חם מקצתו חם כולו

חם מקצתו חם כולו
(מקורות עיקריים)

טלה צלוי. בצליית קרבן פסח קיים איסור לצלות את הקרבן על שיפוד מתכת, שכן באופן זה הקרבן נצלה גם על ידי השיפוד שעובר בתוך הטלה או הגדי, שהוא מתחמם מהאש המרתיחה אותו בקצותיו
תלמוד בבלי	מסכת פסחים, דף ע"ד עמוד א'
משנה תורה	הלכות קרבן פסח, פרק ח', הלכה ט'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ד, סעיף א' סימן צ"ח, סעיף ד' סימן קכ"א, סעיף ו' סימן צ"ב, סעיף ה'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאוין ק"מ ספר מצוות קטן, הגהות רבנו פרץ, מצווה ר"ה, הגה' י"ד, ומצווה רי"ג, הגה' י"ב*

חם מקצתו – חם כולו (בראשי תיבות: חמח"כ) הוא כלל הלכתי הקובע כי מתכת שמקור חום פוגע בחלק אחד שלה, הריהו מחמם את כולה.

מקור הכלל מובא בתלמוד לעניין הלכות קרבן פסח, שאין לצלות את בשר הקרבן באמצעות שיפוד מתכת, והרחבת הכלל היא לגבי הלכות איסור והיתר, ביחס לבליעות בכלים של מתכת ועוד.

מקור הכלל

צליית טלה בשיפוד של עץ. בקרבן פסח מותרת צליית הקרבן דווקא בשפוד של עץ, שכן עץ גם כאשר מתחמם חלקו - אין החום מתפשט בכולו

המשנה מתארת את אופן צליית קרבן פסח: ”כיצד צולין את הפסח? מביאין שפוד של רמון, ותוחבו לתוך פיו”...

בתלמוד עולה דיון בעניין:

וניתי של מתכת? איידי דחם מקצתו - חם כולו, וקמטוי מחמת השפוד ורחמנא אמר צְלִי אֵשׁ - ולא צלי מחמת דבר אחר

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ד עמוד א'

פירוש הדבר, מכיוון שמתכת היא מוליכת חום טובה, השפעת החום על מקום אחד בה מעבירה את החום לכל הכלי. מאחר שהציווי בתורה מורה שהקרבן יהיה צלוי מחמת האש ולא מחמת הכלי, אם הוא ייצלה בשפוד של מתכת החום יועבר מקצותיו אל מרכזו - מקום בו הטלה תחוב בו, כך שמקום תחיבת הטלה מתחמם מחמת חום המתכת ולא מחמת חום האש בלבד.

באיסור והיתר

בספרי הראשונים והאחרונים דנו להקיש מדין "חם מקצתו - חם כולו" המוזכר לגבי קרבן פסח, אל דיני איסור והיתר, לגבי בליעות ופליטות בכלי מתכת. בבסיס הדברים, הנידון הוא רק בכלי מתכת, שבהם נאמר הכלל במקורו, אך הפוסקים דנים על החלת הכלל גם על כלי עץ וחרס. לרוב, הדיון בהם אינו מחמת הכלל של "חם מקצתו - חם כולו", אלא מחמת שייתכן שהבליעות או הפליטות מתפשטות בכל הכלי, וכדלהלן.

פליטה מכלי שהוחם מקצתו

כף חלבית שנתחבה מקצתה במרק בשרי רותח, נחלקו הפוסקים בדבר, ולהלכה נפסק כי על מנת להתיר את המרק די שיהיה בו יחס של 1:60 מול החלק שנתחב בו, ולא יחס זה מול הכלי כולו

בראשונים דנו בכלי מתכת שבלוע בו מאכל שאסור באכילה, וחלק מהכלי נגע בדבר היתר רותח (וכן כלי מתכת שבלוע בו חלב, שנגע חלקו בדבר בשרי רותח; או הפוך), האם כל הכלי מתחמם ופולט איסור מכולו אל ההיתר, או שמא אין ההיתר מחמם אלא את המקום בו נגע, ולא נפלט איסור אלא מהשטח שנגע והתחמם:

• לדעת רבנו פרץ ועוד ראשונים גם במקרה הזה נאמר "חם מקצתו - חם כולו", ודנים את כל הכלי כמי שהתחמם ופולט איסור מכולו, ואם אין ההיתר רב בנפחו מכלי האיסור ביחס של 1:60 - ההיתר נאסר. שמכיוון שחלקו שנגע בהיתר התחמם, הרי שהתחמם כולו, וממילא אנו מניחים כי קיימת אפשרות שנפלט איסור הבלוע בכל הכלי אל דבר ההיתר, ועל כן אם ההיתר אינו רב מהאיסור ביחס של 1:60, נאסר הוא מחמת כלי האיסור.
• לדעת רוב הראשונים, על אף שהכלי מתחמם כולו על ידי התחממות חלקו לא נפלטות בליעות מכולו, אלא רק מהחלק שנגע במאכל הרותח. על פי זה די שיהיה במאכל ההיתר יחס של 1:60 מול החלק של כלי האיסור שנתחב בו, כדי להתיר את המאכל. דעה זו נפסקה להלכה.

בליעה בכלי שהוחם מקצתו

בליעה במקום שהוחם

כף שנגע מקצתה בדבר איסור רותח, נחלקו האחרונים אם נאסרת כולה או שנאסר רק החלק שנגע בדבר האיסור. בתמונה: כף נוגעת בבושינטנג (מרק כלב)

באחרונים קיים נידון נוסף - כלי מתכת שנגע מקצתו בדבר איסור רותח (וכן כלי חלבי שנגע מקצתו בבשר רותח, או להפך), אם נאסר כל הכלי, או שנאסר רק החלק שנגע בדבר האיסור:

• לדעת רבי מנחם ממירזבורק ("מעיל צדק") והרבה אחרונים, כשם שאין הכלי פולט מכולו על ידי התחממות מקצתו, כך אין הכלי בולע בכולו על ידי התחממות מקצתו. שאין הכלל "חם מקצתו - חם כולו" אמור אלא לגבי חימום הכלי כולו, אך לא לעניין בליעות ופליטות. ויש שהקילו בזה רק בהפסד מרובה או כשהוא לצורך יום טוב.
• אמנם לדעת כמה אחרונים למרות שאין הכלי פולט מכולו אם הוחם מקצתו, מכל מקום חימום מקצתו יש בכוחו להבליע בכולו, ולפיכך במקרה שנגע דבר איסור רותח בחלק מהכלי - נאסר כל הכלי מחמת כן. לדעה זו, הטעם שמבליע בכולו אינו משום "חם מקצתו - חם כולו", אלא שדי בחימום מקצת הכלי להבליע בכולו. מטעם זה אכן - לדעה זו - הדין יהיה זהה גם בלי עץ וחרס.
• יש מי שהשאיר הדבר בספק, ומשכך כתב להחמיר בדאורייתא, ולהקל בדרבנן.

בליעה שלא במקום שהוחם

כלי מתכת שהוחם מקצתו ונגע איסור צונן בחלק אחר של הכלי, שלא במקום שהוחם, כתבו רבי מנחם ממירזבורק ("מעיל צדק") ועוד אחרונים שבזה ודאי אומרים "חם מקצתו - חם כולו", ולפיכך האיסור אכן נבלע בכלי במקום שנגע בו, למרות שהאיסור היה צונן וגם מקום מגעו בכלי היה צונן, לפי שהכלל של "חם מקצתו - חם כולו" מחשיב את הכלי כאילו הוא חם כולו. אמנם רבי יהודה לנדא כתב שמכיוון שגם האיסור צונן וגם הכלי במקום מגע האיסור צונן הוא, אין הכלי בולע כלל, ואינו נאסר.

כלי שהוחם כולו

כלי מתכת שהוחם כולו באופן ישיר, וכגון שנשפת על האש, כתבו הרבה האחרונים כי אף שאין הכלי פולט מכולו על ידי התחממות מקצתו, וכן אינו בולע בכולו על ידי התחממות מקצתו, מכל מקום אם הכלי הוחם כולו - איסור הנוגע במקצתו מתפשט ונבלע בכל הכלי. וכתבו אחרונים כי דין זה הוא לאו דווקא מחמת הכלל של "חם מקצתו - חם כולו", ולכן גם בכלי חרס האיסור מתפשט בכל הכלי במקרה כזה.

אמנם יש מהאחרונים שכתבו כי גם במקרה זה שהוחם הכלי כולו, מכל מקום אין הכלי בולע אלא במקום בו נגע האיסור.

ויש שכתבו לחלק בין כלי שהוחם כולו על ידי אש בלבד, כמו שיפוד, שבו הבליעות והפליטות מתפשטות בכולו; לבין כלי שהוחם כולו רק על ידי מים רותחים המעבירים את חומו ("כלי ראשון"), שבו אין הבליעות והפליטות שבו מתפשטות בכולו.
ויש מי שכתב שאף אם הוחם כולו על ידי כלי ראשון, הבליעות והפליטות שבו מתפשטות בכולו; אבל אם הוחם כולו רק מכוח "חם מקצתו חם כולו", אף שאכן התחמם כולו לפי ראות העין, מכל מקום אין הבליעות והפליטות שבו מתפשטות בכולו.

בכלי המורכב משני חלקים

כלי המורכב משני חלקים נפרדים, שמחוברים ביניהם על ידי מסמרים וכדומה, דנו הפוסקים אם נחשבים הם ככלי אחד לעניין "חם מקצתו חם כולו", או שמא נחשבים לשני כלים:

• יש סוברים שמכיוון והם למעשה כלים נפרדים, לא ניתן לומר בהם "חם מקצתו חם כולו", וחימום חלק אחד אינו גורם לחלק אחר להתחמם ולהעביר בליעות.
• יש מי שסובר שמכיוון והם למעשה מחוברים ביניהם, התחממות חלק אחד משפיעה על החלק האחר, מכוח הכלל של "חם מקצתו חם כולו".

ראו גם

• מוליכות חום

לקריאה נוספת

• רבי צבי הירש שפירא, דרכי תשובה, יורה דעה, סימן צ"ד, ס"ק כ"ד

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37402104חם מקצתו חם כולו