א' פרנקל, הזעקה הלא נשמעת למשמעות : הפסיכותרפיה וההומניזם; תרגם חיים איזק, ירושלים: דביר, תשמ"ב 1982.
- זיגפריד לנץ, מוזיאון המולדת; מגרמנית: חיים איזק, 2 כרכים, תל אביב: זמורה, ביתן ('ספרית מעריב'), תשמ"ב 1982.
- גינטר גראס, הויעוד בטלגטה: סיפור; תרגם מגרמנית והוסיף דברי הקדמה ופרק הסברים ... חיים איזק, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשמ"ב 1982.
- מקס פריש, אדם בהולוקן: סיפור; מגרמנית: חיים איזק, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
- סול בלו, דצמבר של הדקאן; מאנגלית: חיים איזק, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
- רוברט סטון, דגל לזריחה: רומאן; מאנגלית: חיים איזק, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
- גינטר גראס, לידות ראש, או, הגרמנים גוועים; מגרמנית: איזק, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
- ג'ון אפדייק, שפן חוזר; מאנגלית: חיים איזק, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987.
- ג'ון אפדייק, שפן עשיר, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987.
- ג'. ב. פריסטלי, ממלכות אבודות; מאנגלית: חיים איזק ומרים קראוס, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"ה 1995.
עריכה
- בנימין קגן, הם המריאו בעלטה: מפרשיות הרכש של חיל האויר; ערך והביא לדפוס: חיים איזק, תל אביב: דבר, תש"ך.[6] (על מבצע ולווטה)
לקריאה נוספת
- פרסי עיריית תל אביב־יפו, 1969, 29.
- חנה זמר, 'ירושה גדולה', ספר השנה של העיתונאים, 1987, 283–284. (הספד)
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של חיים איזק, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי חיים איזק בפרויקט בן-יהודה
- חיים איזק באתר האקדמיה ללשון העברית
- רות בונדי, עם הענקת פרס טשרניחובסקי לתרגום: העיקר שאוהבים את פרויד, דבר, 30 במאי 1969, המשך
- חולק פרס טשרניחובסקי תשכ"ט, דבר, 25 ביוני 1969
- חיים איזק הובא למנוחות, מעריב, 30 במרץ 1987
מפרי עטו:
- מדע – ולמעלה ממדע, דבר, 27 ביוני 1969 (עם זכייתו בפרס טשרניחובסקי)
- יש בי את התכונה לנדנד, דבר, 24 בדצמבר 1970 (על הצירוף "יש את")
- "דבר" לדורותיו, דבר, 1 ביוני 1971
- בזכות הממסד, דבר, 6 ביוני 1971
- על תרגום ותרגומים, דבר, 24 במאי 1974
- גולדה מאיר בשיחה עם חיים איזק: אינני מתחרטת על דרכי בחיים, דבר, 16 בספטמבר 1974, המשך
- פנקס דרכים: פרנקפורט של לילה ושל יום, דבר, 13 בספטמבר 1974
- פרנקפורט שלי שהיתה, דבר, 4 באוקטובר 1974
- מתרגמים במים עמוקים, דבר, 3 במרץ 1978
- כשאין הסכמה בין המילונים, דבר, 23 בפברואר 1979
- מה מצחיק את נתיבה, דבר, 16 במרץ 1979; תגובה: נתיבה בן-יהודה, עליך! ועל כל בית משטרת העברית!; ותגובה: חיים איזק, תשובה למשטרת חופש השפה, דבר, 23 במרץ 1979
הערות שוליים
- ^ 'חיים איזק', זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לה (תשמ"ח), 13. עוד מצוין שם כי "בסמינר בינלאומי של מתרגמי גראס, שהתקיים בגרמניה, ושחיים איזק השתתף בו, הוכר תרגומו ל"דג הפוט" - ספר קשה במיוחד - כתרגום הקרוב ביותר לרוח המקור מכל התרגומים ללשונות אחרות."
- ^ פרס טשרניחובסקי למתרגמי פרויד ח. איזק וא. בר, דבר, 18 באפריל 1969.
- ^ חיים איזק באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ ביקורת: ד"ר ש. ל. קירשנבוים, הרצל בהארה חדשה, דבר, 30 ביוני 1964.
- ^ חיים נגיד, עיון ראשון | דג בן 4000 שנה, מעריב, 20 ביוני 1980.
- ^ ראו: הם המריאו בעלטה, דבר, 8 באפריל 1960, המשך; א. שאנן, פרשיות: אלה המשתכחים, דבר, 29 באפריל 1960. ופרק מתוך הספר: עתה מותר לגלות: איך נרכשו הסילונים הראשונים: פרק מתוך הספר החדש "הם המריאו בעלטה" על פרשיות רכש נעלמות, דבר, 11 באפריל 1960.
33211590חיים איזק
- ישראלים שנולדו ב-1921
- ישראלים שנפטרו ב-1987
- עיתונאים כותבי עברית ביישוב
- עורכי עיתונים ביישוב
- עורכי עיתונים ישראלים
- סגל דבר
- בלשנים ולשונאים ביישוב
- בלשנים ולשונאים ישראלים
- מתרגמים ישראלים
- מתרגמים לעברית
- מתרגמים מגרמנית לעברית
- מתרגמים מאנגלית לעברית
- מתרגמים ביישוב
- בלשנים ולשונאים עבריים
- זוכי פרס טשרניחובסקי
- זוכי פרס גתה
- זוכי פרס סוקולוב
- אנשי העלייה החמישית
- אישים הקבורים בבית העלמין הדרום
- כתבים מדיניים ישראלים
- ישראלים ילידי גרמניה