חרמשון דק-מקור
 חרמשון דק-מקור
| |
|---|---|
חרמשון דק-מקור, איור מ-1830
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חרטומניים |
| סוג: | חרמשון |
| מין: | חרמשון דק-מקור |
| שם מדעי | |
 Numenius tenuirostris
| |
| תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של חרמשון דק-מקור מקייץ
חורף
כנראה שנכחד
| |
חֶרְמֵשׁוֹן דַּק-מַקּוֹר (שם מדעי: Numenius tenuirostris) הוא עוף מים ממשפחת החרטומניים. ניתוח איזוטופים מצביע על כך שרוב האוכלוסייה לשעבר גדלה בערבות העשב בצפון קזחסטן למרות תיעוד מביצות סיביר, והוא היה נודד, חרף בבתי גידול של מקוווי מים מתוקים ורדודים באגן הים התיכון. בנוסף, תועדו תצפיות בודדות שלו במערב אירופה, האיים הקנריים, האיים האזוריים, עומאן, קנדה ויפן. החרמשון דק-המקור היה תמיד מין נדיר ביותר ויש חשש שניכחד כבר, כאשר התצפית המאומתת האחרונה הייתה ב-1995.[1]
בישראל באנציקלופדית החי והצומח כותב הדוקטור עוזי פז על פרט שניצוד באוקטובר 1917 בשפך נחל הבשור ועל פרט נוסף שהזדמן לאילת באפריל 1977. הוא סייג את דבריו וטען כי אינו שולל את האפשרות כי אלו היו זיהויים שגויים של חרמשונים גדולים.[2][3]
טקסונומיה ואטימולוגיה
שם הסוג Numenius מגיע מיוונית, ומתייחס לציפור שהוזכרה על-ידי הסיכיוס מאלכסנדריה. באופן מסורתי מקובל לייחסה לחרמשון, בשל צורת הסהר של מקורו; מהמילה noumenia - ירח חדש (neos - חדש; mene - ירח). שם המין הספציפי tenuirostris מגיע מלטינית, מהמילים tenuis דק, צר; ו-rostris - מקור.[4]
על-אף שמעמדו כמין עצמאי מעולם לא היה בספק, בשנת 2019 נערך מחקר כדי למקמו בעץ הפילוגנטי של החרמשונים. מחקר זה אישש כי אכן מדובר במין עצמאי, ושהמין הכי קרוב אליו בסוג הינו חרמשון קטן, ולאחריו חרמשון אוריינטלי (אנ') (N. tenuirostris).[5]
זהו מין מונוטיפי, כלומר לא מוכרים תת-מינים שונים.[6]
תיאור
.jpg)
החרמשון דק-המקור הוא חרמשון קטן בגודלו, באורך 36–41 ס"מ ומוטת כנפיים של 77–88 ס"מ. הוא דומה בגודלו לחרמשון קטן, אבל בניצויו הוא דומה יותר לחרמשון גדול. הבוגר בלבוש הקיץ בצבע חום אפרפר מלמעלה, עם גב תחתון ושת לבנים. החלקים התחתונים בהירים ומפוספסים בכבדות בצבע חום כהה. בצדדים יש כתמים עגולים או בצורת לב. הניצוי מחוץ לעונת הקינון דומה, אך עם פחות ניקוד בצד. הזכר והנקבה דומים בניצויים, אך הנקבות ארוכות יותר מהזכרים, תכונה אופיינית במיני החרמשונים המפחיתה תחרות על מזון בין הזוויגים. הצעירים דומים מאוד לבוגרים, אך הצדדים מסומנים בפסים חומים; הכתמים בצורת הלב מופיעים רק לקראת סוף החורף הראשון.
בהשוואה לחרמשון קטן, לחרמשון דק-מקור יש חזה, זנב, וכנפיים לבנים יותר; ומקור דק וקצר יותר ומעט ישר יותר בבסיסו. גם כתמי הצד בצורת ראש חץ של החרמשון הקטן שונים מהכתמים העגולים או בצורת הלב של החרמשון דק-המקור. דגם הראש, עם כיפה כהה ופס-גבה בהיר, מזכיר את זה של החרמשון הגדול, אבל לחרמשון גדול יש גם פס כיפה מרכזי ודוגמה מודגשת יותר בסך הכל; יותר קשה להבחין בדוגמה של חרמשון דק-מקור בשטח.
מין זה מראה יותר צבע לבן מחרמשונים אחרים; עם זאת, תחתית הכנף הלבנה הודגשה יותר מדי כקריטריון זיהוי רלוונטי יחד עם סימוני הצד הייחודיים של בוגרים (סימני זיהוי לא מועילים בפרטים צעירים ובשנה ראשונה לפני החילוף הראשון). מאמר הזיהוי העדכני ביותר מתאר כמאפיינים חותכים את הצד התחתון הכהה באחידות של 4 עד 6 אברות התעופה החיצוניות (קצה הכנף או "היד"), הרגליים השחורות (בוגרים) או לכל הפחות כהות יותר (צעירים), והזנב הלבן עם פחות פסים כהים.[7]
קולות
הקריאות הן "קוּר-ליי", דומה לזו של החרמשון הקטן, אך בעלת צליל גבוה יותר, מלודי יותר וקצר יותר. קריאת האזעקה היא "קוּ-אי" מהיר.
תפוצה
החרמשון דק-המקור נודע כמקנן רק באזור קטן מצפון לאומסק, רוסיה בתקופה שבין 1909 ל-1925. בהיסטוריה האחרונה, הוא נדד בעיקר לאגן ים התיכון כמו גם לדרום חצי האי ערב, עם תצפיות בצפון המפרץ הפרסי, בכווית ובעיראק.[8] היו תיעודים היסטוריים שלו במקומות אחרים, כמו במילון הצפרות של גיברלטר, שנכתב ב-1895, המרמז בעקיפין שהחרמשון דק-המקור תועד כמין חולף במלאגה, ספרד.[9]
התנהגות
מעט ידוע על התנהגות הקינון, אך בממוצע לקנים המעטים שנצפו היו ארבע ביצים. בשנת 2022 נערך מחקר שסקר את הביצים המעטות שהשתמרו באוספים קיימים. עלה כי מתוך שמונה הביצים שנבחנו, 5 בלבד מסתמנות כי הן אכן שייכות לחרמשון דק-מקור. צבען צהבהב, והן מנומרות בניקוד חום כהה. גודלן הממוצע נמדד בכ-63 על 44 מ"מ.[10]
חרמשונים דקי-מקור ניזונים באמצעות מקוריהם, מגששים בבוץ הרך בחיפוש אחר חסרי חוליות קטנים, אך גם ילקטו פריטי מזון קטנים אחרים מעל פני השטח אם תתעורר ההזדמנות. בעבר הוא היה חברותי למדי מחוץ לעונת הקינון, והצטרף למינים קרובים, במיוחד לחרמשונים קטנים.
סטטוס
החרמשון דק-המקור נחשב לנפוץ מאוד בתחילת המאה ה-19, אך הוא כבר היה מין נדיר במאה ה-20, עם תצפיות קבועות שהלכו ודעכו עד סוף המאה, וכיום לכל היותר קיימת אוכלוסייה מזערית בלבד שעודנה בירידה. בין 1980 ל-1990, היו רק 103 תיעודים שכללו 316–326 פרטים, ובין השנים 1990–1999, המספר ירד ל-74 תצפיות שכללו 148–152 חרמשונים. למרות שהיו דיווחים מבולגריה, אוקראינה ומאוזבקיסטן על קבוצות גדולות יותר, התצפיות המאומתות האחרונות היו של אחד עד שלושה פרטים. בשנת 1994 האוכלוסייה נאמדה ב-50–270 פרטים בלבד; אך מיעוט הרישומים שאושרו לאחרונה מצביע על כך שמדובר בפחות מ-50 פרטים בוגרים,[8] כאשר התצפית המאומתת האחרונה הייתה בהונגריה ב-2001.[11][12] כתוצאה מכך, הוא מסווג כעת בסכנת הכחדה חמורה. עם זאת, עבור רוב המומחים של המין, הוא ככל הנראה נכחד כיום.[7][13] ואכן, כל התצפיות מאז שנת 1990 ועד היום אינן נחשבות לאמינות ומקובלות תחת קריטריונים מחמירים יותר.
משערים כי הגורם העיקרי לירידה הוא ציד מוגזם בשטחי החורף שלו באזור הים התיכון. ייתכן כי גם אובדן בתי הגידול, במיוחד בשטחי החורף, תרם חלק, אך עדיין קיימים בסיביר שטחים עצומים של ביצות מיוערות המתאימות לקינון. לא ידוע באיזו מידה הם עדיין מתרבים בהצלחה, וכמה זרימת גנים עדיין קיימת במה שאולי הייתה פעם אוכלוסיה גדולה ומפוזרת, שעברה טיהור מועט של אללים רצסיביים מזיקים וכתוצאה מכך עם MVP (אנ') גבוה ("מינימום אוכלוסיה בת קיימא", מדד לגבול התחתון לגודל האוכלוסייה המשמר שונות גנטית מספקת להמשך קיומו של המין). יתרה מזאת, ישנן עדויות לכך שבעבר היו עופות רבים יותר בשטחי החריפה שלו, ובאופן כללי הם לא היו מחזה נדיר במיוחד במערב אירופה במאה התשע-עשרה, אז הם ניצודו בקביעות מסוימת. מאוחר יותר נוספו לאיומים עליהם סכנות מזיהום, כמו למשל דליפות נפט. אין נתונים לגבי האופן בו איומים אלו מסכנים את המין כיום. תיאורטית, אולי הם היו נסוגים לכל האזורים שאינם נגישים, אבל אז, צייד או שועל בודד עלולים מבלי משים לחסל מספיק מהפרטים הבודדים שנותרו כדי להכחיד את המין.
הקן המתועד האחרון נמצא ב-1924, ליד טארה במחוז אומסק, סיביר (57°N 74°E / 57°N 74°E).[14] אזורי הקינון שלו מאז נותרו לא ידועים, למרות מספר חיפושים אינטנסיביים (לא לגמרי מפתיע, שכן יש יותר מ-100,000 קמ"ר לכסות). מידת הירידה שלו באה לידי ביטוי גם בהיעדר ציפורים חורפות באתרים מרוקאים רגילים בעבר.
עשרים פרטים תועדו באיטליה בשנת 1995, אך מאז הוכרע כי התיעוד הבלתי יאומן הזה מתייחס לתת-מין של חרמשון קטן (Numenius arquata orientalis) כפי שנראה הן מהתצלומים והן מההקלטות האודיו.[13] היה תיעוד פוטנציאלי של תת-בוגר (בן שנה) במפרץ דרורידג' בנורת'מברלנד, אנגליה, ב-4–7 במאי 1998.[15] התצפית התקבלה בתחילה לרשימה הבריטית הרשמית,[16] אך הוסרה בשנת 2013 לאחר סקירת הזיהוי.[17]
חרמשונים דקי-מקור דווחו במקומות שונים במערב הפלארקטי במספר הזדמנויות מאז הפרט באנגליה, כולל טענות לתצפיות שלא אומתו, של פרטים בודדים מאיטליה ויוון; אף אחד מהם לא תועד עם תצלומים חד-משמעיים ולפחות תצפית אחת לכאורה, בשמורת מינסמיר סאפוק, אנגליה, בשנת 2004, נחשבת כעת לחרמשון קטן.
דיווחים נוספים על המין פורסמו ב-2007, במגזין British Birds;[18] במאמר נכתב:[19]
"במהלך השנים האחרונות, נמצאו קבוצות קטנות של עופות באזורי החוף הצפוניים [של דלתת הדנובה], פוקדים איים נמוכים, מפרצים ולשונות חול המכוסים בסליקורניה אירופאית [...] ארבעה פרטים נצפו בין ה-25 ביולי ל-21 באוגוסט 2003, שישה נראו ב-11 באוגוסט 2004, ועוד אחד ב-12 באוגוסט 2004."
תצפית של חרמשון בודד דווחה מאלבניה בשנת 2006 על ידי צוות הכולל חוקרי צפר מארגון הסביבה EuroNatur. מדי פעם ממשיכים להגיע דיווחים על תצפיות מאוקראינה, אך הן לא מתקבלות.
לפיכך, אמנם חסרות הוכחות מוצקות, אך בהתחשב בהיקף בית הגידול האפשרי ועקרון הזהירות המונעת, יש שמאמינים שהוא טרם נכחד לעת עתה. כנראה שלכל הפחות תפוצת החורף התכווצה מאוד; נראה שקומץ הקבוצות המשפחתיות או השכנות שנותרו נסוגות לבית גידול מרוחק בדרום-מזרח אירופה בחורף. ה-IUCN מסווג אותו כעת בסכנת הכחדה חמורה (CR) (C2a(i,ii);D).[20] משמעות הדבר היא כי על-פי ההערכות קיימים כ-50 פרטים בוגרים לכל היותר, עם ירידה במספריהם, ושכנראה שרדה תת-אוכלוסייה בודדת בלבד. סביר להניח כי מין זה יהיה מין העוף האירופי הבא להיכחד, אחרי האלקה הגדולה שהוכרזה כנכחדת בשנת 1852.[2]
קישורים חיצוניים
- אחד מתיעודי הוידאו הקיימים היחידים מלגונת מרז'ה זרגה, כ-70 ק"מ דרומית לקנטירא, מרוקו; בינואר 1994, youtube
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של חרמשון דק-מקור, באתר eBird
- הקלטות אודיו של חרמשון דק-מקור, באתר xeno-canto
הערות שוליים
- ^ "magornitho".
- ^ 2.0 2.1 חרמשון דק-מקור, Numenius tenuirostris, באתר מרכז הצפרות הישראלי
- ^ עוזי פז, כרך עופות; 6, החי והצומח של ארץ ישראל, תל-אביב: משרד הביטחון, 1984
- ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names [electronic resource : from aalge to zusii], London : Christopher Helm, 2010, מסת"ב 978-1-4081-3326-2
- ^ Fedor S. Sharko, Eugenia S. Boulygina, Sergey M. Rastorguev, Svetlana V. Tsygankova, Pavel S. Tomkovich, Artem V. Nedoluzhko, Phylogenetic position of the presumably extinct slender-billed curlew, Numenius tenuirostris, Mitochondrial DNA. Part A, DNA mapping, sequencing, and analysis 30, 2019-05, עמ' 626–631 doi: 10.1080/24701394.2019.1597862
- ^ Slender-billed Curlew, Numenius tenuirostris, Vieillot, 1817, Birds of the World
- ^ 7.0 7.1 Corso, Andrea; Jansen, Justin; Kokay, Szabolcs, A review of the identification criteria and variability of the Slender-billed Curlew, British Birds 107, June 2014, עמ' 339-370
- ^ 8.0 8.1 Slender-billed Curlew (Numenius tenuirostris) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ "Ornithology of Gibraltar, page 290=10 November 2022". openlibrary.
- ^ Alexander L. Bond, Graeme M. Buchanan, Eggs of the ‘lost’ Slender-billed Curlew Numenius tenuirostris, Bulletin of the British Ornithologists’ Club 142(4), עמ' 480-486
- ^ János Oláh and Csaba Pigniczki, New Hungarian record of Slender-billed Curlew (Numenius tenuirostris) in the Kiskunság (Hungary), Aquila 116–117, December 2010, עמ' 49–53
- ^ János Oláh and Csaba Pigniczki, SAKERTOUR - Observation of Slender-billed Curlew in Hungary, sakertour.com
- ^ 13.0 13.1 Guy Kirwan, Richard Porter and Derek Scott, Chronicle of an extinction? A review of Slender-billed Curlew records in the Middle East., British Birds 108(11), November 2015, עמ' 669–682
- ^ Gretton, Adam; Yurlov, Alexander K. & Boere, Gerard C. (2002). Where does the Slender-billed Curlew nest, and what future does it have? British Birds 95(7): 334–344 ISSN 0007-0335 HTML abstract
- ^ לקריאה נוספת על התצפית והדיון עליה, ראו את הערך בויקיפדיה האנגלית: Druridge Bay curlew
- ^ Cleeves, Tim (2002). Slender-billed Curlew in Northumberland: new to Britain and Ireland. British Birds 95(6): 272–299 (2002) ISSN 0007-0335 HTML abstract
- ^ BOU (2013). "Changes to the British List". נבדק ב-5 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Goriup, Paul; Baboianu, Grigore & Chernichko, Joseph (2007). The Danube Delta: Europe's remarkable wetland British Birds 100: 194–213 ISSN 0007-0335
- ^ Zhmud, M. 2005. "Slender-billed Curlew: promising discovery in the Danube delta." Wader Study Group Bull. 106: 51–54
- ^ Slender-billed Curlew, Numenius tenuirostris, IUCN red list
35691034חרמשון דק-מקור