יוהאן היינריך פסטלוצי
 | |
| יוהאן היינריך פסטלוצי |
יוהאן היינריך פסטלוצי (בגרמנית: Johann Heinrich Pestalozzi; 12 בינואר 1746 ציריך - 17 בפברואר 1827) היה מחנך והוגה שווייצרי, ממייסדי הפדגוגיה המודרנית. הקים מוסדות חינוך באזורים דוברי גרמנית וצרפתית של שווייץ וכתב רומנים שבהם הסביר את השקפתו על העקרונות המודרניים של החינוך. שיטתו הליברלית הייתה מבוססת בעיקר על משמעת באמצעות עבודה, כבוד, ומעל הכל אהבה ואמון.[1] המוטו שלו "ללמוד דרך הראש, הידיים והלב" עדיין נותר עקרון מפתח של בתי הספר המצליחים גם במאה ה-21. הרפורמה של פסטלוצי הביאה עד לשנות ה-30 של המאה ה-19 למיגור האנלפבתיות במולדתו, שווייץ.
רקע משפחתי ושנות לימודיו
אבות המשפחה מצד אביו חיו בעמק ואל סאן ג'אקומו (Val San Giacomo) או ואלה ספלוגה (Valle Spluga) שהשתייך בשנים 1797-1512 ל"מדינה החופשית" דריי בינדה (Drei Bünde), שהייתה חלק מהקונפדרציה השווייצרית הישנה, והשייך בימינו לאיטליה. עמק זה נמצא בין הרים גבוהים, מדרום למעבר ספלוגה. במאה ה-16 נציג של משפחת פסטלוצי הגיע לציריך לצורך לימודים ובסיומם התיישב בעיר. כמאתיים שנה לאחר מכן, יוהאן היינריך פסטלוצי נולד בציריך כבנם של הכירורג יוהאן בפטיסט פסטלוצי ושל סוזנה לבית הוץ, בת של משפחה כפרית מכובדת.
סבו מצד האב, אנדריאס פסטלוצי (1769-1692) שהיה כומר רפורמי ביישוב הנג (Höngg), שימש לו דוגמה באהבתו לבריות. הילד למד בין שנים -1751–1765 בבית הספר העממי והלטיני ובהמשך למד תאולוגיה ומשפטים במכללה הקרולינית (קולגיום קארולינום Collegium Carolinum) בציריך, תקופה שבה הושפע מהמורה הנאור יוהאן יאקוב בומר (1783-1698). למרות משיכתו למדעי הרוח והחברה, ביקש פסטלוצי הצעיר לפנות לעיסוק חומרי יותר, הפסיק את לימודיו בציריך ונסע ללמוד בין השנים 1767–1768 מקצועות החקלאות אצל יוהאן רודולף צ'יפלי בקירכברג, בברן. החל משנת 1769 התיישב בביר, בקנטון ארגאו והקים שם משק חקלאי. על ידי גידולים ושיטות דישון חדשים ביקש פסטלוצי לשמש דוגמה לאיכרים המתרוששים בסביבה. ולגרום לשיפור מצבם. אולם העסק לא הצליח.
התחלתו כמחנך
בספטמבר 1769 פסטלוצי התחתן בגבנסטורף עם אנה, בת לבית שולטס, בניגוד לרצון הוריהם וכעבור שנה נולד להם בן בשם האנס-יאקוב. פסטלוצי השתדל ליישם בקפידה בחינוך בנו את העקרונות הנאורים של "החינוך הטבעי", כפי שהוא מוצג בספרו של ז'אן ז'ק רוסו "אמיל". תוצאותיו של ניסוי זה לעצב "ילדות אידיאלית", על סמך פרשנות שגויה ונוקשה של הפדגוגיה התאורטית של רוסו, היו די הרסניות.
כפי שתיעד ביומן מיוחד, כבר בגיל שלוש וחצי הכריח, למשל, פסטלוצי את הבן ללמוד את המספרים ואת האותיות. וכשלא רצה ללמוד העניש אותו. גישה שרירותית זו, יחד עם גדילתו בסביבה של ילדים מוזנחים, הביא לכך שאישיות הילד הפכה לחסרת ביטחון, רגישה מאוד למצבי דחק ונוטה לקשיי הסתגלות ניכרים לאורך השנים. בגיל 11 נשלח האנס-יאקוב, שעדיין לא הצליח ללמוד לכתוב ולחשב נכון, לידידים בבזל. כעבור זמן לקה בפרכוסים אפילפטיים. אחרי חזרתו לבית ההורים בנויהוף הוא התחתן וזיכה את הוריו בנכד. אולם הפרכוסים של האנס-יאקוב החמירו והוא נפטר ב-1801 בגיל 31.
בשנת 1771 התיישב פסטלוצי בנויהוף. הוא התרשם ממצבם הגופני והנפשי הקשה של הילדים ששוטטו בדרכים והחליט לאסוף 15 מהם ולחנכם מחדש. בשנים 1773–1774 מספר החניכים בחוותם של הזוג פסטלוצי גדל ל-40. הם למדו לטוות, לארוג וחקלאות בסיסית. פסטולצי שילב את העבודה המעשית עם הוראה וחינוך דתי ולמוסר, וקיווה כי יוכל לממן את הפרויקט על ידי מכירת מוצרי טקסטיל. אבל העסק לא עלה יפה, המשפחה צברה יותר ויותר חובות והצטרכה לסגור את המוסד בשנת 1779.
פעילותו הפדגוגית
החל משנת 1780 הקדיש פסטלוצי את רוב זמנו לכתיבה ספרותית. הרומן החינוכי שלו ב-4 כרכים "לינהארד וגרטרוד" קנה לו פרסום בכל העולם המערבי. בעקבותיו באו "שעת הערב של מתבודד" (1780), "כריסטוף ואלזה" (1782), "החוק ורצח הילדים" (1783), "כן או לא?" (1793), "המחקרים שלי על הדרך הטבעית בהתפתחות המין האנושי" (1797), "משלים" (1797).
בשנת 1783 נמנה פסטלוצי, תחת הכינוי "אלפרד", עם מייסדי השלוחה בציריך של מסדר ה"אילומינטי" ("הנאורים"), ובשנת 1784 השתתף בהקמת "החברה לקליטת הטוב" בציריך, שהייתה ארגון חיצוני של המסדר. אך תוך זמן קצר איבד פסטלוצי עניין בהתארגנויות אלה.
בשנת 1792 הוא היה לשווייצרי היחיד שזכה לתואר "אזרח לשם כבוד" של צרפת מידי האספה הלאומית הצרפתית. המשטר המהפכני של הרפובליקה ההלווטית שהוקמה עקב הפלישה הצרפתית למדינה בשנת 1798 אימצה אותו אל חיקה. פסטלוצי היה לעורך העיתון "הלווטישה פולקסבלאט"(Helvetische Volksblatt) ובשנת 1799 לקח על עצמו את ניהול המוסד ליתומים ולילדים עניים שביישוב שטאנס. הוא ביצע שם שינויים יסודיים בשיטות החינוך. כעבור שנה הקים מוסד חינוכי משל עצמו בטירת בורגדורף. הוא פיתח אז תורת הוראה וחינוך שאת עקרונותיה הציג בספרו "איך גרטרוד לימדה את ילדיה" (1801).
בשנת 1804 העביר פסטלוצי את מוסדו לאיוורדון-לה-בן בקנטון וו, המשיך לשכלל את שיטותיו, בעזרת שותפים רבים, והפיץ אותן באמצעות כמה ספרים, במיוחד "על התמימות, הרצינות והנדיבות של תקופתי ושל מולדתי" (1815) ו"שירת הברבור" (1825). בתי הספר שהקים בשטאנס, בברטו (בורגדורף) ובאיוורדון-לה-בן שימשו למופת בכל אירופה. בכתביו קידם את רעיון החינוך היסודי העשוי לשלב בצורה הרמונית את כישורי הראש וכוחותיו (כישורים שכליים) עם כישורי הלב (מוסריים ודתיים) ועם אלו של הידיים (כישורים למלאכות). בשנת 1808 נבחר פסטלוצי לחבר חוץ של האקדמיה למדעים של בוואריה. פסטלוצי כיהן כיושב ראש "החברה ההלווטית" וכתב בשבילה את שני ספריו האחרונים: "הנאום בלנגנטאל ב-26 באפריל 1826" ו"מסה על הקווים המנחים של רעיון החינוך היסודי".
בזמן שהותו באיוורדון-לה-בן, 1824-1804, פסטלוצי ייסד מכון לבנים וגם בתי ספר לבנות, שנועדו ל"חרשים-אילמים" (לקויי שמיעה) ולילדים עניים. בתי הספר שלו משכו צעירים שביקשו להשתלם במקצוע החינוך כדוגמת פרידריך פרבל שעבד במוסדות של פסטלוצי ב-1811-1808. בעקבות מחלוקות בין המחנכים בתי הספר באיוורדון נקלעו למשבר קשה ומתמשך שהביא לסגירתם בשנת 1825. באותה שנה שב פסטלוצי לגור בנויהוף.
ב-17 בפברואר 1827 עקב מחלה קשה הובהל לברוג כדי לקבל עזרה רפואית. הוא מת שם כעבור יומיים, בגיל 81. הובא לקבורה בבית הספר הישן ביישוב ביר (Birr) בנוכחות הכומר המקומי ומורי בית הספר, בעוד ידידיו וקרוביו לא יכלו לקבל את ההודעה על מותו ולהגיע להלווייה, בגלל מכשולים קשים בתחבורה שנוצרו על ידי השלג הכבד.
העקרונות הראשיים שהנחו את פסטלוצי בחינוך התבססו על:
- הסתייעות בהיבטים המוחשיים לפני למידת המושגים המופשטים
- היוודעות לסביבה הקרובה, לפני הכרת דברים מרוחקים
- התקדמות מתרגילים פשוטים אל תרגילים מורכבים יותר
- התקדמות בהדרגה, אט-אט
הפדגוגיה של פסטלוצי הייתה מעוגנת בראש ובראשונה בתחומי החקלאות והמלאכות והשתמשה בלמידה הדדית.
הנצחה
- 1846 לרגל מלאות 100 שנה להולדתו הציב הקנטון ארגאו מצבה בחזית הבניין החדש של בית הספר בביר.
על המצבה נחרתו המלים:
פה נח היינריך פסטלוצי, נולד בציריך ב-12 בינואר 1746, מת בבריג ב-17 בפברואר 1827. גואל העניים בנויהוף. דרשן העם ב"לינהרד וגרטרוד". אבי היתומים בשטאן. מייסד בתי הספר העממיים בבורגדורף ובמינכנבוכזה. מחנך האנושות באיוורדון (איפרטן):אדם, נוצרי, אזרח. הכל בעד אחרים, כלום לעצמו. יהי שמו מבורך
- "כפר הילדים" בטרוגן נקרא על שמו.
- 2005 - תוכנית ההשתלמות למחנכים מיסודה של מועצת אירופה נקראה על שמו - "תוכנית פסטלוצי"
- על שמו נקרא ״רחוב פסטולוצ'י״ ביפו.
ספריו
- Léonard et Gertrude לאונרד וגרטרוד (1781-1787)
- Mes recherches sur la marche de la nature dans le développement du genre humain (1797)
מחקרי על הדרך הטבעית של התפתחות המין האנושי
- Comment Gertrude instruisit ses enfants (1801) איך גרטרוד לימדה את ילדיה
- Le livre des mères (1803) ספר האמהות
- Lettres de Stans (1799) מכתבים מסטאן
- Des principes fondamentaux de ma pensée (1797) עקרונות היסוד של הגותי
- Ephémérides de l'humanité (אפמרידים של האנושות)
תרגומים לעברית
- עקיבא ארנסט סימון - משנת פסטלוצי - הוצאת מוסד ביאליק תשי"ג 1963
- משנת פסטלוצי - מבחר מקורות - עריכה, פירוש ומבוא מאת שמואל הוגו ברגמן - ספרי מופת מספרות עולם
לקריאה נוספת
- נורבר סילאמי - לקסיקון לפסיכולוגיה לארוס ידיעות אחרונות, (עריכת המהדורה בעברית:דורית לאנדס), 1997
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יוהאן היינריך פסטלוצי |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוהאן היינריך פסטלוצי |
- האתר "פסטלוצי באינטרנט"
- מארק סמית על פסטלוצי
- עולמו של פסטלוצי - לחנך את הילדים לחיים טובים יותר, באתר אוניברסיטת דרום קרוליינה(באנגלית)
- ביוגרפיה במאמר "איוורדון", באתר "פסטלוצי באינטרנט"
- רוברט שוויקראט "פסטלוצי ופסטלוציאניזם" - באנציקלופדיה הקתולית, 1911
- ארתור בריהלמאייר על חינוך והשכלה פורמטיבית - באתר "האיגוד פסטלוצי" 2010 (באנגלית)
- סימו נשקוביץ', אוניברסיטת סארייבו, המבשרים והיסודות של העבודה הפדגוגית של מריה מונטסורי ע' 41-44 בשפה הסרבית-קרואטית
- ביוגרפיה - מאת מארק סמית, באתר "עולמו של פסטלוצי" (באנגלית)
- האתר "עולמו של פסטלוצי" (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ נ. סילאמי עמ' 299
